מחלוקות בהלכה בשל שינויי אופי (מי אמר?)

זה לשון אדמו"ר הזקן בהקדמת ספר ה"תניא":
והנה אף בהלכות איסור והיתר הנגלות לנו ולבנינו, מצאנו ראינו מחלוקת תנאים ואמוראים מן הקצה אל הקצה ממש - ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, לשון רבים. על שם מקור החיים לנשמות ישראל הנחלקות דרך כלל לשלשה קוין, ימין ושמאל ואמצע. שהם חסד וגבורה וכו'. ונשמות ששרשן ממדת חסד, הנהגתן גם כן להטות כלפי חסד להקל כו', כנודע..".

ולהלן בספר הנ"ל ב"אגרת הקודש" [סי' יג ד"ה והנה] כותב:
"..ולכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל - ללמדנו, שאף ב"ש ששרש נשמתם מבחי' שמאל העליון - ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה. וב"ה שהיו מבחי' ימין העליון, היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי ב"ש שיהיו מותרים מאיסורים ויוכלו לעלות למעלה. אעפ"כ בכמה דברים היו בית שמאי מקילין, מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין. וכן שורש נשמת בית הלל כלול גם משמאל, כידוע דרך ומדות קדש העליון..". עיין שם עוד.

מיימוני
תעיין בהפרש בין הדרך שאתה הגדרת את הדברים (אי יכולת להתרומם מאירועים שקרו בחייו של התנא או האמורא) ובין הדרך שמובא לעיל מהתניא.

ובמילא תחסוך מעצמך ביטויים של "גישה זו קרובה בעיני לאפיקורסות, ובוודאי שהיא מוטעית".

הלבן,

גם על הסגנון ייאמר "אלו ואלו" ואדרבה מדברי בעל התניא נבג"מ לא מופקע שהשפעת הסביבה והמעשים גם גורמים להכרעה בעומק העיון כי כידוע כל אלה משפיעים על שורש הנשמה.

מיימוני, אני לא מבין מדוע הגישה הראשונה היא יותר אפיקורסית מהשני', שהרי סוף סוף שינוי הדיעות נובע מהאישיות. מעולם לא עלה על דעתי לחשוב, שבית שמאי החליטו החלטה מוקדמת שהם תמיד צריכים להחמיר, ואחר כך מצאו אסמכתא לדבריהם. אלה לא דברי אפיקורסות הם אלא דברי שטות. ודאי שבהכרה שלהם הי' ברור שזו האמת האובייקטיבית. כך גם באביי ורבא. אבל כפי שציינת לנכון, וההגיון מחייב, סיבת ההבדל ביניהם נובעת משוני באישיות.

כלפי מה דבריי אמורים? בדורנו יש מחלוקת גדולה בין, נגיד, החזון איש לרב קוק, לעניין ההסתכלות התורנית על הציונות. מה מסתתר מאחורי מחלוקת זו? אולי גם כאן אין זה אלא שינוי אופי הגורם לשני המ"דים לחשוב שהם ורק הם יודעים את האמת לאמיתה. אבל אנחנו מה נעשה? אלה מבינינו שהאופי שלהם דומה לזה, יחשבו שהוא צודק ואחרים יחשבו אחרת. אין דרך להגיע אל אמת אובייקטיבית. וכאן הבן שואל: מהי מידת הסובלנות שניתן לתת לדעת ה"אחר", אם ידוע לך בבירור שהסיבה שאתם חולקים אינה משום שהאמת שלך טובה משל חברך, אלא משום שהאישיות שלך או של רבך גורמת להגיע למסקנות מסויימות.

תוקן על ידי - מרבררבאשי - 01/09/2003 7:57:45

מרבר"א,

"אין דרך להגיע אל אמת אובייקטיבית"?! מי שאופיו להתנער מכל מוסכמה ולהתחיל בכל מבראשית, הרי גם לשיטתך יש לו סיכוי לאובייקטיביות!

ווטות הרי מי שאופיו כזה, גם הוא מגיע למסקנותיו מחמת אופיו. ואופי זה דוחק בו להיות "איפכא מסתברא" גם כשאין זה מביאו לאמת.

מרבר"א,

תינח כאשר אופיו דוחקו להיות "איפכא" [ולא כידיננו הנעלה והישר "אפכאמסתברא"], אבל כאשר אופיו הוא להיות פתוח ולהסכים מתי שזה אובייקטיבי, הדרא טענתי לדוכתה!

ווטו, את איפכא מסתברא הכנסתי לשם הומור. כוונתי היא, שמה שהוא חושב שהוא רוצה את האמת, הרי בסופו של דבר גם חיפוש ה"אמת" האובייקטיבית שלו הוא סובייקטיבי. וכי אתה חושב שאביי או רבא לא חשבו שהם מחפשים את האמת האובייקטיבית?!

לאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו (יבמות כב.)

מרבר"א,

בהחלט שכל אדם יחשוב כדבריך ולכן אמרו חז"ל "לעולם יראה את עצמו כרשע" והתבארה הכוונה שלא להקנות לו רגשי נחיתות אלא שלעולם יחשוד את עצמו בסובייקטיביות.

התכוונתי להגיב למשפטך ההחלטי ש"אין דרך להגיע אל אמת אובייקטיבית" למבואר יש דרך, אלא ש"אין [עדיין] דרך לדעת אם אכן הגיעו"!

נשאל פעם מנהל הבנק, מדוע השעון הוא כ"כ גבוה על בנין הבנק.
השיב המנהל, אילו היה השעון נמוך יותר, בגובה קומת איש, אזי כל איש היה מכוון את השעון לפי מה שנראה לו השעה האמיתית. ואז כולנו נשב בחושך ולא נדע מתי יום ומתי לילה.

וטו יקר
כל זמן שההלכה היא למעלה מקומת האיש העוצר וחושב, יש תקוה שיהיה לה קיום.

הלבן יקר,

כל זמן שההלכה היא למעלה מקומת האיש שאינו עוצר וחושב, יש תקוה שיהיה לה קיום.

[שהרי לא בשמים היא אלא ניתנה לחכמים וכמובן ב"עוצר" כלול שגם נאה מקיים שרק במעשים תיעצר המחשבה בחכמת האמת!]

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=746397


בברכה.

וכבר הקדים את ר' ישראל סלנטר אותו צדיק שכתב:

"מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין הן ועלובין הם ושונים דבריהם ודבר בית שמאי.. מזה תבין ותדע המידה הזאת מי שהוא בעל הנחה (אדם נוח) כי אשר הוא בעל הנחה אינו יוצא מן היושר כלל ונשאר על השווי ... ומפני כך אמרו שזכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן.."