מקור לאמונה בעולם הבא

בעלבעמיו:

דברים חשובים.
התנ"ך הרי סובב סביב העולם הזה ועולם הבא נזכר בו רק ברמז.
ח"ל תרצו את בעיית צדיק ורע לו ע"י עולם הבא, אולם הנביאים לא תרצו את התרוץ הזה ושאלו מדוע דרך רשעים צלחה. (שמעתי לפני שנים מהרב מדן).

*****
מישקולצר:

על העובדה שלא נזכר עולם הבא בתורה שבכתב נשתברו קולמוסים רבים ובכוונה לא העלתיו שהלוא אין כאן טענה בדבר עצם קיומו שהוא משורשי אמונתינו, אלא יותר על מרכזיותו של העולם הזה שלטעמי זוכה לרייטינג נמוך יותר מזה המגיע לו

כמה_תוכחות:

מישקולצר.
לא ידעתי למה כתבת "שהוא משורשי אמונתינו", האומנם?
הרמב"ם בי"ג עיקרים לא מביא שום עולם ספיריטלי שכזה - אלא אך ורק עולם גשמי - שזה העולם הזה
כולל תחית המתים שמתבצעת בעולם הזה, וכלה במשיח שבא בעולם הזה.
חוששני שאתה מערבב אמונות חיצוניות עם האמונה הקדושה. ודו"ק.

*****
ירוחםשמ:

מה יכול להיות כבר להיות יפה כל כך בעולם הבא? החידלון חוסר המעש, האי יכולת לתקן או לבנות או לשנות,
הידיע של הכל, חוסר הסקרנות, חוסר הענין לדעת וללמוד, הרי זה עולם האמת, יודעים בה הכל.

בקיצור, זה לא מושך אותי בכלל, וכמה יותר זמן אגיע לשם אם אגיע,  יותר טוב, פה, עם ההתמודדות היום יומית,
איך כתוב בפרקי אבות- יפה שעה אחת של קורת רוח ומעשים... בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. בלי הסיפא.

אתייחס לשני האשכולות המצורפים כשאחד ממשיך את השני.

מקור לאמונה בעולם הבא - אינני יודע, אבל מאחר ואני מאמין ביוצר כל שבונה עולמות ומחריבן, מאחר ואני מאמין בתכלית לכל בריאה ובריאה, פשוט לי שמכל דבר ודבר בעולם צריך להשאר "שריד" כלשהוא לשלבי הבריאות הבאות, שהוא החלק התכליתי מהבריאה הקודמת. (וכמובן שאותו חלק תכליתי יושג במידה גדולה ככל שהאמצעים לאותה תכלית היו גדולים, כמ"ש הרמח"ל.) כך מהבריאה שנראת "אדם" צריך להשאר שריד ל"עולם הבא" דהיינו הקב"ה ברא עולמות והחריבם - גם "העולם הזה" העולם שלנו יגמר פעם - ואז אנו נישאר כשרידים - מה שקוראים נשמות. (וזהו אותו חלק תכליתי שגדולתו כגדולת פעולתו של האדם בעוה"ז)

אז זהו העולם הבא.

אבל יפה אמר ירוחם, שהוא והגר"א אמרו דבר אחד - שבעצם שיא התגלות האדם היא בעולם הזה*. ואם כי התכלית היא העולם הבא, הרי אז אנו נהיה קטנים ביחס לבריאות החדשות של העולם הבא. גם שמה לא יהיה עלינו לפעול פעולות גדולות כמו שאנו פועלים כאן. שמה אנו נהיה סטטיים, ומשמשים לגדולים מאיתנו, כשם שהבהמות משמשות את האדם.

כל שנאמר רק מחזק את שכתבתי כי העולם הבא, אותו טרקלין, כלל אינו מפתה. דבר המסביר את אותה הרגשת חידלון אותה אנו מרגישים נוכח המוות. איך נסביר איפה את מאמרי חז"ל הרבים, והמפורסם שבהם בדבר הפרוזדור והטרקלין הממזעירים כל כך את עולמינו וממקדים את שאיפתינו בעלמא דאתי. הדברים מפורשים בדרך שאין לה שתי פנים בדברי הרמח"ל בפ"א של מסילת ישרים בבאור חובת האדם בעולמו. 

האם "כל שנאמר" כולל את דברי? אם כן, כנראה שלא אמרתי מספיק. מי שלא ידאג לעצמו למקום בעולם הבא, כמובן ע"י עשיית המעשים הנכונים - תו"מ, אז לא רק שהוא ירגיש שם כבריה קטנה ומעוטה, אלא הוא אולי לא יזכה בכלל להרגיש. (ע"ע כרת)

מיכההמרשתי
"אבל יפה אמר ירוחם, שהוא והגר"א אמרו דבר אחד - שבעצם שיא התגלות האדם היא בעולם הזה*. ואם כי התכלית היא העולם הבא, הרי אז אנו נהיה קטנים ביחס לבריאות החדשות של העולם הבא. גם שמה לא יהיה עלינו לפעול פעולות גדולות כמו שאנו פועלים כאן. שמה אנו נהיה סטטיים, ומשמשים לגדולים מאיתנו, כשם שהבהמות משמשות את האדם"
אם השיא הוא כאן ובעלמא דאתי נהיה סטאטיים ומשמשים כבהמות את הגדולים מאיתנו יוצא איפה כי התכלית זוהרת הרבה פחות מן הדרך אליה. בעולם הבא אנחנו בעצם מעבר לשיא. דומה הדבר קצת בעיני לשאלה מה גדול ממה תלמוד או מעשה והתשובה - גדול תלמוד המביא לידי מעשה. א"כ מה באמת גדול ממה. מה גדול ממה עוה"ז או עוה"ב גדול עוה"ז המביא לידי עוה"ב.

שאלה נוספת לי  - מדוע פשוטה בעינך יותר האמונה ביוצר הבורא עולמות ומחריבן יותר מהאמונה הבסיסית בעוה"ב.

כי בורא עולמות ומחריבן - זה דבר שאנו רואים אותו יום יום ושעה שעה, אצל הבורא ואצל כל ברואיו, ובמיוחד אצלנו נושאי צלמו. כל הזמן דברים באים והולכים. גם המדע, לדוגא, נבנה בצורה של "בונה תיאוריות ומחריבן", כשכל תיאוריה מוכחת או מופרכת, משמשת את התיאוריות הבאות.

העולם הבא - אין לו שום הוכחה מציאותית/מדעית, זה רק דבר שאנו מצאנו אצל חז"ל, ואולי גם אצל הנביאים. ולהראות דבר כזה, אפשר גם בלט וכישוף!