האדם "מוכרח" לפעול בהתאם לידע [?]

שואל יחי'

אני מסכים אתך, חוץ מהמילה "לחלוטין" [בהקשר, סובייקטיבית לחלוטין], כי פעמים אדם מכיר ברעהו את הנתונים והם נראים אובייקטיביים, אם הנך מסכים שישנו כזה דבר.

שואל,

כתבת: בבסיסו של דבר, הרצון הוא בלתי ניתן להנמקה. "כי כך רצה".

הגע בעצמך הרי אין רצון אלא לדבר שהוא המובחר לך משאר האפשרויות.

המובחר הזה כפי שידוע לנו, נהיה מובחר על ידי זיהויך ובחירתך באיזהו שלב בחייך. [ויהוסף רוצה לחדש שגם יש שהוא מובחר ורצוי ללא שאתה הבוחר אלא נבחר לגמרי מא-ליו במציאות. אך בינתיים לא מצאתי דוגמא מוכיחה.]

וכל שהנך בוחר היינו מפני שהוא מתאים לך [לעולמך] יותר.

הרי שאין רצון ללא הנמקה מאחר והתאמה נבחרת קודם לו!

יהוסף וווטו,

ההתאמה שייכת לעולם הפנימי של אותו אדם שפעל כפי שפעל. לכן היא סובייקטיבית לחלוטין מבחינת רעהו שצופה בו וגם אינה ניתנת להנמקה על ידיו.
אמנם ישנם בוודאי מרכיבים דומים אצל שניהם ולכן הצופה יוכל לעיתים "לרצנייל" (מלשון רציו) עבור עצמו את פעולותיו של רעהו. אבל כל זה מתוך השלכה של עולמו הפנימי על עולמו הפנימי של חברו.

בבסיסו של דבר, אני אינני מסוגל אפילו לתת הנמקה לפעולותי שלי. קל וחומר שאני אינני מסוגל לעשות זאת עבור פעולותיהם של הסובבים אותי.
אני עושה כי כך אני עושה.

שואל

אולי היכולת להתחקות אחר מניעי המעשים, דורשת לימוד מסוים? אולי הנושא לא סגור, מכוח אי יכולת עכשוית? אולי כדאי לכם להתחיל ולדון מה הם הקריטריונים המזוהים לבחירה, אני מניח שהמתווכחים אתך חושבים שיש להם קריטריונים.

שואל,

חוסר יכולת ההנמקה היא יותר טכנית מאשר עקרונית. אבל האדם מתקדם בזיהוי חלקי מודעותו והחזקתם על ידי מילים עדי "ומלאה הארץ דעה".

מתעניין וווטו,

אני מסכים (חלקית).

אני מסכים שהאדם יכול (וצריך!!) להתקדם בחקר עצמו כדי לנתח את מניעי פעולתיו, ולהעלותם מנבכי נפשו לרמות מודעות נגישות יותר.

אבל אני לא מסכים שחוסר היכולת הזה אינו עקרוני.
האדם יכול לתת הסברים רק עד גבול מסויים. כדאי וצריך למתוח את הגבול הזה עוד ועוד, אבל שכלו של האדם תמיד יעצר בנקודה מסויימת.

אינני יכול להוכיח שהבעיה איננה חוסר יכולת עכשוית (כדברי מתעניין), אבל לדעתי ברור שמדובר במוגבלות אנושית.
כל הנסיונות לתת "תכלית" ו"סיבה" הם אשלייתים לחלוטין, ומדובר בצורך נפשי של האדם ולא בתיאור המציאות.

שואל,

ואולי שונה הדבר הזה גם מאדם לאדם?

שואל

היש לך הוכחה לכך שהשכל מוגבל מכדי להגיע למניעי המעשים, לפחות רובן? שאלתי בעצם, מהי ההנחה המביאה למסקנה שכזו? מעבר לנסיון אישי יש איזה הוכחה לוגית עצמית?

ווטו,
זאת כמובן אינני יכול לשלול. אבל האם אתה יכול לתת לי דוגמא של דבר שהוא תכליתו של דבר אחר?


מתעניין,
אין לי הוכחה (כפי שכתבתי).
אבל, האדם (כפי שאני מכיר את עצמי) אינו בעל יכולת לתאר את המציאות שהוא תופס במונחים של "תכלית". אני רואה את חוסר היכולת הזה כמוגבלות בסיסית, ולא כיכולת שניתן לפתח.
כמובן, ייתכן מאד שאני טועה. והייתי אפילו שמח אם היו מראים לי שאני אכן טועה.

שואל,

עצם הדבר שיש לנו מושג מהו המושג "תכלית" הרי שזיהינו אותו במציאות.

התכלית האולטימטיבית של כל בחירה והנעה היא שתהיה אחדות בן השונים, דהיינו שתהיה התאמה המאחדת את רבגוני הדברים שיזרמו במודעות בהרמוניה אחידה ללא שבירת הפסק.

זה כולל את כל הבחירות לטוב ולרע. ההבדל הוא אם בוחרים הרמוניה בתחום מצומצם ומתעלמים מהשאר, או שעושים מאמץ ["מות עד שלא תמות, כדי שלא תמות"] להרמוניה מלאה המתחשבת בכל ההויה. להתאמה זו מובילה ומחנכת התורה!

ווטו,

עכשיו הבנתי יותר (אני מקווה).
נראה לי שאנחנו למעשה דברנו בשני מישורים שונים לחלוטין, משום שאם אני מבין נכון (אודה לך אם תתקנני) התכלית שלך נמצאת בעיצוב נפשו ותודעתו של האדם ורק אז הבנת המציאות ואני דברתי על תכלית לא מתוך "זרימה" עם הדברים אלא מתוך הבנת שורש הדברים, שהיא לדעתי בלתי אפשרית.נראה שהבנת "הוויתם" של הדברים מבטלת את הצורך בהבנת "שורשם" (או סיבתם או תכליתם במובן המקובל), אבל אני לא זכיתי להגיע להבנה כזאת.