משהו שראיתי השבת

.

השבת, בבית הכנסת, קיבלו כל הילדים שהחלו ללמוד בכיתות א' את מתנותיהם מהקהילה - סידור. מעבר לכך שעם המעמד הבנתי משמעות חדשה למצוות שילוח הקן (מצווה על מנהל בית הספר ביום הראשון: "שלח תשלח את האם, ואת הבנים תקח לך" ), היה בידי זמן לראות משהו מעניין בתרגום יונתן:

לא תחסום שור בדישו.

מתרגם:
"לא תזממון פום תורא בשעת דרכיה ברם יבימתא דאיתרעת קמיה לקי שיחנא ודלא חמי לא תזממונה ליה" .

ובתרגום חופשי: לא תקשרו את פי השור בשעת דישו, אולם אלמנה הנדרשת ליבם, אם נפל בפניה יבם מוכה שחין ועוור, לא תקשרו אותה אליו.

הציווי ברור - אין להכריח את האלמנה להתייבם עם מי שאינו ראוי לה. השאלה, מה הקשר בין הפסוק לבין התרגום - חלקו השני.

נראה לי כי שתי סיבות בדבר, האחת - סמיכות פרשיות, השניה - לשונית.

סמיכות פרשיות - הפסוק הבא הוא ציווי היבום. הלשונית - ראו משמעויות נוספות בלשון חז"ל לפועל "דש" .

הגמרא היא ביבמות דף ד.
בפשטות נראה שרק בטענה חזקה כמוכה שחין אין כופין אותה להתייבם. סתם סירוב בנוסח לא אביתי להתייבם, נידון כמרידה.

מאן דהוא

אכן וכן. כלומר אכן שהשבת לי את אבידתי, וכן שצריך טענה חזקה מאד, כדוגמת מוכה שחין.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו