רק באמצעות התורה אפשר להנהיג מדינה

הציטוט שאביא הוא מסורבל אבל מאוד מעניין. זו נראית ממש קריאה להנהגת המדינה על ידי דעת תורה וזלזול בכוחו של המוסר הטבעי.

"[התורה] הגיעה בנבואה וזו מישרת להקנאת המוסר ההנהגה הישרה הן בקבוץ הבית הן בקבוץ המדינה, ואין דרך בזולתה להקנאת המוסר בקבוצים המדיניים. כי האנשים להתחלף מזגיהם יתחלפו תכונותיהם מאוד ויתבלבל מפני זה עניין קבוצם לולא התורה שתנהיגם יחד בהנהגה אחת ונימוס אחד, ומי שישמור תורה אשרהו כי בה יקנה המוסר באופן שלם"

המובאה הזו ראויה לציון מסיבה נוספת - היא מצוטטת מפעם לפעם בידי רבנים חרדים, אבל היא כמעט הדבר היחיד שמצוטט מפי הכותב הזה, ולא בכדי.

מי הכותב ?

אני מהמר על ר' דוד ניטו, כוזרי שני.

אידך גיסא

ז"ע

מה הפלא שלא מצטטים אותם כל כך? גם אברבנאל וגם אלבו היו נגועים בפילוסופיה.

אלבו יוסף היה פילוסוף , וספרו "ספר העיקרים" הוא ספר פולמוס כנגד הנצרות..
ואברבנאל יצחק היה בקיא בספרי הפילוסופים, רכש השכלה בספרות יון ורומי ובכתבי הנצרות רח"ל.

איקה, זה הסבר מעניין - האם התפלספות גוזרת שכחה על מחבר ? איני בטוח. הרי הפילוסופיה של ר' יוסף אלבו היא שמרנית ביותר.
לא בגלל שהוא התפלסף הוא נשכח, אלא בגלל שהוא לא חיבר פירוש על התלמוד או משהו הלכתי.
כנ"ל לגבי האברבנאל (חיבורו על התנ"ך בכל אופן משמר אותו בזיכרון, אבל ברור שעם דברים כמו שהוא אומר על דוד ובת שבע [בעצם מצטט את התלמוד] הוא לא יהיה פופולרי במיוחד)

המחבר הוא לא רבי דוד ניטו. אגב יש משהו מעניין מה"כוזרי שני" לגבי ירידת הדורות, אבל זה לאשכול אחר.


תוקן על ידי - זריחת_עץ - 29/08/2003 3:03:56

יש עיסוק מועט בספרי 'חקירה' כי הם נחשבים מסוכנים לאמונה .

.


אין לי מושג של מי הציטוט המובא, אך ביטויים כגון "קיבוץ מדיני" , אופיניים להוגי הדעות שלנו מתקופת תור הזהב של האסלאם, שכן הביטוי מתורגם ישירות מערבית.

לדוגמא, כאשר אריסטו כתב כי האדם הוא חיה חברתית (= זואון פוליטיקון, ביוונית), כוונתו היתה ברורה: האדם חייב לחיות בחברה ולא לבדו.
הפילוסופים הערביים שתרגמו אותו, ניסחו זאת כך: האדם, חברתי מטבעו (=אלאנסאן מדני באלטאבע).
מדינה = עיר בערבית, והשרש מ.ד.נ. עוסק בקבוצה גדולה של בני אדם החיים יחדיו.

אותו נוסח תפס גם הרמב"ם כאשר כתב במורה הנבוכים "אלאנסאן מדני באלטאבע" , מה שתורגם על ידי המתרגמים - האדם מדיני בטבע.

ומכאן, מה שרציתי להסביר לעיל: קיבוצים מדיניים משמעותו פשוט קהילות.

מדיניים=חברתיים, וקיבוץ, כאן, הוא תרגום מילולי של "אג'תמאע" - קבוצה של אנשים.

לא רע, מואדיב.

במשפט הכותרת "רק עם התורה אפשר להנהיג מדינה" יש סיכון גדול, לא בכל מובני המשפט אני רואה בכך דבר נכון.

מה שנכון "רק עם מוסר אמיתי והגינות מוחלטת, ניתן לנהל מדינה כראוי".

מי היום בעד כפיה על המצוות בהקשר המקובע, מיתות בי"ד ועוד, שד' ברחמיו ביטלם מעלנו, שלא לדבר על העמידה בקרבנות וטהרה בו זמנית.

מי שכתב את הציטטה הזו, רבי לוי בן גרשון, היה רחוק מהרבה מאוד דעות אחרות מקובלות בנות זמננו, בין של עכ"ח, בין של "אוהלה של יהדות".
הוא היה רציונליסט וחשב שנס כמו "שמש בגבעון דום" למעשה היה רק אירוע טבעי.
הוא האמין אמונה שלמה באסטרולוגיה וחשב שעל פיה מסתובב העולם ושכל מה שמאפיין נביא הוא בקיאותו בה.
מצד שני הוא האמין בבחירה חופשית וכדי לקיים אותה צמצם את ידיעת ה' וסבר שהיא מוגבלת מאוד.
הוא צמצם מאוד גם את ההשגחה הפרטית, וסבר שהיא קיימת רק כלפי הצדיק המושגח.
לא לחינם ר' יצחק עראמה קרא לספרו "מלחמות ה'" - "מלחמות על ה'".
ועם כל זאת את הציטוט שהבאתי, הלקוח מפירושו למשלי י"ח - "באין חזון יפרע עם", ראיתי לפחות פעמיים ב"יתד נאמן".

תוקן על ידי - זריחת_עץ - 30/08/2003 22:54:08

דבריו של הרלב"ג על ידיעת ה' מאוד הטרידו.
הגר"א שמע דברי זלזול עליו, ומסופר שאמר:"הלוואי שאהיה במחיצתו בגן עדן".
אם איני טועה, הרב קוק התאמץ למצוא להם פיתרון שמרני.

ואגב, הייתה לו חומרה עצומה בעניין חילול שבת בשל פיקוח נפש, שהציץ אליעזר דן בה (הוא מצטט אותו מדי פעם).
הוא סבר שמותר לחלל שבת רק עבור פעולה ישירה של הצלה, אך לא עבור פעולה עקיפה (למשל, במושגי זמננו - להזמין אמבולנס).

האם לדעתכם הסובלנות כלפיו והכללתו בקונסנסוס למרות הדעות החריגות קשורה בהכללת פירושו ב"מקראות גדולות" ש"קיבע" אותו כאחד הפרשנים הלגיטימיים? (כיו"ב ניתן לומר על האבן-עזרא, ובמידה מועטה יותר, על המהר"ץ חיות)

מדינה יהודית היא זו שמבטאת את ערכיה היהודיים (ראובן ריבלין)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3845895,00.html

_________________

בברכה

מעניין לדעת מה היו אומרים כל ההוגים האלו, כולל אלו שסברו שבלי שוט דתי אין קיום לחברה, אם היו רואים את הדימוקרטיות המערביות.