חז"ל בתחילת מס' חולין מחלקים לגבי החמרה בספק בין ספק איסור לספק סכנה, בנימוק שסכנה חמורה מאיסור.
הדבר טעון הסבר ובפרט לאור ההשקפה המתבטאת מהמאמר "גדול המחטיאו יותר מההורגו"!
נשלח ב-15/9/2003 13:01
אולי כשאמרו גדול המחטיאו יותר מההורגו התכוונו רק להפחיד? (השווה: כרוז על כולל-מכון)
נשלח ב-15/9/2003 16:41
חמירא סכנתא מאיסורא, אין הכוונה שהסכנה היא יותר רעה עבורנו מאשר החטא, אלא שהסכנה חומרתה הקיומית והימשכותה משתנים פחות, מאשר האיסור.
זאת אומרת, האיסור יסודו השקפתי, וככל שהספק גודל "עצם האיסור" אף הוא פוחות מעוצמתו, שכן יסוד האיסור ביחס האדם, כמו בנבילות שעניינם גועל מוסרי מסויים שככל שהספק יגדל הגועל יפחת בעצם, כי כל משמעות הגועל הוא לגבי יחס האדם. מה שאינו כן הרעל נשאר תמיד באותו עוצמה גם אם איני מזהה אותו ולכן בספק למשל, יש להחמיר יותר כי השפעתו נשארה בעוצמה, ואם אכן הוא ישנו, לא השתנה כאן כלום על ידי הספק בדבר עצמו. ומה שאינו כן באיסור כנ"ל, שהספק מוריד מעצם חומרתו של האיסור.
וכן הרי פשוט שאיסור הנאכל ללא ידיעה, כמעט ואין כאן חטא, מה שאינו כן רעל שאין לו כל שייכות לידיעת האדם כלפי השפעותיו הפיזיות אשר ממנו אנו חוששים.
בקיצור: דבר אידיאולוגי משתנה בעצמו עם הבהירות שיש לאדם כלפיו, שכן אידיאולוגיה זו תגובת האדם הקשורה לערך התלוי ברמת ידיעתו, אך רעל וכל סכנה השפעתו [העצמית] אינו נתלה ביחס האדם.
נשלח ב-15/9/2003 16:54
ווטו
אולי אפשר גם לפרש במאמר [ע"פ הנ"ל], במובן אחר מחמור רגיל. הקיר הוא יותר חמור מאיסור, שהרי את האיסור אפשר לחצות ואת הקיר לא. אבל זה לא אומר שהקיר הוא יותר "חמור" במובן השימושי של המילה. אולי יש על זה דברים במילון?
נשלח ב-15/9/2003 17:49
יהוסף , כפתור ופרח!
במחי מקלדת הבהרת נושא שמתקשים בו בישיבות ושמסבבים אותו עם תשובות לא ברורות.
[אכן יש במילון על חמור וקל, ונדמה שיש שם גם הסיפור על ר' משה פיינשטיין שביטול הלכה -לא בספק אלא בוודאי - היה חמור לו מקיר.]
תוקן על ידי - ווטו1 - 15/09/2003 17:50:11
תוקן על ידי - עצכח - 07/05/2006 0:40:16
נשלח ב-7/5/2006 00:45
hooooomy:
שבוע טוב!
זמן מה טורדת אותי השאלה בדבר איסור אכילת בשר ודגים יחדיו. כפי שאתם יודעים לא רק אכילה ביחד אלא יש שאסרו גם בישול יחדיו באותו התנור, גם אם בשתי תבניות נפרדות(לא מכוסות).
טעם האיסור הוא סכנה, וסכנתא חמירא מאיסורא. ועל כך יש לי כמה שאלות א. האם באמת הדבר מסוכן, הלא אנו רואים אנשים אין ספור שאינם מקפידים בכך ואינם ניזוקים כלל.
ב. שאלה עקרונית - האם כשחז"ל קבעו שהדבר מסוכן הם רק תיארו מציאות ותו לא - כאותו רופא שגילה שדבר מה מסוכן, או שמא הם גם "תיקנו" שהדבר מסוכן? הנפקא מינה היא שאם נגלה שהדבר אינו מסוכן הוא כבר לא יהיה אסור.
ג. אנו מכירים גמרות בע"ז המדברות על סוגי רפואות שונים שכבר אמרו עליהם במקרה הטוב שהם לא שיכות להיום ויש שאמרו שחז"ל לא היו רופאים ויכול להיות שהם טעו(נדמה לי שזה ר"ח). האם נוכל להחיל דברים אלו גם לעניני סכנה שנראים לנו היום "פחות" מסוכנים?
ד. האם בעיניכם סכנה יכולה להיות סכנה רוחנית או שמא ברור שמדובר דווקא בסכנה פיזיולוגית?
חוּמי
chouteng:
א. כבר כתבו הפוסקים בנידון זה, שכפי הנראה אין כאן סכנה.
ב. החז"ל לא תקנו שמשהו מסוכן, אלא שסברו שהוא אכן מסוכן למעשה.
איזו השגחה פרטית מעניינת. בדיוק היום כתבתי בשם החתם סופר את מה שכתב כאן יהוסף מדעתו,
באשכול אחר שמטרתי בו להוכיח את דברי יהוסף ש"יסוד האיסור ביחס האדם, כמו בנבילות שעניינם
גועל מוסרי מסויים שככל שהספק יגדל הגועל יפחת בעצם, כי כל משמעות הגועל הוא לגבי יחס האדם".
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1814579&whichpage=2
נשלח ב-7/5/2006 09:12
איזה גועל יש בנבילה יותר מבשחוטה? ובשחוטה שלא כדין יותר מבשחוטה כדין?
נשלח ב-7/5/2006 12:11
צ'וטינג, ושאר החברה
אם אין סכנה - מדוע להמשיך, אם נאמר שישנה תקנה הדברים מובנים אבל אם לא - מדוע אני צריך לשטוף את המזלג הנקי שלי לאחר אכילת הבשר?
נשלח ב-9/5/2006 17:33
בעל"ב,
יבושם לסוברים שקבלת דיני התורה על פרטיהם מבוססת על אימון המספיק גם אם הם נוגדים לשכל. אך עכ"פ תן לאלה ההולכים בשיטת האבן עזרא [שהובא לרוב] המאמינים שנותן השכל ונותן התורה מקור אחד הוא. לענייננו; ניתן לעמוד על הדבר בקלות מעיון בסוגיות הגמ' בפרק העור והרוטב העוסקות במעבר הבשר מטומאת נבילה לטומאת אוכלים, שהשחיטה כדין הופכת את ההתייחסות לבשר מ"חי" ל"מאכל".
חומי,
איה"נ והן הן הדברים שמעיקה"ד לא תצטרך לשטוף את המזלג. אך גם אם תשטוף כדי שלא לפרוש מהציבור השוטף [מחמת חינוך או מחמת פחד] יהיה עכ"פ נפ"מ בשעת הדחק במצב שראוי לדחות את ההיצמדות לציבור אך שלא ראוי לדחות סכנה וד"ל.
נשלח ב-9/5/2006 17:37
ווטן, אינך הופך את הסבה והמסובב? אבל בכל זאת תשכנע אותי מדוע נשחטה מהעורף יותר מגעילה מנשחטה מן הצוואר.
נשלח ב-9/5/2006 18:53
hooooomy:
כי ברגע שחז"ל תקנו שמשהו אסור משום סכנה הוא הופך לדין, ואפילו אם בטל הטעם לא בטל התקנה.
נשלח ב-9/5/2006 20:46
אבל זוהי בדיוק השאלה, איך יודעים שחז"ל תקנו שבשר ודגים אסורים משום סכנה ולא פשוט טענו שבשר ודגים נכנס לכלל שסכנתא חמירא מאיסורא - ומאחר שאין כאן יותר סכנתא הרי שלא מדובר בביטול תקנה.
הרי מן הסתם לא ישבו עשרה, ואפילו לא שלושה חכמים לאסור בשר ודגים כך גם נראה מלשון הגמרא שרק מזכירה שהדבר מסוכן ולא שחכמים תקנו שאסור משום שזה מסוכן.
זהו בדיוק הבירור העקרוני שבו חשקתי
נשלח ב-9/5/2006 23:46
חומי,
האם יש מונע ממך מלאכול בשר ודגים יחד? [ישנם רבנים המסתמכים על המג"א בד' הרמב"ם שאינם מקפידים לשטוף ומן הסתם אם לא היו חוששים לדרכי שלום לא היו רואים חשש גם באכילת תערובת כזו.]
בעל"ב,
אתה חוזר ומשתמש בפועל "גועל" ללא תוספת "מוסרי" שכתב בנ"א. יש בכך הטעיה כי כמובן שלא מדובר בגועל פיזי שהוא אינדיבידואלי ולא תלוי במוסריות אלא באמצעים חינוכיים "לצרף את הבריות" שלכן שוחטים מן הצוואר ולא מן העורף [מד"ר בראשית מ"ד?].
מעיקה"ד עצם הדבר שהתורה מצוה לשחוט בצורה אחת ולא באחרת, מבהמות מסוימות ולא מאחרות, ובכך מגבילה את האכילה מן החי ללא הכנה, יש בו משום צירוף הבריות. למעמיק המבקש למצוא אם הצורה המסוימת והבהמות המסוימות אינן דבר ריק, אלא גם נדבך לכוונת התורה לצרף את הבריות, יש מקום למצוא שישנה העדפה מוסרית לצורה פחות רוצחת ולבהמות פחות דוחות כמבואר באשכולות שדנו בדבר.
, כפתור ופרח!
- היה חמור לו מקיר.]