| נשלח ב-11/9/2003 16:26 |
 |
| |
יצחק
תורה שלמה שלנו, היא הבהרת מקור מנהגי ישראל. והרי גם מנהגי הנביאים, כמו ערבות וכיו"ב אינם אלא מנהגים, ומנהג ישראל תורה שלמה שלנו היא.
שיחה בטלה שלכם, הוא הלעג החוזר ונשנה ממנהגי ישראל. כולל ההודעה הראשונה שבשאשכול הזה.
הביטוי האישי שצרך הוא כמובן זה שכתבת שהצבור הליטאי "היינו בני הישיבות". ואני לא כן עמדי, אלא שהתורה ניתנה לכל ישראל, ו"בני תורה" הם אלו שעוסקים בתורה, מבלי הבדל מפלגה. ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, "בני הישיבות" הם אלו שיושבים בישיבה ולומדים.
ווטו
ודאי צדקת, שזוהי הסיבה שבחרו במנהג זה להתחילו לא לפני מלאת לילד שלש שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 16:48 |
|
| |
הלבן יקירי,
כבר הארכנו באשכול אחר בענין המנהגים, ועכ"פ תסכים עמי שיש לחלק בין מנהג חיבוט ערבה למנהג החלאקה, ולא ראיתי איש כאן שרצה לפקפק בראשון, ועל כן מדוע אתה מערב מין בשאינו מינו?
יתרה מזו, מנהגי ישראל אינם "שלכם", וגם התורה השלמה לא. התורה והמנהגים הם "של" כל העוסקים בהם באמונה שלמה, וכן הוא לגבי רוב ככל הכותבים כאן למיטב הבנתי. לעומת זאת, אם רצונך לקחת את מנהג החלאקה כ"שלך", אני מסכים לתת לך אותו בחפץ לב, שכן אכן אין הוא מנהגי (ויחד עמו אמסור לך בששון עוד כמה "מנהגים" אחרים).
צר לי אם נפגעת מנסיוני הבלתי מוצלח לתאר את הציבור ה"ליטאי". אינני מרוצה מהכינוי הזה משתי סיבות: (א) רוב בניו אינם ליטאים (ב) הציבור הזה רחוק היום מאד מן הרוח הליטאית המקורית. כמדומני שלפחות בארה"ק כשאומרים "חניכי הישיבות" מתכוונים לציבור זה, אך אני מוכן לקבל כינוי חילופי אם תמצא כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 17:27 |
|
| |
איני יודע מה הביטוים הרגילים להם בכיוצא בזה. אמנם אגלה את אזנך, כי אצלנו בחב"ד, כשמדברים בקהל שאינו חסידי, ואין מתכוונים לקהל הליטאי, רגילים לכנות בשם "די עולמ'שע". איני יודע אם זהו רק בחב"ד או בעוד חוגים. ואפילו איני יודע איך אומרים זאת בעברית.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 18:57 |
|
| |
זה לא ביטוי מספיק ספציפי, שכן הוא כולל את כל מי שאינו חסידי, וזה כמובן ציבור הרבה יותר רחב מתומכי "דגל התורה". פרט לכך, דומני שהביטוי אינו קיים חוץ לחב"ד, אני עכ"פ לא שמעתיו במובן זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 21:35 |
|
| |
הלבן
ה' ישלח לו רפואה שלמה, ולכולנו.
בשל חומרת הנושא, אני משאיר את ההפניה. אך כשישתפר מצבו ויבריא בעז"ה, נמחוק אותה.
כואב לי לכתוב את המלים הבאות, אך צריך פרופורציות:
הפורום אינו מיועד לבקשה לתפילות, למרות שאולי ראוי היה לפתוח אשכול עוגן כזה. אני ממליץ לפתוח אשכול כזה בחדרי חרדים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 23:00 |
|
| |
מיימוני יקר
גם אני מבין שזה לא תואם את הכללים של הפורום. פשוט חשבתי שצירוף המקרים היה כל כך חריג, שהרשיתי לעצמי לצאת מהכלל.
כל היום יושבים ודנים במנהג התספורת, ולפתע נדחה היום התספורת של ילד. הקוריוז שבדבר הביאני לשלוח את הלינק.
אם זה לא נראה הוגן, ודאי זכותך למחוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/9/2003 23:07 |
|
| |
זאב
העלת נקודה מעניינת. הדוגמאות שהבאת כתובות בהומור ובטוב טעם, אך אף אני (כאקדמאי חמור הסבר) הייתי מוצא דוגמאות טובות מהן.
כך למשל אלמנטים בעסקי בתי העלמין (שטפנשט וכד') המשגשגים כך מנהג ה"נשמת בחצות" שבא זה עתה אל פתחנו.
המנהגים, גם אלו שיסודם אינו בהררי קדש, הם צורך אנושי ומעניקים לאדם סיפוקים שונים, הרגשת ייחודיות, התבדלות, השתייכות וכד'.
זה הרי האדם והתורה אף היא נמסרה לאדם, על צרכיו השונים שביניהם סיפוקיו מיצור מנהגים.
אמנם, מצוה גדולה להבחין תמיד בין עיקר לטפל, כמו גם לדעת שלפעמים הופך הטפל לעיקר ובדין הוא שיישאר כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/2/2006 04:14 |
|
| |
הרב משה שטרנבוך, כותב בספרו "תשובות והנהגות" (ח"ב סימן רמ"ו):
"ושמועה שמעתי שרבינו החזו"א זצ"ל אמר לא להקדים /התספורת/ שזה מזיק לזכרון הילד, אבל לא נתברר לי שורש השמועה"
אם גם הוא כותב שהוא שמע שמועה, אך הוא אינו יודע מה הוא שורשה, אין ספק שאין אפילו פסיק של אמת בשמועה זו, מפני שאפילו כאשר הוא מביא שמועות חזו"א מפי אנשים נאמנים, אין להאמין לו ולהם.*:namespace prefix = o />
ראו אריכות ב"המותר והאסורבתספורת הילדים הראשונה", בספר "נימוקי גבריאל" (ציננער), הלכות פסח חלק שלישי, אדר תשנ"ו, פרקים סג-סו, עמודים ש"י-שכו.
תוקן על ידי - נישטאיך - 21/02/2006 4:20:22
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2008 11:33 |
|
| |
טוב.... הפנו אותי לאשכול הזה של המנהגים....
טוען הכוזרי, ואחריו ממשיכים לטעון, כי לא יעלה על הדעת שיבוא משה וינחית עליהם דת חדשה שבה יהיה כתוב שהמסורת עברה מבן לאב, כי אז כל אחד יגיד: "אבא שלי לא מסר לי את זה" - וזו מהווה ראיה לאמיתות התורה.
ברצוני להביא שתי דוגמאות להמחיש כיצד בהחלט אפשר לגרום לעם שלם לאמץ דת חדשה וגם להאמין שהוא קיבל אותה מאבותיו.
דוגמא מספר אחת: בדיוק קשור לחג סוכות הבא עלינו לטובה - בעלי לא הרשה לתלות קישוטים מן הסכך. הוא טען שזה המנהג במשפחה שלו, כך אביו נוהג מדורי דורות, ולא משנים מנהג אבות. חשקה נפשי בקישוטים מהסכך, להדר במצוות ולנוי סוכה .... אז הלכתי אל חמי ושאלתי אותו למה הוא לא תולה קישוטים מן הסכך. (סיפור אמיתי, בלי צחוק). חמי הוא אחד הרבנים היותר חשובים ותלמיד חכם מאוד גדול. חמי צוחק ומספר לי על מקור המנהג - פעם, לפני הרבה הרבה שנים, האחים של חמותי הפכו לחבדניקים. בחב"ד כידוע לא תולים קישוטים מן הסכך. אמא של אשתו, חמותו, היתה גרה איתם, והבנים שלה היו באים לבקר בסוכות, אז בשביל שלא תהיה להם בעיה לשבת בסוכה, הם לא תלו קישוטים מן הסכך. החמות מתה לפני הרבה הרבה שנים. אבל מה, את הסוכה בנו הבנים ולאחר מכן הנכדים, וכבר התרגלו שלא תולים קישוטים מן הסכך. וכיום ישנם מאות אנשים האוחזים במנהג אבותיהם שאין תולים קישוטים מן הסכך.... הנה לכם מנהג אבות.
דוגמא מספר שתיים: חוזרים בתשובה - הם לא מקיימים את התורה בגלל ששמעו מאבותיהם, אלא הם באים להרצאה והרב מצביע להם על ספר התורה ואומר להם: אתם רואים את הספר הזה? את הספר הזה נתן אלוהים למשה בסיני ומאז הוא עבר במשך אלפי דורות בעם ישראל. כל בעלי התשובה לא קיבלו מאבותיהם, אלא פשוט האמינו לרב שנראה בעיניהם לאמין. זה שאח"כ הם טוענים בלהט שהם בעצמם קיבלו מאבותיהם.... תמוה בעיני. שיגידו שהם מאמינים למה שאמרו להם, אבל לא שהם קיבלו מאבותיהם. והנה אנו מוצאים מספר פעמים בהיסטוריה שלנו, החל ממשה רבינו וכלה בעזרא שהם אומרים לעם שלם - זה הספר שלכם - וכולם מאמצים את זה בחיבה יתירה. מי שצריך חיזוק יכול לבדוק איך התחילה הנצרות והאסלם. אין שום בעיה ליצור דת חדשה עם מנהגים חדשים וגם לגרום לאנשים להאמין שהם קיבלו את זה מאבותיהם.
|
|
|
|
|
תוקן על ידי לעוף_ברוח ב- 06/10/2008 11:32:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2008 12:19 |
|
| |
לעוף ברוח טענותיך על עיוות המסורת שמפניה לא ניתן לסמוך על מסורת כזו או אחרת, הרי שאין שום כוח למסורת משפחתית שהתחילה מאיש אחד, כטענותיך, אך כוח המסורת היהודית לא נתלה על מנהגים שונים ומשונים שהשתרשו אם מפני נסיבות שונות או עמי ארצות משונים, וענין זה של מסורת נתלה רק בתורה שנתנה בסיני שהיא לא מסורת יחיד שלא יכל לבוא אדם ולטעון שיש לו מסורת במשפחתו על נתינת התורה לשישים ריבוא יוצאי מצרים, מסורת היא תורה מנהג הוא למסורת.
מהיותי ילד תמיד כאב לי על המנהג שהתפשט בעם ישראל בשעת הגבהת התורה שנהגו להצביע באצבעם ולומר וזאת התורה וכו', ואם השנים נהפך המנהג להצביע עם הזרת בדווקא, בהיותי ילד שאלתי את אבי מה עניין האנשים שמצביעים, ענה לי תשאל את מי שמצביע. מאז תר אני אחר מקור למנהג זה, מתי הוא התחיל להתפשט בתפוצות ישראל עד שלא הבדיל בין עדה לעדה בין בני אשכנז לעדות המזרח וחסידים ואנשי מעשה, בכל במקום אני רואה זרתות קטנות מונפות, ותמה ליבי.
תוקן על ידי סנסאי ב- 06/10/2008 12:20:33
|
|
|
|
|
