עולא במיסקיה לארעא דישראל איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה, קם חד שחטיה לחבריה, אמר ליה לעולא: יאות עבדי? אמר ליה: אין, ופרע ליה בית השחיטה. כי אתא לקמיה דר' יוחנן, א"ל: דלמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה? א"ל: נפשך הצלת
עולא אמורא - עלה מבבל לארץ ישראל התלוו אליו בדרך- באותה שיירה- שני אנשים, קם אחד, מהאנשים ושחט לחברו, וכשהחזיק בידו האחת את הסכין, - שאל את עולא- האם אני נוהג בסדר? אמר לו עולא- כן, מיד חתך לחברו את הגרון עד הסוף. כשהגיע לטבריה, מיד ניגש עולא לרב יוחנן שהיה רב העיר וגדול הדור, ושאל? אולי חס ושלום אני לא נהגתי בסדר, ובגללי הוא שיסף את גרונו ,ואני אשם , אמר לו רבי יוחנן , נהגת בסדר- הצלת את נפשך.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-2/6/2008 18:09
תוקן על ידי - אפיקבנגב - 02/06/2008 18:09:58
_________________
נשלח ב-2/6/2008 18:10
ירוחם, תודה על התרגום (למרות שהוא סיפור מזעזע... ) עכשיו נותר לי להבין איך הסיפור קשור להגדרה מה נחשב שפיכות דמים, מה המקור המקראי לכך, ומה ההשלכות לשאלה שהעלתי.
לפי הבנתי הנרצח כבר נרצח, ולכן אין טעם לסכן גם את חייך. השאלה ההמקורית היתה למקרה בו חייך עומדים כנגד חיים של אדם אחר, ואינך יכול להכריע של מי הדם סמוק יותר (כדברי רבה) במקרה כזה הגמרא אומרת לך תהיה פסיבי, ואל תעשה רצח, גם במחיר חייך.
נשלח ב-2/6/2008 19:33
אפיק
לא הבנת נכון- עולא לא נשאל לאחר הרצח.. הוא נשאל לפני הרצח, אמנם לאחר הפציע, אבל השאלה של הרוצח גילתה היסוס מסוים מלגמור את הרצח,
במקרים כאלה, חל הכלל- יהרג ובל יעבור-, אסור לאדם להציל את עצמו על ידי רצח ה אחר. ועולא באמת הרגיש לא נח עם אישורו.
איך אפשר להבין אחרת, אם הרוצח שואל את שאלתו לאחר הרצח?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-3/6/2008 14:33
אני אסביר: מדבריך עולה שבסיפור הרוצח כבר פצע את הנרצח. לא ברורה מידת הפציעה, אבל פציעה בגרון נשמעת לי (לפחות לאותו מיקרה בו אין רופא בסביבה) כמו מוות תוך זמן מה כתוצאה מאיבוד דם.
בסיפור הזה, עולא לא רצח אלא רק תמך מוסרית ברצח. גם תשובתו יכלה לבוא ממקום של למנוע סבל לפצוע. לא יודע. ולעינייננו: 1. לא הבנתי מה אפשר ללמוד מהסוגייה הזו. 2. האם צריך לנסות להמנע משפיכות דמים במהלך מלחמה? ואם כן באיזה מגבלות צריך לנסות להמנע משפיכות דמים במהלך מלחמה? 3. מה ההגדרה המדוייקת של שפיכות דמים? 4. מה המקור המקראי ליהרג ובל יעבור?
תוקן על ידי - אפיקבנגב - 03/06/2008 14:34:08
_________________
נשלח ב-3/6/2008 17:12
הבאתי את הסיפור להראות, כי כשמדובר על הצלת נפשך, לא תמיד הכלל של יהרג ולא יעבור, כה חד.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-3/6/2008 18:17
ירוחם,
בסיפור התלמודי שהבאת, לא מדובר שעולא רצח כדי להציל נפשו. הוא רק הסכים לדבריו של הרוצח כדי לא לההרג בעצמו, ודאי שאין לו כל קשר לרציחה עצמה שאף אם בגלל דבריו נהרג האחר, הרי אשלד"ע והוא מחוסר מעשה.
יתר ע"כ, אם לא היה מסכים עם דברי הרוצח, והיה מעמיד עצמו בסכנה, לא בהכרח שהשני היה ניצל. כך שלא נראה לי שישנה ראיה מכאן לכל צד שהוא בדיני יהרג ואל יעבור.
נשלח ב-3/6/2008 18:52
דומה שהוא לא חד משום שהוא אינו מדאורייתא
נשלח ב-3/6/2008 19:12
הוגה, ההסכמה שלו לרצח היא תמוהה, וגם לא ברור מה טיב השאלה של הרוצח. לכן גם התירוץ של יוחנן תמוהה, שכן עולא לא סיפר לו על סכנת נפשו. וכפי שרשמתי, חסר נתון מרכזי נוסף, והוא מה הם סיכויי ההשרדות של הנרצח בשעת השאלה.
בכל אופן נוצר רושם שעולא נהג שלא כשורה ואסור היה עליו להביע תמיכה. נראה לך הגיוני שיהודי יעודד נאצי לרצוח? אתה רוצה להגיד שזה מעשה פחות חמור מלהשתחוות לפסל?? "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
נשלח ב-3/6/2008 19:57
כל הטענות נכונות הכל אולי,
מה שבטוח הוא שעולא הציל את נפשו, בנפשו של השני. כי אולי אם היה מפעיל את השפעתו על הרוצח- הוא כאמור היה אמורא אדם חשוב- אולי היה מצליח, ואולי הוא לא היה נהרג, לא השני ולא עולא,
אם עבר על יהרג? אולי לא, אם זה היה בסדר? אולי כן אולי לא, האם זה היה מוסרי?
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-20/7/2008 18:01
נושא האשכול הוא "מלחמה שפוגעת באזרחים".
אני טענתי שהאחריות למותם של ילדים ואזרחים נייטרליים היא על מי שיוזם באלימות. לכן הירושימה היא פצצה מוסרית (משום שהיא מנעה הרג נוסף של הצד המותקף) לאור התנאים שהציבו בפניהם האמריקאים, היפנים וויתרו על המוטיבציה ליזום אלימות, על אמונתם שהמלך שלהם הוא אל, ואולי החשוב מכל- הפסקת קידוש המוות בתרבות היפנית (קמיקזות ומתאבדים שיעים- הדימיון ברור לדעתי)
עוד טענתי שעם שתומך מוסרית במלחמה ומעודד אותה הוא בעצם שותף פעיל במלחמה. קל וחומר כאשר זו תמיכה ביוזמה של אלימות.
במדינתנו יש מי שמנסה ליצור הפרדה בין העמים השכנים ולבין פעילי הרצח השוכנים בקירבם. העזתים הוכיחו שרובם תומך באירגון הרצח של החמאס ושאר הפלסטינאים הוכיחו שהם תומכים באירגון הרצח של הפת"ח.
לדעתי שבוע שעבר קיבלנו אינדיקציה לכך שהניסיון לעשות דיכוטומיה בין לבנון ולבין החיזבאללה גם הוא שגוי, לאחר שראש ממשלת לבנון תמך במעשיו של סמיר קונטאר (מי שלא יודע על מעלליו של האחרון מוזמן להקיש את שמו במנוע החיפוש הקרוב לאצבעותיו)
נשלח ב-20/7/2008 19:46
אפיק, זו הבחנה בעייתית. יכול להיות מצב שצד מסויים יוזם מלחמה אבל לא כל בני אותו "צד" מעוניינים במלחמה. מה תאמר לגבי ילדים שאינם אחראים למעשיהם, או לתינוקות שאפילו אינם יודעים שהם במלחמה?
נשלח ב-23/7/2008 14:44
סנשו, "יכול להיות מצב שצד מסויים יוזם מלחמה אבל לא כל בני אותו "צד" מעוניינים במלחמה."
השאלה אשמת מי המצב הזה, והשאלה האם יש איזה שהוא צידוק מוסרי לכך שאתה תכריח אדם להתגייס לצבא ולסכן את חייו למרות שיש ברירה (הפצצות מהאויר וארטילריה).
לדעתי האשמה היא על מי שיוזם באלימות. ולדעתי אין צידוק מוסרי כזה. הקם להורגך השקם להורגו.
לגבי ילדים: אדם שלוקח את ילדיו למדבר ללא מים- האחריות למותם היא עליו. בגזירה שווה- אדם שמתגורר בשכנות ליורה קסאמים, לוקח את האחריות למות ילדיו על כתפיו. זה שהוא לא עשה כלום על מנת לעצור את המשך הירי רק מעצים את האחריות שנופלת על כתפיו.
נשלח ב-23/7/2008 14:52
אפיק, ניסית לטעון שמוסרי להפציץ מי שהחל במלחמה בשביל למנוע הרוגים מהצד המתגונן על כך שאלתי מה עם הפצצת אלו בצד השני שאינם מעוניינים במלחמה (בדיקטטורה יתכן ומדובר ברוב האוכלוסייה) לא זכיתי לתשובה על כך, (אלו שמתנגדים למלחמה לא אשמים במצב). לגבי ילדים, ענית אולי למה ההורים שלהם אשמים לא הסברת למה למישהו אחר מותר להורגם, בניגוד להורה הלוקח את ילדיו למדבר ללא מים ששם רק הוא גורם למותם פה יגרום למותם הטייס או התותחן שיטיל עליהם את הפצצה.
נשלח ב-23/7/2008 15:19
לדעתי בתשובה שלי יש את כל המידע הנחוץ. אם הפלסטינאים מעוניינים שנשלוט עליהם- זו אופציה אחת. מאחר שהם לא מעוניינים בזה, האחריות למה שקורה שם היא עליהם.
אם משוגרים קסאמים משטחם- זו אחריותם של הפלסטינאים. ואם ישנם פלסטינאים שאינם מעוניינים בכך- עליהם לפעול במטרה להפסיק את הירי או לעזוב את אזור הסכנה הזה או לעזוב את הרצועה.