אמונה תמימה מול חקירה

רבות אני מתלבט בשאלה זו למרות שלכאורה ימיה כימי עולם ונהרות של דיו נשפכו על הנושא.

האם עלי לקבל את עיקרי האמונה ואת שאר המרכיבים העיקריים של האמונה כהלכה למשה מסיני? לקבל אותם בלי להבין ובלי לחקור? או שמותר או אפילו ראוי לחקור את כל האמונות הללו?

ואסביר ביתר פירוט:
לכאורה השופט העליון של האדם חייב להיות שכלו הוא. גם אם לפעמים הוא מחליט להכפיף את עצמו לדעה אחרת הרי שהשכל שלו הורה לו שבמקרה כזה אין לו מספיק ידיעה או שאין לו אפשרות לברר ועליו לקבל מה שיאמר לו על ידי אחרים (שהשכל שלו הורה לו שהם שאויים לשמוע להם).

ומה קורה אם אדם חוקר ומגיע למסקנות שאינן תואמות את המסורת? האם עליו להכפיף את עצמו למסורת היהודים או שהרשות בידו לפעול על פי מה ששכלו מורה לו?


בסופו של דבר השאלה היא מה צריך לגבור- השכל או הקבלה. ובשאלה זו אמור לכאורה לשפוט השכל עצמו...

.

אשרי מי שאמונתו תמימה באמת, אך אינני מכיר מי שיכול בלי לשאול ולהסתפק.

מאחר והיהדות היא דת הלכה, הרי שהעיקר הוא המעשה. אף אם עדיפה תפילה מלאה בכוונות, הרי שהמתפלל - מקיים את מצוות התפילה כפי יכולתו גם אם לא ייחד יחודים וכיוון בכוונות נסתרות.

מי שנותן צדקה מקיים מצוות צדקה אף אם לא נתכוון לקיום המצוה, אלא רק לתת צדקה - כמה מצוות מקיימים חילונים רבים למרות היותם לא מאמינים?

בלי לשאול - איך אפשר ?

(בגלל טעויות הקלדה, הניסוח תוקן על ידי מיימוני לפי בקשת מואדיב)


תוקן על ידי - מיימוני - 01/09/2003 23:43:52

אני לא מבקר כאן הרבה. הביקורים האקראיים הם במקרים רבים כתוצאה מהפניות בחדרי חרדים.

האשכול הזה משך את תשומת לבי, ולא יכולתי להחשות.

אני מבין מאשכולות הפורום שאתם עוסקים רבות במחשבה, ומחשבות, שכל, שכליות ופילוסופיה.

רציתי להציע לכם אלטרנטיבה. גישה אחרת. יש בה יסודות מדיטטיביים אשר אולי לחלקכם יזוהו כמזרחיים, אך עיינו נא בספרו של הרב קפלן מדיטציה יהודית ותוכחו שהיסודות האלה הנם יהודיים לפחות כפי שהנם בודהיסטיים או טאואיסטיים או יוגיסטיים או כל דת וטכניקה מזרחית אחרת.

דברי אלה הנם מקוריים שלי. לא קראתי אותם בשום מקום אף שהם בודאי מבוססים על כל מה שקראתי ושניתי.

יצירי כפיו של הקב"ה אנחנו. למה ולשם מה נבראנו - מקובלים עלי דברי המקובלים כפי שבאים לידי ביטוי ב"דרך ה'" . בכל מה שנוגע לרמב"ם והפילוסופיה שלו - מקובלת עלי בקורתו של רבי נחמן מברסלב שהכל טעות איומה.

ב"ה לא קראתי מעולם במורה נבוכים ולא בספרי פילוסופיה אחרים למעט הכוזרי. מבחינה זאת לשוני אולי לא מדוייקת ולא מקצועית, אך אעשה כל מאמץ לתאר הלוך רוח שונה לחלוטין.

נשמת אפנו היא חלק אלוק ממעל. רצונו יתברך בבריאתנו היה שנדמה(ד קמוצה) לו. שנהיה יוצרים יש מאין בטוב לבב ובשמחה.

עם שאין בכוחנו ליצור יש מאין בתחום הפיזי, יש בכוחנו ליצור יש מאין בתחום הרוחני. להקים עולם חדש שלא היה ולא נברא שמבוסס על נשמתנו וכל הנגזר ממנה בכוחות ובחוויות.

תפיסתנו ופעולותנו בעולם המעשה, הנגזרות מעולמנו הרוחני, גם בהם יכולים להיות חידושים שלא היו מעולם.

כל עניננו בעולם לחיות מתוך תודעה שאנו ישות רוחנית הנתונה, לפי שעה, בגוף חומרי, המהווה עבורה גלות, ויעודנו להיות מודעים לעובדה זאת ומתוכה להיות יוצרים תודעה הולכת ומעמיקה עד כדי דבקות ותפיסה שהכל אלוקות. (אין לי נסיון בתפיסה כזאת אבל אני יכול לשער את מהותה)

החיים היהודיים אמורים לספק לנו מסגרת תומכת להתרכזות ביעוד הנ"ל.

אחד מיסודות חיים כאלה הוא - שהמחשבות (יש המכנים זאת המדמה) הם "בלבול המוח" הגדול ביותר שיש לנו. חיינו אמורים להתרכז כאן ועכשו ותו לא. המחשבה מה היה ומה עתיד להיות מיותרת לחלוטין. כשאני מביט פנימה אל תוכי אני מוצא שם "משהו" שאיננו מתעניין בעבר ובהווה. הוא מודע להיותו חי ופועם ורצונו להיות משוחרר מכבלי הגוף והמחשבה.

עם זאת בהיות ה"אני" האמיתי, נשמתנו, כאן בעולם הזה מודעת היא ליכולת להגביר הקשר עם המקור, ה' יתברך, דוקא באמצעות השתייכות לגוף ולעולם באופן שמשרת את כיסופיו. באמצעות מדיטציות (התבודדות בלשון ברסלב או התרכזות או התכוונות) שונות שהן בעיקרן טכניקה ולאחריה מצב רוחני של שחרור וריכוז - אנו יבולים להגיע למצב בו אנו חיים את חיינו לפי הכוונה מבפנים. הכוונה זאת מנווטת אותנו לאהוב, להשפיע אהבה, לקלוט את הטוב והיפה שבכל דבר, ובעצם לראות בכל דבר את האלוקות שבו.

ההתנהלות המעשית בחיים כאלה היא "שלמותית" דהיינו כל מה שאני עושה אני עושה בשלמות של עצמי. ללא "ליווי" של מחשבות. כמו שילד קטן כולו עסוק במה שהוא עושה. אוכל. ישן. משחק. וכד'. כך גם אנחנו אמורים להיות באופן שלם בכל דבר שאנו עוסקים בו.

לרובנו, שלא גדלנו כך, יש בתחילת הדרך צורך לתרגל זאת על דברים שהם לכאורה חומריים, באכילה - להיות אוכלים. בשתיה - להיות שותים. בטיול - להיות מטיילים. לעסוק בכל דבר על כל החלקים שלנו בלי להיות מוטרדים מצד המחשבות.

ההרגל להתנקות ממחשבות מספק חוויות נפלאות של צבעים וקולות, מראות והרגשות שמעולם לא חווינו.

במסגרת חיים כאלה הספקות הפילוסופיים מאבדים כל משמעות. החיים הם עובדה. אנו חיים, אוכלים, עובדים, מתקשרים עם אנשים, מטיילים וכו'. כל הדברים האלה יכולים להיעשות בלי שום ספק. (מתוך הנחה שאיננו מוטרדים יתר על המידה מן ההלכה אשר אמורה להיות טבועה בחיינו כמו אכילה בסכין ומזלג)

אגב יותר ויותר חרדים נזקקים לטכניקות כאלה כמשהו חיצוני ליהדותם, כדי להירגע ולקבל כוח כדי להמשיך בחיים היהודיים המדכאים והמחניקים שלהם...

זה נראה לי ממש אבסורדי. לדעתי כל גדולי ישראל היו אנשים משוחררים ויצירתיים מאוד ולכן הגיעו לגדלות בתורה. אם בעיינים בדמויות כמו הבעש"ט רבי נחמן, רבי צדוק, בעל מי השלוח ועוד רואים חסידי עליון בעלי גישה מקורית ויצירתית מאוד. כוונתם בתורתם היתה להורות לנו שכפי שעשו הם אנחנו צריכים ללכת לפי נשמתנו וליצור וללכת לפי נשמתנו. כמובן שאיש מהם לא התכוון שנחקה אותו.

.

הרשה לי לחלוק עליך, בכמעט כל מה שכתבת, החל בכך שברוך ה' לא קראת מכתבי רבי סעדיה גאון והרמב"ם, וכלה בכך שהגדרת את היהדות כ"כל עניננו בעולם לחיות מתוך תודעה שאנו ישות רוחנית הנתונה, לפי שעה, בגוף חומרי, המהווה עבורה גלות, ויעודנו להיות מודעים לעובדה זאת ומתוכה להיות יוצרים תודעה הולכת ומעמיקה עד כדי דבקות ותפיסה שהכל אלוקות."

מאחר ואני כופר גם בכך "שהמחשבות (יש המכנים זאת המדמה) הם "בלבול המוח" הגדול ביותר שיש לנו." - הריני מרשה לעצמי להרהר מעט בדבריך, מה שאולי לא תעשה אתה בדברי, שכן הרהור בהם, הוא בלבול מוח.

רבים הם אלו שהגדירו את מהות היהדות. הנשר הגדול פתח את משנה התורה בתכלית כל האדם (לידע שיש שם... ), ואחרים, קבעו גם דברים אחרים. לעתים, רק מתוך הצורך להדגיש חשיבות מצווה או איסור מסויים, נקטו חז"ל באותה הגישה וקבעו כי כל העושה (או שאינו עושה)דבר זה או אחר, כאילו ... (השלם לבדך: הפר את התורה כולה, וכד').

האם חייב היהודי בקיום מצוות? האם חייב הוא בקיום המצוות כולן? האם האמונה חזקה מהמעשה, או שמא קיום המצוות הוא הוא העיקר?

אינני יודע באיזו טכניקה מדיטאטיבית השתמשו גדולי ישראל אודותיהם אתה כותב, או אם השתמשו כלל בטכניקה כלשהי. האם טכניקה כזו היא ערך כשלעצמו, או שמא - כפי שאני סובר - כלי בלבד?!

שמח אני עבורך על כי יש בידך את כל התשובות לכל השאלות שעולות בך. אך מה יעשה מי שלא שפר עליו מזלו כמוך? יפסיק לשאול משום שהמחשבות הן רק בלבול מוח?

רבים בלבולי המוח בלב איש...

מרכא כפולה,

קודם כל אני מוחה נגד הלשון שנקטת: "ב"ה לא קראתי מעולם במורה נבוכים"

אתה חושב שהבטוי היה במקום?


לגופו של עניין, כל הדברים שכתבת אי אפשר לסתור אותם באשר הם נובעים מתחושות סובייקטיביות שלך.

יש אנשים שמסוגלים להגיע להתפשטות הגשמיות ממוסיקה או ממדיטציה, אבל אין מקום לנסות לשכנע אדם שזה נכון אם הוא אינו מרגיש ככה.

אתה כותב על תחושות מרוממות שאפילו ליטווק קר כמוני חש אותן לעתים, ואני מקנא בך על שאתה חי בעולם מרומם יותר.

אבל לבנות יהדות על הרגשות שיכולות להיות גם בכל דת אחרת...??? האם זו הדרך...???

כחסיד ברסלב, לפי דעת רבי נחמן מברסלב, אינני רואה בכך בעיה.

על השאר אמרת בעצמך שזה ענין של חויה אישית, ואני מסכים אתך.

אינני מסיונר של כלום