מלחמה הפוגעת באזרחים, האכן פשע?

לי נראה, שאם כל האפשרויות הן גרועות אז יש מה להצטער, גם אם בחרנו את האפשרות הכי פחות גרועה.
עד כמה שאני מבין את זה - אם אתה טוען שכל האפשרויות הן גרועות זה סימן שאתה טוען שהמציאות בנוייה גרוע. 
אני חושב שזו גישה שלא תורמת מאומה לאדם שמחזיק בה.

אהבת ארץ ישראל; רצון לשלוט בארץ ישראל; מוכנות למסור את הנפש ואת נפש הילדים למען ארץ ישראל...
אני מצטער, אבל החיים שלי ושל הקרובים לי חשובים לי יותר מפיסת ארץ כזו או אחרת.
גם מבחינה דתית אני חושב שזה אמור להיות כך - " וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ". לא רשום להפוך את הארץ לאלוהים שלך, ולתלות בה את משמעות חייך.

http://www.youtube.com/watch?v=cR4zRbPy2kY

דקה 39

http://www.tnr.com/politics/story.html?id=d6473c26-2ae3-4bf6-9673-ef043cae914f
On Proportionality

_________________

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1060729.html

אחרי שנים של ירי טילים מעזה לשדרות הגיבה ישראל במלחמה. אל סבך שאלת צדקת התגובה בדרך זו לא אכנס כאן. שכן בשכנות לסבך זה בוהקת בלא סבכים האכזריות של המלחמה, שלפעמים נלווית לה גם שפלות.

האכזריות היא הרס נחוש של חיי אלפי אנשים חפים מפשע, בהריגה, בפציעה, באובדן בית, באובדן משפחה. אכזריות שנלווית לה שפלות היא פתיחת המלחמה: טבח מן האוויר של שוטרים במסדר.

מעשים אלה, שלעיקר הגינוי עליהם ראויים יוזמיהם ומבצעיהם, קיבלו, חלקם לפחות, הכשר משפטי מהפרקליטות הצבאית. על מתן ההכשר ניצחה ראש ענף הדין הבינלאומי שם, אל"מ פנינה שרביט-ברוך, העומדת להתחיל ללמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם אני חבר.

מהלכי עבודת הפרקליטות תוארו במוסף "הארץ", ובעקבות כך שלחתי מכתב לדיקן הפקולטה למשפטים. הודעתי בו, כי אם הדברים בכתבה נכונים, תהיה ההוראה של ברוך-שרביט בפקולטה תחת מחאתי. המכתב זכה לקיתונות של מחאה, בעיקר בטענה של פגיעה בחופש האקדמי.

מחאת הנגד הזאת מבוססת בעיקר על העדר הבחנה בין שאלת צדקת השמעת המחאה שלי לבין השאלה, אם מוצדק שהפקולטה והאוניברסיטה ינקטו צעדים למנוע משרביט-ברוך ללמד על יסוד מה שפורסם בכתבה ב"הארץ".

אין ספק, כי לאוניברסיטה אסור למנוע מאדם ללמד בגלל דעותיו, וגם אסור לה למנוע ממנו ללמד, מפני שבעיתון התפרסמו חשדות ביחס אליו. לכן לא דרשתי מהאוניברסיטה למנוע את הוראתה, אלא הודעתי כי היא תלמד תחת מחאתי.

כל זה מתיישב עם זכותי וחובתי כאדם וכחבר סגל, המאמין כי במלחמת עזה עשתה ישראל מעשים נפשעים מוסרית, למחות על כך שמי שנתן הכשר משפטי למעשים אלה - אם אמנם יתברר שנתן אותם - ילמד באוניברסיטה. מהמחאה לא נובע, שהאוניברסיטה היא הצריכה להפסיק את ההוראה. דעתי היא, כאמור, שאסור לה לעשות זאת. למחאה יש חשיבות כשלעצמה.

אף שמינויה של ברוך-שרביט היה המוקד הישיר של מחאתי, לא אכחיש כי הוא לא ענייני העיקרי. מעשי מדינתי הם ענייני העיקרי. אני סבור, שהאכזריות של חמאס ושפלותו אינן מצדיקות אכזריות ושפלות של ישראל. אני בוש באכזריות ובשפלות אלה וסבור, שלא יקנו לישראל ביטחון; רק סיאוב מוסרי הולך ונמשך.

פרופ' חיים גנז

הפקולטה למשפטים

אוניברסיטת תל אביב

חיים,
1. אני אשמח לדעת על איזו אכזריות אתה מדבר.
זה כמו שתראה זקנה מרביצה לאיזה נער עם התיק שלה, ותטען שהיא אכזרית, מבלי להפנים שהאלמנט הקריטי כאן הוא היוזמה של אותו נער לגנוב לה את התיק.

אתה היית רוצה לעבור מבית לבית, כשאתה יודע שיש סבירות גבוהה שהוא ממולכד, או שצלף מחכה לך מחלון בבית הסמוך, או שמנהרה שיכולה להוביל לוחמים יוצאת מהמטבח שלו?
אין כאן אכזריות- יש כאן מינימום של שמירה על חיי הצד המותקף.
שים לב-  הצד המותקף זכאי לקדימות בזכויות אדם. הסיבה היא שהצד שיזם באלימות בכלל לא מכיר בזכויות אדם, והרי זכויות אדם מהגדרתן הן דבר שאמור להיות סימטרי.

2.  המוסר שלך מבוסס על השקרים הנוצריים, לפיהם כל אלימות היא לא מוסרית, גם אם היא נועדה לשמור על זכויות אדם.
אילו כל האנשים בעולם היו כמוך, אז כל היהודים היו נגמרים במשרפות של היטלר, וכל עמי העולם היו נתונים תחת חסדיו של הגזע הארי.

לפי הקוד המוסרי שלך- אסור לבן אדם להגן על עצמו.
מכאן שלהשקפתך- אדם לא זכאי להכרה מצד שאר בני האדם לכך שחייו שייכים לו.
לכן, אתה לא יכול לטעון שאתה בעד זכויות אדם והומאניות. זה פשוט שקר גס.
בנוסף, הגישה שלך רואה את האדם כסוג של חיית קורבן שאמורה להקריב את עצמה לטובת אחרים.
אני מציע שתהיה קונסיסטנטי עם גישתך זו ותתרום את כל כספך לרעבים באפריקה, ושבפעם הבאה תריע לאנשי החמאס שמעוניינים במותך.

3. על "הקם להורגך השקם להורגו", בטח אף פעם לא שמעת...
בתמורה אני מניח שתטען שהילדים בחמאסטן הם חפים מפשע.
הכל טוב ויפה, אבל למה אני צריך למות בשביל אותם ילדים?
מי שאחראי על ילדים הללו זה ההורים שלהם. האם אתה מסכים לזה?
הם הכניסו את הילדים שלהם לשטח אש- והם אלו שאחראים למותם.
אם היית מבין מה זה מוסר, היית מבין שאני לא צריך לשלם את המחיר.
מי שצריך לשלם את המחיר זה הצד שיזם באלימות. זה שהוא לוקח איתו לקבר את הילד שלו- זו בעיה מוסרית שהוא צריך להתמודד איתה.

אם הסטנדרט המוסרי שלך היה חיי אדם (והוא לא) אז הדבר היחיד שלא היה מוסרי במלחמה הזו זה שליחת חיילים מן הצד המותקף, להילחם מבית לבית, במקום לשטח את רצועת עזה על ידי ארטילריה- כל עוד נמשכת האלימות מרצועת עזה, וכל עוד כל מנהיגי הדת ומנהיגי הזרמים השונים לא מכריזים כולם על כניעה מוחלטת וללא תנאים.

הפרופ' כתב -

יושל,
לפי המוסר שלו, אלו לא פשעים.
מיותר לציין שהמוסר שלו הוא בעצם אנטי-מוסר.
כפי שהראיתי, הוא לא מכיר בזכות האדם לחיים ולרכוש, והוא לא מכיר בהכרח המוסרי של האדם להגן על הזכויות הללו- לכן נשאלת השאלה מה בדיוק נשאר מהמוסר שלו?

 
מצד שני, גם דבריך מטרידים. משום מה אתה חושב שהשתייכות למשפחה מסויימת מהווה הצדקה לעונש.
הסבר: רשמת שהשתייכות ל"משפחה שתמכה בגירוש" מהווה הצדקה לעונש.
 מיותר לציין שזה תמוהה, שכן בלא מעט משפחות שאני מכיר היו כאלה שתמכו, היו כאלה שהתנגדו, והיו כאלה ששינו את דעתם.
לכן, אם אתה רוצה להעניש את התומכים בגירוש, היית צריך לרשום שתמיכה פרטנית מהווה הצדקה לעונש.

אראל

מחז"ל למדנו, כי אין לרחם על אכזרים, ולכאורה, אמנם יש להעניש אכזרים, אך למה להתאכזר אליהם? אלא, המרחם בהכרח מבלבל את סדר העדיפויות, כי שכלו של האדם ורגשותיו קשורים זה בזה. ולכן כבר דרשו מה שנאמר בעניין אנשי עיר הנדחת: "ונתן לך רחמים" שישיב לך את כוח הרחמים שנחלש.

מיכה

הבעיה היא לא עם האכזרים, הבעיה היא עם האזרחים הזקנים הנשים והילדים והטף, נכון שהם לא אוהבי ישראל גדולים.

אבל האם בגין זה, יש להרוג אותם? להפוך אותם לנכים ולחסרי בית.? אולי אין ברירה,- אולי- אבל הדבר בכל זאת מציק,

אחד הדברים שהם מסימני ההכר של עם ישראל- רחמנים. לפעמים גם כשלא צריך, אני לא בטוח שהפעם לא צריך.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם, אם אתה רוצה לרחם על מחוסרי הבית, אתה מוזמן להיכנס בעצמך עם פינצטה ולחפש חמושים, מטענים ומנהרות.
אני מעדיף לחיות.