צנזורה 'חרדית' בספרי קודש - רשימת ספרים

שלום. אף אני חדש בפורום זה. נפלתי לפה מהשמיים (וד"ל) על הרמב"ן על התורה ויקרא כ"ו י"א שמדבר נגד דרישה ברופאים: "...אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם". אמר ר' חיים מבריסק שלא הרמב"ן כתבו. הרב הוטנר אמר שהר' חיים לא אמר זאת. הר"מ שלי שמע זאת באזניו, אבל אני לא מאמין שהרב הוטנר אמר זאת. ואתם לא צריכים להאמין שהר"מ שלי באמת אמר את זה.

נישט דו אזיי ר' חיים.
ברור שהרמב"ן לשיטתו בנושא הנסים הנסתרים ומניין לנו לומר שתלמיד טועה כתבו? תוקן על ידי - בעלבעמיו - 19/03/2006 15:54:10

הללבן  שחר

אני  לא  אשאל  האם  הרמבן  כתב  זאת  או  לא 

אני  רק  אפנה  אותך  לפירוש  המשניות  של  הרמבם  מסכת  פסחים  פרק  ד

המשנה  כותבת   ששה  דברים  עשה  חיזקהיו  המלך   3  הודו  לו  ו3  לא  הודו  לו

ראה  מה  כותב  הרמבם  בנושא הרפאוה  שם 

מי  שברא  את  המחלה  ברא  את  הרפואה  וכמו  אדם  רעב  אוכל  חיטה  ומברך  על  כך  גם  חולה  הולך לרופא

הלל בן שחר ברוך הבא אל הפורום הצגת שרשרת מעניינת, אפילו מבדחת, כמעט כמו חד גדיא. אם נניח שהמידע שהבאת נכון (ואיני רואה סיבה לשללו), יש כאן רשימה של אישים חשובים ששוללים מסורת שמיוחסת לקודם ברשימה. ר' חיים מבריסק אינו מסכים - לפי שמועה זו - לדברי הרמב"ן, ועל כן הוא מוחק את דבריו ומייחסם לטעות. הרב הוטנר אינו מסכים שר' חיים אמר מילים אלו, ועל כן הוא מוחקם כנ"ל. הר"מ שלך לדבריך לא יתכן ששמע כזאת שמועה, ולכן אתה מסרב להאמין לו. מה הבסיס של כל המוחקים? כמדומה שיש כאן שתי הנחות יסוד. ואכן, ניתוח הנחות היסוד האלו מציג בפנינו דוגמא ומופת להעברת המסורת של התורה שבעל פה מדור לדור. דברי מי שמבקשים להגיה או למחוק נתפסים כמנוגדים לסברה כה בסיסית, עד שעדיף לנו להכריז שהמסורת שגויה. הנחות היסוד הן שאנו יודעים ומכירים את הסברה ההפוכה ואוחזים בה ללא פקפוק, ושהמסורת מסוגלת להכיל טעויות כאלו ושומה עלינו להגיהן החוצה. המקרה שהצגת אתה נראה חריג. זאת מפני שכפי שצוין כאן, ידוע שהרמב"ן לשיטתו שאפשר להסתדר גם בלי השתדלות רפואית. אבל יש מקרים רבים אחרים שבהם אכן הוגהו החוצה מסורות שנחשבו למוטעות. וכמובן יתכן שההגהות האלו היו מוצדקות. איני יודע כמה בקיא אתה בש"ס, אך אם תתן דעתך תראה שבמקומות רבים למאד יש סוגיות של הגהה. האמוראים תיקנו מסורות שנראות להם שגויות, בין בברייתות ובין במשניות. האמוראים בדורות מאוחרים השיגו על מה שאמרו בדורות קודמים ואמרו "הכי קאמר". כלומר יש לתקן את השמועה. וכפי שנהגו האמוראים, נהגו גם ראשונים ואחרונים. נגד ההגהה מהסוג הזה ניתן להשמיע שתי טענות מתודולוגיות: א. אין ראוי להגיה בלי לשמור העתק של ההגהה. הרי יתכן שדווקא המגיה טעה. זו טענה מצויינת. ואכן יש שנהגו להגיה רק על גבי המקור, בלי להכניס בו שינוי בפועל. אבל לא תמיד זה נעשה. ב. אם אנו משתמשים בטכסיס ההגהה, מה יעצור אותנו מלהגיה הכל? אבל כפי שיש מקומות שבהם נחשוד במגיה (למשל, מי שביקש למחוק את דברי הרמב"ן על הדרישה ברופאים כנראה טעה). יש מקומות רבים שבהם ההגהה מוצדקת ונכונה. ובעיני ראיתי ובאזני שמעתי הגהות שנעשו בדורנו והמגיה צדק ביחס לשמועות שונות שנפלה בהן טעות. כלומר, זו דרך הלימוד. וצריך רק לדעת להשתמש בה בתבונה ובזהירות. היכן הגבול? מסתבר שאין גבול פורמלי. יש לעיין, לשמוע, לעצור ולחשוב כפי שמקובל לומר בפורומנו, ואז לייחל לסייעתא דשמיא בבירור האמת. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

ברוכים הנמצאים בשם ה'. החלק האחרון של דברי (מהקטע שבו אני לא מאמין לר"מ שלי) נכתב בתור סאטירה - הרב שלי אמנם שמע את הרב הוטנר, ואני מאמין לו. נבצר ממני להוסיף צלמית להראות שמדובר בבדיחה, בשל השימוש בפיירפוקס. לגבי עצם ההגהה נראה שיש לחלק בין הכחשה מוחלטת של קיום הטענה (כמו ברצף המשעשע) לבין לבין העמדה של מקרה באופן מסוים כמו בגמרא. אפשר להבין אוקימתות בגמרא בשתי דרכים: א. הגהת גירסה ותיקונה - על פי דרך זו הגירסה המקורית איננה נכונה, אלא הגירסה השניה. ב. הבהרת הגירסה המקורית - על פי דרך זו הגירסה המקורית נכונה, אך יש להבין אותה בדרך שונה ממה שחשבנו. גם בדרך ב' אפשר להבין שההעמדה היא לא המשמעות המקורית של הגירסה אלא דעתו של המעמיד כשהוא יוצק אותה לתוך הגירסה הקיימת (כמו שכתב בהקדמה לספר פאת השולחן)

יצא לאור לפני כעשור ספר שו"ת מהרב אלישיב, נדמה לי שהשואל היה הרב טורצקי, ושם הספר גם נדמה לי "ישיב משה" והספר נגנז.

האם מישהו יודע למה ומדוע

קלף מובן שאני מכיר את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בנושא דרישה ברופאים. ר' חיים היה כל כך משוכנע שהצדק עם הרמב"ם עד שלא יכל להאמין שהרמב"ן אמר הפוך. זו גישה מסוכנת לטעון שדעה לא קיימת רק כי לא מסכימים איתה. ובדיוק לשם כך הביא הר"מ שלי את הדוגמא המשעשעת על שרשרת ההכחשות (אגב, הוא צאצא של ר' חיים). ואגב, ההקשר בו הוא הביא את הדוגמא היה דעת המהרי"ט על התוס' בכתובות בו אומר ר' חיים כהן שאין מצוה בזמן הזה לעלות לארץ ישראל מפני הסכנה ומפני דרגתנו הרוחנית הנמוכה. המהרי"ט לא יכל להאמין שהתוס' יכתבו דבר כזה ולכן אמר שתלמיד טועה כתבו. בימינו המהרי"ט הזה נהיה מפורסם בשל המתנגדים העקרוניים לפינוי שטחים מא"י שמסתמכים על השגות הרמב"ן לספר המצוות ודוחים את שאר הראשונים, אף אם בקנים כאלו. וכל הדברים יגעים ואכמ"ל.

הנידון שהעלה הלל בן שחר, עם תשובות בעל בעמיו, קלף ומיימוני, הועתק לאשכול עצמאי http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1848660 נא לכתוב בנושא זה רק שם. תודה.

עברי, המאמרים של השרידי אש לא נשמטו אלא פורסמו בספר נפרד "לפרקים".

אי"ש הורוביץ

אפרופו, הזכרתם לי היעב"ץ כתב שאפשר לעשות הפלה בממזר. הגר"מ פיינשטיין כתב שתלמיד טועה הכניס את זה בשאלת יעב"ץ. ורב אמריקאי אחד אמר כנראה תלמיד טועה הכניס זאת באגרות משה. יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.

ומה עם ספרי חסידים המצונזרים?

בספר אור למאיר ( לר, מאיר שפירא מביקאווסק בן הצמח דוד בן ה"בני יששכר) פרשת יתרו ד"ה ויהי ממחרת מביא סיפור (כמובן בדפו"ר) שהרמ"מ מרימנוב אמר לחסידיו לעשות הבדלה באמצע היום כיון שראה שיש גזר דין על יום זה.

האדמו"ר מסטמר התרעם ע"ז העובדא ואמר שהוא שקר וכזב, ובכל דפוסי החדשים אכן נחסר זה הקטע

יצויין, רבעון "היכל הבעש"ט" נמצא סיפור(צילום כ"י) מבן אדמו"ר מדראמבמיל סיפר שאמר לו אביו שפתאום באמצע היום ציוה רמ"מ מרימנוב לעשות הבדלה בלי שום טעם, ותלמידיו חמקו ולא רצו, עד שבא אביו ועשה הבדלה, ואח"כ גילה הרבי הטעם כיון דהיה גזר דין דוקא על יום זה וכנ"ל

הרי לך קורא, שתי מקורות למעשה רב וחסידים שוטים שלא דרכו על מפתן החסידות כלל השמיטו כל הענין וכאילו טבע בים "טוביה חטא וזיגוד-מנגיד"?!

ומה דעתכם על צנזורה חרדית ב'אוצר החכמה'?

בקובץ אור ישראל (טז, תמוז תשנ"ט) הופיע מאמר משוחז של הרב מונדשיין בשם
'הסכמות שתוקות מוולאז'ין ומוילנא' שבו הוא מסייף לכל הכיוונים. כנראה שזה לא מצא
חן בעיני מישהו, והמאמר כולו (חוץ מהעמוד האחרון) הושמט מאוצר החכמה!

[אולי יש לדון בהשמטה זו גם מצד גזל]

בימי חורפי ראיתי ספר ציונים לתורה על תרי"ג מצוות מגדול א'  מירושלים, ובהסכמת רי"ח זוננפלד, ובין שורותיו כתב שהמחבר ודאי טוב עשה שקרא אותו בשם ציונים לתורה שהוא רמז שה"ציונים " עוד יחזרו ל"תורה".

ובודאי שבדפוס סענדר דייטש חסר השורות, כי לפי משנתו של ה"ויואל משה" הציונים אין להם תקנה עולמית.

בדפוס הראשון של הספר מועדים וזמנים של הגאון רבי משה שטרנבוך כיום חבר הבד"ץ של העדה החרדית יש קטע שמזלזל בספר ויואל משה שזה רק ספר אגדה.

בדפוסים הבאים הקטע הושמט, אך במפתח הספר עוד יש זכר לקטע.

הצנזורה באוצר החכמה היא גם בגרסה המלאה? (וודאי גזל אין כאן. אתה רוכש מה שהם מציעים לך.)