כוחו של בי"ד טועה - המשך
בהמשך לאשכול ישן, הבוקר ראיתי הלכה (מפורסמת) ברמב"ם, והיתה חידוש בשבילי.
אחד מעשרה דברים המעכבים בגט מהתורה הוא, שהבעל יגרש ברצונו.
מי שהדין היה נותן שיגרש את אשתו, אך הבעל אינו רוצה ובי"ד של ישראל כופה אותו לגרש עד שיאמר רוצה אני, אף על פי שבד"כ אמירת 'רוצה אני', מחמת אונס, אינה מעידה על רצון גמור, למשל במכר וקידושין, בגט זה עובד.
ולמה? כותב הר"מ כידוע, שהרצון האמיתי של כל יהודי הוא לקיים התורה והמצוות, ורק יצרו הרע אנסו, וכעת הוא חוזר לרצונו המקורי.
אצטט את הלשון ר"מ סוף פ"ב מגירושין:
גרוש ב,כ מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו, ולא רצה לגרש--בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן, מכין אותו עד שיאמר, רוצה
אני;ויכתוב הגט, והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גויים ואמרו לו, עשה מה שישראל אומרין לך, ולחצו אותו ישראל ביד הגויים, עד שגירש--הרי זה כשר; ואם הגויים מעצמן אנסוהו עד שכתב, הואיל והדין נותן שיכתוב--הרי זה גט פסול.
גרוש ב,כא ולמה לא בטיל גט זה, שהרי הוא אנוס, בין ביד גויים, בין ביד ישראל--שאין אומרין אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו חייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר, או נתן; אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה, או לעשות עבירה, והוכה עד
שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו--אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה.
גרוש ב,כב לפיכך זה שאינו רוצה לגרש--מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו.
וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר, רוצה אני--כבר גירש לרצונו.
גרוש ב,כג לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש, וטעו בית דין של ישראל, או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש--הרי זה גט פסול, הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש.
גרוש ב,כד ואם הגויים אנסוהו לגרש שלא כדין, אינו גט; אף על פי שאמר
בגויים, רוצה אני, ואמר לישראל, כתבו וחתמו--הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגויים אנסוהו, אינו גט.
ובכן, הנקודה המחודשת: גם כשאין הדין נותן שיגרש, וטעו ביה"ד וכפו את הבעל, הגט הינו רק פסול וכידוע בר"מ גט פסול משמעו שמהתורה כשר ורק מדרבנן פסול.
וכיצד ניישב הלכה זו אם לא שנאמר (בדוחק) שמכיוון שניתנה גושפנקא לכך ע"י בי"ד, גם אם זה בטעות, זה הופך להיות אמיתה של תורה עד כדי כך שרצונו הפנימי של האדם, מתיישר לפי טעות זו!
והדברים מחודשים מאד בעיני.
 |
|
|
