ההבדלים בין ספרדים ואשכנזים, למזג או להפריד? [ערך]

בי טי,
אני מתחיל להתייאש.
1. הסברתי בטוטו"ד מדוע הטיעון שלך אינו מתחיל. מה הקשר בין מספרי האנשים לבין הממוצע. אין כל קשר. אם יש הרבה בעלי עיניים חומות, אז מאה שייבחרו אקראית מתוך בעלי ציון 90 מתוכם יקבלו אותו ציון כמו במצב שיש מעט בעלי עיניים חומות. ושוב, זאת בהנחה שצבע העיניים אינו קשור ליכולת פסיכומטרית.
עוד הערתי שהטיעון שלך, גם אם הוא היה נכון (והוא לא) רק מחזק את טענתי.
2. מעבר לכך, אוסיף עוד הערה צדדית: משום מה אתה מניח לגבי התפלגות היכולת הפסיכומטרית (אני נזהר מלומר האינטליגנציה, שכן לדעתך אין קשר בין השתיים) באוכלוסייה, את ההנחה שיש יותר טיפשים מאשר חכמים באוכלוסייה. למה להניח זאת? אולי יש שמונים אחוז מהציבור שיקבלו בפסיכומטרי 90, ורק עשרה אחוז יקבלו 50? ואולי אותו דבר? כל עוד לא הוכח משהו אחר, הייתי מניח שהמספרים הם שווים.

[מיכי,

אולי זה קשור לכך, שהציונים במבחנים הפסיכומטרים אינם אבסולוטיים, ע"פ מספר התשובות הנכון (נניח - 90, אם עניתי נכונה על 90% מן המבחן), אלא ממוצעים ונקבעים לכל מבחן לגופו (עם שקלול מסוים כמה שנים אחורה). כלומר, אם 80% מהנבחנים יענו נכונה על 90% מן המבחן, הציון שלהם יהיה 500 (או משהו כזה, איני זוכרת), ורק אלה שיענו נכונה על יותר מ90% יקבלו ציונים גבוהים מזה, בהתאמה למרחק שלהם מן הממוצע.
אני מצטערת על ההסבר השטחי. בזה מסתכמת יכולתי בתחום, אע"פ שציון הפסיכומטרי שלי בהחלט סביר...]

.

ר' מיכי, קבל את התנצלותי. עלגותי המפורסמת כמעט כמו צניעותי המזוייפת, הכשילתני שוב. אאזור חלצי כגבר, אשנס מתני, ואנסה שוב להסביר את כוונתי:



1. הבהרה:
אינני חולק על כך שאם תיקח כיום ותבדוק, תמצא קורלציה בין ציון במבחן הפסיכומטרי לבין הצלחה במבחנים. כלומר, אני מסכים אתך כי באופן כללי, ככל שציון הפסיכומטרי יהיה גבוה יותר, סביר כי נגלה ציונים גבוהים יותר בלימודים (ולצורך הדיון, אני מקבל כי ההצלחה בלימודים נמדדת בציונים).


2. חידוד המחלקות לגבי משמעות הבדיקה:
למרות הסכמתי עם דבריך ב- 1. לעיל, אני חולק לחלוטין על המסקנות שאתה מסיק מהעובדה. צריך לזכור לא לטעות כאשר מנסים להסיק מסקנות מנתון סטטיסטי. כבר כתבתי כאן לעייפה כי העובדה שיש מקדם קורלציה גבוה בין האנשים השותים דייאט קולה לבין משקל עודף, אינה נובעת מכך שדייאט קולה משמין יותר מקולה לא-דייאט.
הקורלציה האמורה לעיל ב- 1. מעניינת, אך צריך לשים לב לכמה עובדות:

א: מי משתתף בבדיקה
מראש, מי שקיבל ציונים נמוכים בפסיכומטרי מתחת לסף הקבלה, לא נמצא במדגם. כלומר, יתכן כי באופן תאורטי, יש קבוצת אוכלוסיה שהיתה יכולה להצליח מאד בלימודי הרפואה, אך היא נכשלת במבחנים הפסיכומטריים. קבוצה זו כלל לא קיבלה את האפשרות לגלות עבורנו את השוני בנתונים. את הקורלציה חישבנו רק על הקבוצה שהתקבלה ללימודים.
ובמלים "סטטיסטיות": המדגם שלנו אינו מייצג את כל האוכלוסיה, אלא רק את חלקה, ובכך אינו עונה על התנאי הבסיסי הנדרש לצורך הסקת מסקנות תקפות.

ב: הכנה מוכוונת בחינה
כאשר הייתי ילד קטן, התווכח אחד מאחי עם אבי האם ניתן ללמד ילד קטן להשתמש בלוחות לוגריתמים. כדי להוכיח לאבי את צדקתו, הוא לימדני להשתמש בלוחות ולבצע באמצעותם תרגילים. כקוף מאולף היטב, ביצעתי את חלקי בהצגה לאבי. ידעתי לבצע כל מה שנדרש ממני - אך בלי להבין מה אני עושה. מה שעשיתי היה לשנן בעל פה אלגוריתם של פעולות, בלי להבינן. העובדה כי ידעתי לבצע תרגילים באמצעות לוח לוגריתמים, לא העידה מאומה על הבנתי את הנושא - שהיה הרבה מעבר ליכולותי באותי הגיל.
מבחנים פסיכומטריים הם תעשיה משגשגת. בשל חשיבותם, נוצרה תעשיה של הכנה למבחנים אלו. החברות המקיימות קורסים כאלו מנהלות מאבק מוחות ומודיעין מתמיד עם מכיני המבחנים. ככלל, מי שהוכן בקורס, יוציא ציון גבוה יותר ממי שלא הוכן למבחן, גם אם רמת האינטיליגנציה, הידיעות והחשיבה, הפוכה. יש חשיבות רבה להכנה למבחנים מסוג שונה. לפני שבוע הייתי צריך להסביר לבני, תלמיד כתה ב', מדוע האסטרטגיה המיטבית בפתרון "מבחן אמריקאי" לפעמים היא לדלג על שאלות קשות, ולחזור אליהן אחר כך, אם יש זמן. הדבר נגד את כל מה שהוא למד עד היום בשנה וחצי שהוא חובש את ספסלי מערכת החינוך. כך גם בפסיכומטרי, בו מי שלמד טכניקות וטקטיקות לצורך השגת ציון עדיף.
אין ספק שמבחנים שהפכו להיות יעד בפני עצמם, כבר אינם משקפים את שהיו אמורים לשקף.  לא הזכרתי גם כי קורסי ההכנה לפסיכומטרי עולים ממון רב, ונותנים יתרון נוסף למי שיש ביכולתו לעבור קורס הכנה למבחנים.

ג:  מה נבדק במבחן הפסיכומטרי
המבחן מתוכנן על ידי אנשים, ולאנשים אלו יש מערכת שלמה של תרבות, ידע והכרה מה אמור להכלל בקורפוס הידע של אדם משכיל. הכרה זו, בהגדרה, סובייקטיבית ומותנת-תרבות. יש לי חברים רבים היכולים להגג רבות על תרומת היצ'קוק לתרבות האנושית, אך לא שמעו מעודם על אוילר, או על גאוס. למדתי באוניברסיטה אצל פרופסורים מכובדים ומשכילים שמבחינת רס"ג זה שם של רחוב. בתקופה בה אני עברתי מבחן פסיכומטרי, הוא כלל חלק לא מבוטל של ידע כללי. ידע כללי הוא דוגמא מופתית להטיה תרבותית. גבר אמריקאי בן גילי, חייב לדעת מי היה יוגי ברה, ובדרך כלל יודע גם לצטט כמה דברים שלו. בדרך כלל, הוא גם שולט ברזי המשחק הרלבנטי, זה שאין לי מושג מהו ומיהו. הזכר הישראלי החילוני הממוצע יודע להסיבר מהו "נבדל" בכדורגל, אך אין לו מושג למה שחקני הקריקט האוסטרליים מחזיקים מחבטי עץ מוזרים - למרות שאין גבר אוסטרלי שלא יודע את הסיבה.
האם ידע באנגלית מעיד על אינטיליגנציה? ודאי שלא. האם נדרש ידע באנגלית כדי להצליח בלימודים אקדמיים בארץ? כן. מידת הידע הנדרשת, שונה לחלוטין בין חוגים כמו מתמטיקה (שבהם אם תלמד כ- 50 מלים באנגלית, מיצית את כל הידע הנדרש פרט למילות הקישור...) לבין מישהו שלומד מדעי המדינה ואמור לקרוא חומר באנגלית בהיקפים גדולים. היכולת המתמטית הנדרשת מהיסטוריון ומכלכלן אינן דומות, כפי שיכולת ההסקה הלוגית הנדרשת מסטודנט למחשבים ומסטודנט לעבודה סוציאלית, אינן זהות.

מכאן, אנו מגיעים ל- ד: מבחן אחיד בוחן סיכויי הצלחה בחוגים שונים
דומני שעל כך אין מחלוקת, כך שמיותר להכביר מלים.

עד כאן, לגבי המבחן, ואני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.



3. משמעות פרס נובל
כפי שכתבתי לעיל, העובדה האמפירית לגבי הזהות האתנית/דתית של זוכי פרס נובל אינה מלמדת על מידת האינטיליגנציה הנפוצה בקרב קבוצות אוכלוסיה שונות. ראשית, למרות מה שנאמר, יש הרבה יותר פיסיקאים מצטיינים מאשר פיסיקאים שזכו בפרס נובל. לפעמים, לא יזכה בפרס בן לאום שזכה בפרס אחר, והדברים ידועים ומפורסמים. ומכאן טענתי הראשונה שאמרתי בדבר זה:
א: הבחירה בפרס היא גם תוצאה של שיקולים זרים.

לצורך חכמה, יש צורך ברווחה כלכלית. לולא היה אחיו של הרמב"ם מפרנסו בשנים החשובות, אינני יודע מה היינו יודעים אודותיו. לא כולם מסוגלים להיות כרבי עקיבא, או כאבן עזרא. בדרך כלל, מי שפרנסתו בדוחק וקשיים שונים מכשילים את דרכו, יתקשה להקדיש את חייו למחקר. העובדה כי עד היום לא היה אף זוכה פרס נובל מאיזור אסמרה שבאריתראה, אינה מעידה על האינטיליגנציה של תושבי האיזור. תושבי האיזור נתונים למלחמות ולרעב כבר מאות שנים, וכאשר הבטן ריקה, קשה להקדיש את הזמן למחקר תאורטי. מבחן הקורלציה המוזכר לעיל יראה כי רוב מוחלט של פרסי הנובל ניתנו לחוקרים ממדינות מפותחות, לא ממדינות בהן המצב הכלכלי-בטחוני קשה. רוב זוכי פרס נובל שהם ממדינות העולם השלישי, ביצעו את מחקריהם במערב, לא בארצות מוצאם. מכאן, הסיבה השניה שהזכרתי:
ב: העושר מהווה חממה טובה למחקרים, ולכן מאפשר סיכוי טוב יותר לזכיה בפרס נובל


חברה שאינה עוסקת במחקר, לא תזכה בפרסים על מחקר. ההכוונה התרבותית משפיעה, גם על בעלי אינטיליגנציה זהה. במקום בו הדמויות לחיקוי הן נזירים החיים בפרישות ומקדישים את חייהם למדיטציה, יתכן כי טובי המוחות לא פונים למחקר מדעי, אלא להגות. במקרים כאלו, לא יהיו זוכים בפרסים על מחקרים. האם העובדה כי אנשים אינטיליגנטיים בוחרים שלא לעסוק במחקר מדעי הופכת אותם ללא-אינטיליגנטיים?
ג: ההטיה התרבותית-ערכית. מחברה בה המחקר אינו חלק מהשאיפות, לא יפנו אליו טובי המוחות


וכמובן, מחקר שועדת הפרס לא יודעת אודותיו, לא ילקח בחשבון. מחקרים נעשים גם בארצות שאינן דוברות אנגלית, ולא תמיד הם יגיעו לידיעת הממסד המדעי - לפעמים הידע גם יאבד. למשל, ניתוחי עיניים לצורך הסרת משקפיים הומצאו על ידי רופא עינים שעבד בברזיל עם אוכלוסיה באיזורים נידחים. היו לו ידיים טובות, ובשל סוג האוכלוסיה אתה עבד, הוא גם פחות חשש להכשל (הניתוחים בוצעו באמצעות סכין, לא לייזר). אך מקרה הוא כי הישגיו הובאו לידיעת הקהילה המדעית. תאונת שיט אחת, התהפכות אחת ליד להקת פירנהות, וכלל לא היינו יודעים על השיטה שפותחה לניתוח לצורך הסרת משקפיים.
ד: מה שלא יודעים אודותיו - לא קיים מבחינת פרס נובל.


ולכן אני שב ואומר: פרס נובל אינו מדד לאינטיליגנציה, וזכיה או אי-זכיה, אינה מלמדת מאומה על אינטיליגנציה.



4. אי אפשר למדוד אינטיליגנציה
כאן אני מגיע לטיעון הבסיסי שלי. איננו יודעים למדוד בדיוק מהי אינטיליגנציה, אולי משום שגם איננו יודעים להגדירה היטב. הכרתי אנשים שהיו גאונים מתמטיים אך סבלו מלקויות למידה בתחומים אחרים. הכרתי אנשים בעלי זכרון מדהים שהתקשו בהסקה לוגית בסיסית. פגשתי אנשים חכמים ביותר שאינם מסוגלים ללמוד מנגינה של שיר בלי לזייפה - אחד מהם הוא אפילו חתן פרס נובל.
האם היכולת לחשיבה כמותית מופשטת היא חלק מהאינטיליגנציה? ודאי. האם היכולת להסיק הסקה לוגית נכללת - אין ספק. האם זכרון נדרש - אין ספק.
אנו יודעים לפרק ולהגדיר מרכיבים רבים של האינטילינציה, אך להגדיר מהי - קשה מאד. למדוד אותה - איננו מסוגלים. אנו מסוגלים למדוד תחומים ספציפיים, כגון אלו שהזכרתי עתה,אולם לא לקבוע סולם אחיד. כדי לקבוע סולם אחיד, כזה שיאפשר לנו לתת "ציון" של אינטיליגנציה, אנו נדרשים לתת משקל יחסי לתחומים שונים. כמה שווה יכולת הסקה לוגית יחסית לזכרון. כמה שווה הזכרון יחסית לחשיבה הכמותית, וכו'.
את זה, איננו מסוגלים לעשות, משום שמדובר בהשוואה בין דברים שאינם דומים.

וטרם נכנסנו לדברים שהם באמת בלתי מדידים, כמו היכולת "להסתדר" עם אנשים, היכולת להגיע להבנה ותקשורת עם בני אדם, היכולת להבין מערכות מורכבות וכו'.

לדעתי, אי אפשר למדוד אינטיליגנציה ליחיד, וודאי שאי אפשר לטעון על קבוצת אוכלוסיה מסויימת שהיא "יותר אינטיליגנטית".


5. אפולוגטיקה
אף פעם לא יצא לי לקרוא מחקר שנעשה על ידי קבוצה אתנית אחת, הקובע כי קבוצה אתנית אחרת עדיפה עליה מבחינת האינטילגנציה.

מעניין, לא?

מיכי,

עזוב את העניין של גודל הקבוצות. הוא שולי גם בטיעון שלי. בסך הכל טענתי שמה שאתה מסיק מהניסוי המחשבתי שלך שגוי, משום שגם אם I מתקיים אין הכרח שH מתקיים. אולי I נבע ממשהו אחר (במקרה שלנו H היא ההיפותזה הקושרת בין מבדקי הפסיכומטרי כפי שהם להצלחה בלימודים, ו-I הן תוצאות ההצלחה בלימודים. יתכן גורם אחר כאן פירושו שבין הקריטריונים הכלולים בפסיכומטרי יש כמה אמיתיים, אלא שהם מופיעים יחד עם קריטריונים שרירותיים שלא מעלים או מורידים דבר).
זה דומה לכשל של חיוב המסקנה, ואינני מבין למה אתה לא עונה על זה.
(בעצם לא צריך כאן שום לוגיקה. כתבתי למעלה ובחרת להתעלם: גם אם עיניים חומות יהיו קריטריון להצלחה בפסיכומטרי, יחד עם קריטריונים אמיתיים, שאין חולק שהם קיימים גם היום, עדיין המבחן הזה יוכל לנבא שיעורי הצלחה. פשוט הטובים עדיין יהיו שם, בתנאי שעיניהם חומות. הקבוצה השניה תכיל את כל 'הרעים', יחד עם טובים בעלי עיניים ירוקות, שיטמעו בממוצע הכללי. ובנמשל יתכן לשם דוגמה, שבקיאות בהיסטוריות או במשלבים לשוניים מסויימים כמוה כצבע עיניים מבחינת שרירות. וכך גם אם מי שמצליח בפסיכומטרי מצליח בלימודים, והממוצע של הנכשלים יהיה נמוך יותר, אין בכך כדי להוכיח כלום).

תוקן על ידי bt77 ב- 05/02/2007 9:56:00

מואדיב,
חן חן. כעת הדברים בהירים, ונקודות המחלוקת כמעט נעלמו (כמו שחשבתי כל העת). על כן כעת אוכל לסכם גם אני את עמדותיי:

1. הקורלציה בין הצלחה במבחן הפסיכומטרי לבין הצלחה בלימודים מוסכמת בינינו. מוסכם גם שהיא אינה בהכרח מבוססת על אינטליגנציה, שכן המבחן הוא מוטה תרבות. ובכל זאת, העובדה שישנה התפלגות ציונים גם בין חברי אותה קבוצה, יש לה קשר (עם מקדם קורלציה שונה מ-1) למידת האינטליגנציה שלהם. הדבר בא לידי ביטוי יותר בשאלות שבוחנות יכולת חשיבה (שגם הן מעט מוטות, אך הרבה פחות מאחרות), ופחות בשאלות של שפה, ועוד פחות בשאלות של ידע כללי. אמנם אעיר כי לכל אלו יש קשר כלשהו לאינטליגנציה, אלא שמידת ההטיה שמעמעמת אותו גוברת במורד הסולם הזה שציירתי.
2. בעיית כיוון הקורלציה ידועה היטב, ואף העליתי אותה כמה פעמים בפורומנו העליז. ובכל זאת כאשר מדברים על קשר בין אינטליגנציה לבין הצלחה בלימודים, או בין אינטליגנציה לבין יכולת פסיכומטרית, אין כל חשיבות לכיוון הקורלציה. גם אם הכיוון הוא מהיכולת הלימודית אל האינטליגנציה (מה בכלל המשמעות של מה שכתבתי כעת?), אז מה? המבחן מודד יכולת רלוונטית, וזה מה שהוא רוצה לעשות. הוא אינו מאשים, וגם לא מחפש אחראים. הוא רק רוצה למיין (שנאמר: רק רציתי להגיע הביתה בשלום, לא יודע למה קיבלתי 800 בפסיכומטרי).
א. במחיכ"ת סעיף זה הוא אפיציקל, כפני שביארתי בטוטו"ד בדבריי הקודמים. אתה טוען שהקורלציה בין ציון בפסיכומטרי לבין הצלחה בלימודים קיימת רק בשני העשירונים העליונים ולא מתחת להם. ואני שאלתי מדוע היא נעצרת בדיוק בסף הקבלה לאניברסיטה? אכן, ספקולציה כזו יכולה להפריך כל מחקר אמפירי, ולהציג את כל האינטליגנטים של האקדמיה ככלי ריק. לדוגמא, אתה בודק רק את אלו שהגיעו אל שולחן הניתוחים, אז מנין לך שניתוח לב אכן מתקן את פעילות מערכת הדם? או: בחנת תהליכים פיסיקליים-כימיים רק במאה השנים האחרונות. אז מנין ששכך היה גם במאה ה-19 (זרוק את כל הארכיאולוגיה לפח האשפה ההיסטורי. 'ערכים' רק יודו לך על כך). שלא לדבר על כל התהליכים שאותם אתה עצמך מתאר, בהודעותיך על הכימיה של החמץ והאבולוציה של החיים, וכו' וכו'. את כל אלו ניתן לדחות בהשערות יותר מבוססות מן ההשערה המוזרה שהעלית כאן, לפיה קורלציה שקיימת בעליל בשני עשירונים נעצרת מתחת להם. וזאת כמובן ללא כל הוכחה. ואתה עוד קורא להוכחה של אנשי הפסיכומטרי 'טאוטולוגיה'. אתמהה!
ב-ג. הוסכמו כבר בהודעותיי לעיל, אך אינם רלוונטיים לדיון. כאמור, ישנן הטיות, ועדיין אין זה אומר שהמבחנים אינם אומרים מאומה. אני גם הצעתי לקחת אנשים שעברו הכנה לפסיכומטרי, אבל לתוצאות המבחן כבר הסכמנו, אז הויכוח מיותר.
ד. המבחן שבודק סיכויי הצלחה בחוגים שונים, הבנתי מדבריך כאן שאתה דוחה זאת על הסף, וללא כל נימוק. מוזר, כי בסעיף 1 הסכמת לתיזה זו עצמה. אז כאן אין לי אלא להיוותר בצ"ע. אלא אם התכוונת שאין צורך לציין שאתה מסכים לכך שאותו מבחן בודק הצלחה בחוגים שונים (כתבת שאין על כך מחלוקת)?? הרי מכאן נובעות רבות מן ההטיות של המבחן, שכן הוא מנסה לבחון יכולת שתיתן מצע לכל חוגי הלימוד ביחד.
3.בסעיף זה כבר דשנו לעייפה. ישנן הטיות, ועדיין זה בהחלט קריטריון רלוונטי. העובדה שאתה מציין כל מיני פרמטרים שבחלקם בהחלט משפיעים אינה מבטלת תוצאות כה חד משמעיות. חובת הראיה היא עליך.
4. מעבר לכך, דווקא בגלל שאתה מסרב למדוד אינטליגנציה, ואולי אף להודות שיש דבר כזה, אז מה אתה רוצה מהמודדים השונים? הם מגדירים גודל מדיד כלשהו, שהוא שילוב של אינטליגנציה, מוטיבציה, תרבות תומכת למידה, וכשרים שונים (מולדים ונרכשים) שמסייעים להצלחה בלימודים ובמחקר, וממיינים תלמידים ואנשים לפי המדד הזה. הרי לפי דבריך שלך זה המיטב שאפשר לעשות.
5. אני אף פעם לא קראתי מחקר שנעשה על ידי קבוצה אתנית (מחקרים נאציים לא קראתי). נקודה. מחקר נעשה על ידי אנשים, שכל אחד מהם כנראה משתייך לקבוצה אתנית זו או אחרת. ותוצאותיו צריכות להיבדק דרך המתודה שלו ולא דרך שיקולי פי סי אלה או אחרים. כל דחייה אחרת היא דחייה בקש, וחובת הראייה היא על הדוחה.

_________________

מיכי

מיכי,
בקשר להערתך למואדיב על הקורלציה המתחלפת בין העשירון העליון ליתר - זה נורא פשוט. לקבלה לקבוצה א' יש קריטריונים שמבחינים אותה מכל היתר. סך הכל של הקריטריונים עובד. לקבוצה ב' אין קריטריונים. כל מי שלא בא' נמצא שם. קשר בין ממוצע נמוך של קבוצה זו לבין כל אחד מהקריטריונים הנ''ל הוא מקרי. פשוט לא בדקת את הקריטריונים בפרוטרוט אלא התייחסת אליהם כמקשה אחת, נתונה. זה לא יכול להוכיח כלום כמ''ש בהודעה קודמת על חיוב המסקנה. אני באמת לא מבין היכן הטעות שלי, לדעתך.

תוקן על ידי bt77 ב- 05/02/2007 11:25:48

מומלץ לעניין זה הספר "אין מידה לאדם" של סטיוון ג'יי גולד. המחבר המנוח, שהיה ביולוג נחשב, חקר את תולדותיהם של מבחני האינטליגנציה ומצא שהם היו רצופים סילופים ומעשי מרמה. הוא גם תוקף את הדרך שבה השימוש בהם מקפח אנשים שהיו יכולים להצליח לו לא היו צריכים לעבור אותם. ידוע שרופאים ועורכי דין מצליחים מודים שהם לא היו מצליחים לעבור את המבחנים הפסיכומטריים שאליהם מתכוננים הילדים שלהם.

אבהו,
ככל שאני מבין (קראתי מעט, עד שהבנתי את הפרינציפ) ספריו מלאים בשגיאות ובטענות דמגוגיות. והוא בוקר רבות על כך. שוב, זוהי אג'נדה שמוליכה את המסקנות המדעיות לאן שהיא רוצה.
ראה על כך גם בספר 'הלוח החלק', של סטיבן פינקר (ככל הזכור לי, בעיקר בהקדמות).

בי טי,
בניסוח הזה אין לנו כל ויכוח. אני טענתי בדיוק את מה שאתה כותב: שבתוך מבחני האינטליגנציה יש רכיבים שכן מודדים אינטליגנציה ויש שלא (אלו בדיוק ההטיות התרבותיות שעליהן דיברתי). טענתי כנגדכם (בעיקר נגד מואדיב) היתה שזו אינה סיבה לפסילה גורפת כמו זו שעשיתם, אלא המסקנה המתבקשת היא שיש לתקן את המבחנים, ו/או להתייחס אליהם בעירבון מוגבל: הם משקפים, אבל לא לגמרי.
הרי זה גופא מה שטענתי, אז על מה הויכוח?

[אגב, עד כמה שאני זוכר מעברי הרחוק, ההשערות H ו-I אמורות להיות מנוגדות (יש קורלציה, או אין קורלציה) ולא משלימות (יש קורלציה, וזוהי הסיבה לכך שהמשתנה מקבל ערך מסוים). הן נבדקות זו מול זו, לא?]

_________________

מיכי

ועוד משהו, בעיקר כלפי אותו 'מחבר שהוא ביולוג נחשב'. בדרך כלל הביקורות הללו הן צולבות, וזה מאד קל. אבל האם גולד וכנופייתו הציעו אלטרנטיבות? או שמא  הוא טוען שלא ניתן לבדוק בני אדם כלל, ותו לא. במקרה זה עליו להציע דרך אחרת כיצד למיין אנשים ללימודים, או לעבודה? הביקורת זה הדבר הכי קל. עוד יותר קל להסיק ממנה מסקנות גורפות ולבטל כל מה שנעשה. השאלה היא מה האלטרנטיבה?
האם מישהו מציע לבחון אנשים שבאים ללמוד פיסיקה על חומר בפיסיקה? ואם המועמד לא למד פיסיקה, אבל הוא עילוי פיסיקלי? הרי תסכימו אתי שהסיכוי לזה הוא הרבה יותר גבוה מאשר הסיכוי לכך שהוא לא שמע על הסרט של פליני. אז גם המבחן הכי ישיר הוא מוטה תרבותית וחברתית. אם כן, האם תימנע ממנו ומן העולם כולו האפשרות ליהנות מהישגיו בפיסיקה? בקיצור, מה אתם מציעים? הרי זו לא שאלה תיאורטית אלא שאלה פרקטית: צריך להחליט את מי לקבל ללימודים ולעבודה בתחומים אלו ואחרים. כמובן במקרה של סקרי אינטליגנציה המצב הוא שונה. כאן מדובר במחקר לשמו ולא במבחני מיון, על אף שגם להם יכולות להיות השלכות חשובות (כמו שהציעה אמשלום, להגדיר ולסווג את הבעיות, ולחשוב על דרכי טיפול ושיפור).
ושוב, ראו על כל זה גם באשכול השירה. הפתרון הכי קל הוא לומר שהכל נרטיבים ומזימות פוליטיות, ולפסול כל מיון וכל סיווג. אבל קשה לחיות בלי סיווגים ומיונים, בטח לא בעולם כמו שלנו. אז מי שרוצה להישאר בעולם של מצרים, או עיראק, שימשיך לגנות את האוריינטליזם ולחפש מזימות אוריינטליסטיות מתחת לכל עץ רענן. מגיעים עם זה רחוק.

_________________

מיכי

.


ראשית, אולי ראוי להבהיר: לעניות דעתי אין כל קשר בין מוצא עדתי לבין אינטיליגנציה. יש קשר בין המקום בו לומד אדם, או המשפחה בה גדל לבין הדעות הקדומות שהוא מסגל לו או מוצא להן הצדקה.

אם הדעות המוקדמות מתגלות כנכונות עובדתית או לא, זו כבר שאלה נוספת.

גילוי נאות:
לפי מסורת עתיקת ימין במשפחתנו, מוצא המשפחה מאיזור אלג'זירה - האיזור שבין הפרת והחידקל - עם מעבר של תקופה לא קצרה במצרים; כל זה למרות שביילסק-פודליאסקי מצד אחד, וגלודורי או רדאוץ מצד שני, מהווים את המקום ממנו עלו הורי הורי ארצה.



ברצוני להוסיף כמה הערות, ואולי ראוי לחזור למחקר שהביא למעלה לא_יודע_כל:

המחקר ההוא קושר ישירות בין מחלות גנטיות מסויימות לבין אינטיליגנציה גבוהה מהממוצע. לדברי עורכי המחקר, יש קשר בין שכיחות גנים למחלות גנטיות מסויימות - כגון טאי-זקס, לבין אינטיליגנציה גבוהה. הם מציעים לכך הסבר אבולוציוני-תרבותי, אם כי לא מנסים להסביר את הקשר בין הטאי-זקס לבין האינטיליגנציה (האם אשכנזים שאינם נשאים של המחלה אינטיליגנטיים פחות? השאלה לא נדונה שם, למיטב מה שקראתי).

המחקר שלהם עורר ביקורת ודיונים רבים, וודאי שחלקם נבעו מסיבות שר' מיכי יבטלן בזלזול כ"סיבות של פוליטיקל קורקטנס" (פורגיב מיי אקצנט, פליז), אם כי לא מעט מהדיונים מעלה תהיות ושאלות מדעיות אובייקטיביות.

אחת מהשאלות הקשות בעיני, למשל, היא משך התקופה. בהתאם לכל מה שמקובל בעולם הביולוגי, לצורך קבלת שינוי כזה בגנום של יהדות אשכנז, נדרשת תקופה ארוכה מאד. אלף שנים (בהגזמה כלפי מעלה) הן תקופה קצרה מדי מכדי לאפשר שינוי גנום כאמור. אגב, מוסדות העזרה ההדדית שיהדות אשכנז כה התגאתה בהן במהלך שנות הגלות, אמורים לנטרל את הטענה כי רק מי שהרוויח כסף כמלווה בריבית הצליח להעמיד צאצאים, אבל מה אני דורש משלושה חוקרים מורמונים מאוניברסיטת יוטה, שיאמינו למסורות יהודיות?



טענה ביקורתית אחרת שחלפה במוחי המבולבל היא מקור הידע של החוקרים אודות האינטיליגנציה של יהודים אשכנזים. ההנחה אינה מוכחת, היא מתקבלת כמעט ללא אישוש כלשהו, וממנה ממשיכים הלאה. כפי שהארכתי למעלה, הפרמטר של פרס נובל אינו פרמטר לאינטיליגנציה בעיני.