|
|
| נשלח ב-28/3/2006 21:08 |
 |
| |
הצינזור הוא גם בגירסה המלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 05:31 |
|
| |
גם בספר שו"ת אז נדברו להג"ר בנימין זילבר, הושמטו ע"י המחבר בהוצאות מאוחרות יותר, מס' סימנים העוסקים בדברים שהצינעה יפה להן.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2006 07:46 |
|
| |
מסתפקניק,
כתבת: "הצינזור הוא גם בגירסה המלאה".
אז זו אינה גירסה מלאה!
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2006 09:01 |
|
| |
בספר הקדוש "אם הבנים שמחה" לרב ישכר שלמה טייכטל מח"ס "שו"ת משנה שכיר" ,אשר מיותר לציין כי היה חרדי וחי ונרצח בשואה המרה. יש לציין כי כתב את הספר הנ"ל בע"פ תחת אימת הנאצים ימ"ש.
הובא בפרק השלישי , פרק "הישוב והבנין", אות לב. עמודים ריד - רטז, במהדורת "הוצאת קול מבשר".
הובאו דברי החתם סופר בחידושיו למסכת סוכה. דף ל"ו עמוד א' ד"ה דומה לכושי" וז"ל :
" דומה לכושי תנן- שמעתי ממ"ו הפלא"ה זצ"ל ( ר' פנחס הלוי איש הורוביץ. בעל ספר "הפלאה") , בהא דפליגי רשב"י ור' ישמעאל בברכות (דף ל"ה עמ' ב') (רשב"י ס"ל: דאם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה, תורה מה תהא עליה? אלא, ילמוד תורה ומלאכתו נעשית ע"י אחרים. ר' ישמעאל ס"ל: הנהג בהם מנהג דרך ארץ, כדכתיב "ואספת דגנך וכו' " דבשעת חרישה יחרוש, וכן באינך. ובשעה שהוא פונה ממלאכתו, ילמוד תורה. ואמרו שם, דהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם, ואלו שעשו כר' ישמעאל עלתה בידם), ומסקי "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם". אמר הוא ז"ל, דהכוונה, שעשו כרשב"י ולא רשב"י ממש. (רצונו לומר, זיא האבען נור נאכגעמאכט רשב"י אבער זיע ווארען ניכט בייא דיא בחינה פאן רשב"י ממש. תרגום: רצונו לומר, הם רק עשו את עצמם רשב"י, אך הם לא היו (באמת) בבחינתו של רשב"י ממש.) דוודאי מי שכוונתו לשם ה' הבוחן מחשבותיו ויודע עשתונותיו- בודאי שיעלה בידו. אלא, הם עשו כרשב"י, נדמו לו ולא בעצם תכונותיו, על כן לא עלתה בידם. ואמר, היינו דאמרי הכא 'אתרוג הכושי' , היינו, הצדיק המשונה במעשיו ככושי המשונה בעורו - הוא כשר. אך 'דומה לכושי' , שרוצה לדמות עאצמו לרשב"י - זה פסול, כי לא עלתה בידו. ע"כ דברי הרב ודפח"ח. מכאן ואילך תוספת דברי תלמידו הפעוט כמוני. נלע"ד, ר' ישמעאל נמי לא אמר מקרא ' ואספת דגנך ' אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופא מצוה משום ישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים. ועל זה צוותה התורה ' ואספת דגנך ', ו 'בועז זורה גורן השעורים הלילה' (עפ"י רות ג, ב.) משום מצוה.וכאילו תאמר: לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכא נמי לא יאמר: לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר, אפילו שאר אומנויות שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה. אבל כשאנו מפוזרים בעוה"ר , בין אומות העולם, וכל שמרבה העולם ישוב מוסיף עבודת ה' חורבן {עיין בתשובותיו , חלק יו"ד סי' קל"ח, ושל"ה סוף הלכות סוכה (של"ה ח"ב, דף ע'ח, ב, צד א בסוף) בזה} - מודה ר' ישמעאל לרשב"י (שלא יעסוק בישוב העולם אלא בתורה). וע"ז אנו סומכין על ר' נהוראי, בסוף קידושין (פ'ב, א'): ' מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה ', היינו בחו"ל וכנ"ל. והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי, אפילו אינו נדמה אלא כושי ממש, דהיינו רשב"י וחביריו האמיתיים, מ"מ ' הא לן והא להו ' - היינו, לבני בבל (שהוא בחו"ל) - כשר,. (לעשות כרשב"י, שלא לעסוק בישוב הארץ אלא ללמוד תורה), ולבני ארץ ישראל - פסול, דבעי ישוב ארץ ישראל ע"י ישראל ". עכ"ד הקדושים.
קטעים מתוך האמור לעיל צונזרו,
ועוד קטעים רבים המובאים בספר "אם הבנים שמחה".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2006 03:51 |
|
| |
ספר התשובות "זכרון יהודה", יצא לראשנה בבודפשט בשנת תרפ"ג, ע"י תלמידי רבי יהודה גרינוולד, ששימש ברבנות בסבאטיש, באניהאד, שוראן, וסאטמאר. ספר זה נמצא גם במאגר השו"ת של אוניברסיטת בר אילן, אלא ששתי תשובות בו שונו ממה שהיו בהוצאה הראשונה.
שאלה קפ"ז שתוכנה הוא:
"כמה צריך להתרחק מלהתחבר לציאניסטען".
גם תשובה ר' (שמוען לרי"ח זוננפלד) היתה אנטי ציונית:
"אם נכון להתאחד עם בעלי האגודה".
שאלות אלו אינן במאגר ובמקומן באו תשובות פרווה:
סימן קפ"ז עוסק בשליח, וסימן ר עוסק בהיתר הנגיעה באוכלים ביום הכיפורים.
מקורו של המאגר הוא בספר "זכרון יהודה" הוצאת ניו יורק תשכ"ה.
הרב מימון- פישמן כתב על השינויים ב"סיני", (זיוף ספרותי מצד האגודה, סיני, שנה שלישית חוברת ה-ו, תשרי חשוון ת"ש, עמודים עמודים תכא-תכג.
כשיצא הספר לאור ובו התשובות נגד הציונות ונגד אגודה, קנו אנשי אגודה את כל הספרים, והדפיסו תשובות "חדשות" במקום התשובות נגד אגודה והציונות.
להרב אברהם הלוי שישנא (צפונות ג' גליון ג' (יא) ניסן תשנ"א, עמודים מח-מט) גירסה שונה:
מכיוון שהספר המקורי יצא בשנת תרפ"ג, ואגודת ישראל התכוננה לכנסיה הגדולה בסוף אותה שנה, החליטו המו"לים שרצו למכור את הספר בכנסיה, להחליף את התשובות, כי הם חשבו שזה לא יהיה טוב לביזנס אם בספר יהיו תשובות שתוקפות את אגודה.
מה היה שם?
לא יותר מאשר הוצאה משופצת.
_________
בסימן שכ"ח ס"ק ז כותב המגן אברהם:
"וגם בתשובה מתיר הרמ"א אפילו לחולה שאין בו סכנה לשתות סתם יינם".
הדברים הם בסוגריים מרובעים.
בנתיב חיים (למחבר ה"קרבן נתנאל") שעל הגליון, ועד"ז הוא כתב בשו"ת "תורת נתנאל" סימן ח:
"מה שמסובב כאן הוא ט"ס כי לא נזכר כלל מזה בתשובה".
החיי אדם כותב בספר "נשמת אדם" כלל סט:
"ולכן א"א לסמוךעל תשובת רמ"א זו, דבאמת איתרע חזקתה מתשובת רמ"א שנדפס באמשטרדאם, ואין ספק שנשמט בכוונה... א"ו תשובה גנובה היא...והיה באותו הזמן איזה תלמיד מאנשי מעהרין וכתב תשובה זו והניח בין כתבי הרמ"א...".
נזכר או לא נזכר?
מתברר שנזכר ועוד איך, אך לא בהוצאת אמשטרדאם תע"א סדילקאב תקצה.אלא בהוצאת הענווא ת"ע.
כאשר הדפיסו את שו"ת הרמ"א באמסטרדם בשנת תע"א, בקשו המולי"ם את הסכמתו של החכם צבי, והוא התנה את הסכמתו בהשמטת תשובה סימן קכד, מפני שהרמ"א נוטה בה להקל בדיני סתם יינם.(ראו "יד יהודה" תערובות, עמוד קפ"ה).
בספר עליות עליה, עלית קיר (הוצאת וילנא תרמב, עמוד 80) הוא כותב:
"וכתב המחבר חיי אדם בספר חכמת אדם בראש השער לבינת אדם וז"ל: והנה דברי מחותני גאון ישראל וקדושו, אשר מימיו אנו שותים המקובל אלוקי החסיד מוה' אליהו חסיד מקהילתינו, לא הבאתי כו' כי שמעתי דבת רבים המתרעמים עלי על שבאיזה מקומות השגתי עליו...".
חבל לחפש את הדברים הללו בהקדמת המחבר לבינת אדם שלפנינו, כי הם צונזרו.
 עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2006 11:22 |
|
| |
לינקזצר הביא כאן אשכול שפתח הרשבא על תשובת הרמ"א הנ"ל בהיעלם ממנו אשכול זה. מאחר ואשכולו עסק אך בצנזורה ולא בנושא עצמו, הינו מועבר לכאן. ווטו.
*****
הרשבא:
בשו"ת הרמ"א, תשובה קכ"ד או חלק ממנה נשמטה בדפוס אמ"ד. החיי אדם בנשמת אדם כלל ס"ז כתב בתחילה שאולי מהר"ם חגיז וחבריו השמיטו תשובה זו כדי שלא יבואו להקל בסתם יינם שהרמ"א מקל שם לחולה שאין בו סכנה כדין כל השבותים שלא גזרו במקום צער, ואח"כ במכתב שני שם בנשמת אדם כותב שאפשר שהתשובה מזויפת מאנשי אותה העיר שהקלו ביין נסך והחרימום ובגללם כתב הרנ"ש שפירא את ספרו יין המשומר. וכן מהר"ל מפראג כתב תוכחת מגולה להם.
זכור לי שהיה כאן אשכול בנושא "ספרים מצונזרים" חפשתי במפתחות עצכ"ח, והעלתי חרס בידי, היכן האשכול ? או היכן אפשר למצוא עוד חומר בנושא ?
*****
נישטאיך:
הנה האשכול.....
חומר נוסף- בהקדמת שו"ת הרמ"א מהדורת זיו
ראה גם כאן
http://www.yhol.org.il/features/reich/Stam_Yenam.doc
 עולם הפוך אני רואה
*****
הרשבא:
תודה לכל המשיבים ובפרט לניטשייך עמ"ש באשכול "צנזורה חרדית", "כאשר הדפיסו את שו"ת הרמ"א באמסטרדם בשנת תע"א, בקשו
המולי"ם את הסכמתו של החכם צבי, והוא התנה את הסכמתו בהשמטת תשובה סימן
קכד, מפני שהרמ"א נוטה בה להקל בדיני סתם יינם.(ראו "יד יהודה" תערובות,
עמוד קפ"ה)".
זה בדיוק מה שחיפשתי כי ידוע לי שהיה דפוס קדום של תשובות הרמ"א.
ומענין לציין שדבר שמס"נ אותו צדיק החכם צבי נכשל בו זרעו, הוא נינו ר' שאול ברלין, בתשובות "בשמים ראש" סימן ר"פ, שהיא תשובה בשם הרא"ש כביכול שמתיר סתם יינם לחולה שאין בו סכנה, ושם בהגהות "כסא דהרסנא" מחזק דברי הרא"ש כביכול, ומביא תשובת הרמ"א הנ"ל הסותרת דבריו בהגהה בש"ע. ומקשה דמש"נ משאר השבותים שהקלו, עיי"ש.
תוקן על ידי - עצכח - 23/08/2006 8:20:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2006 11:43 |
|
| |
בספרו החדש של דוד אסף, 'נאחז בסבך', יש שלל דוגמאות לצנזורה בספרי החסידות.
ידוע במיוחד ה"שיפוץ" היסודי שעבר ספר 'החסידות' של אהרן מרקוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 07:19 |
|
| |
נישטאיך
בדבר מש"כ למעלה בדבר תשובות הרמ"א הנשמטת. "כאשר הדפיסו את שו"ת הרמ"א באמסטרדם בשנת תע"א, בקשו
המולי"ם את הסכמתו של החכם צבי, והוא התנה את הסכמתו בהשמטת תשובה סימן
קכד, מפני שהרמ"א נוטה בה להקל בדיני סתם יינם. (ראו "יד יהודה" תערובות,
עמוד קפ"ה)".
עיינתי בספר "יד יהודה" הנ"ל ואין שם הלשון הזה, שהחכם צבי התנה הסכמתו, רק כתב שהיה בזמן זקנו החכם צבי, ונמצא שם בהשמטות בעמוד קפ"ח (ולא קפ"ה), וגם בעמוד ל"ט, עיי"ש.
א"כ היכן המקור ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2006 14:12 |
|
| |
הרשבא,
אולי הלשון הזה, שהחכם צבי התנה הסכמתו, צונזרה מהספר "יד יהודה" שברשותך?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2006 12:47 |
|
| |
הרשב"א
שאלת למקורי.
מאחר ואת הודעתי כתבתי מזכרוני, איני זוכר את מקורי, אך אני זוכר שראיתי את הדבר במקור שהוא. אף שייתכן שהיה "נדמה לי",
ייתכן שגם זה נדמה לי
אלא ש"במנהגי ישראל" ח"א עמודים נא-נח כד. שפרבר דן באריכות בענין "שתיית סתם יינם", והוא מביא את ה"נשמת אדם" שכתב:
"אבל בדפוס אמשטרדאם השמיטו תשובה זו ואפשר שהיה ע"פ ציווי הגאונים המסכימים דהיינו החכם צבי וחאגיז והרב נפתלי כ"ץ".
לא מצאתי את דבריו במקור שאליו ציין, אך זכורני שראיתי אותם במקום אחר בספרי ר"א דאנציג.
אמנם הוא כתב את דבריו בלשון "ואפשר", כתבתי שראיתי מי שכתב כדבריו ובוודאות.
בספרו של ר"י עמדין, שהוא בנו של החכם צבי (שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מה), מופיעה בראש השובה הגהה המתייחסת לפסק הדין שבשאלה:
"הוראה דהאי צ"מ /צורבא מדרבנן/ בב"ע /בבאר עשק/ בענין ברכה על ס"י /סתם יינם/ לקלקולא, הס לא להזכיר, חלילה לסמוך עליו לקולא, וראייתו בטלה ושגיאה גדולה".
הגהה זו אינה מדברי היעב"ץ, אלא היא הוספת המדפיס והמו"ל.
מראש תשובתו מהתשובה ניתן להבין, שגם בזמנו היו רבים ששתו סתם יינם, שהרי כתב
"עמדין הת"צ. ששאלת אותן מדינות הנוהגות קלות בסתם יינם. אי ש"ד /שפיר דמי/ לברוכי עליה ולקדושי ואבדולי.
בתשובתו כתב:
"...וכל אשר הוא בעל תורה יש לו להחמיר יותר באיסור זה כאשר יקילו ההמון באיסור זה ויאשר חילם ותוקפם בני מדינת פולין שמחמירים מאוד מאוד ועל ידי הוצאה מרובה".
ייתכן שהבנתי כן מהשמטות ה"יד יהודה", (תערובות סימן צט ס"ק כ"ב) שכתב:
"כתבתי דהרמ"א בתשובה מתיר סתם יינם לחולה שאין בו סכנה, כמו שהביא המג"א בשמו, והגם שלא נמצא תשובה זו, בשו"ת הרמ"א שלפננו, שמעתי שלא היה ניחא הדבר בעיני הלומדים ע"כ השמיטו, וכעת בא לפני שו"ת הרמ"א אשר נדפס בהענווא /הנובר/ שנת ת"ע ומצאתי תשובה זו והוא סימן קכד, ובשנה שאחריו שנת תעא חזר ונדפס באמשטרדם בהסכמת אא"ז הח"צ זצללה"ה ונשמט כל תשובה זו... וראיתי שאמת הוא שבכיון /שבכוונה/ השמיטו תשובה זו שלא ליתן פ"פ /פתחון פה/ לפריצי בהני עמינו".
בן ה"תפארת ישראל", כותב בהערה לתפארת ישראל, (ברכות פ"ו, הערה ב, בסוגריים) "אב"י /אמר ברוך יצחק, שהוא בנו של התפארת ישראל, אשר ר"ע איגר, התנגד למינויו כרב בעודו בחור, (ראו "אגרת סופרים", אגרת לד), ועיין בתשובת רמ"א סימן קכ"ג והוא בדפוס האמבורג, ונשמטה בדפוס אמשטרדם מטעם כמוס, ואין מגלין אותו אלא לצנועין".
מהו הטעם הכמוס?
ייתכן שלא היה זה החכם צבי אלא "מסכים" אחר.
בין המסכימים לספר "שו"ת הרמ"א", דפוס אמשטרדאם תע"א, שהיא המהדורה שממנה השמיטו את תשובה קכ"ד בענין יין נסך,היה המהר"ם חאגיז, (גיסו של הפר"ח), אשר בספרו "לקט הקמח" שנדפס באמשטרדאם שנת תס"ז, (דף כח ע"ב-לב ע"ג, שקטע ממנו הנוגע למספר "דברים מענינים" ביניהם "שתית סתם יינם", בשו"ע יו"ד לאחר סימן קלח), הוא כותב:
"אפתח בכד חזינא הדור פרוץ מרובה על העומד ואף גם זאת לשנים שעברו נתפשטו בכל תפוצות ישראל האגרות ואזהרות שהזהירו רבותינו האחרונים ... על הה' גופי עבירות ותולדותיהם, שבעוונינו נתפשטו ברוב אנשי העיירות הגדולות של מלכות איטליא ואגפיה, ובקצת מקומות".
ומביא שני "כתבים" נגד שתיית סתם יינם, שעל אחד מהם היו חתומים ה"מחבר" מהר"י קארו, מוה"ר ישראל ב"ר מאיר (די קוריאל ?) מוה"ר יצחק ב"ר אברהם אראחא, מוה"ר משה ב"ר יוסף מטראני, מוה"ר משה ב"ר חיים אלשיך, מוה"ר אלישע גאליקו, וכתב שני שחתום עליו המהר"ל.
המהר"ם חאגיז גם כתב בהערות לספר "הלכות קטנות", שחיבר אביו הר"י חאגיז, כתב בסימן י:
"ובספר צרור החיים וס' חיי עולם האריך א"א ז"ל בתוכחת מגולה כמעט מצאתי בהם כתוב ככל הכתוב בספר הזכרונות (לר"ש אבוהב הלכות יין נסך פרק ג) על קולת היין והיתר הקדשות ... שנתפשטו בקצת מאחינו הנפוצים בגולה והנמצאים בכנף הארץ היא איטלייא של יון".
לא נראה לי, שהוא שינה את דעתו מהדפסת ספרו בשנת בשנת תס"ז עד להדפסת שו"ת הרמ"א בשנת תע"א.
ייתכן שהיה זה המדפיס, שידע שהמסכים לא יתנו את הסכמותים לספר המתיר "סתם יינם" ולכן הוא השמיט את התשובות לפני שביקש את ההסכמות.
תוקן על ידי - נישטאיך - 24/08/2006 13:01:41
תוקן על ידי - נישטאיך - 24/08/2006 13:02:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2006 07:47 |
|
| |
"לדברי הרב דנציג שאינם.
ראו בנשמת אדם. שאלה מ"ה, שהוא מציין אליה בחכמת אדם כלל פח סעיף ג.
___________
דבר לא השתנה מאז.
בשנת שס"א כשפרצה מחלוקת בין חכמי ישראל שבאיטליה בענין כשרותה של המקווה של רוויגו, כל צד פנה כל צד לחכמים שונים ל"קבלת " פסקי דין, ובשנת שס"ה פרצה המחלוקת הסיפרותית בין שני הצדדים כשכל צד מפרסם פסקי הדינים התומכים בו.
אברהם יערי פרסם ב"סיני" (לד, עמוד שסז) מאמר בשם "תעודה לא נודעת בענין פולמוס המקוה ברוויגו", בו הוא מתאר את המלחמה ואת הספרות שהפיצו שני הצדדים, שלא נזהרו מלפגוע במתנגדיהם פגיעה אישית,
הצדדים המתירים הזכירו לראש אוסרי המקווה שהוא מקיל בסתם יינם.
הם טענו נגדו, שהוא "מחמיר במים ומיקל ביין".
ראש האוסרים פרסם איגרת המצדיקה את התנהגותו, שלא היתה מיועדת לקהל הרחב, שהיה עלול להסיק ממנה ששתיית סתם יינם מותרת.
בין פרסומי האוסרים היה ספר בשם "פלגי מים", בתחילה רצה המחבר להדפיס בתוכו את אגרת ראש האוסרים, בקשר לסתם יינם, אולם מאחר והספר היה מיועד לרבים, ואילו באגרת ראש האוסרים היו דברים ש"אין מגלין אלא לצנועין", הדפיס המחבר את האגרת כקונטרס בפני עצמו, וצירופו רק לקוני הספר ה"צנועים".
אלא שטפסים אחדים של האגרת נגנבו מבית הדפוס, ונפלו לידי המתירים, והם עוררו את חמת חכמי וונציא.
הקונטרס המועתק במאמרו של יערי, פותח ב"כל אנשי חיל במלחמתה של תורה, שלמים וכן רבים בגלילות איטליא ואגפיה מסביב, שאינם נזהרים מלשתות סתם יינם של נכרים, ובראשם היה מדי חיים חיתו, הגאון כמהררשי"ק ז"ל, שגם הוא לא היה נזהר בזה, וטעמו ונמוקו עמו...".
בעמוד שסט בהערה 3, מציין יערי ש"כמהררשי"ק ז"ל" לא היה אלא "כבוד מורנו הרב רבי שמואל יהודה קצנלבויגן, בנו של המהר"ם מפדובה.
המהר"ם מפדובה, בן זמנו של הרמ"א וקרובו, כתב בתשובותיו סימן עו ד"ה מעשה שהיה:
"מעשה שהיה כך היה, אחד מדרי וינייז"ה עוסק בפרקמטיא, ולו בנים בקנדיאה, ושולח סחורות לבניו לשם, והם שולחין לו הסחורות, משם, לכאן ובתוך סחורתם, נתעסקו גם בסתם יינם של נכרים, שהובאו מקנדיאה, להאיש לוניזיי"ה ומוכרם לנכרים, ולא מחה בו שום מורה בגליל זה, לשתי סבות, האחת, מחמת העלם ידיעה בתחלה, והשנית אף לו היה נודע, איך ימחו בידו מלעשות זה, שאין רובץ עליו איסור, רק מכח הנאה שנהנה מיינם, ובעו"ה אין בידינו למחות, בגליל זה, ברובא דרובא, הקונים מערלים בשוק, ושותים אותם, מעתה איך יגערו בנהנים לבד".
תוקן על ידי - נישטאיך - 25/08/2006 7:50:48
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 20:12 |
|
| |
בספר ארחות איש, ירושלים תשמ"ט [מספרי הליקוטים מתוך כתבי החזו"א], נדפס בעמ' רכה קטע ידוע מאגרות החזו"א:
ובימים אחרונים שספרים מיוחדים של רבותינו לקחו חלק העיקרי של מסירת התורה לדורות הנוכחות, כמו רי"ף רא"ש רמב"ם רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן מגיד משנה מרדכי פירוש רש"י ותוספות, הם היו הרבנים המובהקים של הדורות, ומלבד שאין כאן כח רוב בעצם גם אין הרוב ידוע, כי הרבה חכמים היו שלא באו דבריהם על הספר, והרבה שספריהם לא הגיעו לידינו [ולכן אין הדין משתנה כאשר מדפיסים כתבי יד חדשים ונהפך המיעוט לרוב], ובכל זאת למיעוט הלבבות, להכריע בסברא, נוטלים לפעמים גם כח רוב המספרי לנטיה לצד זה, אבל ראוי יותר להתחשב עם הפוסקים שתורתם הגיעה לידינו בכל מקצועות התורה.
במהדורה הנ"ל נשמטו המלים שהודגשו כאן, ובמקומם ניתנו נקודות, אך התוצאה הייתה שהמשפט סולף לגמרי. במקור נאמר שאין הרוב ידוע, אך בנוסח הנדפס, נראה שלאחר נקודות ההשמטה מתחיל משפט חדש: ידוע כי הרבה חכמים היו וכו'.
איני בטוח שנגרם כאן נזק כי האיש הנבון, המבין ומלומד בקריאה, לא יטעה כל כך, שכן אין נפקא מינה גדולה, אם אין הרוב ידוע, משום שהיו חכמים שלא כתבו, ובין אם נחשוב שידוע כי הרבה חכמים לא כתבו. אבל החופש לעשות בתוך דברי איש כרצון המו"ל הוא שמפריע.
.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2006 12:51 |
|
| |
אמנם ראשיתו של האשכול בדיון על צנזורה חרדית, אך אביא גם שתי דוגמאות לצנזורה בציבור הציוני-דתי:
הדוגמא הראשונה והמפורסמת, היא זו של הרב קוק. כידוע, הרב צבי יהודה צינזר רבים מקטעי הראי"ה בעריכתו. אחת מהמגמות היתה שהרב קוק לא יוחרם ויוצא מהקונצנזוס (אני רק מתאר לעצמי מה היה קורה אם הפסקה בה הרב קוק מתלבט האם שורה עליו רוח הקודש ושואל "הלנביא שקר נהייתי?" היתה מתפרסמת). אשמח אם מי שבקי ממני יוכל להרחיב על מטרות שונות בצנזורה של הרב צבי יהודה.
רבים מכתבי הרב קוק עודם גנוזים ומופקדים בידי משפחת רענן. הם משחררים אותם טיפין טיפין; לא מכבר יצאו קבצים חדשים, כולל אלו משהותו ביפו, ועוד מבויסק! אם זכור לי נכון, רוב מה שכתב בשנים האחרונות לחייו טרם ראה אור. השנה יצא בעז"ה כרך ג' של "שבת הארץ", פירושו לפרקים ט'-י"ג להלכות שמיטה ויובל לרמב"ם. האם מישהו יודע מהם המניעים לעיכוב הפרסום של כתבי הרב קוק?
------
דוגמא אחרת, ומוכרת פחות, היא הצנזורה שנעשתה לרב סולובייצ'יק. בתוך הנאומים שנשא לפני ועידת המזרחי, אמר הרב סולובייצ'יק שאין איסור הלכתי על מסירת שטחים מארץ ישראל. כשהתפרסמו הדברים בתוך "חמש דרשות", הושמט הקטע הנ"ל, מטעמים מובנים. יש לשים לב שהדברים נאמרו בפומבי, מול קהל גדול, לפני מספר שנים לא רב! אכן, החבר וינסטון סמית' ממיניסטריון האמת היה גאה בנו. שמעתי שבקרוב צפויה מהדורה חדשה של "חמש דרשות". נחכה ונראה אם הקטעים יוחזרו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2006 08:28 |
|
| |
הילל
בראש חודש אלול היה בעיתן בשבע ראיון עם הרב ליכטנשטיין והוא טען בפירוש שהרב האמין שצריך לשמור על כל ארץ ישראל אא"כ יש ערכים אחרים.
אני מניח שלמרות האכסניא הדברים צוטטו כיאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2006 09:57 |
|
| |
בעלבעמיו
כמובן, לכך התכוונתי - שמסירת השטחים מותרת במקרה שיש צרכים אחרים. אני מצטער אם הובנתי לא נכון.
|
|
|
|
|
