האם המחבלים רעים ?

יש היום בעולם נסיון לנסח מוסר אוניברסלי, והוא שונה מהמוסר היהודי.

המוסר היהודי בבסיסו הוא מוסר דיפרנציאלי. כלומר, יש בו מדרג ברור: יהודי עדיף על גוי, גבר עדיף על אשה, שומר-מצוות עדיף על אפיקורס, אדם על בעל-חיים וכיו"ב. יש בו גם חלוקה ברורה לקטגוריות מובחנות בכל תחומי החיים, ואין לערבב בינהן. קודש לעומת חול, טהרה לעומת טומאה, בשר לעומת חלב וכן הלאה. כללי המוסר היהודי מקפידים על הקטגוריות ועל המדרג בינהן. גם בחיי היומיום התפיסה הזאת נפוצה, כמו למשל בעניין ה"ייחוס" או בנושא החינוך המשותף של יהודים ספרדים ואשכנזים בחברה החרדית.

בעולם, חלו במשך השנים שינויים בתפיסה המוסרית.

בעבר, התפיסה היתה גם כן מדרגית, בדומה מאד לתפיסה היהודית. למשל, הנוצרים ראו עצמם נעלים על היהודים, שליטים קולוניאליים ראו עצמם נעלים על הילידים (ולקחו אותם לפעמים לעבדים), מלכים היו נעלים על בני תמותה רגילים וכן הלאה. אופן ההתבוננות הזה נבע מהרבה סיבות. חלקן תרבותיות, חלקן דתיות, חלקן נבע מנצחונות צבאיים וחלקן נבע מהתקדמות המדע. למשל בעקבות דארווין והתאוריה של הברירה הטבעית, נוצר מדרג של בעלי-חיים בינם לבין עצמם, ומעליהם האדם.

הנאצים הביאו את התפיסה הזאת לקיצוניות. באיצטלא של "תורת גזע" מדעית, הם הכריזו על עצמם (כלומר על הגזע הארי) כעומדים בראש הפירמידה. המסקנות הנוראות של השמדת היהודים (שהיו בתחתית הסולם), שנבעו מכך, זיעזעו את העולם כולו.

כריאקציה לתפיסה הנאצית, ומתוך התגברות הדומיננטיות האמריקנית, התגבשה בסוף המאה העשרים תפיסה מוסרית, שמנסה לבטל את ההירארכיה המוסרית בין בני האדם. התפיסה הזאת אומרת, למשל, שכל בני האדם שווים לחלוטין בפני החוק. היא אומרת, למשל, שכל אדם יכול להיות נשיא ארה"ב, גם אם גדל בשכונת עוני וחי ברחוב. מכאן, שבהחלט יתכן הבדל מוסרי בין בני אדם הנובע מהתנהגותם. אבל, כל עוד הם מצייתים לחוק, כולם שווים לחלוטין: גברים שווים לנשים, לבנים שווים לשחורים, מוסלמים שווים לנוצרים וכן הלאה. לתפיסה הזאת יש השלכות מעשיות רבות. למשל, שאיפה לתת שוויון הזדמנויות בחינוך, בתעסוקה ועוד.

מבחינה כלכלית, אפשר לקשר את זה לתפיסה הקפיטליסטית, האומרת ש"אדם הוא מה שהוא עושה מעצמו". כלומר, תן לאנשים תנאים שווים, תן להם הזדמנות מקסימלית לבטא את עצמם, ותשיג תוצאה מיטבית. ה"יד הנעלמה" של השוק החופשי תביא לאופטימום את הרווחה במדינה מבחינה כלכלית ולכן גם מוסרית. אין ספק, שהמציאות עד היום הוכיחה את ההצלחה המסחררת של התפיסה הזאת.

מבחינה תרבותית, התפיסה הזאת אומרת שדת היא בחירה אישית של כל אדם. לכל אדם יש זכות להאמין במה שיבחר, כל עוד הוא מכבד את זכותו של הזולת לבחירה דומה. מאחר שיש הפרדה בין הדת למדינה, שויון הזכויות של האדם כלפי החוק והשוויון הדמוקרטי מאפשרים לכל אחד להביע דעה פוליטית ועם זאת לשמור על אמונתו מבלי שזאת תשפיע על ניהול המדינה. תרבותית, התפיסה הזאת הולידה למשל את התקינות הפוליטית (political correctness), ואת הפוסט-מודרניזם. בסוגריים אוסיף שהתפיסה הזאת מתיישבת טוב עם דתות כמו הנוצרות המודרנית ודתות המזרח ופחות עם האיסלאם שהיא דת ששואפת גם להנהיג את המדינה.

ישראל פועלת במסגרת המוסר העולמי הקיים, בו רואים את כל בני האדם, יהודים כמוסלמים, כשווים. לפי המוסר הזה, רצח תמיד חמור מהריגה, רצח רבים חמור מרצח יחיד, וכו'. לכן, מחבלים הרוצחים בנו ומי ששולח אותם הם פושעים. אנחנו רשאים להעניש אותם, ואולי אפילו להתנקש בחייהם אם אי אפשר לעצרם. אבל, אם נהרגים אנשים תוך כדי כך, זהו פשע מצידנו, רק שהוא חמור פחות (יותר דומה להריגה) ולכן זהו הרע במיעוטו. יש עדיין שאלות פתוחות בהקשר של המוסר המשפטי העולמי (למשל האם טרור מוגדר כפשע מלחמה), אבל המסגרת החוקית ברורה.

איך מיישבים את המוסר העולמי ה-"אובייקטיבי" הזה שתיארתי עם המוסר היהודי, אינני יודע, ובוודאי לחברי הפורום יש תשובות טובות משלי. אבל למוסר העולמי הזה יש בסיס תיאורטי מוצק, ומקור הסמכות שלו אינו אלוהי, אלא זהו המוסר הטבעי - הקפיטליסטי - הדמוקרטי, אשר ביסודו מונח העקרון של שוויון זכויות והזדמנויות בין כל בני האדם.

אין ספק, שלפי המוסר האוניברסלי הזה (ויש כמובן בעולם גם לא מעט צבועים שאינם מוסריים), מחבל רוצח הוא רע.

תוקן על ידי - אביעם - 19/09/2003 3:46:40

איקה,

הוא ר' גדליה נדל שליט"א שפרסומו מועט לעומת גדלותו. מפי השמועה המוסמכת שהחזו"א ראה בו את גדול תלמידיו [אם כי זה לא כ"כ משנה, אלא לשם מתן מושג מרצינותו].

עמלק הוא סמל עושה הרע מתוך רצון ללחום בטוב. לשם יישום צריך לזהות כזו תופעה ואיני יודע איך ניתן לזהותה בצורה אובייקטיבית גמורה לפי המנטליות בימנו.


אביעם,

המוסר היהודי המקורי לא יכול להיות מנוגד למוסר האובייקטיבי, כי היהדות מתייחסת לחותם האמת! אם נראה ניגוד, זאת אומרת שלאחד הצדדים או לשניהם דרוש עידכון!

ווטו

הזיהוי האובייקטיבי ראוי להיעשות מתוך חוכמת התורה שממנה בא רעיון הסמליות.
אם נסכים על זה שכל הרעות הגדולות(עושה הרע) נעשות מפני שהם מחוייבי הסכלות, קרי, מהעדר החוכמה, וזה כולל בתוכו את כל סוגי המנטליות כפי קידוש האמצעים של המטרות באותם ימים.
ומכיון ש"עושה הרע" מצוי בשפע מפני שהוא נוצר בכל בני האדם עם לידתם "לפתח חטאת רובץ" וכמו שאומרת התורה מ"נעוריו" - אז הבלבול בזהויי הוא קשה מפני שהעמלק מסתתר תחת מעטה התירוצים והאינטרסים, וככה נופלים בני האדם התמימים לתוך המלכודת של הכרעות ערכיות- טוב, או רע. ומצדיקים מעשה זוועות הרג ורצח מהנימוק של הציווי האלוקי.
אך התורה לא מכזבת ולכן, ישנה ההשקפה המפורסמת על היצר הטוב, והיצר הרע. וישנה האלטרנטיבה של נצחון הטוב על העמלק הרע "ואמרם בשני יצרך" (ברכות פ"ט מ"ה) אבל כדי לנצח במלחמה הזו צריך האדם להגיע לשלמות שכלו, ולפיכך נקרא יצר הרע מלך רע וגדול, ונקרא יצר הטוב ילד מסכן וחכם, ובעניין יחסי הכוחות נאמר: עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' (קהלת ט יד, וגם בנדרים לב ב)

ככה שמחיית העמלק (בשיוך תכונתי) ניתנת ליישום, במצב של נצחון החוכמה על השילוב הקטלני של הטיפשות והרשעות!

ותמלא הארץ דעה ה' - עליית המדרגה להבנת האמת

שבת שלום ושנה טובה

שלום לכולם

השאלה בכותרת מניחה שיש "רע" בהגדרה, אני חושב שראשית כל עלינו לדעת, שלא כל מה שאני חושב שהוא רע, מוסכם על כולם שהוא באמת "רע". כך שמנקודת מבטו של המחבל הוא מקים את המצוה הגדולה ביותר ומובטח לו שכר רב במחוזות הדמיון.

מאידך לגבינו הוא "רע" מכיוםן שהוא אויב מר שמצליח לפגוע בנו בצורה קשה, למרות היותה של מדינת ישראל וצבאה כח גדול ממנו בהרבה. ע"ע ארה"ב בעירק, שניצחה בקלות אך מתבוססת שם בבוץ לא פשוט.

וכל זה לא נוגע בכלל בשאלה אם ישנה אמת אבסולוטית עליונה וכו', דבר שאכן הוכח שיש, ואכמ"ל, השאלה למה עם ישראל הוא במעלה עליונה על אומות העולם, היא לא פשוטה, בודאי שלא מנקודת מבט מודרנית. אך מכיון שברור שכך הוא רצון הבורא, שהרי כך כתב בתורה. ומכיון שברור שה' נתן לנו את התורה בהר סיני, הרי שהמציאות היא שעם ישראל בהגדרה נעלה יותר מאומות העולם האחרות. כך שמי שפוגע בנו עונשו יהיה גדול מאד, למרות שלא ניתן להסביר לו את זה.

אשר הנכבד,

זה שסגולתנו נעלה משאר אומות העולם מתבטאת בקבלתנו את מצוות התורה, בפועל מי שמנהל את המדינה היהודית אלה פוליטיקאים שלא חוקי התורה הם שמנחים אותם ,ולא הטוב המוחלט, אלא, שהם שמדמים לעצמם מה הוא הטוב, אברהם אבינו הוא לא בדיוק מודל החיקוי שלהם, כ"ש בניו יצחק וישמעאל שבסוף ימיהם התפייסו,וקברו והתאבלו על אביהם יחד, ופיוס זה מסמל את הפיוס באחרית הימים,סיפור זה אינו מוכר להם וזר להם. מבחינתם כמו שמיימוני ציין זהו העמלק שצריך להשמידו בעודו תינוק,לגביהם רק דמויות מסיפורי אגדה של תמהונים פרימיטיביים, כך שמנקודת המבט של היהודי גם הוא נכלל בין אלה שמקיימים מצווה גדולה ומובטח לנו שכר רב במחוזות הדמיון (שמעת על המספרים הסטטיסטים של הרוגי ונרצחי העם הפלשטיני, מדובר באלפי אזרחים תמימים שנופלים על אותו מזבח המלחמה הפוליטית האכזרית הזו)

כך שכל עוד עם ישראל שנמצא במעלה העליונה ישמור על המעלה, מי שפוגע בו עונשו יהיה קשה, אך עלינו לזכור תמיד את מילותיו של ר' אבא בר איבו 'מסתפינא מהאי קרא' שפירושו: חרד אני מפסוק זה.
מדובר על פסוק תוכחה בפרשת 'בחוקותי' "ואבדתם בגויים ואכלה אתכם הארץ איביכם" (כו/לח)

אין ספק שרב הכיר וידע את כל היעודים וההבטחות הנעימות, ובוודאי גם האמין בגאולה המשיחית, ובכל זאת לא מנע הדבר בעדו מלהביע את חששותיו לגבי הסיכוי להתממשותם. כך שעל העם הנעלה הזה להבין כי התגשמות בפועל תלויה בהשתדלות האדם ומעשיו.

ואיך אמרו חז"ל : טומאת הכלים קשה להן לישראל יותר משפיכות דמים (יומא)

ושוב שנה טובה ושבת שלום



תוקן על ידי - איקה - 19/09/2003 13:29:31

למען האמת, אני די מופתע מהתגובות החריפות
שאף קורטוב של צביעות נטף מהן, אי שם
באמצע האשכול הזה על דבריו של מיימוני.

עם כל הכבוד, זכרון השואה לא יכול לעקר את העובדה שאכן גם לעמים ולקבוצות מסויימות של אנשים יכול שתהיה מנטליות אנטי חברתית/ רצחנית.
הפתרון לגבי אותן קבוצות יכול להיות אכזרי מאד.
ברור שאסור להרוג ילדים אם אפשר לחנך אותם.
ברור שחובה לחסל ולהרוג אפילו ילדים (וזה נשמע מאד רע, אני יודע) אם זה רק עניין של זמן עד שהם יחזיקו את הסכין ביד.
אין הבדל בין המוסר האוניברסלי למוסר היהודי בעניין הזה

אשר, לפי דבריך אין מקום לשום רגש של שנאה וכעס כלפי המחבלים, כמו שבג'ונגל אין מקום לכך שהברדלס יכעס על הלביאה. הוא עושה מה שהוא מתוכנת לו, והיא עושה מה שהיא מתוכנתת לו.

אפשר לומר שהמחבלים אפילו נעלים מסתם חיית טרף, שכן זו מונעת על ידי איסטינקטים של הישרדות, ואילו המחבל גובר על האינסטינקטים האלו לטובת אמונתו הדתית.

האזרח ק

צביעות אמרת?

בעיניך ברוריה גם נחשבה לצבועה כשאמרה "יתמו חטאים..."?

ופה מביעים דעות בשם הכותב, קצת יומרני מצידך לדבר למען או בשם האמת.





תוקן על ידי - איקה - 21/09/2003 12:00:32

הגר"א כותב שהתורה כמו גשם. מצמיחה את הזרע הקיים.("יערוף כמטר ליקחי"). זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מוות .
הבסיס שלפיו אדם יוגדר כרשע הוא מידותיו ובחירתו הפשוטים ביותר. ועל כן אדם רע שיגיע למעשים רעים ,אפילו בשם אלוקים או התורה , אין להצדיקו. הוא הגיע לרע בגלל מה שהוא. (וכן להפך
אל יתלה אדם טובותיו רק בתורה אלא - "ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" !!! האדם בבחירתו להיות טוב , בזורעו זרע טוב. (וכמובן שממילא אל לא לשכוח את הגשם שהביאו למימוש גדול רחב ומקיף של בחירתו - "וזכרת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך לעשות חיל" ).).
ממילא לאדם הרשע שפועל בשם התורה אין שום צידוק מוסרי כי התורה רק הוציאה אותו, ברשעתו, לפועל.
וכמו שלצדיק יש ' תורה דיליה ' ("ובתורתו יהגה יומם ולילה") כך ,להבדיל, לרשע יש תורה דיליה.
וה' יעזרנו ויצילנו.

לעצם השאלה:

המחבלים רעים!
כי דרכי התגוננות טבעיים הם בלחימה בגורם עצמו, ולא בחמוליו!
כוונתי, אם נילחם באדם, לא יהא זה ראוי להציק לו על ידי התאכזרות לבניו.
לכן, הערבים המתאבדים, הנוקטים גישה של אלימות במי שלא שייך לגורם המשפיע על מצוקתם [בצורה מספיק ישירה], פסולה!

לגבי עמלק וכו', אסור לנו לשכוח שבזמן התורה לא היה דרך מלחמה של סינון. אם היה עם שיש לו גם אידיאל, הרי שיש למחוק את האיום עד תומו. הילדים שייכים לאידיאל כשם שהם שייכים להוריהם נושאי האידיאל, ואין כלי איבחון לפלג בין הטובים לרעים שבהם, והרי לנו רובא דרובא בנפשות, בהקשר של "דרכי המלחמה".

אף אחד לא ימחה אם יטילו פצצה על בין לאדן כאשר הוא מדבר עם אדם ברחוב!

כיום, לגבי הפלשתינים למשל, יש מודיעין מספיק טוב, כדי לדעת מי הוא אויב ראשי, כדי שכל המשוייך אליו יהיה בכלל האיום, ומי אינו אלא סתם "עמך" שאינו מזוהה בהכרח עם מגמות שונות העוטפות את רחובותיו.

יהוסף

הבעיה היא שהגורם הרע כשפוגעים בו, הוא משאיר אחריו יתומים או אהובים שמבחינתם היהודים מתיחסים אליהם כאל חיות,ומתוך יאושם וזה שאין להם מה להפסיד. זה ברור שהם יגדלו להיות בני אדם רעים והם נוקמים ב"תמות נפשי עם פלשתים".ובדרך הזו אתה לעולם תהיה בתוך מעגל הדמים שלא יגמר
ואני אומרת שכדי לחסל את הרוע העתידי, חייבים לפתור את הבעיה, ולשחרר את הפלשטינאים משלטון הכיבוש, כי כמו שאתה בעמדת האדנות, אתה משועבד לאדנות בדיוק כמו העבד,לא לנקוט בדרך של חיסולים ממוקדים, אלא להתחיל לחשוב איך להשתחרר מהמצב הזה.

האזרח_ק

התלבטתי אם וכיצד לענות לך . מצד אחד אני חושב שאם ישנם דיבורים שמחייב מחאה בכל תוקף הרי שאלה דברים כמו אלה שלך . אסור להפקיר שום זירה למצדיקי רצח משום סוג שהוא . מצד שני אני מניח שאינך מודע לחומרת הדברים . זהו , לדעתי , פרי הביאושים של החינוך שאין אלא תורה .

אתה חושב שהמחאה על דברים אלה נובעת מצביעות . אין לי בעיה עם מה שאתה חושב עלי , אבל אם יש דרך שבה אוכל לחשוף את העיוות שביסוד החשיבה שלך הרי שעלי למצות זאת . אין המדובר כאן בשאלות תיאורטיות אלא ברעיונות שיום אחד עשוי להיות להם השלכות מעשיות . ואני מקוה שאוכל להאיר את עיניך לראות את מלא הרשעות והאטימות הטמונים ברעיונות מסוכנים כמו אלה שהבעת ושהביע מיימוני .

היסוד הראשוני והבסיסי של המוסר הוא שאין דנים אדם אלא על פי מעשיו ולא על פי השתייכותו החברתית ולא על פי המנטליות שלו . מבלעדי עיקרון זה אין שום משמעות למושג מוסר . אף אחד מאתנו אין לו היכולת לשים עצמו שופט לגבי הכוונות והמנטליות של אנשים אחרים . וגם אלהים בכבודו ובעצמו אינו שופט אנשים כך וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "באשר הוא שם " .

עצם הרעיון שיש אנשים ותרבויות שהמנטליות שלהם כופה עליהם להיות רוצחים הוא רעיון מעוות .
לאף אחד אין מנטליות טובה או מנטליות רעה . האדם הופך את עצמו במעשיו ומכח בחירתו לאדם רע או טוב . המנטליות של אדם הוא סך כל הנטיות שלו והסך הזה אינו מצטבר באופן טבעי לכדי נטיה בכיוון של רע או טוב . האופן שבו אדם פועל במסגרת הנטיות שלו הוא מה שקובע את היותו טוב או רע .

ישנם סכסוכים בין עמים על כל מיני ענינים ולסכסוכים האלה יש לפעמים אופי אלים . הבעיות האלה אינן נובעות מכך שיש תרבויות רעות אלא מכך שלכל עם יש את הצרכים שלו ושצרכים אלה מתנגשים . בכל סכסוך לאומי אלים הבעיה היא שאי אפשר לספק את רצונם של שני הצדדים בו זמנית באופן מלא .

באופן בלתי נמנע יש לפעמים צורך לפתור בעיות כאלה באופן צבאי . ובמסגרת פעולות צבאיות נהרגים גם חפים מפשע . אבל יש הבדלה ברורה בין אקט צבאי שמטרתו לפגוע בכח הלוחם של האויב או להרתיעו לבין נסיון לפתור בעיות באמצעות 'טיפול שורש' מהסוג שאתה מציע . הדרישה הבסיסית להצדקתו של אקט צבאי הוא שהוא יהא נועד לטפל באיום מיידי וממשי . שום פעולה אינה מוצדקת אם היא לא עומדת בקריטריון הזה . דרישה נוספת היא עקרון הפרופורציונליות . תמיד יש להתחשב במחיר בחיי אדם לעומת הרווח הצבאי .

פעולות של טיהור אתני אינם מטפלים באיומים מסוג זה . הם נועדים לפתור בעיה על ידי שינוי כל סדרי בראשית ללא התחשבות במחיר . אלה הדוגלים בפתרונות דרקוניים כאלה מצדיקים את עצמם באמצעות עקרונות מופשטים שאינם ניתנים לבחינה . אין דרך לקבוע באופן אובייקטיבי מהם הכוונות של אנשים אחרים ומהו המנטליות של תרבויות אחרות . אין לדעת אם בעיה אתנית מסויימת תשאר ללא פתרון בעוד כך וכך שנים . הרעיון שהדרך היחידה לטפל בבעיה כזאת הוא באמצעות 'טיפול שורש' נובע תמיד מרצון רע ולא משכנוע אובייקטיבי .

אתה מציע , בעצם , לכונן סדר עולם חדש שבו מנהיגי מדינות יהיו רשאים לגזור גורלות של אנשים ועמים שלמים ולהצדיק את עצמם באמצעות טענות מעורפלות . דע לך שבפלפולים מילוליים אפשר להצדיק הכל .

יתכן שאינך מודע לכך אבל בדיוק במלים ובמושגים אלה השתמשו כל רוצחי ההמונים של המאה עשרים . הם נקטו באותו לשון ובאותה שפה בכדי להצדיק את זוועותיהם . מבחינה זו את נמצא בחברה טובה . לנין וסטלין וכן הנאצים הצדיקו את רציחותיהם של חפים מפשע בצורה הזאת ממש .

אני אישית תומך באופן בלתי מסוייג בזכותה של מדינתי להגן על עצמה בכל האמצעים העומדים לרשותה . יש הצדקה לפעולות צבאיות גם כאשר באופן לא מכוון נפגעים חפים מפשע . אבל צריך להבין כאן דבר חשוב . ההצדקה איננה מכח הכלל של "הבא להרגך השכם להרגו " . כלל זה אינו אומר שהבא להרגך השכם להרוג את אחיו או אביו או מי שאתרע מזלו לגור לידו . הדילמה כאן היא האם לבצע פעולה שתביא להרג חפים מפשע בצד האויב או להימנע מכך ובכך להביא להרג חפים מפשע בצד שלנו . מובן שהממשלה שלנו צריכה להעדיף את חייהם של אזרחיה על חייהם של אזרחי האויב . אבל גם בהעדפה הזאת צריך להיות גורם של פרופורציה .

לבוא ולהציע להרוג אנשים ללא אבחנה בגלל עקרון מעורפל המתבסס על 'מנטליות' ולא על מעשים ולהציע זאת כדי לפתור בעיה בטחונית נקודתית זוהי השפל המוסרי העמוק ביותר שניתן להתדרדר אליה .