...
ואם לא אוחיל לרחמיך
מי יחוס עלי חוץ ממך?
לכן אם תקטלני - לך אייחל
ואם תבקש לעווני
אברח ממנו אליך
ואתכסה מחמתך, בצילך.
(בית ל"ח)
נשלח ב-2/9/2003 10:20
מפעים.
נשלח ב-2/9/2003 10:26
בכלל, מאנדהו עוררני. האם ההתרגשות שלנו מטקסטים מפעימים היא אכן ממה שעומד מאחוריהם או אך מהפורמט המחלחל שהוחדר בנו ככזה.
באיזשהו מקום ישנה ההרגשה שהמטרה בטקסטים האלו היא להביא לחלחול ופחד מאלוקים. האם העניין לא צריך לבוא מאידך גיסא, כשהפחד והחלחול מביאים ליצירת טקסטים כאלו או להרגשות שבהן. אצל אבן גבירול זה ודאי היה כך.
נשלח ב-2/9/2003 12:21
האם לא צ"ל 'אברח ממך אליך' (בורה החמישית) ?
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 02/09/2003 12:23:10
נשלח ב-2/9/2003 13:38
.
מציף:
לא יונה הנביא הוא המחבר ...
המחבר בורח מעוונו, לא מיוצרו.
נשלח ב-2/9/2003 14:42
סליחה . זכורני שראיתי פעם את הביטוי שכתבתי בשם רשב"ג . זה גם מתאים יותר עם השורה הבאה מחמתך לצלך . המשורר איננו בורח מעוונו אלא מהאל המבקש עוונו . אבל אם בפנים כתוב אחרת אז "פארפאלן" .
נשלח ב-2/9/2003 14:49
מציץ, לא הלכת רחוק. ישנו פיוט של הקליר בראש השנה שם מופיע הביטוי המקורי "ממך אליך אברח".