אני מרחם על כל אדם. אני מרחם גם על כל יצור חי. ואני כואב אפילו על הכאב, שגורמים לעצים ולצומח.
בנפול אויבך על תשמח- אבל אפילו בלי זה אני כואב, את הכאב של ילד אשה ואיש, שנהרגו ונפצעו, ונשארו בלי קורת גג.
אבל אני מחזק את ידי העושים במלאכה של ההגנה עלינו. והיה חשוב להלחם באוייב בכל הכח,
ולמרות שקיבלתי סירטונים על התנהגותם של אנשי החמאס, שהשתמשו ולקחו בכח ילדים להגנה ולהתקפה, כואב לי על הילד שנהרג.
כבר כתבתי בעבר- לו יצוייר כי תכנית אוגנדה של הרצל היה מתגשם, ואנו הינו נאלצים להלחם בקניבלים, לא היתי הופך לקניבל.
נשלח ב-22/1/2009 16:18
אידך,
הלוא הוא אשר אמרתי: צער בהחלט כן, אבל אשמה לא. לכן אין לערבב אשמה עם צער. ולכן גם אין לערבב טיעונים שמגיע להם ולהסיק מהם שיש כאן תחושת אשמה.
נשלח ב-23/1/2009 00:35
במקום לחשוב רק במונחים של צער - שימחה, אני מציע שתחשבו מידי פעם במונחים של נכון - לא נכון.
נשלח ב-23/1/2009 10:39
אפיק
נכון או לא נכון זה סוביקטיבי,
אפשר גם לעשות דבר נכון, אבל לחוש צער על התוצאה,- למרות שאינך מצער על המעשה הנכון שעשית.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-23/1/2009 12:02
הצעד הבא אחרי הצער הוא הימנעות מפעולה שכזו בעתיד. הימנעות שכזו תסכן את חיילי צה"ל.
בדיוק בגלל זה אנשים אמורים לנסות לחשוב במונחים אובייקטיביים (נכון/לא נכון) ולא במונחים סובייקטיביים. מבחינה אובייקטיבית: או שאתה לא מסכן את חיילי צה"ל או שאתה לא מסכן את ילדי עזה. במציאות אין סתירות, ואני חושב שכדאי להכיר בכך.
נשלח ב-23/1/2009 12:08
לא חולק על דבריך
נשלח ב-24/1/2009 22:01
"הצעד הבא אחרי הצער הוא הימנעות מפעולה שכזו בעתיד" - לא מסכים.
האם רופא שנאלץ לכרות יד של מטופל, ומצטער מאד על כך שהחולה איבד את ידו, יימנע מפעולה כזאת בעתיד, אם יהיה בה צורך?
אין הרופא מצטער על כריתת היד שא"כ לא היה עושה זאת.
צערו רק על הסיבה שהכריחה צעד זה ולא על הפעולה התועלתית עצמה!
נשלח ב-24/1/2009 23:58
"צערו רק על הסיבה שהכריחה צעד זה" - וגם על התוצאה הנלוית, שהיא הנכות התמידית של המטופל שאיבד את ידו.
נשלח ב-25/1/2009 01:05
אני לא יודע מה איתך, אבל אם אני מצטער על משהו שנגרם מפעולותי, אז בעתיד אני מנסה להימנע מלחזור על הטעות שהובילה אותי לכך.
נשלח ב-25/1/2009 10:58
ואם אתה מצטער על משהו שנגרם מפעולותיך, אבל אתה מעריך שכל האפשרויות האחרות יהיו גרועות יותר?
נשלח ב-25/1/2009 11:38
פרופ' רוזנברג- למרואין על המידתיות של ההרוגים בעזה-
החמאס בעצמו קבע את קנה המידה- כש הוא מבקש בשביל יהודי אחד גלעד שליט 1000 מאנשיהם, כלומר- יהודי שוה אלף?
הגיוני לא?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-25/1/2009 12:22
אראל, אם כל האפשרויות האחרות היו גרועות יותר, אז אין לי על מה להצטער. (אם כבר אז להיפך. פעלתי לפי סולם הערכים שלי, ולא לפי הגחמות והרגשות)
מעבר לכך, צער הייתי מרגיש על מישהו שאני חולק איתו ערכים משותפים. אני אשמח אם תציין עבורי ערך אחד שמשותף לי ולהורים מעזה שהכניסו את הילדים שלהם לתוך שטח אש.
נשלח ב-28/1/2009 10:25
"אם כל האפשרויות האחרות היו גרועות יותר, אז אין לי על מה להצטער" - לי נראה, שאם כל האפשרויות הן גרועות אז יש מה להצטער, גם אם בחרנו את האפשרות הכי פחות גרועה.
"אני אשמח אם תציין עבורי ערך אחד שמשותף לי ולהורים מעזה שהכניסו את הילדים שלהם לתוך שטח אש" - אהבת ארץ ישראל; רצון לשלוט בארץ ישראל; מוכנות למסור את הנפש ואת נפש הילדים למען ארץ ישראל...
