איך אפשר להאמין אחרי.. ? (בעית הרע)

מציץ ונפגע

עד שכתבתי ושלחתי את הודעתי, יצאה הודעתך.
ולכן ראיתיה רק עכשו.

לכן, אני מתייחס אליה רק בשלב מאוחר זה, כשיש עוד הודעות הטעונות התייחסות.
וזה מה שיש לי לומר:


יהוסף

כנ"ל.


מואדיב

אני מסכים לניתוח המבריק שלך.
ואני מסכים גם לביקורת שנמתחה עליו.

מצד אחד, אינך מרשה לתת תשובות כמו: הפתרון הוא בעולם הבא, הפתרון הוא בנפש.
אז מה נשאר? נשארנו עם תינוקות בעלי מום, עם צעירים שמתים בפיגוע, עם אלף ואחד אסונות שאיני רוצה לפרט כדי לא להיזכר בהם...

האם תאמץ את גישתו של הרמב"ם שאין השגחה פרטית ברמת הפרט (אלא רק לתלמיד חכם, צדיק ופילוסוף - דבר שצריך להסביר), או את גישתו של וטו, שהצור מתפתח פעלו? או את תשובת ר' נחמן, שאין תשובה, אבל צריך לדעת שזה עדיין רצון ה', ולראות את רצונו מבעד לצער הנורא?

אם לא, מה נשאר לנו?

על כרחנו אנו נולדים, על כרחנו אנו חיים, על כרחנו אנו מתים.
ועל כרחנו אנו עתידים ליתן דין וחשבון.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.




הֲמִיָּמֶיך צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמו ?!
לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה.
תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ, כְּמוֹ לְבוּשׁ.
וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.

(איוב ל"ח)



מבחינות מסויימות, הדיון התיאולוגי היחיד המשמעותי, הוא שאלת צדיק ורע לו. שאלת השכר והעונש, או שאלת מתן שכר בעולם הזה.


אין לדיין אלא את שעיניו רואות, וכך גם לנו. אם רואים אנו מי שצדיק הוא בעינינו, ושרעות פוקדות אותו, לא נוכל להתחמק מהשאלה.
ואם נתחמק, הרי שבסוף, מטבע הדברים, השאלה תגיע עד פתח ביתנו. מי שראה ילד קטן נפצע או נהרג, מי שאיבד הורה בדרך כואבת, מי שפתח מכשיר רדיו לאחר ששמע אמבולנסים דוהרים ברחובות...



מכיוון שנולדים תינוקות בעלי מום, לא נוכל להתחמק מהשאלה.




צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אֹתָךְ
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל-בֹּגְדֵי בָגֶד?
נְטַעְתָּם גַּם-שֹׁרָשׁוּ ...
...כִּי אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים?
וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן? ...

(ירמיהו לב)






הזכיר כאן מימוני לעיל את תשובתו הידועה של הרמב"ם במורה הנבוכים לשאלה זו. הוזכרה גם שיטתו של רבי נחמן מברסלאב, ויש להזכיר גם כי הרמב"ם – בטרם יביא את תשובתו – סוקר בלשונו הזהב כמה שיטות נוספות, כולל של כתות לא יהודיות (אלמעתזלה, למשל) שהתחבטו באותה השאלה של השגחה ורצון חופשי.



שכלית, ניתן להבין את ההסברים הללו. האם רגשית הם מספקים ?




בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם
מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.

(שמואל ב' יט)



האם הידיעה השכלית מפיגה את האבל? מקילה על הקושי? האם קל יותר אם יודעים כי עדיף היה שיקרה כך ולא אחרת?


זו כבר שאלה סובייקטיבית.




מכל התשובות, נראה לי כי אנו חוזרים לתשובות המופיעות בירמיהו ובאיוב, שמבחינתנו כבני אדם, אין תשובה.

לאדם מערכי לב וגו'. אין הנמלה יודעת כי בעוד 6 ימים יגיע כדור הארץ ליום השיוויון, לאקווינוקס הסתווי, ואין האדם יודע מדוע קורים דברים.



יש שאלות שאין עליהן תשובה מספקת.

מואדיב

הצבת רף גבוה!
כמה מאיתנו יוכלו לטפס עד שם בלי שהראש יסתחרר, בלי ליפול? והאם החיים שם, בגבהים, אינם משולים להליכה על חבל דק מעל תהום?

ועכשו, לשאלה הבאה:
איך חיים עם זה?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מתוך ראייה קצת שונה, אני רוצה להעלות את האפשרות הבאה.

האם יתכן שסדר העולם הרצוי – שצדיק טוב לו ורשע רע לו – מתקיים רק מבחינה סטטיסטית (כלומר, רוב הצדיקים טוב להם, רוב הרשעים רע להם)?

ואם כך, עדיף עדיין להיות צדיק על רשע, אבל באופן אישי זה לא מבטיח כלום בודאות, רק סיכוי גבוה יותר לזכות ב"טוב"?

מואדיב

בקצרה הייתי מתמצת את דבריך כי: המקרים בעולם הינם בבחינת "זהו. זה מה יש".

בעומק הדברים, לא ניתן לשאול שאלות על מצב קיים, והתשובה לכך היא, שאין לזה תשובה.

כל השאלות כואבות באשר אנו מניחים בסיס כלשהו, וממילא אם זה כך, אז למה קרה כך?, אבל אם אנו מודעים שככה זה, וזהו. השאלות מתמעטות.

קיצרתי במקום שיש להאריך, אבל אין להאריך, וד"ל.