|
|
| נשלח ב-1/7/2014 18:09 |
 |
| |
לגבי נסיונות משפחתיים לטשטש ולעוות את הסטוריית אבותיהם, נזכרתי בספר זיכרון 'אש תמיד', לע"נ הבחור אליעזר שלזינגר הי"ד, בנו של ר' משה יהודה שלזינגר ר"י קול תורה.
בספר הובאו מסיבות מובנות, מערכות וסיפורים על אבי המשפחה, הרב ד"ר יחיאל מיכל שלזינגר זיע"א. ת"ח נפלא בתחומים רבים, רב בגרמניה ומייסד ישיבת קול תורה. בסיפור חייו מוסבר בכל דרך אפשרית שהדוקטורת שעשה היה אך ורק מלחץ משפחתי-קהילתי, ובכלל חפץ לעסוק בתיירע ורק תיירע. אבל מה לעשות שבמערכות התורניות שלו מתרפק בעונג, ומוצא השלכות הלכתות לחכמות החיצוניות שלמד?!...
הנה מהסיפורים [המקור הראשון] ומהמערכות:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=49922&st=%u05D3%u05D5%u05E7%u05D8%u05D5%u05E8%u05EA
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49922&hilite=a66c089f-40be-49f5-a24f-b5b6458edfb5&st=%u05d4%u05d4%u05e0%u05d3%u05e1%u05d4&pgnum=804
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=49922&st=%u05D4%u05D4%u05E0%u05D3%u05E1%u05D4
אגב, מעניין מה התשובה האמיתית לשאלות שבסוף המאמר על חומש סקווירא: "מה שמשונה בצנזורה הסקוויראית הוא, שפרשיות לא נוחות אחרות שבספר (כמו אונס דינה), נותרו על כנן – אולי מישהו נרדם בשמירה? זאת ועוד, מניין תשלמנה הבנות את המילים החסרות? ברור שהן תעשינה זאת מתוך חומש מלא, ושם הרי מופיעים גם הפסוקים המצונזרים. אז מה הרווחתם?"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2014 18:27 |
|
| |
להשלים את הלינק של ספרן (ומה היינו עושים בלעדיו?)
כמה קטעים מן הבלוג של דוד אסף:
צנזורה חרדית המוטלת על תכנים בלתי הולמים היא תופעה מוכרת ורווחת, ואפילו מובנת. אבל צנזורה על התנ"ך? זה כבר משהו שראוי לשים לב אליו. חסידות סקווירה היא ענף של חסידות צ'רנוביל שמקורה באוקראינה. היום חסידי סקווירה מרוכזים, רובם ככולם, בעיירה החרדית ניו-סקוויר ( New Square) שבמדינת ניו-יורק, שמוכרת גם כ'שיכון סקווירא'. שם מגורי האדמו"ר (שושלת טברסקי) ושם, במלכות קטנה זו, הם מנהלים את ענייניהם כרצונם. מטבע הדברים יש לסקוויראים גם מערכת חינוך מפותחת לבנים ולבנות, ואין טבעי יותר מאשר ללמד את ילדי ישראל חומש. ובמה מתחילין? בספר 'בראשית'. לשם כך הדפיסו פרנסי סקווירה בשנת 2012 'חומש בראשית' מיוחד במינו שנועד לתלמידות 'בית ציפורה', הוא בית החינוך לִבְנוֹת-החסידוּת. בחומש זה מודפסים פסוקי הספר עם מבחר מקוצר של פירושי רש"י, אך בכל פסוק חסרה מילה. על הלומדות מוטל לשנן את הפסוקים ולהשלים את המילים החסרות מזיכרונן. עד כאן הכול שפיר. אולם דפדוף בדפי הספר מעלה כי לא רק מילים הוחסרו כאן, אלא פרשיות שלמות. סיפורים שאינם יכולים להתקבל על דעתן של הבנות הרכות הוצאו מהתורה בלי הנד עפעף. ראשית, החומש מתחיל מפרשת 'לך לך' – מדוע היה צריך לדלג על שתי הפרשות הראשונות ומה רע בסיפורים היפים על בריאת העולם, מגדל בבל, תיבת נוח והמבול? לא ברור. ושנית, המביאים לדפוס החליטו לטהר את סיגיו של ספר הספרים ולהסביר למשה רבינו את הטעויות החינוכיות שלו. הנה מבחר תמונות מן החומש החדש שמצביעות על 'הראש' של המביאים לדפוס. בפרק יט מסופר כיצד לוט עולה לראש ההר לאחר הפיכת סדום ועמורה, יושב במערה עם שתי בנותיו... וזהו.
הלאה.
פרק לח בספר בראשית מספר על יהודה, שלוקח אשה כנענית מעדולם וממנה נולדו עֵר, אוֹנָן ושֵׁלָה. הסיפור מסתבך, כי ער נפטר בלי ילדים, ואונן – שהתבקש ליַבֵּם את האלמנה תמר – סירב ושיחת את זרעו. אונן מת גם הוא, לא לפני שהעניק את שמו לעבירה הנוראה ביותר. אם לא די בכך, תמר התחפשה לזונה, יהודה, חותנה, בא עליה, ומזיווג זה נולדו פרץ וזרח. סיפור קשה ורב פיתולים, אבל מה לעשות – גם הוא חלק מן התורה.
אבל בנות סקווירה התמימות לא תדענה זאת, כי בחומש שלהם אין פרק לח.
האבסורד גדל בסיפור יוסף הנקנה לעבד בידי פוטיפר, שר הטבחים של פרעה. פוטיפר מחבב את העבד העברי, מפקידו אחראי על כל ביתו וה' מצדו מברך את בית המצרי. יוסף – כך מדגיש המקרא כהקדמה לפרשת פיתוי העבד בידי אשת פוטיפר – הוא יפה תואר ויפה מראה (פרק לט, 6). אך הלומדות בספר לא תדענה מאומה. מיד אחר פסוק ו' מוצא יוסף את עצמו בבית הסוהר, תוך דילוג קליל של 14 פסוקים המספרים על אשת פוטיפר, שחשקה ביוסף וביקשה לשכב עמו, אבל הוא סירב, עזב בידה את כנף בגדו ונמלט על נפשו.
***
סוף הדברים צוטטו בידי קודמי...
ותודה על המקור המרתק הזה!
ורק אעיר: גם אם יהיו תלמידות שיעיינו בחומש מלא, הן יראו שהקטעים צונזרו, ויבינו שיש בהם פסול, וזה עצמו לימוד.
גם יש לשאול: לאיזה גיל מיועד החומש המצונזר? יתכן שיש גיל שבו זה באמת מוצדק לדלג. אם כי בגיל צעיר, זה גם לא נורא להשאיר את המקור. הילדים אינם מבינים בדיוק מה היה שם.
להשוואה, ילדי ישראל לומדים את החומש מ"בראשית" ואינם שואלים שאלות. "והאדם ידע את חוה אשתו" מתבאר בתור משהו כמו "ואדם נשא את חוה לאשה" וזהו זה. וכמו כל זוג, חוה ילדה ילדים. בגיל חמש וסביבותיו, זו תופעה שאין מה לשאול עליה.
ואוסיף, מעשה ירוחם, בדיחה שאולי כבר הובאה על ידו:
ילד שואל את הרבי שלו על מעשה דינה ועל רש"י, מה זה "לא כדרכה", הפירוש של רש"י ל"ויענה". ואז המלמד מגיב בחומרה: ומה זה "כדרכה" אתה כן מבין?
אנו, כונתי להורים אורתודוכסים, באמת מתלבטים בין הרצון ללמד את הילדים את המקרא לבין אי חשיפה שלהם למה שאינם מסוגלים להכיל בגילאים אלו ואחרים. הפתרון שמיוחס כאן לסקווירא אכן בעייתי. האם הם מונעים מן התלמידות להגיע לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה? אבל השאלה עצמה על מציאת המינון הנכון לחינוך עדיין במקומה עומדת, ואפשר שהתשובה משתנה מדור לדור.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2014 18:43 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | הפתרון שמיוחס כאן לסקווירא אכן בעייתי. האם הם מונעים מן התלמידות להגיע לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה? |
|
בקריאת התורה של חסידים גם ככה לא מבינים כלום...
וחוץ מזה, מי אמר לך שספרי התורה אינם מצונזרים? [מה שאומר שהצנזורה בחומשים הוא סתם השלכה תמימה...]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2014 22:20 |
|
| |
יוספוס פלאביוס מספר, שבהיותו במערה יחד עם 40 לוחמים, הבינו הם שהרומאים או-טו-טו מצליחים להכנס למערה ולהרוג אותם. כדי לא ליפול בשבי, ואולי בגלל שהם קראו בכתבי יוספוס על גיבורי מצדה, הם מחליטים להתאבד. הלוחמים נעמדו במעגל, וספרו שלושה אנשים, ואזי הרגו את מי שנפל עליו המספר 3. ושוב סופרים עד 3 והורגים. האחרון הושבע להתאבד. יוספוס, שחוץ מלוחם והסטוריון היה מתמטיקאי מוכשר מאין כמותו, היה הממונה על הספירה. הוא החל את הספירה במקום שבו חישב מראש שהוא ישאר אחרון, אבל כשהגיע תורו, לאחר שהרג את חברו האחרון, נכנע לרומאים. עד כאן מסיפורי יוספוס וארבעים השודדים. אגב, לענף במתמטיקה שמטפל בעניין ספירה-לפי-כללים קוראים קומבינטוריקה, על-שם יוספוס שהיה קומבינטור לא קטן.
בליל הסדר השנה, קבענו שכל אחד מהמסובים יקרא קטע, לפי סדר הישיבה סביב השולחן. כך מונעים מהם להירדם. הואיל ואינני מתמטיקאי, לא חישבתי מראש מי יקרא מה - פשוט זרמנו. כך אירע שהקטן ביותר, ששר מה נשתנה, קיבל גם את הקטע מיחזקאל המשווה את עם ישראל לבתולה צעירה הנגאלת על ידי האל.
הקטן לא ממש הבין מה הוא קורא, שכן עיקר הריכוז שלו היה בהיגוי נכון של המילים הקשות והניקוד. הגדולים יותר לא ממש הקשיבו. ואני שלחתי קריצה ליוספוס - אם היה הקטע נופל על אחד מבני הנוער המסבים, היתה לנו פדיחה!
_________________
טוב שכן טוב!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 00:55 |
|
| |
אחי,
משהו בסיפור שלך על פלביוס אינו מסתדר לי. אם הם הבינו שהרומאים עומדים להכנס למערה ולהרוג אותם, למה היו צריכים לעשות את כל המשחק המתימטי המסובך הזה, שכל מטרתו היא להמנע מנפילה בשבי? הרי לא סכנת שבי מרחפת מעליהם...
מישהו צריך להרחיק מעט יותר את עדותו, אתה או פלביוס...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 08:30 |
|
| |
כידוע בישיבות חסידיות מדלגים עד עמוד יח במסכת כתובות, מה שאין כן בישיבות ליטאיות.
מה קורה שבחור ירושלמי חסידי למד בישיבה ליטאית (שכידוע יש להם - לירושלמים - חולשה כלפי הישיבות הליטאיות) ?
מצד אחד הוא חסידי ירושלמי שלא יודע מימינו ומשמאלו, מצד שני הוא למדן שיודע את הסוגיה בתחילת המסכת, אז כמובן שהשווער הירושלמי בחן אותו, הבחור התמים התחיל להסביר לו את הסוגיה בתחילת המסכת.
לימים שהבחור כבר ידע והבין מה עשה, אז שאל את השווער שלו אייך הרגיש באותן רגעים ?
השווער: הבנתי כמה תמים אתה + ביטחון מופרז.
תמים: כי באמת לא ידעת כלום.
ביטחון מופרז: כי אתה מסוגל להסביר סוגיה בלי להבין את המשמעות הבסיסית של הסוגיה.
נ,ב, נכון יהיה לומר שרוב רובו של הלומדי תורה ומדע הם באותו מצב של הבחור הנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 09:10 |
|
| |
אחי,
הסיפור הפלביוטני מופיע בהוצאות רבות של ספרו של יוספוס. לו היית חוקר גלגוליהן של נוסחאות ועקבותיהן של תימות ספרותיות, היית מגלה שמקורו של הסיפור כנראה בחידות שרווחו אצל מתימטיקאים יוונים, ואילו ניתוח הטקסט אצל פלביוס מלמד שהקטע הזה נכתב במקורו בלטינית, בעוד שפלביוס כתב יוונית. אז יש צל של חוסר מקוריות על הקטע, או שהושתל על ידי מהדיר, או שפלביוס עצמו העתיקו ממקור אחר.
אני לכשעצמי מקובלני מחכמי הדורות, שפלביוס כהסטוריון נחשב אמין, כאשר הוא מביא מקורות הסטוריים וספרותיים, משווה ביניהם ואפילו מוסיף פרשנות וביקורת משלו. פלביוס אמנם לא נקט הערכה נייטרלית של מקורות, ולעתים הפך אגדה למקור ומסורת של זקן סנילי לעדות, אבל ביחס לכותבים בתקופתו, ודאי שלא היה גוזמאי במיוחד. עם זאת, פלביוס כאוטוביוגרף משול לברון מינכהאוזן.
המסר של פלביוס בסיפור הזה, ככל שנכתב מעטו, הוא שעדיף לו ליהודי ליפול על חרבו שלו, ולא להכנע לרומאים. המסר מופיע מספר פעמים בספריו, החל בפרשנותו (היפה) לסיפור שאול, עבור בסיפורי מצדה, גבורת מגיני גוש חלב (דל משם את סיפורי מינכהאוזן, כזכור), וכלה בהקרבתו העצומה של יוספוס עצמו, בשירותו את הרומאים כדי שיהיה מי שיכתוב את ההסטוריה של העם היהודי...
מקס - LIKE!
_________________
טוב שכן טוב!
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 02/07/2014 16:45:04
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 10:28 |
|
| |
השכן
האם כל סיפורי יוספוס באוטוביוגרפיה שלו, כגון כיצד השתלט על מנהיגי המרד בגליל ושיכנע אחד מהם לכרות לעצמו יד אחת, כל אלו הם תוספות משלו? חשדתי כך תמיד, אבל היה לי רק חשד אישי. אתה טוען שזו מסקנה גם של ניתוח מקצועי של היסטוריונים? האם תוכל גם להפנות למחקר כלשהו, רצוי בעברית, בתחום?
***
מקסמן
איקון ירוק על הסיפור. (אני כמעט מהסס לשאול אם אתה גיבור המעשה).
אני מצטט מהמקור הקדוש הידוע, "יתד נאמן".
בשעתו כתב בעיתון הסופר הידוע הרב יעקב פרידמן, שהיה אמן בתיאורים מרגשים העושים אידיאליזציה לחינוך החרדי ישיבתי. אני זוכר במעומעם תיאור שלו של ליל שבועות, של שני בחורי ישיבה צעירים שלמדו סנהדרין והגיעו לסוגיה האם העראה היא נשיקה או הכנסת עטרה (האם אני שומע קולות מהיציע ששואלים מה זה? דרגות פיזיות במגע אישות). יש סוגיה על זה, כן. והילדים האלו חזרו על המילים הקדושות של הגמרא בהתלהבות ונשאו את קולם בסוף הסוגיה, מתאר פרידמן, והתיאור שלו מראה מהי אהבת תורה בתמימות, בלי לשים לב לתוכן המילולי.
מצד אחד, יש כאן חסרון עצום. איך לומדים בלי להבין על מה מצביעות המילים? מצד שני, האם יש למקד את תשומת הלב של ילדים ושל נערים בגיל ההתבגרות בסוגיה זו למרכיביה?
למה אני מספר כל זאת? בגלל התמימות של הילדים, בגלל האידיאליזציה של פרידמן, שעד היום היא בעיני אמיתית. יש משהו יפה להפליא במסירות הזו ללימוד תורה בדרך המסורה לנו מדור לדור (כמה דורות איני יודע), דרך שמואצל עליה הודה של שמרנות.
אני מניח שהדיון יכול להעלות שאלות מטרידות. האם כל שני ילדים אחרים גם כן היו מפיקים מן הסוגיה רק שמחת מצוה והתחברות ללימוד תורה? האם לא יעלו על הדעת ילדים שילמדו כאלו סוגיה במטרה לחקור את מסתרי הנושא שאסור להם אפילו לדבר עליו? אין לי תשובות. זה הנתון. אנו ממשיכים עם מסורת, חלקה כתובה, שנוצרה בימים שבהם כל ילד ידע בדיוק במה מדובר (וכבר עלה הנושא בעבר, ואולי אפילו באשכול זה) מפני שאלו היו החיים. והיום להפך.
אז האם עלינו להפעיל צנזורה? בעל "פסקי תשובות" הוציא עד היום חמישה כרכים של שאלות נפוצות ומנהגי חסידות לפי סדר המ"ב. הוא גם הוציא חוברת דקה שנמכרת "רק לאברכים" על הסימן המצונזר של מצות עונה. זו דרך אחת להתמודד עם הבעיה. וזו הבעיה, שזו בעיה. אבל אולי זה חלק מלהיות אדם, במיוחד במאה ה21.
הארכתי כל כך, ויתכן שהדברים ראויים לאשכול בפני עצמו (האם לא היה כזה?). אנו, לפחות אני, מצטרפים, מדעת או שלא מדעת, לביקורת של דוד אסף על מנהגי הצנזורה של חסידות סקווירא. אך קל לצחוק על אחרים וקשה למצוא פתרונות בעצמנו. אז האם יש לנו פתרון לבעיה לפיה אנו רוצים לגונן על ילדים מפני חשיפה מוקדמת מדי לנתונים שיביכו אותם, או יגרמו להם לתור אחרי איסור?
האם התשובה היא אישית ומשפחתית, כאשר כל אב ואם צריכים להיות מודעים לילדים המתבגרים ולספק להם מידע מראש באופן מסונן (כוונתי לשבח) נייטרלי ולכן מקודש? האם זה אפשרי?
והאם אפשר למצוא פתרון כולל שניתן להציע לציבור? זה מה שניסו לעשות בסקווירא, וכיון שמדובר בהסתרה בוטה, היא הגיעה לבלוג של אסף. האם יש לנו משהו טוב מזה, או שאחד הבלוגים הבאים של אסף יוקדש לאשכול הזה כאן, ולמה שכתבתי?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 13:18 |
|
| |
כנראה שבימי המקרא וחז"ל היחס למיניות היה שונה, והכל, אבל הכל, היה על השולחן.
כולם ידעו מי נידה ומי לא, כולם ידעו מי קיימו יחסי מין, לך תספר לילדים שאבא מכין היום סנדוויץ ולא אמא, כי אבא כבר טבל, ואמא עדיין לא' או שהיא פלטה ש"ז אחרי הטבילה.
אדם לא התבייש לשתוק בבית הכנסת מפני שהוא בעל קרי.
האם אנחנו רוצים לחזור לכך? שאלה טובה.
תוקן על ידי צופרהנעמתי ב- 02/07/2014 13:19:49
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 15:23 |
|
| |
מיימוני,
נער הייתי בן 17 ולמדנו בישיבה את הסוגיא של העראה. האם אתה חושב שלא הבנו במה מדובר? הבנו בדיוק מהי נשיקה ומהי עטרה ולאן היא נכנסת. ולא קרה כלום!
תאמין לי, יש נסיונות קשים, והם לא מגיעים מהסוגיות הללו...
לא צריך להיות כ"כ פחדן. ילדים וכ"ש נערים יודעים דברים, ומבינים אותם (לפעמים לא במדויק), וזה לא אמור להזיק. אם יש משהו שעלול להזיק בנושאים הללו, זו ההיסטריה של ההורה/המחנך.
ולגבי החומש של סקוויר (שהוא לא החומש של משה רבינו), יש לדון עליו מצד ס"ת שכתבו מין. ושוב, ההיסטריה סביב נושא ה"קדושה" מגיעה לשיאים ויוצרת עיוותים תורניים ונפשיים. מישהו חושב שבסקוויר תגדלנה בנות יותר בריאות בנפשן כי לא סיפרו להן על בנות לוט? מישהו חושב שהן תהיינה יותר יראות שמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 15:33 |
|
| |
מענין אם גם את זה צינזרו?
בראשית פרק לד (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
רש"י
(ב) וישכב אתה - כדרכה: ויענה - שלא כדרכה:
זעטוט שאל את הרבי בחיידר- מה פרוש שלא כדרכה? הפליק לו הרבי סטירה- וכדרכה אתה כבר יודע?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 17:04 |
|
| |
מיימוני,
"הניתוח המקצועי" אליו כיוונתי הוא בקטע הספציפי בעניין הספירה במערה, שיש סברה שנכתב לטינית, או הועתק מלטינית, ולכן אינו מכתיבתו של יוספוס. מעבר לכך, אני חושב שאין חולק על כך שגם ב"חיי יוסף" שהוא ספר אוטוביוגרפי, וגם בשאר חיבוריו, היו ליוספוס מגמות מובהקות, ובהן זיכוי שלו מאשמת בגידה, האדרת היהודים, תרבותם, דתם, וההסטוריה שלהם, וגם הצגת בית פלאוויוס - משפחת הקיסרים - כמשפחה נאורה ואת טיטוס כקצין וג'נטלמן. לכל הסטוריון יש אג'נדה, אחרת הוא לא כותב ספר... בעניינים האישיים, הוא נוטה להפריז, וקל לראות זאת. זה כמו הספר המופלא "הזקן בן מאה שטיפס מהחלון" (מומלץ בחום!!!) - יכול להיות שיקרה לך משהו ממש קסום ומופלא בחיים, אבל כשכל הדברים הללו קורים דווקא לך, קשה להאמין לזה...
_________________
טוב שכן טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 17:12 |
|
| |
מיימוני,
"דרגות פיזיות במגע אישות" זו אמירה פצצה. אני רואה את הצעירים מלאי ההורמונים מציצים בסתר
לאיזו סוגיה בסנהדרין או יבמות, ואז הרב מיימוני מסביר להם בלשון הטכנית-ליטאית שלו על "דרגות פיזיות במגע אישות", והופה - כל ההתלהבות ירדה...
חזקואמץ,
"יש לדון עליו מצד ס"ת שכתבו מין"?? נראה לי שהחמצת את כל הפואנטה. כאן מדובר בס"ת שצנזרו ממנו את המין...
_________________
טוב שכן טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2014 17:59 |
|
| |
השכן: תודה
הרב מיימוני: תודה.
(אגב: אני לא הבעל מעשה ואני לא זוכר שלמדתי פעם סוגיה בלי לחפור את המשמעות של הסוגיה, לכן לא למדתי את לוח הכפל ושאר לימודים טכניים. אני שונא לימודים טכניים בטירוף כי זה פשוט משעמם.)
לעצם הנושא כאן:
יש שני מסורות על פי חז"ל בלימוד מקרא לילדים. יש מסורת בחז"ל שמתחילים בויקרא ויש חז"ל שמתחילים בבראשית.
בזמנו נכנסו כמה מחנכים להרב שך בדרישה לצנזר\לדלג בחידר את החומש בגלל אותו טענה למה לתת לילידים סיפורים שעוד לא רלוונטי להם. הרב שך כנאמן למסורת טען בכל תוקף לא לשנות את המסורת וחזקה על אבותינו שידעו מה הם עושים.
לגבי בנות: בכל בתי ספר של בנות (החרדיות האדוקות בארץ ובעולם) מצנזרים את החומש. בזמן האחרון ראיתי ושמעתי שבשכונות ובערים חרדיות ששם יש בתי ספר חדשים לבנות, כן לומדים את הכל כמו אצל הבנים. אבל באותן ערים שקיימת שם סניפים של הבתי הספר המקוריים הישנים, שם ממשיך הדילוג.
בכל אופן, לא מדובר בצנזור ולא צריך להגזים. יש כאן וויכוח ישן נושן מחז"ל כבר, מה מלמדים את הילדים. וכל קהילה עם המסורת שלה. בכל אופן מדובר על דילוג עד שהילד\ה יגדל להיות איש\ה.
אין כאן לא צינזור ולא ס"ת שכתבו מין ושאר השטויות.
צינזור אמיתי היא החוצפה לצנזר באמת כמו למשל את הספורנו (ראו בדפים 18 ו19 באשכול הזה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/12/2014 17:00 |
|
| |
|
|
|
|
|
