|
|
| נשלח ב-21/5/2004 20:46 |
 |
| |
נו, מתאים לרב צעיר להיתלות בקיצוני פרשני הרמב"ם שבאמת סבור שהעולם הוא הקדמון שהתורה היא פיקציה שאין השגחה ממש, שהתורה אינה משמים.
השאלה היא כיצד גישת חיים כזו מתאימה לאינטגרטי, תינח אסכולת תלמידי הרמב"ם (כמעט ברור שר' אברהם בן הרמב"ם לא הלך לפי הקיצונים) היו כנים בדעותיהם, אך תורת הרמב"ם - לפי הבנה זו קיצונית זו - פלסתר היא - אין תוכה כברה.
כמובן השקפה זו גם פשטנית כי יש רבדים בנפש ובציבור ויש הנסתר והנגלה. והאי-כנות בקבלת ה"שקר" האמוני (ח"ו) יותר חמורה מהאי כנות של מכירת לוקשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2004 13:11 |
|
| |
מסתברא
אכן תהיתי לאן נעלמת, כבר ציפיתי מתי תבוא משטרת המחשבה הליטאית ותגיש לי דו"ח.
 [=הסמיילי החביב עליך]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 18:41 |
|
| |
רב צעיר
כל הפסוקים שהבאת מורים שעקר הבעיה היא מכיון שם עושים זאת לגילוליהם
אבל אם יצוך ה' לעקוד בנך "לו" יהיה זה "בסדר"
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 20:22 |
|
| |
קעלמער
בדקתי את ה'גיחות' שלך לפורום, ולא קיבלתי את הרושם שרצונך לנהל כאן דיון רציני, אלא רק 'לתקוף' את היהדות. אולם פטור בלא כלום אי אפשר ולכן:
1. לפי פשט הפסוקים, דבר זה נחשב לתועבה בעיני השם. כל פרשנות אחרת היא עיוות הפסוקים.
2. גם חוקרי מקרא חילונים מפרשים כך את המסר של פשרת עקדת יצחק, היינו שמדובר על עקירת המנהג שרווח באותה תקופה של הקרבת ילדים לשם עבודה זרה. (ראה למשל אנצ' מקראית)
תוקן על ידי - רב_צעיר - 02/06/2004 20:26:18
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 20:31 |
|
| |
רב צעיר,
אני מקווה שבי אתה לא חושד...
אז בסופו של דבר אתה חושב שהעיקר מפרשת העקידה הוא לעקור מנהג? דהיינו: אתה חושב שעיקר מו"נ הוא בנתינת הטעמים?
אני לתומי חשבתי שנתינת הטעמים היא 'התחבולה' בה משתמש הרמב"ם ואותה הוא מזכיר 'בסיבות לסתירות'....כדי ל'הטעות'
ואת העיקר הוא כותב בכמה שורות כדרך אגב....
תוקן על ידי - איקה - 02/06/2004 20:34:54
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 20:36 |
|
| |
איקה
הטעות שלך נובעת מכך שאת מתבלבלת בין הפרשנות שלי לפרשת העקידה, פרשנות המבוססת על המחקר המקראי והידע ההיסטורי שיש לנו כיום; ובין הפרשנות שלי לדברי הרמב"ם, אותם אני מנסה לפרש לפי השקפתו הפילוסופית.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 21:24 |
|
| |
רב צעיר,
את פרשנותך לא ראיתי, שאלתי אותך שאלות מפורשות על פרשת העקידה, לא קיבלתי תשובה.
בוא נתחיל מחדש, מהי פרשנותך?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 21:44 |
|
| |
איקה
פרשנותי כתובה לעיל, מה לא מובן ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 23:12 |
|
| |
רב צעיר
קצת באיחור.
אם תעיין באשכול המומלצים, דף ב', ברשימת האשכולות לפי סדר פרשת השבוע, תגלה שכבר דנו בעקידת יצחק כמה וכמה פעמים.
שתי נקודות שחביבות עלי גם בגלל שאני פתחתי בהן:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=299877
על פי הערה בסיפור של זימלר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 23:14 |
|
| |
רב צעיר,
לעיל? הכל משל?
, אתה מבטל את כל ה'פרשה' את כל 'סיפור העקדה' ההיסטורי? ז"א אברהם לא השכים בבוקר 'חבש את חמורו' לקח שני נעריו והלך מרחק שלושה ימים, יצחק לא שאל "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה"? ולא צויין *פעמיים* "וילכו שניהם יחדיו" ? (כב/ו,ח)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 23:18 |
|
| |
והנקודה השניה -
חיפשתי אחרי האשכול שבו היא מופיעה, ולא מצאתי.
אז הנה היא, שוב. ולמען האמת, אז כתבתי יותר בזהירות. עכשו אני כותב ישר וקצר, בשפה חדה מדי עבור נושא כה עדין ורגיש.
כך:
אני הייתי תולה את העקידה בסיבה שונה לגמרי.
אברהם היה עובד ה'. כל מה שרצה הוא לעשות את רצון ה'.
ה' גמל לו במתנה היקרה ביותר שיכול היה לשאוף אליה. בן. בן משלו. בן שילך בדרכי אביו.
האם לא יתכן כי באיזה רגע התעורר בלב אברהם פקפוק. מה יקר לי יותר, לעשות את רצון ה' - או בנו יצחק?
זו היתה שאלת שטות, אך ברגע שהתעוררה, כבר היה לה מקום. ואי אפשר היה להתפטר ממנה. ספק שכזה הוא גרוע יותר מהיתוש של טיטוס.
אחרי ספק כזה, לא היתה ברירה אחרת. רק לעשות את נסיון העקידה, כדי להוכיח לאברהם שהוא אוהב את ה' יותר ממה שהוא אוהב את יצחק.
כלומר, העקידה נועדה עבור הפסיכולוגיה של אברהם אבינו.
מדוע הסתייגתי מהפירוש הזה? - מפני שהוא מודד את אברהם אבינו בקטגוריות שלנו. כאילו אברהם סבל מאותם משחקים שבהם אנו מסוגלים לבחון את עצמנו.
ובכל זאת... בכל זאת כתבתי את הדברים. מי יודע?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 12:47 |
|
| |
איקה
כתבת:
אתה מבטל את כל ה'פרשה' את כל 'סיפור העקדה' ההיסטורי?
לדעתי זוהי טעות לטעון שאני 'מבטל' את כל הפרשה. 'לבטל' את הפרשה יהיה אם אטען שאין שום חשיבות לסיפור העקדה, שאין מה ללמוד ממנו, שהוא לא רלוונטי לגבינו וכדומה.
אולם, וזוהי הנקודה החשובה, אם אני טוען שהסיפור הוא בעל מסר מאוד חשוב, ושיש לנו מה ללמוד ממנו, ושהוא נכס תרבותי\דתי של עם ישראל וכו' - אזי אין שום חשיבות לתקיפות ההיסטורית של הסיפור, כלומר האם הוא אכן "אמיתי" או שמא "לא היה ולא נברא, אלא משל היה".
ומשל למה הדבר דומה ? ממש כמו שאנחנו יכולים לקרוא ספרות או שירה, ולהעריך אותה מאוד, להתפעל ממנה, ללמוד ממנה, להיות מושפע ממנה וכו' - אף על פי שאנחנו יודעים היטב שמה שמתואר שם לא התרחש במציאות הפיזית שבה אנחנו חיים - הוא הדין במקרה שלנו.
|
|
|
|
|
