הבנת אגדות חז"ל תמוהות - הדגמה

הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק במס' סנהדרין מתייחס ל- 3 צורות התייחסות אפשריות לאגדות תמוהות של חז"ל.
אנסה להמחיש יישום של התייחסות לדברי אגדה תמוהים של חז"ל על פי דברי הרמב"ם הנ"ל.

התורה אומרת לאחר פטירתו של יעקב אבינו כאשר העלוהו לקבורה בא"י "ויספדו לו מספד גדול וכבד מאד", אומרת על כך הגמ' בסוטה (דף יג ע"א) "מספד גדול וכבד- תנא אפי' סוסים ואפי' חמורים"
דרשה זו רחוקה כמובן מהבנה כפשוטה שכן מה שייך הספד אצל סוסים וחמורים ? ננסה ליישם את דברי הרמב"ם - המתייחס לשלשה קבוצות שלכל אחת מהם צורת התייחסות שונות לאגדות - ביחס לאגדה זו .

הקבוצה הראשונה תפרש שהדברים כפשוטם ואין בהם שום כונה נסתרת ועל אף שעל פי השכל והנסיון האנושי הדבר הוא בלתי אפשרי , אבל היות וחז"ל " כך אמרו " הרי אנחנו חייבים להאמין בזה שכך היה במציאות.

אנשים אלה לא מסוגלים להבין שכדי שלא נתלה בחז"ל דברים שאינם מציאותיים, עלינו להבין שחז"ל לא התכונו לפשט הדברים אלא אמרו את דבריהם ברמז ובחידה.

הרמב"ם מכנה קבוצה זו כקבוצה של עניים בדעת שלפי דעתם הם מכבדים ומנשאים את החכמים , שכן אמונת החכמים שבהם כ"כ גדולה עד שהם מוכנים להאמין להם אף בדברים הנוגדים את המציאות, אך לאמיתו של דבר – אומר הרמב"ם- הם משפילים את חז"ל בתכלית השפלות, שכן הם מייחסים להם דברים לא מציאותיים ושאינם מתקבלים על הדעת. קבוצה זו גורמת לאיבוד כבוד התורה ומחשיכים את מאורה וגורמים שיתקיים בנו ההיפך מדברי התורה האומרת "אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" ואלו הם גורמים שיגידו עלינו "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה".
נוכל אף לראות רב מחכמי קבוצה זו שידרוש ברבים (ובזמננו , באחד מ"ערוצי הקודש"...) את דרשת חז"ל הנ"ל ויסביר בעוז עד כמה יש להאמין במעשה זה שכן כך אמרו חז"ל... ואף יתאר בצורה ציורית את הסוס או החמור המכובד עומד מעוטף בטליתו ודורש בקול בכי,הספד מלא תוכן על יעקב אבינו...

אנשי הקבוצה השניה גם הם חושבים שדברי אגדות יש בהם רק את פשוטם ולא התכונו בהם חז"ל לכוונה עמוקה יותר ולכן הופכים חז"ל אצלם לחוכא ואיטלולא והם לועגים לדבריהם ומיחסים להם טפשות ואי ידיעת המציאות. זו קבוצה ארורה המעיזה לחלוק על אנשים גדולים וחכמים שנתבררה חכמתם.

הקבוצה השלישית והיא הקבוצה הקטנה ביותר - שספק אם אפשר לכנותה קבוצה מחמת מיעוטה - מבינים שהיות וחז"ל הם אנשים גדולים ושלמים שכמובן ידעו מה מציאותי ומה לא, והם אף מבינים שחז"ל לא דברו דברי מהתלות. על כן הם מבינים שיש לדברי אגדה אלו נגלה ונסתר, ודברים אלו שהם מהנמנעות הם רק בדרך משל וחידה, שזו דרך החכמים הגדולים לדבר בחידות ומשלים , וכמו שאמר שלמה המלך " להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם" ,

היות ואנו משתדלים להיות מאנשי הקבוצה השלישית , ננסה להבין את דברי הגמ' בדרך הנכונה שקובע הרמב'ם.

מצאתי 2 פירושים יפים על אגדה זו:

המהרש"א מפרש שכוונת חז"ל היא שלרגל האבל הכבד, הלבישו אף את הסוסים והחמורים מלבושי אבל שחורים , כך שייראה שכביכול אף הם מתאבלים על יעקב אבינו.

ה"משך חכמה" מפרש את הדברים על פי מאמר חז"ל שכיון שמת יעקב חזר הרעב למקומו. וזו הכוונה "אפי' סוסים וחמורים" שכיון שמת יעקב, חזר הרעב למקומו ,ולכן הרגישו אפי' הסוסים והחמורים במיתתו של יעקב שכן לא היה להם יותר מרעה .

הרי לנו שני פירושים יפים לפרש את האגדה התמוהה באופן שממליץ עליו הרמב"ם כקבוצה השלישית ולא כשתי הקבוצות הראשונות המעותות את הדברים, ודוגמה זו צריכה להיות נר לרגלנו בהבנת דברי חז"ל באגדות מעין אלה.


תוקן על ידי - בר_בי_רב - 22/08/2003 10:53:58

ובעידנא דבדיחותא אענה גם אני את חלקי, בהספד שהספיד אחד ואמר:
כמה נאה אילן זה שמעולם לא דיבר לשון הרע, מעולם לא לעג לשום אדם, ואפילו זבוב לא הרג, ועוד הלך ומנה דברים שמעולם לא עשה.

בסוף פתחו את המכסה וראו שם סוס מת.

כך סיפר לנו פעם משפיע בעת התוועדות, באמרו ששלילת הרע אינה מספקת, וצריך לפעול בקו הטוב. שזוהי מעלתו של האדם.

עד כמה שהפירושים יפים ונכונים, אני לא חושב שהנידון דומה לראיה..

העיקרון של הרמב"ם היה שיש משל בדברי חז"ל - שאגדותיהם רמזו למשהו עמוק יותר, לא כמו המקרה הנ"ל בו פשט דבריהם נכון ומובן (הפירושים שהבאת לא היו במשל ונמשל אלא פירוש פשט בצורה קצת שונה מההבנה השטחית)

מקווה שהסברתי את עצמי כפי שצריך