הגישות הפוסט-דנומנציונליות

צמח

תתפלא לקרוא שר' עמדין שהאדמו"ר מחב"ד אמר שאי ן לו מילה מיותרת אמר על הכנסיה הנוצרית שהיא כנסיה לשם שמים. פירוש שלדעת האדמו"ר מחב"ד הנצרות שיפרה את היהדות

הנה הלינק:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=586771
(תודה לוטו)

אם הקריטריון לאותנטיות הוא אורך השרוול וצבע האריג, אז לית לן ביה.

אם אותם יהודים סהרורי מבט שנאשמים בחברות במחתרת רצחנית הם יהודים אותנטיים,

ואם אותם חובשי שועלים על ראשיהם שמתקיפים ארכיאולוגים ורופאים הם יהודים אותנטיים,

ואם אותם כובשי גבעות חשופות בלב אוכלוסיה עוינת, מרוקני התקציב הלאומי בכך שבשל ההרפתקאות שלהם הצבא צריך להקצות מחלקות שלמות כדי לשמור עליהם הם יהודים אותנטיים,

ואם אלה שמבלים את חייהם בחיטוט באף ובשתיית בכולל זה או אחר (כמובן שלא מדובר בכל הציבור הזה) הם יהודים אותנטיים,

אם אותם שאינם מכירים בזכות הלגיטימית של המדינה שבה הם חיים, אך הדבר אינו מפריע להם לחיות מכיסו המדולדל של הפריץ הם יהודים אותנטיים,

ואם אותם שעובדים עבודה זרה, עם תמונת רב בחיקם, אלה הצועקים שלוש פעמים במשך התפילה: "יחי אדוננו וכו'" הם יהודים אותנטיים,

אז באמת לית לן ביה.


יראה העם ויחליט מהו יהודי אותנטי.
יטה הקב"ה מבט רחמים אלינו, ויחליט מי מבניו ובנותיו משמחים אותו בפועלם ובאורחות חייהם.

ואתה היוסיפוני, המשך נא בהתנצחויות, בשידוד מערכות ובצחצוח חרבות.
הקרב שלך הוא קרב מאסף.

תוקן על ידי - שחרית - 17/09/2003 21:40:57

צמח
בקשר לשאלה לגבי גורמי היבדלות הנצרות מהיהדות . אינני מתיימר להיות הסטוריון אך בכל זאת אביא כמה גורמים העולים בדעתי ברגע זה .

א. הנוצרים הטיפו שכל מי שאינו מאמין במשיחיותו/אלהותו של ישוע יאבד ממלכות השמים . הם התבדלו מקהל עדת ישראל בכך שלא גילו סובלנות כלפי מי שלא רצה לקבל עליו את עיקרי האמונה החדשים שלהם .

ב. בזמן המרד היהודי הם ברחו מירושלים ולא השתתפו בלחימה . הדבר הזה נחשב , כמובן , לבגידה בעיני היהודים .

ג. עם הזמן הסתפחו לנצרות גויים הלנים רבים מארץ ישראל שבינם ובין היהודים שררה איבת נצח מסיבות הסטוריות .

ד. העולה על כולנה שבסופו של דבר הפכה הנצרות לדתה הרשמית של מלכות הרשעה שרדפה את היהודים על שלא קיבלו את הנצרות ובסופו של דבר גם את הנצרנים (יהודים נוצריים שהמשיכו לשמור על מצוות הדת היהודית) .

אינני חולק על כך שלעובדה שהנוצרים ביטלו בסופו של דבר את מצוות היהדות היתה חשיבות מכרעת בהתבדלותם זו מזו של שתי הקהילות . אבל לעובדה הזאת אין משמעות נורמטיבית של כזה ראה וקדש ושמזה אנו צריכים ללמוד לדורות . בנוסף לכך אני חושב (כמובן שאינני יכול לקבוע זאת בסמכות) ששיתוף הפעולה עם אויבי העם וחוסר הרצון להיות חלק מהעם היהודי למרות חילוקי הדעות היו הגורמים היותר משמעותיים בהתבדלות זו . והמסקנה מכך הוא בדיוק ההיפך ממה שאתה רוצה לומר . בנוסף להיותה של היהדות דת עם אמונות ומצוות ואולי אף לפני היותה כזאת הרי היא לאומיות והזדהות עם העם ומאבקיו .

מנקודת ראותך כאורתודוקס נדמה לך אולי שאתה עומד במרכז וכל העולם מתרחק ממך . אבל תמיד יתכן שדוקא אתה הוא זה שהולך יותר ויותר לשוליים .

צמח
בחזרה לנושא היהדות האותנטית . לדעה שקיימת שרשרת רצופה של מסורת מימי משה עד ימינו אלה ושכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן בסיני אין שום בסיס הסטורי . אתה יכול לצייר לעצמך את דוד המלך כמו"ץ ש"ידיו מלוכלכות בשפיר ושליא כדי להתיר אשה לבעלה" או לדמיין שלשלמה המלך היה בי"ד שהתקין עירובין ונטילת ידים בכדי לשמור על חומות הדת ושאר אנכרוניזמים כאלה . אם נוח לך להאמין בדברים האלה שיבוסם לך אבל בכך לא תצליח לשנות את האמת ההיסטורית . מעולם לא ירד האל על הר סיני וממילא מעולם לא נתקבלו מצוות היהדות כגזירות מלך שיש לקיימם אם מבינים אותם ואם לאו . מובן שמעמד הר סיני הוא מיתוס מכונן בדת היהדות וככזה אין לדחותו משיקולים מדעיים , כי מיתוסים אינם אמורים להעביר ידע היסטורי אלא לבטא את האמונות והשאיפות היסודיות של העם . אבל כאשר המיתוס הזה נשלף בכדי לשעבד את המחשבה החופשית ולהימנע מדיון משמעותי על הצורך לקיים כל מיני מנהגים שכבר עבר זמנם בטענה שכביכול מדובר בגזירות האל לנצח - אז יש לדחותו בשתי ידים .

ברור שמצוות היהדות לא התחילו את דרכם כגזירות מלך וכחוקים בלי טעם אלא התחילו מלמטה למעלה במנהג העם . מצוה היא ענין פרסקריפטיבי שדורש מן האדם לעשות או לא לעשות משהו וקיומו של המצוה או המנהג תלוי בקיומם של איש או קבוצת אנשים הנענים לדרישתה . כאמור , האנשים לא קיבלו על עצמם לקיים את המצוות האלה מכחה של סמכות אלא מכח זה שאלה ישרו בעיניהם . והסבה שהמצוות ישרו בעיניהם קשורה בעובדות של תרבות והיסטוריה ובכך שטעמם של מצוות היה מובן בעיניהם . באופן בלתי נמנע ישנם דברים שישרו בעיני אבותינו אך איבדו את טעמם בעינינו ובכך אין לאבותינו עליונות עלינו . אין לזנוח מסורות מקודשות כאשר אין לכך סבה טובה אבל עוד יותר מכך יש להימנע מלדבוק במסורת כאשר אין בכך טעם . הרעיון שמצוות הדת הם גזירות מלך שיש לקיימם גם אם לא מבינים אותם אינו מבטא חוסן דתי אלא ניהיליזם דתי ואולי אף פחד .

אבותינו היו חקלאים מזרח תיכוניים ולא בני ישיבה עם חליפות שחורות העמלים על יישובו של רמב"ם מוקשה . שפתם ועולם מושגיהם זרים לנו ויתכן שכל אורח חשיבתם הוא פשוט בלתי נגיש עבורנו . הדרך שלהם להיות אנשים טובים ולבטא את עצמם קשורה בעולם המושגים שלהם . יש במורשתנו תוכן שהוא נצחי אבל הוא עטוף באופן בלתי נמנע בכלי הביטוי ועולם המושגים של מי שהגו אותו שהיו בני תקופתם ותבנית נוף מולדתם . אנו ממשיכים את מורשתם של אבותינו כאשר אנו לוקחים את אותו תוכן ומכניסים אותו לתוך הכלים שלנו . ואם אפשר להכניס יין חדש לתוך קנקנים ישנים מה טוב . אבל כאשר הופכים את הטפל לעיקר ומתייחסים לעטיפה ולא למהות או אז אנו חוטאים למורשת אבותינו . היהדות האותנטית היא המשך רוחה ולא ההתעקשות להקפיא את מהלך ההיסטוריה .

מצו"נ,

ומה אם הסכימה המציאות לאשר את המיתוס המכונן ולעגנו בהיסטוריה? זה משנה בהרבה?

מה שכתבת: "האנשים לא קיבלו על עצמם לקיים את המצוות האלה מכחה של סמכות אלא מכח זה שאלה ישרו בעיניהם", מנין? אולי רק המנהיגים והחכמים הבינו והעם נהג אך מכוח הסמכות כדרך כל העמים מאז ועד עתה?

וטו יקירי

לא הסברתי מספיק טוב את הבסיס לעמדה שלי כי לא רציתי להאריך יותר מדי . אני שמח שהעלית את השאלה הזאת ובכך נתת לי הזדמנות להרחיב יותר . אינני צריך לומר שאינני הסטוריון מוסמך ואינני מסוגל לבסס את דברי על ראיות מוצקות , אני רק משתמש בהגיון ובמעט הידע והכרת המציאות שיש לי. התובנה העיקרית שעליו אני מבסס את עמדתי היא ההנחה ששום מצוה או מנהג אין מקורו בציווי האל אלא ברצונם האנושי של אנשים שהיו קיימים אי פעם בהסטוריה . מכיוון שכך עלינו להתבונן מהו הסבה שאנשים ירצו דברים כאלה . הנחת היסוד שלי היא שלעולם אין אנשים מחוקקים חוקים ללא שום ענין . והמסקנה מכך היא שלכל חוק ולכל מצוה היתה בתחילת הדרך תכלית מסויימת שהיתה תכליתו האנושית של אדם או של קבוצת אנשים . ישנם אכן מצוות שהם כאלה שמבטאים את האינטרס של שהשלטון או את ההבנה שלהם לגבי מהו הטוב לאדם כמו תרומות ומעשרות הנדרשים לקיומם של הכהנים וכדומה - אלה אכן נאכפים מכח רצונו של השלטון . לעומת זאת ישנם מצוות רבות שלא נראה שמישהו היה מעונין לאכוף אותם סתם כך . למה ימציא מישהו מצוות כמו ארבע מינים וכדומה ? . מכיון שבראשית דרכם , לפחות , לא היה סיבה למישהו לאכוף אותם הרי שמי שבכל זאת קיימו אותם עשו זאת מכח רצונם העצמאי ומכח האינטואיציה . כמובן שברבות הימים הפכו מנהגים אלה למסורות מקודשות ובכך נהפכו למחייבים .

בכל מצוה ומנהג אנו צריכים להתבונן קודם לכל מי הם קבוצת האנשים שמקיימים אותה . את מצוות הקרבת הקורבנות מקיימים הכהנים , את מצוות החקלאות מקיימים החקלאים , את מצוות המשפט מקיימים שופטים ואת המנהגים העממיים מקיים העם . כל אותם מנהגים שלא היה ענין לשלטון לאוכפם בראשית הדרך אלא צמחו באופן ולונטרי , מבטאים את עולמם של אלה שקיימו אותם . דיני הקרבנות למשל שנראים אולי בעינינו כחוקים בלי טעם ביטאו , בצורתם הגרעינית לפני שהפכו למסורת מחייבת , את האינטואיציה של הכהנים איך ראוי לעבוד את האל . דיני ממונות מבטאים בצורתם הגרעינית את האינטואיציה של בתי הדין הקדומים באשר לצדק וליושר . מצוות החקלאות מבטאות את הווי החיים החקלאיים וכך הלאה . במקרים רבים האינטואיציות של הקדמונים אינם מובנים לנו מכיוון שאלה התבססו על אמונות שונות מאלה שלנו לגבי הטבע והעולם ואולי אף על מושגים שפשוט כבר לא קיימים בשפתינו .

עם הזמן השתנה המצב הזה . מנהגים ומסורות קיבלו קודיפיקציה ובכך הפכו להיות חוקים מחייבים . וככל שעברו הימים הפסיקו יותר ויותר להתיחס לטעמם הראשוני והתחילו להתיחס יותר לקודיפיקציה ולתורה שבכתב . עם הזמן התפתח גם הגיון לגליסטי שהיה בו צורך בכדי להכריע בשאלות חדשות לאור העקרונות הכתובים ובכדי לישב מחלוקות . הגישה הלגליסטית תפסה את מקומה של הגישה האינטואיטיבית והיא קיבלה את קיומו של הקוד כמשהו נתון שעל פיו יש לשפוט בכל שאלה חדשה . התפתחותה של ההלכה עד ימינו היא ההיסטוריה של התפתחות הלגליזם הזה על כל משבריו . בימינו העובדה שהלכה מסויימת קיימת איננה קשורה בדרך כלל בכך שמישהו חשב שההלכה הזאת טובה אלא שזהו התוצאה של יישוב סתירות בין דעות שונות . כך יש לנו כל כך הרבה דינים שאינם משמשים שום מטרה חוץ מליישב את הסתירה שבין התוספות והר"ן .

לשחרית:
כל אלו שהשמצת הם יהודים אותנטיים.
בין אם אני מסכים למעשיהם ובין אם לאו.
בכל מקרה, מה שיקבע בפועל, הוא שני גורמים: (וזאת מבחינה מתמטית בלבד)
1. מי יהדר יותר במצוות "פרו ורבו".
2. מי ישמור על צביונו ויושפע פחות מהסביבה.
כל היתר יבטלו ברוב בסופו של דבר.

ובקשר להודעות קודמות שכתבתי:
על מנת להסיר כל ספק, מי שאינו שומר שבת או שאינו מאמין בשלושה עשר עיקרים וכד' בוודאי שלא ראוי ללמד בשום בית מדרש או לדון בבית דין.
ובודאי שאם גיור נעשה שלא על פי ההלכה אין לו שום תוקף.
אלא שהמבחן הוא אובייקטיבי ולא זרמי.
במיוחד אני מתנגד להגדרה שיש "זרם" אורתודוקסי.