זכותו של הקונה על קנייתו - השאלת ספריה

אנו רגילים כל כך לבוא לספריה לשאול ספר, למצות אותו, ואולי אף להביא דברים מהספר בעבודה שאנו צריכים להגיש, בלי לחשוב שייתכן שבכל התעסקותנו "הרוחנית" בספר, ביצענו למעשה גניבה, או סיוע לגניבה.

הגניבה היא בכך שהספריה חוסמת את דרכנו לקנות את הספר בכך שהיא מציעה אותו חינם לקריאה לכל המעוניין לקרוא, ובכך היא גוזלת את השוק של המחבר, שהיא הזכות המשוייכת לו מתוקף היותו בעל הספר.

ד"ר משה קרוי בספרו "חיים על פי השכל" כותב בראש הספר [באותיות ענק] "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומולי"ם". (יש לשים לב שלא הקפיד על ספריות קריאה, גם על זה יש אולי לדון).

זאת הבעיה בגדול... מה דעתכם?


תוקן על ידי - מבחן - 19/08/2003 22:06:51

בורג,

1)לא הבנתי מה הועילו המסבירים בזה שדייקו "וכותבן", הרי מי שכותב ספר תורה או נביא (שבכך מדובר בפשטות בגמרא) ומשאילו הרי בכך הוא גוזל להסופרים שהרי בני אדם לא יקנו מהם.

2) לגוף הרעיון. מה בין השאלת כל חפץ לספר, הרי אם אני משאיל חפץ כלשהו אני גורם הפסד למוכרי החפצים הללו.

3)כל המושג של זכיות היוצרים ביהדות (די לקרות ספר זכיות היוצרים במקורות היהודיים של רקובר להיווכח בכך) תלוי על כרעי תרנגול ואין להם יסוד חזק בהלכות גניבה. וממילא דברי ד"ר קרוי הם הפרזה בעלמא.

מעולם לא הבנתי האיסור שיש בענינים כאלה.
אם משום גרם היזק, איזה גרמא הוא גרמי או גרמא, ומן הסתם אף גרמא לא הוי.

אם המוכר משאיר שיור בקנין וכמו שהזכיר מיימוני, כלומר שמתנה בתנאי שלא יעשה הקונה כך, א"כ כשהלוקח עובר הוא צריך להחזיר החפץ להמוכר, ואני מחפש מוכר אחד שיקח בחזרה החפץ בשביל שעבר על התנאי ועשה איזה צילומים מהספר.

האיסור היחידי שיש הוא דינא דמלכותא דינא, ועל זה גם כן יש מחלוקת בשו"ע אם כשדיניהם סותרים לפי דיני ישראל אם צריך לקיים דיניהם. גם, בארץ ישראל אין דין דינא דמלכותא וכמו"ש הר"ן בנדרים.

פארקער

אתה מעלה טיעון מעניין, באיזה איסור נכלל דבר זה.

ויש לדון אם שייך בזה לפנים משורת הדין.

ואגב, הוזכר לעיל שהכותב ספרים ומשאילן לאחרים הרי הוא עושה צדקה, ומעולם תמהתי, מה ענין "צדקה" לכאן, והלא מצות צדקה ילפינן מ"נתון תתן" וכאן לא שייך מצוה זו כי הלא בשאלה עסקינן.

ואי נימא דהכוונה לדמות למצות צדקה, אולי ניישב דגם האיסור אינו איסור אלא דומה לאיסור. (נכתב לחידודא)

.

דברי קרוי, כפי שצוטטו לעיל, מופרכים גם בעובדות.

כל הספריות הציבוריות בארץ משלמות תמלוגים על ההשאלה המתבצעת בהן, להבדיל מהשאלה הנעשית על ידי אדם פרטי לאדם אחר.

ודרך אגב, האמירה המובאת לעיל מפי קרוי היא פלגיאט של דן בן אמוץ.

2 נקודות -

א. תחשבו נא רגע בהגיון מוסרי, ואל תתנו בעלות במקורות מסורת, את זה נמצא אחר כך.

ב. למה שחכתם את דעת חז"ל על הכתוב "לא תסיג גבול......".

תקנוני אם שגיתי

בר"פ,

ה"איסור" הוא להיכנס בתחום המסחרי של הזולת דהיינו השגת גבול. [הבאתי באשכול על אגדות חז"ל שיש שרצו להוכיח שגם בידע יש גזל מכח שגוי הלומד תורה גוזל בגמ' סנהדרין נ"ט. אך כתבתי שם שאינה ראיה.]

השאלה כאן היא אם הקמת ספריה להשאלה זה חלק מהשימוש הרגיל של הקונים לעשות גמ"ח בחפציהם ממילא לכך מיועדים הספרים הנמכרים וזה מזכות הקונה [אא"כ הותנה בתנאי כפול להיפך] או שהקמת ספריה זו כניסה בוטה לשוק המשתכרים ממכירת הספרים.

כרגע אני מבחין בארבעה סוגי ספריות שבראשונה ובאחרונה שבהן יהיה משום השגת גבול:

א. אם מקימים ספריה כזו במקום המיועד למכירת הספרים [המקום ייגדר לפי כללי השגת גבול] יש בזה השגת גבול.

ב. אם מקימים אותה במוסד לימודי אין בזה השגת גבול.

ג. בספריה שכונתית. הבאה בהנחה שבלי הספריה לא יקראו אנשי השכונה את אותם הספרים דהיינו לא יקנו א"כ אין כאן כניסה לשוק והשגת גבול.

ד. ספריה כזו הבאה כדי שהקריאה לא תעלה כסף למי שבין כך קונה וקורא, בה יהיה משום השגת גבול.

תוקן על ידי - ווטו1 - 20/08/2003 9:47:29

רבינו ווטו יישר כוח, על החלוקה והניתוח.

אך עוד לא הבנתי היכן שייכים הספריות העירוניות הרגילות, כמו חיבת ציון ברמת גן, בית אריאלה בתל אביב, הספריה של אוניברסיטת בר אילן, או האונברסיטה העברית וכו'?

מיימוני, מה דעתך על המקרה הבא -
אדם הולך לראות סרט בקולנוע [שכידוע הוא עדיין אינו משווק ליחידים בהתחלה, כל סרט], ובא עם מסרטה קטנה והסריט את הסרט מהמקרן, עשה עותקים וחילק חינם בכל הארץ??

אגב ווטו, תוכל לציין מקור אחד או יותר לעניין "השגת גבול"?

תוקן על ידי - מבחן - 20/08/2003 9:56:55

מבחן,

הראשונות איני מכיר וצריך לבדוק את מטרתן. האחרונות הלא הן לימודיות מובהקות! למרות שלאוניברסיטאות באים כאלה מהחוץ שהיו קונים אילולא הספריה, זו לא השגת גבול כי אין זה ממהות הספריה אלא מהיכי תמצי [המצאת אפשרות] של הבא לספריה. זה כמו מי שגר ליד אדם מבושם ומתבשם ממנו שמשום כך אינו קונה בושם אין כאן השגת גבול.

מבחן, לאיזה מקורות הנך מתכוין מלבד שכליאליות? בספרותנו העתיקה יש מעט בנושא זה. הדברים שכתבתי הם תמצית מלימוד הנושא וסידורו בעקרונות. בדפוס ישנם כיום הרבה ספרים הממוקדים בנושא כדרך הספרות ההלכתית הרווחת לאחרונה.

נדון דידן נוגע גם להעתקת תוכנות מחשב.

הרב כהן דיין בבי"ד של הר' קרליץ חיבר ספר עמק המשפט כמדומה ושם מוכיח שיש בעלות על יצירה רוחנית ג"כ וכ"כ ר"מ פיינשטין,

ובגוף הנידון של השאלת ספרים,
היות שזה הצורה הנורמלית שרי חוץ מאם התנו אחרת,
שנית כמו שציינו גוף ציבורי שהרבה משתמשים במוצר לוקחים יותר כסף.

הגיוני
לא קראתי את הספר שהזכרת, אבל לפי זכרוני, זה שרגילים היו להדפיס הסכמות על הספרים עם איסור הדפסה למספר מסויים של שנים, ולא מספיק בזה האיסור של השגת גבול. ואיני זוכר אם זה קשור להלכה שבלימוד תשב"ר לא תיקנו איסור השגת גבול, כמבואר בגמ' ושו"ע.