הניתן ללמוד ישירות מהתורה שבכתב ויחסה לנהוג היום?

מקרא איננו סמוך (כך זכור לי מלימודי הדקדוק), בעבר היה צורך להכריז על מועד החג, כי הוא לא היה שוה, ועל כן קראו את המועד "מקרא" (לפחות לפי הכתוב הזה - על פי פרשנות זו שרוב המפרשים חתומים עליה).
בענין ראש חדש, כנראה לא דייקת בדבריי, לא אמרתי שראש חדש הוא מקרא קודש. מצד שני אכן ראש חדש היה יום יותר חשוב וקדוש ממה שהוא היום. כן אנו רואים משאול שהסב לסעודת ראש חדש, ומהשונמית שבעלה שאלה מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת.
הלוי מציין את הפסוק בעמוס "מתי יעבור החדש" כרמז שהיה אסור במקח וממכר. ומלבד שיש בזה קושי, כי הלמאי נשתכח הדבר מישראל, מכל מקום אין זה הפירוש הנכון, אלא פירושו עיבור השנה, כפי שפירש שם יונתן ורש"י, והוא על פי לשון הירושלמי שעיבור השנה הוא מלשון העברה ולא מלשון עודף (כן מבאר הבבלי מושג זה).

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 02/02/2010 16:04:28

שבח

1. התכוונתי לנביאים ראשונים, הסיפוריים (מיהושע עד מלכים).
2. אני חושב שכשדנים דיון כזה מן הראוי לדון על התורה ללא פרשנות חז"ל (הדיון הוא הרי על פרשנותם אם היא מהפכה או לא אז איך נוכיח מזה שמכניסים את המהפכה בתורה שלא לפי הפשט הפשוט).
3. מנהגים שהיו נהוגים גם בעמים אחרים אינם ראיה כי נהגום בגלל התורה.
4. עניינים הקשןרים למקדש/קרבנות/כהונה – הוזכרו. זו רק ראיה שכשעסוקים בכך זה משתרבב!
5. גם אם נקבל את כל מקורותיך עדיין העדויות מצומצמות. שווה לנפשך ספר על מנהיג פוליטי דתי/חרדי שלא יכלול עשרות אזכורי אגב כאלו (כוונתי לספא בעובי של חוברת) ויודעני שהאזכורים היום מוגזמים ומאולצים.
6. לעצם המקורות שהבאת, סיננתים לפי הערות 1-3 לעיל והרי התוצאות.

ישעיהו לד, טז:, הכוונה לעופות הטמאות שפורטו שם. זה לא פשוטו של מקרא
ענין גאולת קרקעות שנמסר בספר ויקרא חוזר ונשנה על פני כל המקרא, ברות ברות העניין כל כך רחוק מההלכה המקובלת (אם התגיירה היא כקטן שנולז ואם לא איא חברתו של המת ואין יבום. ובכלל היכן נזכר בהלכה ענייני מקרקעין ביבום?,      

יחזקאל יא, טו. זה לא בהכרח פשוטו של מקרא.
ענין עיבור השנה מתברר מתוך דברי יחזקאל ח, א לא מתברר כפשוטו של מקרא
ענין עיבור החדש מתברר מתוך הכתובים בש"א פרק כ. מתברר רק שיש קרבן בחודש, וציינתי שענייני קרבנות ישנם
רחיצת אשה המיטהרת מנדתה כדי להפריש חלה - ש"ב יא, ד. טומאה גם יש. ציינתי. חלה - ????
מקרא צום היה דבר רגיל ביותר ומוזכר פעמים רבות. גם אצל גויים כאנשי נינווה
שמיטה - עמוס ח, קודם כתבת שזו שבת. הציון אינו יכול להספר פעמיים.

 ירמיהו לד. אלא ששם הרוח אחרת ממצוות התורה, העבדות אינה לגיטימית כלל
ראשי חדשים והמועדים מוזכרים פעמים רבות בכל המקרא, אלא שאין אנו רגילים ללשונם ועוברים על פסוקים שלמים מבלי לדעת על מה הכתוב מדבר:אין חולק שהיה לוח. מי יודע אם היה כל כך מסודר.

מ"ב ד, כג: מדוע את הולכת אליו לא חדש ולא שבת ראיה לסתור. הולכת עם חמורה בשבת (שמא סברו מעשהז"ג…).  ישעי' א, יג חדש ושבת קרא מקרא זו רק ראיה שהיו חודש ושבת מקרא מועד לפי פשוטו של מקרא אינו חייב להיות שביתה ממלאכה.,  

ירמיהו מו, יז: העביר המועד - קבע המועד (כ"ה הוא לפי דעת החוקרים). וכן הוא באיכה א, טו: קרא עלי מועד. זה מכוין למשהו מהתורה????????
מל"ב ז, ארבעה מצורעים ששהו מחוץ למחנה. נכון, אך מן הסתם גם גויים הרחיקו מצורעים, בריאותית לפחות.
ירמיהו לד - דיני שחרור עבדים שבספר שמות.  ראה לעיל

מתנות כהונה יחזקאל כ, כו. מה שקשור לקרבנות וכהונה – אכן (גם אם לא ממש קרבן)
התעייפתי. גם אני

תלמיד,
אני לא מתיימר לציין כאן את כל מה שידוע על איזכורי הדינים שבתורה בתוך שאר בתרי המקרא. הבאתי רק טעימה קלה, ואת השאר זיל גמור, כל מי שרגיל בכתובים יפגע בהלכות על כל צעד ושעל.
אני לא מביא דוקא את פרשנות חז"ל ואני לא סומך את פרשנותי על דבריהם, אלא שמצחיק אותי שגם כאשר חז"ל מביאים משהו הגיוני ומוכרח ביותר - ישנם כאלה הרואים בכך 'ריעותא' כי הלוא זה מחז"ל...
העופות הטמאות שמרמז ישעיהו זה הוא פשוטו של פשוטו של מקרא, אלא אם כן זה 'חידוש' מאוד גדול עבורך שישעיהו ידע מתורת משה.
ענין גאולת קרקעות הבאתיו רק כראיה שדיני התורה היו מקובלים במשך כל הדורות, מה בדיוק הם ההלכות? בטח שכחנו הרבה מהם. ומה לך כי תלין על חכמי ישראל שהעידו על עצמם שהם יתמי דיתמי. אולם ודאי שלא חידשו בתורה דבר.
עיבור השנה ביחזקאל לא מצאת כפשוטו של מקרא, מדוע? היש לך הסבר אחר לימים הנוספים על השנה?
לא מצאת את ענין עיבור החדש על פי ש"א. מהו ויהי ממחרת החדש השני?
טהרת נדה, סליחה, לא רק חלה, אלא גם תרומה וגם כניסה.
העבדות בירמיהו איננה לגיטימית, אכן ממש כמו בתורה, כי עבדי הם, ולכן יוצאים בשמיטה וביובל.
שבת לא הבאתי מעמוס, אתה מבלבל ביני ובין פרוייקט בר אילן אותו ציטט ירוחם.
ארבעת המצורעים היא אכן לא דוגמא טובה לאור הערתך. אולם מה תענה על דה"ב כו, ב: ויפן אליו עזריהו וגו' והנה הוא מצורע במצחו ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'.
את "העביר המועד" הבאתי לציון קביעת המועדים בידי ראשי האומה (ולא רק אצל היהודים), ולא כפי שטוענים הניאוצדוקים שהיה זה קבוע וידוע על פי לוח השמש בלבד.
מתנות כהונה ביחזקאל, אם תעיין שם תראה שהוא לא מדבר רק מקרבנות וטומאה וכהנים, אלא גם משבת וגם מדור המדבר, הוא הולך ומצטט שם קטעים רבים מן הידוע בעם על פי התורה.
על חמור בשבת כבר ענה לך ואמאי, ואני אוסיף שזה אכן ממש ראיה לסתור, ואילו לא היתה חובשת את חמורה, בעלה היה שואל אותה: מדוע אינך חובשת את החמור? לא שבת היום!...
אתה תובע מהכתובים שיביאו את כל המשנה ואת שני התלמודים כאילו היוו הכתובים עיתון תורני?
בנוגע לדבריך שדינים שהיו נהוגים אצל האומות אין ראיה שהיהודים נהגו בהם על פי התורה, וייתכן שקיבלו זאת מהאומות, זו היא כפייתיות לחשוב כך. כל הרגיל אצל הכתובים רואה שהנביאים מצטטים גם את לשון התורה מבלי לבאר את כל הענין. דוגמא אחת היא סדום ועמורה שהנביאים מזכירים מבלי לספר את כל הסיפור. אי אפשר לומר שהם סתם למדו היסטוריה וידעו על הפיכת סדום ועמורה ותו לא. כי סדום ועמורה מוזכרים הרבה פעמים בהקשר של רוע וחמס, על פי מה שסופר ליהודים באיזשהו מקור. וכאלה רבות.

אם לא בכל חדש ובכל שבת אז לפחות ברגל.

תלמיד, ניסיתי להיות בלתי משוחד כהצעתך, והתחלתי לקרוא את שמואל א, מה אני יכול לעשות, נשארתי משוחד, אני כל העת מוצא הקשרים לדיני התורה: עליה לרגל לפחות אחת בשנה (כן היה גם בבית שני), נזירות על ידי נדר, איסור לשהות במשכן בשכרות, ביכורים, מנורה, ארון ברית ה', קריאת הקרבנות בשמות מיוחדים, מנחה, ראשית, קטורת, עולה (כליל לה').