|
|
| נשלח ב-9/9/2003 15:44 |
|
| |
שואל יחי'
אני מסכים אתך, חוץ מהמילה "לחלוטין" [בהקשר, סובייקטיבית לחלוטין], כי פעמים אדם מכיר ברעהו את הנתונים והם נראים אובייקטיביים, אם הנך מסכים שישנו כזה דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 17:06 |
|
| |
שואל,
כתבת: בבסיסו של דבר, הרצון הוא בלתי ניתן להנמקה. "כי כך רצה".
הגע בעצמך הרי אין רצון אלא לדבר שהוא המובחר לך משאר האפשרויות.
המובחר הזה כפי שידוע לנו, נהיה מובחר על ידי זיהויך ובחירתך באיזהו שלב בחייך. [ויהוסף רוצה לחדש שגם יש שהוא מובחר ורצוי ללא שאתה הבוחר אלא נבחר לגמרי מא-ליו במציאות. אך בינתיים לא מצאתי דוגמא מוכיחה.]
וכל שהנך בוחר היינו מפני שהוא מתאים לך [לעולמך] יותר.
הרי שאין רצון ללא הנמקה מאחר והתאמה נבחרת קודם לו!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 19:24 |
|
| |
יהוסף וווטו,
ההתאמה שייכת לעולם הפנימי של אותו אדם שפעל כפי שפעל. לכן היא סובייקטיבית לחלוטין מבחינת רעהו שצופה בו וגם אינה ניתנת להנמקה על ידיו.
אמנם ישנם בוודאי מרכיבים דומים אצל שניהם ולכן הצופה יוכל לעיתים "לרצנייל" (מלשון רציו) עבור עצמו את פעולותיו של רעהו. אבל כל זה מתוך השלכה של עולמו הפנימי על עולמו הפנימי של חברו.
בבסיסו של דבר, אני אינני מסוגל אפילו לתת הנמקה לפעולותי שלי. קל וחומר שאני אינני מסוגל לעשות זאת עבור פעולותיהם של הסובבים אותי.
אני עושה כי כך אני עושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 20:56 |
|
| |
שואל
אולי היכולת להתחקות אחר מניעי המעשים, דורשת לימוד מסוים? אולי הנושא לא סגור, מכוח אי יכולת עכשוית? אולי כדאי לכם להתחיל ולדון מה הם הקריטריונים המזוהים לבחירה, אני מניח שהמתווכחים אתך חושבים שיש להם קריטריונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 21:44 |
|
| |
שואל,
חוסר יכולת ההנמקה היא יותר טכנית מאשר עקרונית. אבל האדם מתקדם בזיהוי חלקי מודעותו והחזקתם על ידי מילים עדי "ומלאה הארץ דעה".
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 13:04 |
|
| |
מתעניין וווטו,
אני מסכים (חלקית).
אני מסכים שהאדם יכול (וצריך!!) להתקדם בחקר עצמו כדי לנתח את מניעי פעולתיו, ולהעלותם מנבכי נפשו לרמות מודעות נגישות יותר.
אבל אני לא מסכים שחוסר היכולת הזה אינו עקרוני.
האדם יכול לתת הסברים רק עד גבול מסויים. כדאי וצריך למתוח את הגבול הזה עוד ועוד, אבל שכלו של האדם תמיד יעצר בנקודה מסויימת.
אינני יכול להוכיח שהבעיה איננה חוסר יכולת עכשוית (כדברי מתעניין), אבל לדעתי ברור שמדובר במוגבלות אנושית.
כל הנסיונות לתת "תכלית" ו"סיבה" הם אשלייתים לחלוטין, ומדובר בצורך נפשי של האדם ולא בתיאור המציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 13:07 |
|
| |
שואל,
ואולי שונה הדבר הזה גם מאדם לאדם?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 13:36 |
|
| |
שואל
היש לך הוכחה לכך שהשכל מוגבל מכדי להגיע למניעי המעשים, לפחות רובן? שאלתי בעצם, מהי ההנחה המביאה למסקנה שכזו? מעבר לנסיון אישי יש איזה הוכחה לוגית עצמית?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 13:51 |
|
| |
ווטו,
זאת כמובן אינני יכול לשלול. אבל האם אתה יכול לתת לי דוגמא של דבר שהוא תכליתו של דבר אחר?
מתעניין,
אין לי הוכחה (כפי שכתבתי).
אבל, האדם (כפי שאני מכיר את עצמי) אינו בעל יכולת לתאר את המציאות שהוא תופס במונחים של "תכלית". אני רואה את חוסר היכולת הזה כמוגבלות בסיסית, ולא כיכולת שניתן לפתח.
כמובן, ייתכן מאד שאני טועה. והייתי אפילו שמח אם היו מראים לי שאני אכן טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 14:06 |
|
| |
שואל,
עצם הדבר שיש לנו מושג מהו המושג "תכלית" הרי שזיהינו אותו במציאות.
התכלית האולטימטיבית של כל בחירה והנעה היא שתהיה אחדות בן השונים, דהיינו שתהיה התאמה המאחדת את רבגוני הדברים שיזרמו במודעות בהרמוניה אחידה ללא שבירת הפסק.
זה כולל את כל הבחירות לטוב ולרע. ההבדל הוא אם בוחרים הרמוניה בתחום מצומצם ומתעלמים מהשאר, או שעושים מאמץ ["מות עד שלא תמות, כדי שלא תמות"] להרמוניה מלאה המתחשבת בכל ההויה. להתאמה זו מובילה ומחנכת התורה!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 14:30 |
|
| |
ווטו,
עכשיו הבנתי יותר (אני מקווה).
נראה לי שאנחנו למעשה דברנו בשני מישורים שונים לחלוטין, משום שאם אני מבין נכון (אודה לך אם תתקנני) התכלית שלך נמצאת בעיצוב נפשו ותודעתו של האדם ורק אז הבנת המציאות ואני דברתי על תכלית לא מתוך "זרימה" עם הדברים אלא מתוך הבנת שורש הדברים, שהיא לדעתי בלתי אפשרית.נראה שהבנת "הוויתם" של הדברים מבטלת את הצורך בהבנת "שורשם" (או סיבתם או תכליתם במובן המקובל), אבל אני לא זכיתי להגיע להבנה כזאת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 14:31 |
|
| |
שואל היקר
נלך נא שלב שלב. אם הייתי אומר לך, שעל ידי שתלך לרחוב פלוני, תקבל מהעומד שם מליון דולר, היית הולך? אני מניח שכן.
האם זאת אומרת שהידע על המליון דולר, הוא הזיהוי שהניע אותך לבחור? אני מניח שתסכים על כך.
האם ע"י הדברים האמורים, ניתן להניח שלפחות במסגרת מצומצמת, בנתיים ללא חיפוש מניע קודם יותר, יש ידע ברור המוביל לבחירה?
אם נסכים על כך, נוכל למקד את הדיון ולהתקדם שלב שלב.
אגב, לא צריך דוגמאות של מליון דולר. קח את עצם העובדא שעשית היום כל מיני פעולות, הנשענות על ידע ברור.
ושוב, איני מדבר כעת על הידע הראשוני, אלא על אותו ידע העומד כשלב אחד לפני המעשה. אותו ידע שאותו אנו מזהים כמי שהוביל אותך אל המעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 14:37 |
|
| |
נקודה כללית [שייתכן וחורגת מהדיון האחרון בהקשרו המסויים]. מיועד לאוהבי "ולפי זה מיושב".
בספר הראשון מהספר מסות חדשות על השכל, מתווכח לייבניץ עם עמיתו, על ידע מולד - תובנות.
עמיתו מתעקש, בראיות משבטים אוכלי אדם, ומפושעים, ומוכיח שהידע אינו מולד, שכן המולד לכאורה אמור להיות מזוהה בקביעות.
חושבני שאם ננתח את הדברים לאור האשכול, הרי שלייבניץ זיהה ידע הנראה כקבוע ולכך קראם מולדים, כי מבחינתו, משמזהים אותם [כפי שהוא עצמו הדגיש] יקשה מאוד להתחמק מהם ובלשוננו "האדם כפוף לידע". מבחינה תיאורטית אפשר לומר, שלייבניץ לא חשב על כך שידע נקנה יכול להוות "מכריח" ולכך הידע שזיהה כמכריח את האנושות, סיווג כידע מולד.
ומאידך עמיתו התמקד בכך שגם תובנות אלו הם ידע, אשר מטבעו יכול להיות מסולף או בלתי ברור, וממילא אין לראותו כמולד. ["ולא פליגי"]
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 14:40 |
|
| |
עד כאן אני מסכים. גם לא הטלתי ספק ביכולת של האדם "לחפור" בתוך עצמו ולהתחקות אחר שורשי מעשיו, עד רמה מסויימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 15:00 |
|
| |
שואל,
לפי מאמרך על האחדות [שתגובתי לו שלחתי מקודם באישי], הרי תסכים שאין לפצל בין "עיצוב נפשו ותודעתו של האדם" לבין "הבנת המציאות", כי כל תודעתו היא אך המציאות [מוחשית זכרונית או דמיונית]. לכן איני משתמש במלה "תודעה" עם ת' אלא במלה ידע או ידיעה ובדיעבד במלה מודעות, מאחר ואין מודעות ללא התוכן שלה דהיינו המציאות.
ממילא תמיד ניתן להתחקות על השורש העקרוני של אחדות של התאמה.
טכנית, אך לא בסיסית, כל שאין האדם עדיין מסוגל לעצור את מחשבתו על כל יחידה אטומית-מולקולית וכל היבט של כל חוש, הוא מנוע מלדעת בדיוק עד היכן בחר את מניעיו, אבל העיקרון הוא יסודי בלתי משתנה.
|
|
|
|
|