|
|
| נשלח ב-8/9/2003 01:38 |
 |
| |
משל מעולה:
אך בניגוד לקודמי היקרים והאהובים הסיפור היפה הזה חושף שהתהום בין המקרא לחיינו שלנו הרבה יותר גדול מסתם בעיית פרשנות של דברי המקרא.
מה הקשר בין חיינו לתורה שבכתב? עד כמה חשובה התורה שבכתב לאורחות חיי איש ההלכה?
כאן השאלה אינה רק בשאלה כיצד ללא התורה שבע"פ נוכל לפרש את התורה שבכתב אלא השאלה היא עד כמה רלוונטית לגבינו התורה שבכתב בכלל עם פרשנות או בלעדיה, כמדריך לחיי המעשה?
התשובה מפתיעה:
אם נעבור על התרי"ג מצוות ונבדוק כמה מהם ניתן היום לקיים נגלה שאת רובה לא ניתן לקיים.
אם מישהו יטרח ויספור כמה מצוות אינן מעשיות היום לקיימן מדאורייתא, עליו לגרוע את כל המצוות התלויות במקדש (קורבנות, כהונה בה"ב, טומאה) את כל המצוות התלויות בארץ (לשיטות שלא קידשה לעת"ל) , את כל המצוות התלויות במלכות ישראל וסנהדרין (הל' מלך, נשיא סנהדרין ומלחמה) ועוד מצוות שאינן מעשיות עקב השוני התרבותי. (הל' עבד כנעני, וכדו') והוא יגיע לידי 360 מצוות שאי אפשר לקיימן. אם הוא יוסיף על כך את המצוות שאינן ישימות לגמרי כלשונן (כגון שמיטת הלוואות בשביעית, הל' ריבית) הוא יגיע אף ליותר.
כלומר רוב המצוות האמורות במקרא כלל אינן מעשיות לנו. (ובהקשר הזה ניתן להזכיר את הרמב"ן בדבריו הידועים 'הציבי לך ציונים'.)
לעומת זאת אם נבדוק את אורחותינו למעשה ע"פ השו"ע או אף הגמ' נגלה שרוב ההלכות שמפעילות את חיינו הינן דרשות חז"ל, הלל"מ, תקנות דרבנן, סייגים ומנהגים.
בקיצור: מה שכתוב במקרא רובו אינו נוגע לנו למעשה. ומה שאנו עושים למעשה אינו נקבע על פי האמור בתורה. כך שהקשר בין המקרא לחיי ההלכה רופף לא רק בגלל חוסר היכולת לפרש, אלא משום שרובו פשוט אינו ישים.
באופן פרדוקסלי דווקא פרשנות אחרת של המקרא הייתה עשוייה להרחיב את גבולות ההחלה של האמור בה כך שכן תהיה רלוונטית לחיינו אבל הפרשנות ההלכתית היא שצמצמה במאוד את גבולותיה מחד והרחיבה את גבולות התושב"ע מאידך. לכן דווקא אצל הפלשים והשומרונים נטולי ההלכה ניתן למצוא אמנם, פחות הלכה אבל הרבה יותר מצוות מקראיות המתקיימות ביניהן.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 08/09/2003 10:19:27
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 03:49 |
|
| |
נדמה לי שהשאלה שהיציג "יהודי מרחוק" היא, פחות או יותר, השאלה השולית ביותר שאפשר להציג על היהדות ומקורותיה בעידן זה של נגישות כמעט מוחלטת למקורות מידע.
האגדות התמות על שבטים יהודיים שאיבדו מגע עם הציביליזציה מתאימות לימים שחלפו ועברו מן העולם. מי שיושב ב"מרכז אוסטרליה" או בנובו-סיבירסק או במונגוליה הפנימית יכול להגיע במהירות גדולה ובאמצעים השווים (כמעט) לכל נפש לאוצר גדול של ספרות יהודית, מן הרמב"ם לרב קאפח, ומריה"ל לאורי צבי גרינברג... אין עוד (וכנראה לא יהיו עוד) שבטים מבודדים שאינם חייבים בפורים וחנוכה.
אין,ובעתיד הנראה לעין גם לא תהיה, בעיה אמיתית של אי נגישות למידע. "הנער מאוסטרליה" שבמשל יכול אפילו ללמוד באמצעות האינטרנט את טעמי המקרא ולשמוע איך צריך לקרוא את הפטרת בר המצווה שלו... הנער יוכל, בלי קושי רב, למצוא עוזרים ותומכים שיסבירו וייעצו וישלחו חומר.
הבעיה האמיתית היא הבעיה המשלימה... מה עושים עם הצפת המידע... הכמות העצומה של חומר קריאה זמין מציבה אתגרים מסובכים של בחירה, סינון, ובקרת איכות. כיצד מבחינים בין המוץ לבין התבן, בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", בין ריבת אתרוגים לקריאת שמע...
נדמה לי שמי שגדל מחוץ לקהילה עלול לסבול מקושי זה הרבה יותר משהוא עלול לסבול מן הבעיות של יהודי אתיופה המבודדים, או "בני ישראל" מהודו, וכיוצא בהם. הבעיה, "יהודי מרחוק", איננה פחות מידי מידע כי אם יותר מידי מידע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 09:17 |
|
| |
.
ראשית, שאלה טובה ומשל יפה. המשל מזכיר לי ספר שנכתב על ידי פילוסוף מסלמי בימי הביניים המתאר תינוק שהושלך מספינה שנטרפה אל אי בודד, גדל שם לבדו והשכיל לבדו. בגיל 20 הוא מושב לציוויליזציה (האסלאמית של ימה"ב - התרבות המובילה בתקופה זו) , והמחבר מעמת את ערכיו "הטהורים" מול הציוויליזציה (קבלו את התנצלותי על כי אינני מצליח להזכר בשם המחבר).
אך לעצם השאלה, היא מזכירה לי את סיפורו של רבה בר בר חנה והבדווי שהראה לו את מתי המדבר. כאשר ניסה רבב"ח לחתוך את הציצית של בן אפרים הענק, קפא במקומו ולא יכול היה לנוע. והרי רבב"ח רצה להכריע במחלוקת על דין פתיל תכלת באמצעות הבאת הוכחה מן העבר, חיבור ישיר אל דור התנ"ך, אל בני האבות.
לעניות דעתי, הסיפור שם בא להבהיר כי לא כך ניתן. לא ניתן לדלג על כל שלשלת ההתפתחות ההלכתית ולהסיק מסקנות מהמקורות בהתעלמות מוחלטת מכל שהוסק והוכרע בדרך.
אך מה לי כי אכביר מלים? כבר אמר זאת רבי יהושע מול רבי אליעזר וחכמים בצורה טובה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 10:26 |
|
| |
יהודי מרחוק:
אולי לא הבנתי את דבריך הראשונים. דבריך והדגמתך על הכשרות אינן יכולות להתייחס לטיעון שהעליתי (אך כאמור ייתכן ולא ירדתי לסוף דעתך) משום שאיני טוען אותה הטענה 'חילונית' האומרת שמצוות התורה אינן נוגעות לחיים המודרניים או כל טענה מסוג זה. הטענה שלי היא אחרת לגמרי:
פשוט הלכה למעשה יש בתורה יותר מצוות שאין אנו יכולים לקיים מאשר מצוות אותן אנו מקיימים. וזאת משום שחסרים התנאים המאפשרים את קיומן כמו לדוגמה (הלכות טומאה וטהרה.)
מרבית התורה אין איש שמקיים היום ומרבית מה שאנו מקיימין אין בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 23:44 |
|
| |
אני ממש לא מבין מה המיוחד שבתורה שבכתב, שכל כך חשוב להתנהג לפי דבריה, אילולא האמונה שעברה במסורת בעל פה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2003 23:50 |
|
| |
MarBarRavAshi
But tradition tells us that this is the original document that includes all and that the Oral Torah is only its interpretation!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 03:29 |
|
| |
מוישהגרויס,
כנראה שלא הבהרתי את מחשבתי בבירור כשנתתי את דוגמת הכשרות. אנסה להבהיר את מחשבתי.
כשאני קורא את התורה איני שוכח שמצד אחד היא תורת חיים המתאימה לכל אדם בכל דור ודור אך מהצד השני איני שוכח שהתורה ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני ולכן היתה מכוונת ליכולת ההבנה של היהודי בזמן ההוא במקום ההוא. בורא עולם היה יכול כבר בתורה לכתוב למשל את הלכות השימוש ברשת אבל יהודי מעמד הר סיני לא רק שלא היו מבינים על מה מדובר יכול להיות שהיו מתכחשים לכל התורה כולה. אי לכך התורה נכתבה בכלליות כזאת אשר אפשר להסיק ממנה מסקנות הגיוניות לגבי כל תקופה ומצב. כלומר במקום להסביר לעם ישראל מהי סלמונלה ומה הסכנה הבריאותית באכילת בשר חזיר נאסר הדבר מתוך הנחה שביום מן הימים כשבני האדם יחקרו ויבינו את המערכת החיידקית ויוכלו לגדל חזיר מבלי שתהיה סכנה בריאותית בכך הם יסיקו שהחזיר הוא רק דוגמא ואילו המטרה מאחורי הדברים היא לשמור על בריאות והגיינה.
אני מנסה לראות האם יתכן שהמצוות הן דוגמאות אשר אמורות להשתנות עם הצטברות ידע.
אני מקווה שהבהרתי את דברי.
אני אנסה לתת עוד דוגמא. שמירת השבת. המצווה היא לא לעשות מלאכה. האם נהיגה לצורך טיול או ביקור הורים וחברים היא מלאכה?
לפי השיטה שאני מנסה לבדוק הכוונה בשמירת השבת היתה כוונה סוציאליסטית המכירה באדם כמי שזכותו לקבל יום מנוחה. אי לכך מה עושה האדם ביום מנוחתו אם קיבל על עצמו מנוחה הוא עניין אישי לחלוטין ואין להסיק מאדם אחד לאחר. נגיד שיש אדם אחד שההליכה בשבת לבית הכנסת היא מטלה קשה עבורו. האם בעצם שמירת השבת ההלכתית הוא מבצע את כוונת התורה?
שנה טובה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2003 08:45 |
|
| |
מרבררבאשי,
התורה שבכתב היא דברי אלוהים חיים בניגוד לכל כתב אחר או התורה שבעל"פ שהיא דברי אנשים. ואנשים יהיו חכמים ככל שיהו הם בטוח טועים במשהו. אין אדם שלא טועה. אם יש מישהו שחושב שיש אדם אחר שאינו טיעה לעולם הרי יש בכך כפירה. אם יש מישהו שחושב שהוא עצמו לעולם אינו טועה הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 03:05 |
|
| |
סליחה, מניין לך שהתורה היא דברי אלוקים חיים?! הקורא את הטקסט שבתורה יראה שכתוב בה "וידבר השם אל משה לאמר", זאת אומרת שיש כאן מישהו שלישי שהוכתב לו משהו. גם כתוב בה "בראשית ברא אלוקים וכו'", בגוף שלישי. ואולי אותו כותב טעה? ואולי הוא לא הבין מה ששמע?
כבר אמר ישעיהו הרביעי נביא הזעם, שהאמונה בתורה שבכתב נובעת מן האמונה במסורת "מעתיקי השמועה", כך שבעצם הסמכות של התורה שבכתב תלוי' באמונה בתורה שבעל פה.
תוקן על ידי - מרבררבאשי - 10/09/2003 3:09:18
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2003 07:11 |
|
| |
מרבר"א,
הלא כדברי רציו למעלה שהא גופא אומרת המסורת. הרי אין מי שטוען שזוכר [בדיוק] מה היה בסיני, ביבנה ובפומבדיתא. אלא שמסורתנו בידינו שהתורה שבכתב היא "הספר" הזה המסור למשה וכולה מקשה אחת [עסקת חבילה] כפי שמציין האב"ע בהקדמתו לתהילים שכך מקובלנו שכל התורה הכתובה כולה ניתנה למשה מפי הגבורה ואילו התורה שבע"פ היא פירוש התורה שבכתב כמבואר בהקדמת הרמב"ם למשנה תורה!
[עברי פתח אשכול לאחרונה על "מה בדיוק נמסר" ליהושע והלאה,
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=581753.]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 00:48 |
|
| |
רבותי, חברי, וסתם שיכורים.
מה שאמר בצדק מוישה גרויס, משמש כבר שנים לרבים מפלט מפני הסקת מסקנות מלימוד המקרא, הסטוריה וארכיאולוגיה. כמו שאמר מישהו כאן (אדי האלכוהול אינם מאפשרים לי לזכור מי), עצם האמונה שהתושב"כ היא תורת משה מפי הגבורה תלויה במסורת. מכאן נובע, שיכול אדם לומר פלגינן הימנותא (במשמעות: אמונה). בצד השכלי אני מקבל את המחקרים הנוגעים לכתיבת התושב"כ ולתולדות עם ישראל, ובצד האמוני אני נסמך על מסורת שאינה תלויה (בהגדרה) בממצאים עובדתיים, ודבר זה (בצד דברים נוספים) מאפשר לי לחיות בקהילה דתית מאמינה בלי שהספקות (או הודאויות...) תפרענה לי ולאורח חיי.
לכו אכלו בשמחה לחמכם, ושתו בחדווה יינכם, כי חדוות ה' היא מעוזכם.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 04:52 |
|
| |
ובכן שכן יקר האם כל שתרצה הוא שיתאפשר לך לחיות בקהילה דתית מאמינה?
אותי הקהילה הדתית המאמינה אינה מענינת אם היא נוגדת למקור המקורות, התורה.
כל מנהג וכל דרך גם אם היא מקובלת על כלל ישראל ונוגדת לתורה כפי שאני מבין אותה אינה חלק מחיי הרוחניים.
אני בניגוד לרבים מחכמי הפורום וכותביו מאמין כי הקב"ה נתן לי את כל היכולת להבין את תורתו. אני מאמין כי רצון אדון עולם הוא שאחיה את תורתו על פי הבנתי ורק על פי הבנתי כי אחרת אין משמעות לעבודת השם. בהתאם לכך אני נוהג בחיי האמוניים על פי הבנתי גם אם היא שונה מדרכי ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 06:08 |
|
| |
יהודי מרחוק
על מה מתבססת וכיצד מתנהלת הבנה זו?
האם אתה קורא לגישה לותרינאית לתורה? לותר, מהמעט שידוע לי, הוביל מרד נגד בעלותה של הכנסיה על הפרשנות למקרא ולכתבי הקודש שלהם בכלל, וטען שכל אדם צריך לעמוד ישירות מול המקרא.
הרעיון כשלעצמו הוא טוב... אבל מה הם כללי ההרמנויטיקה שמשמשים לזה? כפי שהעיר מוישה גרויס באחד מאשכולותיו האלמותיים, צריך ידיעה היסטורית כדי להבין את הרקע לפסוקים.
אלא אם כן יניח האדם שהמקרא, בתור התגלות אלקית, מדבר אליו ישירות ללא תיווך של ידע היסטורי. ואז ניתן לקרוא אותו בצורות שונות, כולל דילוגים...
לא באתי לטעון שכל זה מאפיין אותך אישית, אלא לתת רקע לשאלות המחייבות התייחסות.
וכמובן אשמח על התייחסותך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
