|
|
| נשלח ב-20/5/2004 22:27 |
 |
| |
רב צעיר,
מישהו חולק בדבר "מראה הנבואה"? אמרתי, אני מכירה את כל תורת הנבואה של הרמב"ם.
שאלתי שאלה אחרת!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 22:44 |
|
| |
רב"צ
מי גילה לך שבכדי לראות מראה נבואה צריך ללכת לישון ולחלום ? אולי באמת יכול להבריק כעין הברק בלבו של אדם תוך כדי שהוא מתכונן למעשה רב משמעות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 22:59 |
|
| |
"במחזה" "היא גם כן תקרא מחזה, הוא עניין איום מחריד יחובר לאדם בעת היקיצה...." מו"נ פמ"א חלק ב'
אפרופו בלעם - "נאום ה' שומע אמרי אל, אשר מחזה שדי יחזה, נופל וגלויי עיניים (המדבר כד/ד)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:08 |
|
| |
איקה ומצו"נ
כדי להבין היכן בדיוק טמונה נקודת המחלוקת בינינו, אציג את הקריאה שלי בדברי הרמב"ם:
1. הרמב"ם טוען שמלאך לא נגלה בצורה גשמית, כלומר המלאך הוא לא מעין ישות רוחנית\גשמית שיורדת לעולם הזה, אלא הנביא שאליו המלאך "נגלה" זוכה למראה נבואה. במילים אחרות, המלאך הוא יציר של הכוח המדמה של הנביא.
2. בכל פרשה בתורה בה מוזכרת היגלות של מלאך, הן בתחילת הפרשה והן בסופה - הרי זה סימן לכל שכל הפרשה הייתה במראה החלום.
3. לפיכך, בפרשת בלעם, למשל, הואיל והמלאך נגלה בסופה, כל הפרשה הייתה במראה הנבואה, ולא שבלעם באמת רכב על אתונו, והאתון דיברה, והוא הכה אותה וכו'
4. מכל האמור מסתבר לומר שהוא הדין לגבי פרשת העקדה, כלומר שכל הפרשה התרחשה במראה הנבואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:16 |
|
| |
רב"צ
מהיכן הוצאת את הנחה 2 ? אפשר להסכים שכל פעם שאדם שומע מלאך או רואה מלאך שזה במראה הנבואה . אבל התורה יכולה לספר לנו גם מה התרחש אצל המתנבא לפני ואחרי וביחד עם ראייתו את המראה .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:24 |
|
| |
2 –אם הרמב"ם אומר במפורש שהמאבק עם המלאך היה בחלום – ז"א שאתה מבטל את כל ה"בריחה/מסע " שלו לחרן? מה ז"א כל הפרשה? מאיפה אתה מתחיל והיכן אתה מסיים?
3- הסיפור על בלעם כולו הוא משל? הרי ברור שהאתון לא דברה באמת? וברור שהמלאך התגלה לבלעם רק בתודעתו, לומר שלא היתה אתון והוא לא היכה אותה – איפה זה לא מסתדר עם ה'שכל' ? אולי לא היה בלעם כלל
4-שוב, לקחת את דברי הרמב"ם 'כל הפרשה', ולהפוך הכל למשל אין דבר קל מזה!
שאלתי בדף הקודם, ואני שואלת שוב , אתה מבטל את כל ה'פרשה' את כל 'סיפור העקדה' ההיסטורי? ז"א אברהם לא השכים בבוקר 'חבש את חמורו' לקח שני נעריו והלך מרחק שלושה ימים, יצחק לא שאל "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה"? ולא צויין *פעמיים* "וילכו שניהם יחדיו" ? (כב/ו,ח)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:31 |
|
| |
דרך אגב , יש הבדל גדול לדעתי בין פרשת בלעם לפרשת העקידה .
מראה חלום או נבואה הוא משהו שמתרחש אך ורק בתודעתו של החולם או המתנבא . מכייון שכך ,ברור שמה שמופיע או מתרחש בתוך החלום אינו ממשיך להתקיים מחוץ לחלום . וממילא כל השפעה על ה'עולם החיצוני' הנמשכת מהופעת המלאך , גם היא חלק מהחלום .
מכיוון שבפרשת בלעם האתון רואה את המלאך ולכן נוטה מן הדרך , הרי שלא יתכן שמלאך הקיים רק בתודעתו של בלעם גורם לאתון לנטות וממילא צ"ל שגם נטיית האתון היא חלק מן החלום של בלעם .
אבל לגבי פרשת העקידה שאין לנבואה השפעה אלא על מעשיו של אברהם , אין שום סבה לטעון שכל המעשה נתרחש רק בתודעתו של אברהם . ודו"ק .
(דרך אגב מהשיקול דלעיל יש לרמב"ן טענה מוחצת נגד שיטתו של הרמב"ם , מפרשת ג' המלאכים) .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:44 |
|
| |
מציץ,
ההבדל המשמעותי הוא שאברהם היה נביא, ובלעם היה קוסם – גם להגר ולאשת מנוח המלאך נתגלה, זה לא אומר שהיו נביאים.
ה' (= מלאך) לא יכול לגרום לכך שרק האתון תראה אותו? ה' לא יכול לשגע את בלעם? והרמב"ם מפרש שההתגלות היתה אצל בלעם במצב של יקיצה ב'מחזה' ולא בחלום = 'הזיה'
אפשר שתרחיב על הרמב"ן?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:49 |
|
| |
מצו"נ
לא נביא אנכי, ולא בן נביא, אלא "הוצאתי" את הדברים מהציטוט של דברי הרמב"ם לעיל (סוף דף 6. ע"ש היטב)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:57 |
|
| |
איקה
שאלת לגבי הרמב"ן, למיטב זכרוני הוא מקשה על כך שאם אכן יעקוב נלחם עם המלאך רק בחלום, מדוע אם כן הוא צלע על ירכו לאחר מכן ?
אגב, האברבנל מתרץ קושיה זו ואומר שאכן ייתכן שהחוויה בחלום הייתה כל כך עזה עד שהיא השפיעה על גופו של יעקוב. מיותר לציין כי מבחינה מדעית הדבר בהחלט אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2004 23:58 |
|
| |
רב צעיר,
...וכך פרשת בלעם כולה בדרך, ודיברי האתון, כל זה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף דיבר מלאך ה' אליו. (מו"נ ח"ב, פרק מב)
מדברי הרמב"ם אלה אתה מסיק שלא היה ב'דרך' לכן גם לא בירך על אף כוונתו לקלל?
מה כוונתו של הרמב"ם כאן כשהוא אומר 'פרשת בלעם'?
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=438378
תוקן על ידי - איקה - 21/05/2004 0:05:50
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2004 00:22 |
|
| |
איקה
נראה לי שהגיע הזמן לשנות את שם האשכול ל: "מה היה באמת במעמד העקידה, ולפי מי ?" 
לגופו של עניין, אני חושב שהפירוש למילה "פרשה" בדברי הרמב"ם הוא מאוד מובן, ולא דורש שום הסבר. ייתכן שכוותנו אף בפשטות לפרשה במובן הרגיל של המילה, כלומר לבמדבר כב,ב - כד,כה (שהיא כולה פרשה אחת סתומה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2004 00:27 |
|
| |
לדעתי 'הפרשה'= 'הקורות', כל התופעות הסתומות - מה שהרמב"ם מכנה 'הנמנעות', הדברים המוזרים, שאי אפשר להעלות אותם על השכל/הדעת , שאתון מדברת וכו'- שכל הקורות את בלעם בדרך וכו' - היו בתודעתו - אבל זה לא סותר שהוא רכב על אתונו , והיא לא רצתה להמשיך ללכת, והוא היכה אותה וכו' וכו'
תוקן על ידי - איקה - 21/05/2004 1:00:47
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2004 00:40 |
|
| |
רב"צ
נראה לי שלא פירשת נכון את דברי הרמב"ם .
הוצאת את דבריך מדבריו : "תדע ברור, כי מתחילת העניין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה. "
אתה מפרש את צמד המלים "מתחילת הענין" שכוונתם על כל הפרשה , אבל זה אינו . המלים "מתחילת הענין" נמשכים על למעלה , ופירושם - מהנקודה בפרשה שבה פשט הדברים הוא שראה אדם ומתברר אח"כ שמדובר במלאך .
ודוקא פירושך תמוה מאד . מהו הגדר של פרשה ? האם יש חילוק בין פרשות פתוחות או סתומות ?
לגבי קושיית הרמב"ן על הרמב"ם , לא התכוונתי לפרשת היאבקותו של יעקב אם כי גם שם הקושיא אותה קושיא . התכוונתי לשלושת האנשים שנתגלו לאברהם (שהרמב"ם מפרשה שמדובר במראה) ואח"כ , לפי פשט הכתובים , הלכו אותם אנשים ללוט בכדי להצילו . ופשוט שהצלת לוט אינה חלק ממראה הנבואה .
(אמנם בלא"ה הפרשה מעוררת קשיים שכן בהתחלה מדובר על שלושה ואח"כ על שניים .)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2004 01:03 |
|
| |
מצו"נ
אני שוב מצטט את דברי הרמב"ם בנוגע לבלעם:
...וכך פרשת בלעם כולה בדרך, ודיברי האתון, כל זה במראה הנבואה, כיון שנתבאר בסוף דיבר מלאך ה' אליו. (מו"נ ח"ב, פרק מב)
אני חושב שדי ברור מדבריו, שהוא מפרש את כל הפרשה של מסעו של בלעם כנבואה, ולא כארוע ממשי. שהרי הוא היה יכול לטעון שרק גילוי המלאך היה בנבואה ואילו כל השאר התרחש באמת. אך כאמור הוא לא עשה כך, אלא כתב בצורה מפורשת שכל הפרשה הינה על דרך הנבואה, הואיל ו"גילה סופו על תחילתו", וק"ל.
|
|
|
|
|
