על חטא שחטאנו בגבהות לבב
על חטא שחשבנו שאנו טובים מהם ולנו זה לא יקרה
על חטא שאמרנו שלהם זה מגיע ולנו מגיע רק ניסים
על חטא שהצדקנו בליבנו את הפיגועים שקרו בשבת, בחג ובמועדונים
על חטא שלא בכינו מספיק עם מתנחלים שנרצחו, חיילים שנפלו, ועולים שנטבחו
על כל הבכיות הללו שלא בכינו. נבכה עכשיו כפול ומכופל
נשלח ב-24/8/2003 13:09
ועל חטא שבכינו בדמעות תנין...
תוקן על ידי - ווטו1 - 25/08/2003 19:58:16
נשלח ב-25/8/2003 10:23
ואולי??
על חטא שחשבנו שמי שיושב במגדל השן ושקוע במחשבותיו טוב ממי שאינו מסוגל לבקוע את הקיר האורתודוכסי שלו...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-25/8/2003 10:38
יש משהו מאוד אירוני בהכרזה על חשבון נפש. כל אחד, באצטלה של חשבון נפש, עושה בעצם את הדבר ההפוך. מרומם ומפאר את העמדה שבה תמך מאז ומעולם.
החרדי החניוק אומר שצריך להתבדל.
איש האקדמיה מסביר שצריך להיפתח.
ומצביע מרזל אומר שצריך להפציץ.
נשלח ב-25/8/2003 10:47
צריך לציין שדרך חשבון הנפש אינה היחידה הפתוחה.
במסעי הצלב הייתה תופעה המונית של הקרבה עצמית והקרבת ילדים. היום יש מי שהדבר צורם לו, אבל באותה תקופה ההתנהגות הזו הייתה למופת מופלא.
סול בארון כותב בסארקאזם שלאור התופעה הזו, כשהיהודים חיפשו סיבה לאסונם "הם שכחו להאשים את עצמם".
ההסבר שנמצא היה שהקב"ה בחר דווקא בדור המצוין ביותר, משום שידע שהוא לא יכזיב ויידע לעמוד בניסיון, או משום שהגיע לו לזכות בצורת המוות ההירואית על קידוש השם.
נשלח ב-25/8/2003 15:44
אנו חיים במציאות שבה לגבי כל אדם קיים סיכוי פוטנציאלי להיפגע בפיגוע חבלני.
הסיכוי הזה חל על כולם. חרדים, דתיים, מתנחלים, חילוניים, עולים, תיירים, עובדים זרים, דרוזים ואפילו ערבים ישראלים שלרוע מזלם מצאו עצמם קרובים יותר למחבל המתאבד מכפי שהוא או הם רצו בכך.
לכן אין צורך להמציא בנוסף להשגחה הפרטית והכללית גם "השגחה מגזרית". הסיכוי הנורא הזה חל באופן שווה על כולם, ללא שייכות לשמירת מצוות או להשתייכות למגזר כזה או אחר.
נשלח ב-25/8/2003 15:48
זריחת
נשלח ב-25/8/2003 16:07
מישהו העלה רעיון!
אם נכון הדבר שעראפאת מונע התקדמות ובכל אופן ברור שאם יחוסל יינצלו הרבה נפשות מפיגועים, האם לא ראוי להתנדב להשתהד בכניסה למוקעטה עם חגורת נפץ למען הצלת נפשות?
נשלח ב-25/8/2003 16:56
חייך קודמים
נשלח ב-25/8/2003 18:58
מצו"נ,
השאלה לא היתה אם מחויבים אלא אם הדבר "ראוי" דהיינו למי שמזהה שחשוב יותר שימסרו חייו ולא יסוכנו חיי רבים?
נשלח ב-25/8/2003 19:00
ואולי על חטא הכיבוש שלא מחינו אותו?
ובאמת: "על חטא שיש מחבלים המצליחים להסתנן, ללא שימנעו אותם היכולים"
נשלח ב-26/8/2003 01:14
ווטו
רעיון מזעזע, ונאיבי להחריד.
נשלח ב-26/8/2003 08:50
לא ממש קשור לנושא, אבל בהמשך למה שווטו כתב
ישנו ספר שפרידריך הגדול (מלך פרוסיה לפני 250 שנה בערך) כתב עבור קציניו הבכירים. הספר היה בזמנו סודי ביותר ונכתבו ממנו כמה עשרות עותקים בלבד, והוא הכיל את תכסיסי המלחמה של הצבא הפרוסי, שהיה באותו זמן בלתי מנוצח.
בספר המלך פרידריך טוען שהמצביא צריך לעיתים לדעת להקריב חיילות מסויימים למען הכלל וכותב שאפילו הסנהדרין העברי כתב שחיי הרבים עדיפים על חיי המעטים.
ראשית, זה מעניין שהמלך הנ"ל ציין את הסנהדרין בספרו, כי הסנהדרין הרי נתפס בעיני הנוצרים כגוף שאחראי למותו של אותו אדם.
אבל האם חז"ל כתבו היכן שהוא משהו מעין זה?
נשלח ב-26/8/2003 10:18
שואל:
נגעת בנושא סבוך ומורכב מאוד אבל הכלל התלמודי הידוע הוא שדווקא אין למסור בידיים את היחיד גם בשביל להציל רבים ממות.
(יש אפילו שאלה אם מותר לאדם יחיד להרוג עצמו למען הכלל וראה באג"מ יו"ד קע"ד כל הדיון בזה.)
נשלח ב-26/8/2003 12:36
מ"ג
תודה. הנושא הזה אפילו נידון באריכות בפורום היכן שהוא.
אבל בנוסף לשאלה אם ליחיד מותר להקריב עצמו למען הכלל, עניין אותי אם חז"ל הביעו דעה נחרצת שחיי הרבים עדיפים על חיי המעטים.
דעה כזאת לכאורה מתחייבת מההגיון הפשוט, ולכן אם המלך חש צורך לצטט דווקא את "הסנהדרין העברי" בעניין כזה, עניין אותי לדעת אם חז"ל אכן כתבו משהו מעין זה, או שהמלך הנכבד טעה או הוטעה.
נשלח ב-26/8/2003 15:45
שואל שלום.
נראה שיש הבדל בין מצב שהרבים ימסרו את היחיד שאז זה אסור.
לבין מצב שהיחיד ימסור את עצמו לטובת הכלל
ולראיה סיפור הרוגי לוד שעליהם נאמר אין אדם יכול לעמוד במחיצתן.
