מוישי לא נוסע ב "אגד" !!!!!

לא, אי אפשר להשתמש בשני תאי זרע (מניחה שלזה התכוונת??), כי אז יש שני כרומזומי Y, וזהו אינו צירוף אפשרי (לזכרים יש כרומוזומי XY).

לעומת זאת, תא זרע ותא ביצית יתנו צרוף של XX, כלומר תינוקת, או XY, כלומר תינוק, שלא לאמר בן זכר.

שני תאי ביצית יתנו צירוף של XX בלבד, כלומר ניתן להפיק תינוקת בלבד.

זה, במאמר מאד מוסגר ובקיצור נמרץ, נותן מקום להשקפה עתידנית מסויימת, המתבססת על כך שנקבות יכולות לשכפל עצמן, אך זכרים לא, לפיה העתיד הוא נקבי. בצד הפופולרי זה מתבטא בספרי מדע בדיוני שמתחו ושיחקו עם האפשרויות הגלומות בכך. ויש גם מספר לא מבוטל של מותחנים המשתמשים ברעיון. ובצד הדתי - יש בכך הוכחת נגד להיותו של אותו האיש יצירה של לידת בתולה, שכן אם אכן כך היה, הוא היה אותה האישה ולא אותו האיש (אשה יכולה להכפל, או להשבט, לנקבה בלבד). אבל זה איננו הפורום המתאים, או האשכול המתאים, להסחפות בכוון זה. סתם רעיון להשתעשע בו.

תודה!

מה כוונתך 'שלא לאמר זכר'? שהמין תלוי במה יתגבר הX או הY כרגיל?


העתיד הנקי מזכרים, היא הנקמה המתוקה על דיכוי הנשים במשך כל הדורות עד היום הזה!

"שלא לאמר בן זכר" - ר"ל שבן זכר זה הרבה יותר מסתם תינוק (סתאאם... נסיון שלי להומור).

זה שהעתיד שייך לנשים מסביר, אולי, את שורשיו של דיכויין, זה היה, אפשר, אמצעי לריסון על מנת לאפשר שרידה גברית, שכן ברגע שהן אינן מדוכאות הן פשוט ירוצו קדימה. עוד רעיון, אולי. ואולי הוא מתחזק בראיות של השגים אקדמיים טובים יותר של ילדות בבתי ספר בשנים האחרונות, והתפרקותו של התא המשפחתי מצד השני.

הנושא הזה עונה גם לשאלה שהונחה פעם בפורום ונדמה כי לא זכתה לתשובה.

היא על העובדה שביציות הנקבה הן מדויקיות ביצית אחת לכל מחזור ולכל הפרייה ואילו זרעי הזכר הם אלפי אלפים כאשר רק אחד ישמש לפריון. לפי התיאוריה שהזכר הוא מין העובר מן העולם שרק נועד להיות מאתגר ארעי למין הנקבה, אז שאלת אבדון הזרע אינה רלוונטית מאחר וכל המין נועד לאבדון ואולי זה דווקא מתאים לו.

ככה ייהפך כל העולם לגבעת מאמינות בלבד.

התבהרות, היזהרי שלא יסתכל מוישי שלך מדי הרבה באשכול הזה

בוגי

אני חושב שהייתי מצנזר את כל האשכול הזה. כוונתי ברגע שהוא החל להיכנס לנושא החדש הזה...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לבוגי וחבצלת, בשיבוט שאני התכוונתי אליו, ישכפלו את התא הזכרי השלם -XY ואז כמובן לא יהיה צורך לא בביציות ולא בנשים, ובא לציון גואל.

מיימוני

טוב שלא היית בימי מתן תורה וכתיבת התורה שבעל פה, כי אז היו חסרים לנו חלקים נכבדים מהתורה!

מה שמוזר בכל העניין הזה שזה נושא החשוב רק למיעוט מסויים מאוד בקרב החרדים.
אבל אם פעם עוד רוב הציבור הסתכל בעיין עקומה על ההתעסקות היתירה בנושאים הללו, היום זה הולך ומיטשטש.

האם זה כלל ברזל שתמיד הקיצוניים מנצחים?

בחזרה לנושא שהעלו התבהרות ואקדמאי:

תערובת היא בעיה.
יתכן שניתן להתעלם ממנה בשגרת החיים, כי אין אנו חיים בעולם אידיאלי,
אך ברגע שתשומת הלב מוסבת אליה, שוב אין מנוס מלקבוע גדרים וסייגים.
וזו בעיה, כי מה שנכון לגבי אוטובוסים, יהיה נכון בהמשך גם לגבי חנויות ובנקים.

איך יש להכריע למעשה בשאלה כזו?
היה מקום לומר שכל מקום שנדחקים בו יהיה באמת אסור בכניסה.
אך בעיני זו יכולה להיות רק הוראה לפרט לפי הבנת ליבו.
האם ניתן להפוך זאת לכלל, לקבוע שעות נפרדות? - לדעתי, לא ולא.

המקור שלי הוא מגמרא.
מצאנו שאמרו שמי שהולך על הנהר בשעה שהנשים מכבסות (והן נראות לא צנועות) עובר איסור.
אבל לא שמענו שבימות הגמרא עשו תקנה והעמידו שוטרים לוודא שלא ילכו על הנהר בשעות כאלו. להפך, משמע מהגמרא שלא היתה תקנה כזו.

אמנם, אפשר שלא היה הדבר בידם.
ומסתבר גם שמי שהיה מכוון ללכת בשעות כאלו במקומות כאלו היה לוקה, אם היה הדבר ניכר לעדים ולבית הדין.

אבל פשטות הדברים היא שמי שרצה לעבור שם יכול היה לעשות זאת, שמותר היה לעבור אם לא היה מסתכל עליהן.
והעובר לא היה נראה כחשוד על העריות. ולא היה אפשר למנוע ממנו לקצר דרכו משם בעת ההיא.

כן הוא בדוגמא שלנו.

***

עד כמה שאני יכול להבחין, יש כאן שני נושאים:

א. בעית צניעות. תערובת שיש בה דחק עלולה להביא להרהור וגרוע מזה. אין ראוי לאדם המקפיד על עצמו להיקלע למצב כזה.
אמנם, לפעמים אין ברירה, והרי יש לנו מחלוקת ב"לא אפשר ולא קא מיכוין" - וכמובן אם הוא מקיים בעצמו "לא קא מיכוין"...
וכשאני כותב "אין ברירה", אין כוונתי לספק פיקוח נפש, אלא לשגרת החיים שמוליכה אותנו לחנויות עמוסות בשעות שאינן בבחירתנו, או לנסוע באוטובוס עמוס, וכיו"ב.

ב. האם ניתן לקבוע גדרים בנושא כזה? האם עלינו ליצור שגרת חיים חדשה?
בזה אני מסתפק. אחרת, נגיע באמת למצב המגוחך של צד רחוב אחד לגברים וצד אחר לנשים.

ואם תשאלו מה רע בזה, אני סבור שלא זה מה שאסרה תורה. והמחמיר עד כדי כך אינו אלא מהמתמיהים והמגוחכים.
ולהסביר יותר במפורט זה קשה למדי, כיון שיש דברים פשוטים שלעוצם פשיטותם קשה לנסח אותם במלים.

לכן, הרב שיפרסם ברבים כי "המהדרין לא ייכנסו לאוטובוס עמוס" מביא נזק. כי לא כל אדם יכול להרשות לעצמו לנסוע במונית, או לוותר על הנסיעה, בשעה שזה דבר שאין לאסור לרבים.

כל מה שאפשר וראוי לומר הוא שהנוסע באוטובוס כזה הריהו כמי שהולך על הנהר בשעה שהנשים מכבסות. אין זה ראוי, אבל אי אפשר למחות בו. והכל לפי השעה ולפי מה שהוא אדם.

***

אולי סיפור יכול להבהיר למה כוונתי.

הגיע לידי עלון של מעלת הצניעות. נראה לי שהוא מופק בידי גורם חסידי כלשהו, כי יש שם סיפור על ילד שלובש קפוטה, לא חליפה. אבל לא זה העיקר.

מובא שם מעשה נאה בהשגחה פרטית ובדרכי הצניעות. וזה עיקרו:

מעשה באברך אחד, שהיה לו בקבוק קריסטל לשבת למזוג ממנו את יינו. והנה, נשבר הפקק. הצטער האברך על החסרון בכבוד השבת לפי הרגלו, והלך לו לחנות לקנות פקק חדש.
אמר לו בעל החנות כי הבקבוק שברשותו הוא מדגם ישן, ואין כבר פקקים רזרביים לכאלו. ויהיה עליו לקנות חדש. אלא שלאברך לא היה כסף לכך, והלך לביתו בפחי נפש.
עד שהוא בא הביתה, צלצל הטלפון. ענו, ודיברה אשה שביקשה לדבר עם אשתו. והנה, בשורה בפיה.
היה לה בבית בקבוק קריסטל מאותו דגם, והוא נשבר, ונותר הפקק. והיא מוכנה לתת אותו להם, בחינם.
מהיכן היא יודעת על הסיפור? אה, זה העוקץ של הסיפור הזה, היפה בעיני מפרסמיו. היא היתה בחנות, ושמעה את השיחה.
אך היא לא יכלה לדבר עם האברך ישירות
הטקסט שלך כאן בגלל גדרי הצניעות הטקסט שלך כאן

ועתה אני שואל:
האם באמת היה זה חוסר צניעות לדבר איתו על זה כבר בחנות?
משהו בגישה זו, סליחה על הביטוי החריף, מזכיר לי את שמירת הצניעות נוסח ישמעאל, שכלפי חוץ היא מחמירה מאד.
האם אין ראוי לאשה נשואה לפנות בדרך נימוס לגבר בחנות ולומר לו שיוכל לקבל בביתה פקק חינם?
האם זה "לא ירבה שיחה עם האשה"? ואולי איסור אחר יש כאן?
בעיני, זו תופעה של חינוך לדבר טוב, שהצליח יתר על המידה.
ולכן, זו בעיה לא רק של אותה אשה, שהרחיקה לכת בגדרי הצניעות שלה, אלא גם בעיה של מפיקי העלון, שאמור להיות על פי רבנים, שהפכו את הסיפור לדוגמא ומופת, ובכך הם מטעים ציבור שלם שניזון מעלונים כאלו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

משהגרויס

"האם זה כלל ברזל שתמיד הקיצוניים מנצחים? "

אכן אכן
ראה מה שכתבתי כאן: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=569904

הקייס של הקיצונים הוא תמיד יראת שמים . הקייס של המתונים , לעומת זאת , הוא בסך הכל נוחיות או "שפיות" . הרי אי אפשר לומר שהקיצוניות מנוגדת לדת , המקסימום שניתן לומר עליה הוא שהיא לא שפויה . שפיות כשלעצמה איננה ערך חשוב בציבור החרדי כי כל מה שלא ניתן להסמיכו על איזה פסוק או מאמר חז"ל אינו חשוב . כך המתונים נתפסים תמיד כפריקליטים של יצר הרע שהרי ירא שמים יוצא ידי כולם .

מציץ ונפגע

האמנם?

נושא רדיפת החומרות נלמד גם בישיבות וגם להבדיל במחקר. אם תבדוק, תראה שהחומרה ו"ירא שמים יצא את כולם" זו שיטה מודרנית. ויש לה טעמים - לא דווקא תורניים - והתפתחות משלה.

לכן, הקיצוניות בתור רדיפת חומרות אינה חייבת לנצח - ואם היא עושה זאת במחנה שלנו, יש לזה סיבות אחרות, לא כאלו שנובעות מתוך התורה.

ואם הגענו למצב שבו סגנון הביטוי הוא "מעיקר הדין אפשר להקל..." בסוף כל תשובה, רק בסוף, כאשר החומרה מופיעה בתור ה"לכתחילה" - סגנון שהחליף את "המחמיר תבוא עליו ברכה" של פעם - זה לא לזכותנו. וזה בוודאי לא חייב לנבוע מתוך התורה.
נכון, בהיסטוריה היו גישות שראו בהחמרה אידיאל. אך הן רק קול אחד מבין גישות שונות בתוך התורה, בתוך הגמרא, בתוך עולם ההלכה והמחשבה לדורותיו.

אחד הדברים שאני אישית מנסה להקפיד עליו הוא לא לתבוע חומרות, ולא להפיץ חומרות, אלא לברר את קו הדין המדוייק. בעיני, החומרה אינה מעלה, אלא חסרון.

אם נעמול על זה כולנו, האם לא נוכל לחזור אל ימי הגמרא, הרמב"ם, הראשונים שדגלו בעבודה על הפנימיות במקום על החיצוניות?

התשובה למחמירים היא תמיד אחת:
מנלן?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו