האם תיתכן מצוה להאמין ?

רובין,
כפי שאמרתי הסתברות היא משל לא כל כך טוב, שכן קשה להגדיר כאן הסתברויות.

רק לשם השעשוע, מה שאתה אומר מזכיר לי את פרדוכס השיפוט הידוע: נניח שיש שלושה שופטים שאמורים להכריע האם היתה הפרה של חוזה של שמעון כלפי ראובן. החלטה כזו תלויה בשתי צמתים: 1. שהיה חוזה תקף ביניהם. 2. שהחוזה אכן הופר.
והנה, לאחר המשפט התפלגות הדעות בין השופטים היתה כדלהלן:

שופט א: היה חוזה ולא היתה הפרה. שמעון פטור.
שופט ב: לא היה חוזה תקף, אבל אם היה תוקף לחוזה יש במעשה הזה משום הפרה שלו. שמעון פטור.
שופט ג: היה חוזה והיתה הפרה. שמעון חייב.
ההכרעה הסופית כאן היא ששמעון פטור, ברוב של שניים נגד אחד.
אבל אם תשים לב, אזי ביחס לכל אחת משתי הצמתים שבדרך יש רוב נגד שמעון (כלומר יש שניים שסוברים שהיה חוזה, ויש שניים שסוברים שהיה במעשה הזה משום הפרה שלו).

אבל זוהי דרך לא נכונה לחשוב על המצב דידן, ואסביר זאת בשני אופנים:

א. אצלנו השאלות הן תלויות (בעוד ששם השאלות הן בלתי תלויות). כשאתה צריך להחליט אם יש אלוהים, אתה צריך לעשות רק את השיקול לגבי הצומת הזו. כאן יש רוב מוחלט לטובת התזה אודות קיומו של אלוהים.
לאחר שהחלטת, אתה אמור לשאול בהנחה שיש אלוהים מה הסיכוי שהוא התגלה אלינו בסיני (הסתברות מותנה). לדעתי גם כאן יש רוב (וכפי שאני מבין גם לדעתך. אתה מדבר רק על הצירוף).
כעת שים לב, התשובה האחרונה היא הסתברות מותנה, ולכן רק כעת אתה יכול לכפול את הסיכויים זה בזה. המכפלה כאן לדעתי עדיין נותנת תוצאה גבוהה מ-50% (אם אתה מתעקש לדבר במונחי הסתברויות מספריות, מה שלא נוח לי כלל, וכנ"ל).
אתה כפלת את הסיכוי לכך שהיה מעמד הר סיני, לא מותנה בכך שיש אלוהים. במצב כזה המכפלה היא אכן נמוכה יותר, אבל זה אינו החישוב הנכון.
אבל כל זה מיותר, ולא ממש משקף. לדעתי יש לשקול את התמונה הכוללת, ולהחליט מה יותר סביר בעינינו (ולא מה סביר, באופן מוחלט. השאלה היא מהי האופציה הסבירה ביותר ביחס לאלטרנטיבות). שרטטתי למעלה את השיקול לדעתי, וכל אחד יעשה הטוב והנכון בעיניו.

ב. ובצורה אחרת: האפשרות שאין אלוהים, או האפשרות שיש והוא לא התגלה (שמשום מה אתה מחבר אותן ביחד כנגד הסיכוי שהוא ישנו והתגלה), כל אחת מהן גרועה בהרבה מהאופציה האמונית-מסורתית. אתה אמור להחליט איזו אחת מהשלוש היא הסבירה ביותר, ולא למדוד אחת  (האמונה והמסורת) מול שתי האחרות (שאין אלוהים, או שיש והוא לא התגלה) ביחד.
לפי צורת החשיבה הזו אתה אמור להחליט שהקוביה לא תיפול על אף פאה, שהרי נגד כל פאה יש חמש אחרות. כל מה שיקרה הוא אירוע בעל סיכוי של 1/6, אז אתה תאמר שלא יקרה מאומה?
זו צורת חשיבה לא נכונה.

תוקן על ידי mdabraham ב- 09/11/2009 20:37:32

שיקול קמא: אם כן, כעת ניקינו מהתמונה את האפשרויות שכן מחייבות אותנו לעשות דברים. נותרנו עם האפשרות שיש אלוהים והוא לא התגלה, או שאין אלוהים. לדעתי שתי אלו מפסידות בגדול מול האפשרות שהוא ישנו והתגלה (הסבר: הוא ישנו כמעט בוודאות מוחלטת, וסביר הרבה יותר שאם הוא ישנו הוא גם התגלה).
ומזווית נוספת, גם אם נתעלם מהשיקול קמא: לדעתי אתה אמור להחליט מה נכון בעיניך, ולא מה לעשות. דרך החשיבה שלי היא שאני מחליט במה אני מאמין, ולאחר מכן מתוך כך אני מחליט מה עליי לעשות. אני לא בוחן את אמונותיי בכל פעם מחדש, שכן מתוך תפיסה כזו לא הייתי יכול לעשות כמעט שום צעד בחיים.
אמנם כאשר יש צומת הכרעה שיש לה שני צדדים (ולא או שהצד האחד נכון או שלא), כמו הצלת גוי בשבת, בהחלט אני מקבל ששם יש מקום לבדוק את התמונה הכללית. ואכן שם הניסיון הדתי הוא קשה הרבה יותר. אבל לדעתי ברוב הצמתים הללו יש מוצא הלכתי נאות (לגבי הצלת גוי, אפילו כתבתי זאת במאמר). ובכל אופן, גם אם לא - אז באמת לשיטתך המסקנה היא שיש לקבל החלטה נגד ההמלצה ההלכתית. [זאת בהנחה שהמוסר שמנחה אותך ביחס להצלת גוי וכדו', אינו חשוף לאותה ביקורת 'הסתברותית'] אבל זה לא אומר שצריך לוותר על המחויבות למצוות בכלל. אם בודקים כל מעשה לחוד, אז גם ההחלטה הסופית היא לגבי כל מעשה לחוד.
אבל כאן באמת יש מקום לדון בשאלה מתודולוגית מעניינת, האם ההכרעה הראשונית פושטת את הספק, או ממשיכה ללוות אותנו גם בכל צעד בהמשך. זו ממש חקירה ישיבתית (כמו ביחס לחזקה, רוב וכדו'). דומני שכל אחד אמור להחליט זאת לעצמו [ויש לפלפל: האם ההחלטה הזו עצמה מותירה ספק שילווה אותנו בכל ספק בהמשך, או שהיא החלטה פושטת? . דומני כי זוהי דוגמא נאה לבעייתיות במתודולוגיה שלך]
איכשהו זה מתקשר אצלי לשאלה האם אתה עובד 'לשמה' (=כי כך נכון), או לתקוות שכר וליראת העונש (=כי כך מועיל). עבודה לתקוות שכר וליראת העונש כרוכה בהכרעה בדבר תוחלת הרווח, ואז החשיבה השלבית נראית סבירה יותר. אבל עבודה 'לשמה' אמורה לבצע את מה שנכון, ואז נראה לי שהכרעה מדורגת היא סבירה יותר.
אמנם יש לדחות, ואני רק מעלה כאן הרהור. זו באמת נראית לי שאלה מתודולוגית מעניינת מאד.

תוקן על ידי mdabraham ב- 10/11/2009 07:55:27

מעשה דקארט, מעשה דקארט בכל יום – רנה דקארט היה פילוסוף צרפתי שפתח את תקופת הפילוסופיה החדשה, כשהוא מראה כי הכל נשען על האינדיבידואל ועל חיפוש האמת הפרטי. הצעד הראשון בהתפלספות שלו, המתועד בשני ספריו (הגיונות ו"על המתודה") הוא להסתגר בחדר ולהרהר על כל האמונות שאדם מאמין בהן, כדי לראות מה מהן אמת, מה שקר ומה נשאר בספק. המונח "מעשה דקארט" בפורום מציין בדיקה של כל האמונות והדעות. והשאלה היא אם צריך ואם אפשר לעשות זאת בכל יום. [אשכול "מילון עצכ"ח"]