מדוע נסגרה ישיבת וולוזין?

סיינפלד,

רק עכשיו ראיתי את הדברים המצויינים שלך. יישר כח!

יש כל כך הרבה מיתוסים נפוצים ולא נכונים שאין כח לסתור את כולם. יהא מיתוס מנופץ זה בניין אב לשאר מיתוסין ללמדנו שיש להתייחס אליהם בחשד.

מזכרונותיו של הרב י"ל דון-יחיא, מתלמידי וולוזין בתקופת סגירתה, שבט תרנ"ב:


"כידוע נסגרה הישיבה על ידי השלטונות מפאת הנימוקים דלהלן. על פני פלך וילנא שרר אז גנרל גוברנטור שהצטיין בשנאת ישראל, והיטב חרה לו שתחת שלטונו נמצאת ישיבה אשר יצא לה מוניטין בכל פזורי ישראל, ובין כתליה מתחנכים גדולי-רוח לאומה זו. טרח הרשע טרחות מרובות לשכל את השריד הזה, אלא כיון שהישיבה היתה מאושרת בגושפנקא דמלכא, קצרה יד הגוברנטור לסגרה בלי עילה מספקת. והנה נזדמנה תואנה לידו: הרשות דרשה כי יתחילו ללמוד בישיבה את שפת המדינה, ואילו הנצי"ב התנגד בתכלית לדרישה זו. גאון אדיר זה אשר שגור היה על פיו כי שנות הישיבה הן תרומה אשר מיוחדות לתורה – ראה בהכנסת למודי חול לישיבה פגיעה קשה בשלמותה. וקרא אחת מקרה וכמה מבני הישיבה הוציאו לאור כלי-מבטא (בכתב יד) בשם "הבוקר אור" ובו באו חדשות ורשימות מחיי הישיבה. ויהי כאשר נודע הדבר לנצי"ב וישלח לקרוא אליו את העורכים ויאמר להם: "באם תמשיכו לקיים את 'הבוקר אור' אהיה נאלץ אף אני לקיים את סוף הפסוק: 'והאנשים שולחו'…". התנגדותו ללמוד שפה רוסית התבססה על שני טעמים: ראשית יבטלו מתורתם, ושנית רב החשש כי ע"י כך יסורו מדרך התורה והמצוה.

ברם על אף ההתנגדות וההשתדלות להעביר את רוע הגזירה – הרשות עמדה על דרישתה: לימוד שפת רוסית. ויבחרו בעשרה אברכים, אשר בטוחים היו בהם כי לא יסטו מדרך התורה, ויעדום ל"תלמידים" בלמוד השפה. בכדי להשתריין נגד השפעה הזרה שכרו מורה גוי, באמרם, כי מורה יהודי חפשי ירצה להשפיע מדעותיו החילוניות. ואילו גוי יפטיר את שיעורו ויצא ידי חובתו בכך… ואליבא דאמת למדו את לשון הרוסית מאונס ולא השתדלו לרכוש להם ידיעה יסודית בשפת המדינה. ראשית השפעת הר"מים היתה חזקה עליהם לא לשים לב ללמוד זה, ושנית, לא היה כל צורך בשפה זו לרבנים אמיתיים, כי הסידורים הרשמיים היו מסורים ל"רבנים מטעם". וספר לי אחד האברכים, מתלמידי השיעור לשפת רוסית, כי המורה החל ללמדם קטעים מכריסטומטיה המיועדת לילדים; ואחת צטט לפניהם פסוק המספר כי סוס הולך על ארבע רגלים. לשמע הדברים קם אחד התלמידים ושאל: פשיטא, מאי קא-משמע-לן? על כך ענה לו השני: טובא קא-משמע-לן, כיון שישנם כאלה ההולכים על שתי רגלים…

לממשלה הגיעה שמועה על רשלנותם של בחורי הישיבה ללמוד השפה; ואילו למעשה לא יכלו לעשות מאומה, כיון שלמראית-העין כן עסקו במקצוע הזה. והנה קרה בזמן ההוא מקרה שני אשר ניצל על ידי הגוברנטור בכדי לסגור את הישיבה. כאשר הנצי"ב חש כי זקנה קפצה עליו, שלח לממשלה הודעה כי הוא מתפטר ממשרתו ובמקומו הוא מבקש למנות את בנו הגאון ר' חיים ברלין. דעת הרבה מבני הישיבה לא נחה ממינוי זה. הם ראו בכך פגיעה בכבודו של הגאון רבי חיים סולובייציק, וחששו שמא הוא יעזוב את הישיבה וילך לכהן בתור רב בעיר גדולה. וכשמן למדורה שמש מקרה שני אשר הלהיב את הרוחות בין ה"שדרות התחתונות" של הישיבה: בחור אחד, טרדן ועקש, בא אל הנצי"ב ובקש ממנו סכום הגון להוצאות מסע אל ביתו. הנצי"ב הציע לפניו סכום יותר קטן וכאשר הבחור עמד על דעתו והטריד את הגאון הישיש רגז ר' חיים ברלין, שהיה באותו מעמד, ונזף בבחור הזה, ולא עוד אלא גרשהו מן הבית. המקרה הזה השאיר רושם רע בין הבחורים, הואיל והיו רגילים ביחסו האבהי של ר' חיים סולובייציק אל כל תלמיד ותלמיד. ההתנגדות למנויו של ר' חיים ברלין הלכה וגדלה.

בכדי להשקיט את הרוחות באו לוולוז'ין שלשת גבאיה הראשיים: הרב מרדכי סולמונוב ממינסק, הרב אייזיק רבינוביץ מווילנא והנדיב המפורסם ר' ברוך זלדוביץ. בני הישיבה בחרו במשלחת בת עשרה בחורים אשר היתה צריכה להציע את טענות המתנגדים בפני משלחת זו. הם חזרו לפניהם על שני שיעורים: שיעורו העמוק והנפלא של ר' חיים סולובייציק ושיעורו הגדוש בקיאות מרובה של ר' חיים ברלין, והוכיחו בכך כי הפסד רב יהא לישיבה אם שיעוריו הגאוניים של ר' סולובייציק יחסרו בה. על זה השיב ר' מרדכי סולמונוב: מה רצונכם כי כל הגאונים יהיו עמקנים כרבי חיים סולובייציק, הלא הוא מוכשר להגיד שעוריו גם בפני ר"ע איגר! וחבר המשלחת השני, ר' ברוך זלדוביץ, הגין על ר"ח ברלין בקשר לנזיפתו בבחור הטרדן, ואמר: אני ממליץ עליו את הכתוב "יש צדיק אובד בצדקו", כי הוא היה חרד על כבוד אביו, ושלא בצדק דורשים את המאורע הזה לגנאי. סוף דבר היה כי כל אחד עמד על דעתו ולידי פשרה לא הגיעו.

בין כה וכה נודע לממשלה כי רוב בני הישיבה מתנגדים למינויו של ר' חיים ברלין – אשר עליו המליץ אביו הנצי"ב. הגוברנטור מצא מקום לגבות את חובו, והוא שלח את פקידו לוולוז'ין. כרבע שעה עברו על פני האולם והקשיבו בענין לניגוני הגמרא המלבבים, חזות פניהם העידה כי הישיבה מוצאת חן בעיניהם; אבל כיון שנשלחו לסגרה השתיקו את הלומדים בקול-נגידים: הסו! בדממה שהשתררה באולם הקריאו פקודה מטעם הגוברנטור אשר אמרה: היות והר"מ הישיש הנצי"ב התפטר ממשרתו ואת ר"ח ברלין אינם רוצים בני הישיבה, ור' חיים סולובייציק הוא חולה, (כפי שמסרו אז היה חשוד על הלשנה זו אחד המורים העבריים שלא נתקבל להוראת שפת רוסית בישיבה), ועל כן אנו סוגרים את הישיבה לפי שעה, עד הודעה חדשה. זה היה הנימוק הרשמי ואילו באמת יצא קצפם על הישיבה משום שהתנגדו ללמוד השפה הרוסית, וראיה לדבר: השלטונות אסרו על הנצי"ב ור' חיים סולובייציק לגור שלש שנים בפלך וילנא.

הישיבה נסגרה "לפי שעה", היינו: לעולמים, לפי הפירוש האמיתי של פקודה זו. הבחורים התפזרו ונדם קול התורה באותו האולם אשר סיפק גאונים לישראל. אמנם כעבור זמן נפתחה הישיבה מחדש בלי רשיון, וכפי שמסרו לי למדו בה כק"ן בחורים. ואלה שלא ראו את ישיבת וולוז'ין בימי הודה שמחו על פתיחתה מחדש, אך אלה שהכירו את הישיבה בימי גאוותה – הם הרגישו את עצמם כאותם הזקנים שזכרו את תפארת הבית הראשון ובכו בעת בנין הבית השני. עם סגירתה נגנזה תפארתה של ישיבה מהוללה זו".


(קטע מתוך זיכרונות בהמשכים שפירסם דון-יחיא בעיתון 'נתיבה', (שבועון הציונות הדתית) בשנת תרצ"ו)



הרב יהודה לייב דון-יחיא נולד למשפחה רבנית-חב"דית ידועה, ולאביו שהיה רבה של דריסה. למד אצל דודו הרב אליעזר דו-יחיא רבה של לוצין, ולאחר מכן בוולוזין בשנים תרמ"ט-תרנ"ב. שם התקרב ביותר לר' חיים מבריסק, ורכש ממנו את שיטת לימודו המיוחדת.
לאחר סגירת הישיבה הלך דון-יחיא אחר רבו לבריסק. פעילותו הציונית החלה עוד בישיבה עם הצטרפותו ל'חובבי ציון' לאגודת הסתרים 'נצח ישראל' שפעלה בישיבה. מאוחר יותר הצטרף ל'מזרחי' והשתתף באסיפה המכוננת הראשונה שלה (אדר תרס"ב), ויחד עם הרב ריינס וז' יעבץ חתם על ה'קול קורא' הראשון של התנועה. נשא לאשה את בת הדיין הוילנאי הנודע ר' שלמה הכהן, ובאישיותו הכיל שילוב יחודי של חסידות, למדנות ליטאית, וציונות. שימש ברבנות תחת אביו בעיירתו דריסה, בשקלוב, בצרניגוב, ובסוף ימיו עלה לארץ והתיישב בתל אביב.
ספרו ההלכתי הוא 'ביכורי יהודה', (חלק א, לוצין תרצ"ג; חלק ב, תל אביב תרצ"ט).



תוקן על ידי - אקדמאי - 01/09/2003 0:38:18

מאמרו הנזכר לעיל של הרב י.י. שכטר (מתוך כתב העת לתורה ומדע):
http://yuriets.yeshivalive.com/tu2_schachter.pdf

הדיון ההיסטורי מענין וחשוב, אולם הגישה היום נובעת מהשתלטות הגישה ההונגרית של חדש אסור מן התורה ומליקוק פצעי ההשכלה והשואה.
בעוד הציונות הדתית בארץ והרב סולובייצ'יק בארה"ב ניסו להתמודד חזיתית עם האתגרים המתחדשים, הגישה ההונגרית ובעקבותיה הגישה הישיבתית כיום טוענות שצריך להגביה את החומות ולו גם במחיר כבד ביותר, ואולי הם צודקים.
יתכן ומחיר הגישה הציונית דתית ודומותיה הוא נשירה יחסית גדולה מהמסגרת הדתית ודתיות רופפת לעתים, המחיר שהגישה החרדית עלולה לשלם הוא פיצוץ מוחלט וכבר היו דברים מעולם.

אריק

היטבת להגדיר את הבעיה - למרות שזו כבר חריגה מנושא האשכול. וכפתרון לבעיה זו הוקם הפורום שלנו. אחת המטרות שהוגדרו עם הקמתו היתה לסייע לחרוג מחומות הגטו הרוחני שהיהדות האורטודוקסית בנתה סביב עצמה מרצון והיא עדיין מסרבת לוותר עליהן - גם כשהן מתנפצות לנגד עיניה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ר' מיימוני
אולי תואיל לפרט אלו חומות מתנפצות?

לתועלת הציבור הקדוש, אני מצרף קטע ביקורת על ספרו החדש של ד''ר שאול שטמפפר על ישיבות ליטא הכולל התייחסות לסגירת ישיבת ולוזין

יצויין (מילה החביבה עד מאוד על עיתונאים חרדים) כי התיאוריה של ד''ר שטמפפר היא תיאוריה השערתית בלבד בעוד שהנקודה שאני העליתי היא עובדתית (קרי: בישיבת ולוזין התקיימו לימודי חול לפני סגירתה ועל כן אין לתלות את סיבת סגירתה בהתנגדותם של גדולי הדור להכניס 3 דקות יומיות של לימודי חול).


עיקר החידוש במהדורה הספר שלפנינו, הוא הפרק העוסק בנסיבות סגירתה של ישיבת וולוז'ין בשבט תרנ"ב (2.2.1892) על ידי השלטונות הרוסים. הדעה המקובלת הייתה שהישיבה נסגרה משום שהנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין באותה עת, התנגד לכל עירוב של לימודי חול עם לימודי קודש, ולכן בלב כבד הסכים לסגירת הישיבה ובלבד שלא יכנסו לימודי חול בשעריה. הישיבה התבקשה על ידי השלטונות להכניס שינויים של ממש בתכנית הלימודים, ולתת ללימודים כללים מעמד מרכזי. הדרישה היתה לצמצם את לימודי הגמרא לארבע שעות בלבד ביום. אין ויכוח שהישיבה נסגרה בשל כך, אך שטמפפר טוען שהעניינים אינם כה פשוטים כפי שנדמה.
מעוררת פליאה, כותב שטמפפר, היא העובדה שוולוז'ין היא הישיבה היחידה שנדרשה לשינויים כה קיצוניים בתכנת הלימודים, והיא היחידה שנסגרה על רקע זה. יתירה מזו, לאחר תקופה קצרה יחסית היא נפתחה מחדש, ללא לימודים כלליים כלשהם. לכן, יש לחשוב שהתמונה מורכבת יותר. באותה תקופה הישיבה הייתה שרויה במאבק עז בסוגית מינוי המחליף לנצי"ב, שכבר היה זקן ורצה לפרוש. הנצי"ב מינה את בנו הרב חיים ברלין, שהיה אז כבן ששים, לראש הישיבה. הרב ברלין לא זכה להערכתם של תלמידי הישיבה, שקיוו כי הרב חייים סולובייצ'יק, שלימים נודע כאבי שיטת הלימוד הבריסקאית, הוא זה שיזכה בבכורה. מהעדויות שמביא שטמפפר, מסתבר שהבחורים לא בחלו בשיטות כדי להניא את הנצי"ב מכוונותיו ולהביא למינויו של הרב סולובייצ'יק. הם ניסו השפעה ציבורית שלא צלחה, מהומות בתוך הישיבה ואף פנו לשלטונות להוציא דיבת הרב ברלין רעה.

שטמפפר, המסתייע במסמכים סודיים שמצא בארכיונים רשמיים מאותה תקופה, ולאחר שהוא משרטט את השתלשלות העניינים, מסיק שהישיבה נסגרה בגלל חששם של השלטונות הרוסיים מאי סדר. הלימודים הכללים לא היו אלא עילה נוחה להתלות בה. הימים ימי תסיסה פוליטית בכל רוסיה, והשלטונות חששו כי אלו שפעלו באלימות בתוך הישיבה, עלולים לפעול גם נגד הצאר. מתעודה מיום 7 לינואר 1892 , כחודש לפני סגירת הישיבה, עולה כי עניינם של פקידי הצאר היה להשיב הסדר על כנו. כל עוד לא היה מנהיג לישיבה לא היה להם על מי לסמוך בעניין זה, ולכן נסגרה הישיבה. ואכן, לאחר כמה שנים נפתחה הישיבה מחדש, ללא לימודים כללים אך עם ראש ישיבה תקיף ששמר על הסדר. מסתבר, שהנצי"ב הסכים לפשרות בסוגית הלימודים הכללים, לפחות כלפי חוץ, ואם זו הייתה דאגתם העיקרית, הרי שהיו יכולים למצוא פתרון. תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם מה שכתב ר' חיים ברלין, בנו של הנצי"ב, בצוואתו, ושטמפפר מתייחס גם לכך.

סיפור סגירתה של ישיבת וולוז'ין משמש בקרב החרדים, כטיעון להצדקת דרכן של הישיבות בהתנגדותן הגורפת ללימודים כללים. הסיפור המרשים אודות הנצי"ב הישיש, המוכן לראות בחורבנה של הישיבה הגדולה, מפעל חייו ובלבד שלא יכנסו בשערה לימודים חיצוניים הוא בוודאי סיפור מרגש. סיפור כזה גם מעודד ומחזק במאבק התרבותי בישראל של זמננו, בסוגית עצמאותו של החינוך החרדי. דא עקא, שכפי שמראה שטמפפר בעדויות, תעודות ומסמכים לרוב, סיפור זה אינו נכון. יש להניח שהדרך בה הועלם מן השוק ספרו של הרב קמיניצקיThe making of a godol בגלל עדויות היסטוריות שלא היו נוחות לדעתם של אחדים, לא תצלח במקרה זה. האם תהיה לגילוייו של שטמפפר השפעה של ממש על המחשבה בעולם החרדי? מסופקני, כוחו של המיתוס חזק הוא.


http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=33953&Word=&gilayon=2401&mador=

לפי התיאורים ההיסטוריים על הסיבות לסגירת ישיבת וולוז'ין, בגלל אי סדרים, בגלל אלימות של הרבים על הנהגת הישיבה, ועל מעמדם הרעוע של ראשי הישיבה (הנצי"ב התפטר, ר' חיים סולובייצ'יק חולה, ר' חיים ברלין מעור התנגדות), האם אין זה גורם להרהורים עצובים -

שמא תוצאה מההתרחשויות בפונוביז', ובמיוחד בימים האחרונים ממש, יכולה להיות התמוטטות?!