|
|
| נשלח ב-20/7/2008 22:48 |
 |
| |
פרטי הצילום שצירפתי הם: קצוש"ע מנוקד, עם הוספות מצוות התלויות בארץ מאת הרב ברוך ישר (שליכטר), הוצאת 'סיני', תל אביב תשכ"ד.
תשכ"ד הנ"ל הוא הכרך שנמצא בידי, אך כמובן ישנן מהדורות זהות קודמות - בקטלוג בית הספרים הלאומי מצאתי את קצוש"ע של הוצאת סיני מתחיל משנת תש"X, אם כי מדובר כמדומני במהדורה הבלתי-מנוקדת, והפרטים שם אינם מדוייקים דיים (מצויינות אצלם שתי מהדורת של קצוש"ע סיני - אחת רגילה, והשניה בעריכת רמ"מ ברסלויר. הקצוש"ע עם הוספות הרב ישר רשום אצלם לראשונה בתש"ל[!], וכאמור לפני יש מהד' תשכ"ד וסביר מאד להניח שיש גם כו"כ מהד' קודמות לה).
אם כן, לגוף העניין יש לדון מתי נולדה בדיוק הוספה זו, ובאיזה מהדורה של הקצוש"ע (האם כבר באירופה או רק בארץ ישראל? כידוע היו לקצוש"ע עשרות רבות של מהדורות). כמובן אין מדובר בהלכה 'מומצאת' אלא בהעתקה מסוגננת של הלכה ידועה, שרק לא הוכנסה לקצוש"ע הרגיל (הניסוח הדומה ביותר לנוסח שמובא בקצוש"ע זה, מצאתי בערוה"ש). אלא שהשרבוב ניכר מעצמו, כי אין שום קשר בין ענייניה של הלכה זה לבין נושאו של הסימן אליו שורבבה - העוסק ב"דין המאבד עצמו לדעת ושאר רשע שמת".
מדובר איפוא בשרבוב מתוכחם כביכול, שנועד למנוע זיהוי מיידי של ההשמטה.
יש לציין שמלבד דברי אליעזר, שהעיר שההלכה שבקצוש"ע מוסד הרב קוק נפתחת במשפט שאינו בהלכה שבקצוש"ע סיני, הרי בקצוש"ע אחר של הוצאת 'סיני', המהדורה הבלתי מנוקדת (לפני ישנו ת"א תש"ל, אבל מדובר במהדורה שככל הנראה נדפסה כבר בשנות הארבעים), מובאת ההלכה הבלתי מצונזרת, אך בהשמטת המילים "וכן המומרים והמוסרים והאפיקורסים, כל אלו"!
מקרה נוסף זה של ידיים שחלו בהלכה זו, מחדד את הצורך בבירור הגורמים הראשונים האחראים להשמטה. את הבאים אחריהם אין להאשים אלא שלא טרחו להשוות ולברר את הגרסאות, ושמא בחרו ביודעין לקבל את הגרסה הנ"ל אע"פ שכאמור שרבובה עולה מאליו.
מן העניין לציין שבכמה קצוש"ע שיצאו בדור האחרון, על ידי מו"לים שהבחינו בכפל הנוסחים להלכה ד', בחרו אכן לקבל את הגרסה המשורבבת כחלק מלשון הקצוש"ע! כמובן לא כלשון העיקרית, שהרי ברור שההלכה על הפורשים מדרכי ציבור וכו' היא המקורית, אבל בכל זאת הביאו אחריה גם את הגרסה השניה, תחת ההערה "בקצת ספרים נמצא סעיף זה" וכיו"ב. כן ראיתי במהדורתו של ר' אהרן בלום, ירושלים תשס"ה, ובמהדורות הקצוש"ע של ר' לוי ביסטריצקי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 08:48 |
|
| |
תכלת כנראה אינו יודע שעד לשנת תש"כ, תקופה של קרוב למאה שנה מהופעת הספר,
הופיעו לא פחות ממאה ועשרים מהדורות של קיצור שו"ע.
מכל ההודעה המבולבלת שלו, של השערות ודמיונות, בלא עובדה ממשית אחת, א"א ללמוד דבר.
אגב, יש להזכיר כי גם הוצאת 'סיני' ת"א, היא הוצאה כושלת, משבשת ומכשילה.
אם איני טועה הוצאה זו נאסרה בשעתה כספר בלתי מוגה על ידי גדולי הדור,
משום השיבושים והסילופים הגסים והחמורים שבספרים שיצאו לאור בהוטצאה זו
לכשתהיה בידך עובדה ברורה על מהדורה לפני תש"י, בנידון, חזור לכאן.
_________________
עינא פקיחא ונהורא מעליא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 14:52 |
|
| |
נו, דגים, אשאיר אותך לנפשך, הרי מה לך ול"הודעות מבולבלות של השערות ודמיונות, בלא עובדה ממשית אחת"...
ברכה והצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 15:36 |
|
| |
לא הכל צריך לדעת! יוסף דעת יוסף מכאוב!
חכמי ישראל צריכים להחליט מה לגלות לצעירי הצאן ומה לא!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2008 16:10 |
|
| |
תכלת
אני חושב שדגים צודק.
אתה מדי נמרץ בהגנה על מוסד הרב קוק.
הוא הביא מהדורה מסוימת משנה מסוימת, ואתה עונה ש'אולי' יש לסיני מהדורה מוקדמת יותר שגם בה שונתה ההלכה.
אתה אומר שאולי כבר באירופה זה שונה. בלי שום בסיס ובלי שום מקור. (ובלי לדעת פרט בסיסי כמו מספר מדויק של מהדורות הקיצוש"ע)
הוא לא צודק שזה גיבוב השערות ודמיונות? עד שלא תובא מהדורה מוקדמת הרי ש': הצורך בבירור הגורמים הראשונים האחראים להשמטה.', אינו צורך כלל.
על טענה ברורה עונים בפירכא ברורה. לא ב'שמא' ולא בהסטת הנושא לזה שלא יפה לדבר על ראשי מוסד הרב קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 06:46 |
|
| |
בפורום סמוך דנו בשינויים נוספים שבמהדורות הקיצוש"ע. ושם הזכירו כי רוב ההדפסות של דפוס סיני [היינו הדפוס של הקיצוש"ע שצולם ע"י תכלת] הם ההעתקות מדפוס קדום יותר. בהתאם לכך יש סיבה נוספת להניח שלחינם תלו את האשמה בצנזור ההלכה הנ"ל בקולר של מוסד הרב קוק וסביר יותר שזו השמטה מוקדמת. [השערה פרועה שלי. גם השמטה זו כרבות אחרות מקורה בצנזורה המקומית או בחשש מפניה]
בעמוד קודם כתב בר בי רב כי נעלם מעיני מצנזרי הדת שהרש"ש מזכיר את הביאור לרמ"ד. כמובן שלא היה צורך שדבריו יעלמו מעיני העובדים בדפוס ראם וילנא שלא ראו פגם בהכנסת דברים מספרים "פסולים" [ראה על כך במאמרו של ר"י מונדשיין "הסכמות שתוקות מוולז'ין ומוולינא" אור ישראל טז. תמוז תשנ"ט עמ' קנו]
קוריוז מעניין יש בכך שבנו של הרש"ש ר' מתתיהו בהגהותיו לב"ב מצטט כמה פעמים מן הספר מאור עיניים. ובהיות שהגהותיו לב"ב נדפסו בש"ס וילנא ויד הכל ממשמשת בהם. ציטט נושא אסכולת "פך השמן בטהרתו" הגרא"מ שך [מכו"מ ח"ו תקפו] מדבריו [יד. ד"ה משה. במכו"מ צוין בטעות ב"ב יג:] דא עקא שדברי הרמ"ש לקוחים כפי שכתב בפירוש מדברי הספר מאור עיניים לר"ע מן האדומיים שכידוע נדחה מספריית הפנתיאון החרדית [ראה מחזיק ברכה או"ח סו"ס שז שהב"י ציווה לשורפו. והתקפה חריפה על הספר בבאר הגולה [הבאר השישי] למהר"ל. אגב תמהני שבחיפוש קל בגוגל לא נמצא שנעשה בפורום נכבד זה דיון שיטתי על הספר ומחברו]
תוקן על ידי אלייעזר ב- 29/07/2008 6:46:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2008 15:25 |
|
| |
עברתי על ההודעות של האשכול ומצאתי רק איזכור קל ואגבי של ההשמטה מהספר עיניים למשפט של הרב יצחק אריאלי שאת פירטיה אינני זוכר כעת אלא רק שזה היה קשור לרב קוק זצ"ל ולישיבת מרכז הרב.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2008 19:32 |
|
| |
אלייעזר,
מתוך דברי הרא"מ שליט"א (http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=217&id=5343&q=עינים%20למשפט):
התיקון ב'עיניים למשפט' על פי הרב אלישיב
באותו עניין. לפני כחודשיים כתבתי על הספר 'עינים למשפט' של הרב יצחק אריאלי זצ"ל, ובו ביאורים מהגמרא עד להלכה, שיצא לאור בהוצאה מחודשת, תוך השמטת הדברים שכתב הרב המחבר במהדורה המקורית על הרב קוק זצ"ל. וזאת לדעת כי הרב אריאלי היה מתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק זצ"ל, ואף שימש כאחד מראשי ישיבת 'מרכז הרב', ואע"פ כן מלאם ליבם של המדפיסים להשמיט את דבריו על אודות רבו המובהק. וכה כתב שם בהקדמתו הרב אריאלי: "וכמה מהחידושים נאמרו לפני גדולי ישיבתנו הקדושה 'מרכז הרב', היא הישיבה החופף עליה הוד רוחה של מחוללה, גאון ישראל וקדושו מרנא ורבנא רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אשר גידלה וטיפחה בלימודים במסלולם הישר והאמיתי היא ההלכה, באהבת השי"ת, תורתנו הקדושה, עם הקודש וארץ הקודש. וברוב חסדי ה' הייתי מהזוכים לייסד ולהקים את הישיבה הקדושה בעבודה מאומצת, בהשקעת כוחות רוחניים וגופניים, ומאת מרן הרב זצ"ל הוטל עליי הנהלת הישיבה בתפקידיה השונים, והנני מנושאי הארון במשך כל זמן קיומה".
לאחר שהביקורת על ההשמטה המכוערת הזו הובאה לידיעת המעמיד של המהדורה החדשה, הלך אותו יהודי לשאול את הגאון הרב אלישיב שליט"א האם עשו המהדירים כשורה כשהשמיטו את דמותו של הרב קוק, והרב אלישיב שלל את מעשיהם לחלוטין. בעקבות זאת הוחזרו הספרים לכריכיה, הגיליון הראשון הודפס מחדש, והכניסוהו במקום הגיליון המוטעה, וכך הספר נמכר היום (בתקווה שגם כאן לא נכנס איזה רמאי באמצע).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2008 21:36 |
|
| |
לגבי הקיצוש"ע של מוסד הרב קוק:
גם בהל' חנוכה יש שינוי, אינני יודע מפני מה.
בהוצאת "אורות חיים" בסימן קל"ט סעיף ב' כתוב שאין מתענין בימי החנוכה, אבל ביום שלפניו וביום שלאחריו מותר.
ואילו בהוצאת "מוסד הרב קוק" כתוב שאין מתענין גם בימים שלפניהם ובימים שלאחריהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 15:25 |
|
| |
מקור ראשון, מוסף שבת, 14.3.09
לאחרונה אושרה דיסרטציה של הרב ד"ר אמיר משיח אשר הוקדשה למשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. בזכות נספח שצורף לעבודה חשובה זו נחשף סוף סוף מעשה נבלה של זיוף חמור בכתביו של הרב, צנזורה שחשוב לדעתה ונחוץ לפרסמה. לרגל יום הזכרון של הרב, אשר חל בכ' באדר, מצוה להעמיד דברים על מכונם ודיוקם ובכך לא רק להחזיר עטרה ספרותית-הלכתית ליושנה אלא גם ליידע באמיתות גישתו של הרב למדינת ישראל.
משהו קצר של ביוגרפיה: הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל נולד בירושלים בכ"ג בתמוז תר"ע (30 ביולי 1910). אביו, הרב חיים יהודה ליב זצ"ל, היה ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים' ומחשובי היישוב הישן בירושלים. הרב שלמה זלמן למד בישיבת 'עץ חיים' ונימנה על תלמידיו המובהקים של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל. הרב מלצר אף העניק 'הסכמה' לספרו הראשון 'מאורי אש' והביא מדברי תורתו בספרו 'אבן האזל'. אחר נישואיו למד בכולל של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל בו עסק רבות בסדר זרעים, את חידושיו פרסם בבטאון 'כרם ציון' ובספרים 'מעדני ארץ' על שביעית ותרומות.
הרב אוירבך היה מקובל על כל פלגי היהדות הדתית. הוא עצמו היה מקורב לדמויות מכל הזרמים והעריך מאוד את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אליו התוודע דרך אביו שהיה ממקורביו. הערכה זו התבטאה גם במושגים הלכתיים כשכינה אותו "מרא דארעא דארץ ישראל". הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו, הרב היה הסנדק לבנו-בכורו הרב שמואל שליט"א, ואף העניק 'הסכמה' לספרו של הרב שלמה זלמן: 'מאורי אש'.
הרב אוירבך שימש כראש ישיבת קול תורה בירושלים משך למעלה מ-40 שנה. הרב נפטר בכ' באדר א' תשנ"ה (19 בפברואר 1995). בהלווייתו השתתפו כ-350 אלף איש מכל פלגי הציבור הדתי.
בחייו הוציא לאור הרב אוירבך את הכרך הראשון של שו"ת מנחת שלמה (תשמ"ו – 1986) וכאמור את הספר מאורי אש (תרצ"ה – 1935) ואת שני כרכי מעדני ארץ על שביעית ותרומות (תש"ד – 1946; תשי"ב – 1952). אחר מותו ערכו בני המשפחה שני כרכים של תשובותיו, מאמריו ופסקיו והללו ראו אור תחילה כשו"ת מנחת שלמה ב'-ג' ולימים, בעריכה "מתערבת ומצנזרת", כשו"ת מנחת שלמה תניינא. התערבות מצנזרת זו באה לידי ביטוי, למשל, בהשמטת סידרת תשובות חשובות המתייחסות לענין השמיטה והיתר המכירה, תשובות ש"הועלמו" ממהדורה זו! נוסף לכך, בני משפחה ותלמידים ערכו, וממשיכים לערוך, אסופות וליקוטים שונים, כדוגמת שלחן שלמה, הליכות שלמה, ועלהו לא יבול ועוד. זאת ועוד, הרב אוירבך עמד, כסמכות הלכתית, מאחורי מפעלים ספרותיים חשובים, כדוגמת שמירת שבת כהלכה והצבא כהלכה.
עד היום, "יודעי דבר" ידעו כי במנחת שלמה "תניינא" יש לחשוד קימעא, שכן "מן המפורסמות" שנערכו בו - כאמור - שינויים צנזוריאליים. אכן, מצער הדבר שפרוייקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן בחר לאמץ דווקא מהדורה זו, ואולם למיצער תמיד ידע היודע שיוכל לעיין במנחת שלמה ב'-ג' ושם למצוא דבר דבור על אופניו.
לא עוד.
עתה מתברר שגם מהדורה זו, מנחת שלמה ב'-ג' אינה נקייה מצנזורה. הנספח הנ"ל שבעבודת הדוקטורט מורה בעליל על השמטה חרדית, מגמתית, מכוונת ושיטתית של מילים משמעותיות באחת התשובות, זו שתוזכר בקצרה להלן:
תשובה זו של הרב אוירבך נכתבה בשנת תש"ט, לבקשת הרב הרצוג והרב טיקוצ'ינסקי, וזאת לאור כיבושה של אום רשרש וכינונה של העיר אילת. השאלה הייתה אם יש צורך לקיים באילת יום טוב שני, זאת לאור הכרעת הרמב"ם שלא חל עליה לא כיבוש עולי מצרים ולא כיבוש עולי בבל מחד גיסא והיותה חלק ממדינת ישראל מאידך גיסא. לא זה המקום להיכנס לעוביה של קורה הלכתית ונסתפק אפוא בציטוט חלקים מתוך שתי פיסקאות הנוגעות לנדון דידן.
במהלך דיונו המסועף כתב הרב אוירבך – ולהלן לפי נוסח הקלדת סטנסיל שבנספח הנ"ל:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון והמלכות הם של ישראל [...] אפשר דבכה"ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א"י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון והמלכות של ישראל, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו"ל דלא ליגררו אחר בני א"י היינו דוקא כשאין מלכות ישראל שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז אפשר דכולהו כבני א"י חשיבי [...] כיון דלא מסתבר כלל שבאותה מדינה ותחת אותו השלטון ימצא חלק מבני המדינה שאינם נגררים אחר חשבון אותה המדינה [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כאן השלטון והמלכות של ישראל מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י ונתון לרשותם להחשב לענין קביעות המועדים כמחוברת ממש לא"י, ואמרינן דמעיקרא לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון נכרים דאז אין שום מקום נטפל ונגרר אחר המקום השני, משא"כ בכה"ג ששלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י לענין דין יו"ט שני של גלות. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך[1] מעשות זאת) ואתי לקלקולי, דכמו שלענין בבל ומצרים אמרינן שהדין של יו"ט שני משתנה לפי המצב כך גם בזה, ואין לחוש בכגון דא לקלקולא כיון שהכל יודעים שכך הוא הדין דבחו"ל נוהגים ב' ימים ובא"י רק יום אחד. [...] ולכן בצירוף כל הדברים שכתבנו חושבני שאין זה כ"כ ברור שחייבים שם ביו"ט שני, ואם רק ספק הוא יש לילך אחר דין התורה ולנהוג רק יום אחד בלבד".
כך כאמור הנוסח בהעתקת הסטנסיל שנחשפה זה עתה. ואולם, המעיין בנוסח שנדפס הן במנחת שלמה ב'-ג' והן במנחת שלמה תניינא, שניהם סימן מו, מוצא שכתוב כך [ולהלן רק השינויים]:
"והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד [...] שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון [...] היינו דוקא כשאין שלטון אחד שבא"י שולטת עליהם, משא"כ בזה"ז [...].
גם [...] אפשר דלגבי הדין של יו"ט שני יש מקום לומר שגם כח השלטון מועיל לצרף את כל השטח שמחובר לא"י [...] לא נתחייבו להחזיק במנהג אבותיהם כי אם כל זמן שהם תחת שלטון אחר [...] משא"כ בכה"ג שהשלטון הוא אחד בידי ישראל שבא"י שפיר חשובה גם אילת כא"י [...]. ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי, דכמו שלענין [...].
ובתמצית: ארבע פעמים הזכיר הרב אוירבך את הביטוי המרגש "מלכות ישראל" בתשובתו המקורית, וארבע פעמים – עקבית ושיטתית – נמחקו תיבות אלה בנדפס. ועוד: "שלטון נכרים" שבמקור הפך ל"שלטון אחר" בנדפס. ועוד: "שלטון המדינה הוא בידי ישראל שבא"י" שבמקור, הפך ל"השלטון הוא אחד בידי ישראל".
שינויים מגמתיים אלה חמורים ביותר כשלעצמם. ואולם אם לא די בכך, חמורה עוד יותר השמטת הסוגריים במשפט המקורי: "ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י (חלילא לך מעשות זאת) ואתי לקלקולי" – ובנדפס: "ואין לחוש דשמא ישתנה ח"ו המצב ואילת תנותק מא"י ואתי לקלקולי". למדפיסים כנראה כלל לא איכפת שאילת תימסר לשלטון זר! הרב אוירבך עצמו לא יכול היה להעלות אפילו הוה אמינא כזו על דעתו, ולו גם עיונית-למדנית, בלא לכתוב מיידית, בתמצית ליבו, "חלילה לך מעשות זאת", ולעומת זאת הללו, גמדים טרוטי עיניים, מחקו זאת ביד גסה!
החומרה שבעריכתם אינה רק בצנזורה כשלעצמה, בעובדה שצאצאים ותלמידים לוקחים לעצמם חופש לעשות בכתבי גדולי ישראל כבתוך שלהם. החומרה גם אינה רק בעובדה שלצערנו, עתה אנחנו יודעים כי מונח לנגד עינינו ספר מודפס שצריך לעורר תמיד סימני שאלה על אותנטיות הנכתב – שינו כאן, מי אומר שלא שינו שם. החומרה היותר גדולה היא במגמתיות של הפיכת הרב אוירבך לכיתתי, חרדי, מחנאי, היפוך מוחלט של מה שהוא היה – לא כיתתי, לא חרדי [במובן הסטריאוטיפי, הפשטני] ובוודאי לא מחנאי.
אותם שנהגו מהלך עריכתי מחפיר זה ודאי יטענו שבכך הם מכבדים את רבם. אוי לאותו כיבוד."רבם דקרו".
מקור:
http://whatyourrabbididnttellyou.blogspot.com/2009/03/blog-post.html
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 17:59 |
|
| |
בספר אמונה וביטחון של החזון איש צונזר הקטע שבו החזון איש מסביר למה עלינו להאמין באלוקים למרות הקושיה "מי ברא את אלוקים" הוא מתרץ משהו בנוסח "כיוון שאין אנו משיגים מה הוא אלוקים אין קושיה איך הוא נברא, משא"כ על חפצים אחרים שאנו משיגים אותם יש את הקושיה איך הם נוצרו"
בחזון איש הרגיל הקטע כן מופיע
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 19:50 |
|
| |
יהודה0 - כבר הזכירו את זה בעמוד הראשון, ודנו בזה בעמודים שאחר כך (וזה חוץ מההשמטה על המוסרניקים).
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 21:27 |
|
| |
יהודה
מה זאת אומרת בחזון איש הרגיל כן נמצא? אם כן זו לא צנזורה.
עכ"פ מעניין אותי מה נאמר שם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 21:31 |
|
| |
לבעל בעמיו
יש הוצאה לאור של ספרון נפרד בשם אמונה וביטחון שכתוב שם הפרקים של אמונה וביטחון של החזון איש עם הצינזורה הנ"ל ואילו בחזון איש הכללי שבין דפיו "מוחבא" כמה דפים בנושא אמונה וביטחון לא טרחו לצנזר
|
|
|
|
|
