מתוך: כתר מלכות. (רשב"ג)

מפעים.

בכלל, מאנדהו עוררני. האם ההתרגשות שלנו מטקסטים מפעימים היא אכן ממה שעומד מאחוריהם או אך מהפורמט המחלחל שהוחדר בנו ככזה.
באיזשהו מקום ישנה ההרגשה שהמטרה בטקסטים האלו היא להביא לחלחול ופחד מאלוקים. האם העניין לא צריך לבוא מאידך גיסא, כשהפחד והחלחול מביאים ליצירת טקסטים כאלו או להרגשות שבהן. אצל אבן גבירול זה ודאי היה כך.

האם לא צ"ל 'אברח ממך אליך' (בורה החמישית) ?

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 02/09/2003 12:23:10

.

מציף:

לא יונה הנביא הוא המחבר ...

המחבר בורח מעוונו, לא מיוצרו.

סליחה . זכורני שראיתי פעם את הביטוי שכתבתי בשם רשב"ג . זה גם מתאים יותר עם השורה הבאה מחמתך לצלך . המשורר איננו בורח מעוונו אלא מהאל המבקש עוונו . אבל אם בפנים כתוב אחרת אז "פארפאלן" .

מציץ, לא הלכת רחוק. ישנו פיוט של הקליר בראש השנה שם מופיע הביטוי המקורי "ממך אליך אברח".

בדף הזה מובא השיר בנוסח שכתבתי .

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mabua/keter-2.htm

.

מציץ:

אבדוק הערב בביתי, ואם הצדק עמך, הרי שחוץ מסליחה, תודה רבה על התיקון.

(צריך להפסיק ולהסתמך על הזכרון כאשר החלודה מתחילה לפשות... )

עברי, האם תוכל להביא את הקטע של הקליר? מאד מסקרן.

מואדיב: ועוד בית מתוך כתר מלכות / אבן גבירול

.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהַי, לָשׁוּב עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ
וּלַהֲשִׁיבֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ
וּלִתְחִנָּתִי תָּכִין לִבִּי, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ
וְתִפְתַּח לִבִּי בְתוֹרָתֶךָ
וְתִטַּע בְּרַעְיוֹנַי יִרְאָתֶךָ,

וְתִגְזֹר עָלַי גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת
וּתְבַטֵּל מֵעָלַי גְּזֵרוֹת רעוֹת,

וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי נִסָּיוֹן
וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן,

וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים הַצִּילֵנִי
וְעַד יַעֲבֹר הַוּוֹת בְּצִלְךָ תַּסְתִּירֵנִי,

וֶהְיֵה עִם פִּי וְהֶגְיוֹנִי
וּשְׁמֹר דְּרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי.

וְזָכְרֵנִי בְּזִכְרוֹן עַמֶּךָ
וּבְבִנְיַן אוּלַמֶּךָ,

לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְחִירֶיךָ
וְזַכֵּנִי לְשַׁחֵר דְּבִירֶךָ הַשָּׁמֵם וְהֶחָרֵב, וְלִרְצוֹת אֲבָנָיו וְעַפְרוֹתָיו
וְרִגְבֵי חָרְבוֹתָיו
וְתִבְנֶה שׁוֹמֲמוֹתָיו.

בפרוייקט בן-יהודה הנוסח הוא "אברח ממך אליך". כך גם בכתר-מלכות במהדורת זיידמן (ירושלים תש"י):

ובהערות המהדיר-

מעניין לציין לדברי הקוראן (סורת התשובה, פסוק קיט בתרגום ריבלין):

וַתֵּצַר עֲלֵיהֶם נַפְשָׁם, וַיִּתְבּוֹנְנוּ כִּי אֵין מִפְלָט מֵאֱלֹהִים בִּלְתִּי אִם אֵלָיו.

ומסתמא כבר הצביעו על כך.

"לכן אם תקטלני - לך אייחל"

הסגנון אמנם מפעים אבל התוכן? הלא את הדבר חסר התוחלת הזה עשו המאמינים הנאיבים  בזמן השואה וכולנו יודעים מה היתה התוצאה.