אמונה תמימה מול חקירה

מואדיב

עפואן

שו הדא כתאב ?

.


כֻּתָּאבּ = חיידר

נחה עלי הרוח, ההשראה ירדה עלי, והגעתי למסקנה ברורה בעניין אמונה תמימה מול חקירה.


לא שייך בכלל לדבר על מה עדיף ומה הדרך הנכונה. יש אנשים שמטבעם הם מאמינים.

למה? מאותה סיבה שהם אוהבים טעם וניל ולא שוקולד. ככה הם. זהו.

אז אדם שיש בו נטיה טבעית לאמונה יאמין בדרך כלל בערכים ובאמיתות עליהם גדל. לפעמים, בעקבות מחשבות ונטיות לב שונות הוא יעביר את האמונה שלו לאפיקים אחרים.

אדם כזה שהאמונה טבעית אצלו, גם אם ינסה לחקור ולנסות להגיע לאמת בדרך של חקירה, עושה שקר בנפשו. הוא בעצם בתוך ליבו כבר יודע מה האמת והוא רק מנסה להצדיק אותה. אין זו חקירה אמיתית וישרה, אלא שימוש (לגיטימי אולי) בשכל כמשרתו של הרגש.


נעבור לטיפוס השני - השכלתני והחוקר.

למה הוא חוקר כל דבר ולא מקבל דברים בתמימות? ככה. כמו שהוא מעדיף צבע כחול על פני ירוק. ככה הוא. זהו.

האם דרך החקירה הינה ערובה להגעה לאמת? בוודאי שלא. יש אנשים חכמים מאד אצל הדתיים, אצל החילונים, אצל הנוצרים, אצל הבודהיסטים, אצל הסוציאליסטים ואצל הקפיטליסטים.

חכמים מאד. באמת חכמים. אז איך זה שהם לא מגיעים לאותן מסקנות?

ככה. כי הקונפיגורציה של המוח שלהם שונה. החינוך, האקלים, התרבות, וכו' וכו' גורמים להם לנטות לכוון מסויים.

אם אדם כזה ינסה להאמין באמונה תמימה, הוא עושה צחוק מעצמו. הוא יכול לצעוק מהיום עד מחר שהוא מאמין באמונה תמימה, אבל תולעת הספק תמשיל לכרסם בו ולא תרפה.


לא שייך לדבר בכלל על מה עדיף ומה נכון. כל אחד קיבל את חלקו ועם זה הוא צריך להסתדר.


מה דעתכם?

מואדיב,
הנון חסרה, לא ?

.


הנ' אינה חסרה.

ניקוד סופי שאינו מיודע (تنوين)

איזה עמארצות. בושה. סליחה.

קרוע,

ברוך שכיוונת לדעת מיימוני באשכול "מעלת העקשנות",
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=132598,
לגבי זה שכל אחד עם צרכיו הנפשיים.

אך עם כל זה התכלית היא להגיע ל"השכל וידוע"

כוונתי לדעת מיימוני? אני מסתובב עם אף בעננים...

למה אתה מכשיל אותי בגאוה באלול?

להפך, הנה לך הזדמנות לעבוד עליה באלול!