צנזורה 'חרדית' בספרי קודש - רשימת ספרים

הפרסום הראשון של  If בכתב העת The American Magazine  (אוקטובר 1910)

מי לא מכיר את 'אִם' (If), שירו היפה - גם אם לא ממש מעודכן מבחינה פוליטית - של רודיארד קיפלינג?

קיפלינג (1936-1865), הסופר והמשורר האנגלי יליד הודו ('ספר הג'ונגל'), שב-1907 גם זכה בפרס נובל לספרות כתב את השיר בשנת 1895. השיר נדפס לראשונה בשנת 1910 ומני אז היה לאחד הטקסטים האהובים והמצוטטים בתרבות המערבית. קיפלינג כתב כמובן על הקצין הבריטי המושלם, הג'נטלמן, משרתה של האימפריה שהשמש לעולם אינה שוקעת בה, אך גם אצלנו, בישראל הקטנה הכירו היטב את השיר. בסיום התיכון או קורס הקצינים, בתנועות הנוער ובהאחזויות הנח"ל - כל שוחרי הטוב ציטטו מתוכו, קיצרו ושינו אותו, וגם קיוו שיוכלו לממש ולוּ חלק קטן מהאידאלים ההומניסטיים שמובעים בו.

פרופסור עדנה אולמן-מרגלית, שנפטרה לפני שנה (אוקטובר 2010), תרגמה מחדש את השיר ופרסמה אותו עם מבוא קצר בעיתון 'הארץ' בשנת 2004:
<* class="tr_bq">השיר "אם" משרטט מודל של אדם מאופק, קר רוח, מספיק-לעצמו, בעל יושרה ומצפוני, אדם שמתמודד עם מכות גורל בחישוק שפתיים, אינו מוותר, אינו נכנע ואינו מתבכיין. זה איש פעולה ואיש מעשה שיודע אמנם לחשוב, אך - בהתרסה כלפי אפלטון - אין העיון תכליתו ("אם לחשיבה תוכשר אך לא תראה בה מטרה"). הוא חי בעצימות (אינטנסיוויות) את החיים במלואם, ועם היותו איש מעלה הוא אינו אמור להתבלט ככזה: "אל תיראה צדיק מדי, גם לא מדי חכם". <* class="tr_bq">לדמות מופת זו של קיפלינג היתה השפעה חינוכית עצומה בבריטניה האימפריאלית ומחוצה לה. היא השפיעה על חברי תנועת הצופים לדורותיהם בעולם ואף בארץ - באדן-פאול, מייסד התנועה, היה ממעריציו של קיפלינג - וכן על מחזורים רבים של מתבגרים ושל צוערי בה"ד 1, שהשיר "אם" היה להם למוטו. השיר גם זכה במשך השנים לתרגומים רבים לעברית. קריאה השוואתית בהם מאלפת מבחינות רבות, הן מצד גלגוליה של העברית והן מצד השתקפותן בתרגומים של התמורות באידיאל האדם בארץ. <* class="tr_bq">קריאתו של השיר "אם" נכרכה מראשיתה בשיר אחר של קיפלינג, "נטל האדם הלבן" ("The White Man's Burden"), שיר מטריד שעניינו צידוק שלטונו הקולוניאלי של האדם הלבן. השיר "אם" כשלעצמו חף מן ההקשר הזה, ועם זאת לעיניים הקוראות את השיר היום יבלוט הפן הגברי שלו. מלותיו האחרונות הן "!you'll be a man, my son" הפנייה כאן היא אל הבן, ומלת המפתח man בונה על דו-המשמעות בין "אדם" ו"גבר": אם ימלא הבן אחר כל תנאי האופי שמציב השיר, יעבור את מבחן הגבריות ויתקבל כחבר במסדר הגברים, הבחירה לתרגם את הסיום במלים "ילדי, אדם הנך!" מאפשרת לחתור כנגד נימה זו, ולעשות את הדמות שמתווה השיר לאידיאל אנושי-כללי. אחרי ככלות הכל, אין סיבה להניח שהדמות האמיצה והלא-מתלוננת של השיר מאצילה על נשים פחות משהיא מאצילה על גברים.
וזהו הנוסח של אולמן-מרגלית:
<* class="tr_bq">אם תשמור על קור הרוח כאשר כולם סביבך מאבדים את שלוותם ותולים אשם בך, <* class="tr_bq">אם תבטח בעצמך אל מול רבים מפקפקים אך גם תבחן בתוכך שמא הם אולי צודקים; <* class="tr_bq">אם לחכות תדע בלי להתיאש, ואף אם לשקרים תהיה קרבן חנם - מכל דבר שקר, ואף משנאה, תרחק כמו מאש; <* class="tr_bq">אל תראה צדיק מדי, ולא מדי חכם:          <* class="tr_bq">אם לחלום תדע אך לא תשגה בחלומות; <* class="tr_bq">אם לחשיבה תכשר אך לא תראה בה מטרה; <* class="tr_bq">אם נוכח פני אסון או נצחון תדע לעמוד ולהתיחס לנכלולי שני אלה באותה צורה; <* class="tr_bq">אם להבליג תוכל, עת מילותיך יעוותו בידי זדים כדי ללכוד פתאים; או תחזה כיצד קורסים כל מפעלי חייך - ותרכן, ושוב תבנה, במעט כלים בלויים; <* class="tr_bq">אם את כל אשר צברת תאגד בחבילה ולסכן אותה כולה תוכל במחי אחד, ולהפסיד - ולהתחיל ממש מהתחלה ולא לפלוט מילה על שאבד; <* class="tr_bq">אם לאמץ תוכל כל שריר וגיד ועצב לבד מן הרצון המצוה "המשך!"            <* class="tr_bq">אם לא יגבה לבך כשתתהלך עם מלך ועם שוע, <* class="tr_bq">ואם תשמור על מידתך עת תדבר עם המונים, <* class="tr_bq">אם לא אויב ולא אוהב יוכלו בך לפגוע, <* class="tr_bq">אם לכולם כבוד תרחש, אך לא תהדר פנים; <* class="tr_bq">אם רק בכל דקה אשר בלי שוב חולפת תדע לדחוס שישים שניות עד כלות מרוצתך - לך תבל כולה, על כל שהיא מקפת, ולמעלה אף מזאת:   <* class="tr_bq">ילדי, אדם הנך!

את הנוסח המלא באנגלית אפשר למצוא כאן.

רודיארד קיפלינג, 1892

עכשיו, על הרבי קיפלינג שמעתם?

פיני גורליק נטל לידיו בשבת שעברה (פרשת 'תולדות') את אחד מעלוני השבת המופצים בבתי הכנסת ונדהם לגלות כי רודיארד קיפלינג, בין כל מעלותיו, היה גם מוסמך לרבנות!

העלון בן שני העמודים רואה אור מטעם עמותת חסד ושמה 'חסדי אשר וחיה', שמטרתה סיוע לנזקקים ומקום מושבה בעיר רמלה.







והנה דבר התורה שהביאו עורכי העלון במדור 'משפטי חכמים', אפילו לפני רבי נחמן מברסלב:






מה קרה כאן?

פיני שיער שעורכי העלון ראו באיזה מקום את השיר שיוחס לר' קיפלינג, ובתמימותם פתחו את הר' לרבי...



בעקבות הרשימה כתב לי פרופסור אסא כשר:

בניגוד למה שחשבה עדנה אולמן מרגלית, אני מתאר לעצמי שקיפלינג חשב על בנו שלו ממש, למרות שהיתה לו גם בת אהובה.

בנו היה קצר ראי מאוד ולכן פטור מגיוס לצבא במלחמת העולם הראשונה, אבל הבן התעקש מאוד, למד בפנימיה צבאית המסמיכה בתום שנת הלימודים בה לקצונה, ואביו הצליח למשוך בחוטים ולארגן לבנו הצבה בגדוד אירי.

הבן, ג'ון, נהרג ביום הראשון להשתתפותו במלחמה, סמוך לתחילתה. הוא נעדר ומשפחתו חיפשה אותו בכל דרך שעמדה לרשותה, לשווא. רק בשנות ה-90 החליטה הרשות הבריטית העוסקת בהנצחה שקבר מסויים הוא של ג'ון קיפלינג, אבל ההחלטה היתה כרוכה בהכרזה על שתי טעויות במסמכים, אמנם קטנות, גם בדרגתו וגם במקום בו
נמצאה הגופה. קיפלינג התמנה לנסח כתובת לבתי העלמין הצבאיים של מלחמת העולם הראשונה. גם בהר הצופים בירושלים יש בית עלמין כזה והכתובת שקיפלינג בחר מתוך בן סירא מתנוססת שם. הוא בחר פסוק ידוע אבל השמיט את חלקו הראשון "ינוחו בשלום על משכבם", אולי מפני שאותה שעה, בנו לא נח  בשלום על משכבו. סיפור זה נוגע ללבי.