|
|
| נשלח ב-8/10/2003 10:17 |
 |
| |
טוהר רק להזכירך שרב שומרי החוק ללא האמונה - הם בועלי נידות, ואוכלי טרפות- ובגלל שהם אוכלים בשר חזיר ומעדיפים אותו על כבש- אתה לא יכול לומר עליהם שהם אינם מוסריים.לאשה שלא שומרת נדה, תאמר עליה שהיא איננה מוסרית?
או אולי בגלל שחילוני יחלל שבת נאמר עליו שהוא אינו מוסרי?
הבעיה היא שיכולת להסכים איתי מההתחלה רק שגם אתה מבלבל בין הטוב והישר ולכן אדם ששומר על בריאות גופו אתה מכנה מוסרי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 11:47 |
|
| |
על שני הקטעים אני עונה:
הן!
כבר נומק בהודעות קודמות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 13:32 |
|
| |
איקה,
בעוד את מכלילה במלה מוסרי רק את הנוהגים שהם ישרים "בעצם" השייכים לתחום שבין אדם לעולמו המפורט, מכלילים כותבים רבים פה [כולל אני] גם את הערכים המשמעתיים המשעבדים את האדם ל"סמכות" המצוה על המוסר והיושר.
שימי נא לב לנקודה זו וייחסכו הרבה ויכוחים.
טוה"א,
רוח_דרומית הקפיץ אשכול ישן "משמעות ההתעסקות באלוקות - ביהדות",
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=459024,
העוסק באותה השאלה שהצגת הנה בו דנתי עם מבחן שטען כדבריך.
לסיכום; כל התעסקות באלוקים, תכליתה לחבר את האדם לנקודה העוצמתית ביותר של המודעות.
השוני שבהתעסקויות היא במובן אלוקים, בסוג ההתעסקות ובמטרת ההתעסקות.
א. השוני במובן האלוקים:
ישות חיצונית ליקום,
ישות פנימית במודעות האדם,
מלה בעלמא לבלתי ידוע,
השורש ממנו התפתחה ההויה,
"הווה" וזהו לא בפנים ולא בחוץ מאחר ואין בלעדו.
ב. השוני בסוג ההתעסקות:
אמירת תהילים ללא עניין והבנה במילים,
אמירת תהילים עם פיצוי של הבנה במילים,
הליכה אצל קברים,
הליכה אצל אדמורים ומרנים למיניהם,
עמידה בתפילה,
התאמצות מעמיקה למיקוד על נקודת "הווה" ללא סטייה לאביזרים הטפלים המחזיקים את המיקוד כקריאת שמו והלאה.
ג. השוני במטרת ההתעסקות:
לשם קבלת הטבות ומניעת קבלת הרעות,
לשם תחושת התעלות עצמית,
לשם מעמד חברתי בעיני עצמו ו/או הזולת,
לשם חיים עם האמת הטהורה, דהיינו להיות הוויתי.
כל אדם יודע המון אמיתות, אבל רק חי עמן ביחס להחדרתן בנפשו והחדרתן בנפשו ביחס לדיוק מחשבתי ומעשי. לכן כדי שיהיה אדם הוויתי עליו לדעת "הווה" ואיך כל פרט בחייו מתקשר ל"הווה" - "רצון הווה", כפי שנכתב לרוח_דרומית באשכול הנזכר.
אני מקוה שכעת הובנתי!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 13:56 |
|
| |
אי אפשר להסביר בכמה מילים פשוטות? סליחה אולי אני טפשה אבל לא הבנתי!
אני בסך הכל הצבעתי על האובייקיטבי, והסובייקטיבי וההבדל ביניהם הטוב והישר,הבאתי את זה מר' עקיבה ור' ישמעאל ששפתם מובנת לכולנו, זה הכל.
מה שאתה וקוראים אחרים מבינים במוסר וביושר זה עניין של כל אינדיוידואל לעצמו.
תוקן על ידי - איקה - 08/10/2003 14:07:58
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 14:04 |
|
| |
אנסה להביא משל פשוט.
הגננת מצוה לילדים על נוהגים מוסריים כמו להחזיר את הדברים למקום, לדבר יפה וכו'.
אבל מעל הכל צריך שיכבדו את הגננת כדי שישמעו בקולה.
את לא כוללת את כיבוד הגננת במלה "מוסר" ואני כן! מובן?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 14:16 |
|
| |
אז אתה מאמין שלא לשמה - גם זו לטובה, גדולים וטובים ממך לא יכלו לה!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 14:19 |
|
| |
הגננת הזו כבודה במקומה מונח בלי קשר לילדים אותם היא מלמדת היא יש לה כבוד כמובן מאליו בעיניי, המקצוע שלה לא תלוי בנו הילדים היא תהיה גננת גם אם שינינו לא נהיה ולא יהיה כל העולם כולו, הוא יהיה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 14:37 |
|
| |
איקה,
אשאיר לך את המלה האחרונה, אך הניחי לי לומר את הלפני-אחרונה.
"לשמה" פירושו לשם האמת שבדבר. האמת שבעבודת השם היא למען "עשות משפט ואהבת צדק והצנע לכת". ייתכן ואת קוראת "לשמה" רק לעשיה לשם האבסורד שבדבר כפתי המאמין וכפי שניסיתי להסביר באשכול אחר, אז שוב הויכוח הוא אך לשוני ואם כן דרוש קודם שנתמקד באשכול מילון כדי שנסכים על מלל תקשורתי!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 14:42 |
|
| |
חה, אני פתי! משאירה לך את הלפני בגדול!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 19:26 |
|
| |
איקה,
כתבת על איסורי עריות. ש'הן ניתנו להגבלת היצר הסקסואלי'.
מה העניין בהגבלה זו? מה השלמות שבזה.
כתבת, 'שרוב המצוות אינן עוסקות במוסר אלא באו לתקן נפשו של האדם, שזה אמצעי אל הגעת השלמות והיא הכרת ה'.
א. מה השלמות בהכרת השם.
ב. מה העניין להגיע לשלמות זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 20:09 |
|
| |
אזורי
אני אנסה לענות בבירור אחת לאחת על שאלותיך
והיות ואני קצרה בזמן אתן לך רק ראשי פרקים מתומצתים לשאלותיך מתוך שמונה פ' , ומחר בעזר השם ארחיב אם תרצה
על איסורי עריות ואיסורים בכלל להגבלת היצרים והתאוות כדי להגיע לאיזון הנכון, למידה האמצעית
למשל : רב התאווה------------- זהירות (יראת חטא)---------------העדר הרגש הנאה
לסקס כמו לאוכל אדם קשה לשים גבולות ולכן:
"התורה לא אסרה מה שאסרה, ולא צוותה מה שצוותה- אלא מפני זאת הסיבה, רצוני לומר : כדי שנתרחק מן הצד האחד יותר על צד ההרגל. שאסור המאכלות כולן, ואיסור הבעילות האסורות….. זה כולו…להתרחק מקצה רב התאווה ריחוק גדול, ולצאת מן המצוע אל צד העדר הרגשת ההנאה מעט, עד שתתחייב ותתחזק בנפשותינו תכונת הזהירות.
השלמות מגיעה כאשר האדם שומר על יציבות איזון מידותיו, הולך בדרך האמצעית הישרה (האוביקטיבית) 10 מעלות המידות ו3 מעלות שכליות:
על שהמצוות באו לתקן נפשו של האדם:
נבלה---------------טוב לב-------------יתרון טוב הלבב
וכן כל מה שבתורה כנתינת המעשרות, והלקט, והשכחה, והפאה, והפרט, והעוללות, ודין שמיטה ויובל, והצדקה – זה כולו מיתרון טוב הלבב עד שנתרחק מקצה הנבלה ריחוק גדול ונתקרב לקצה יתרון טוב הלבב….ובזאת הבחינה בחן רב המצוות, תמצאן כולן מרגילות ומלמדות כוחות הנפש…כמו שאסרה הנקימה והנטירה וגאולת הדם באומרו לא תקום ולא תטר, עזוב תעזוב הקם תקים עימו - עד שיחלש כוח הכעס והרוגז. וכן השב תשיבם…." וכו' דוגמאות לכוון את האדם אל הפעולות הממוצעות.
מה עניין השלמות? מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון, האדם הוא חומר שצריך לקבל את הצורה (השכל) וכשלא הגיעה לה צורה –" יהיה כאילו מציאות ההכנה שבה לקבל הצורה ההיא לבטלה"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 23:25 |
|
| |
היינו, שהמצוות באו לתקן נפשו של האדם. העניין בתיקון נפשו של האדם, הוא הערך המוסרי העליון שכל המוסר נובע ממנו.
כל מחשבה דיבור ומעשה מוסרי הוא הויתו של נפש מתוקנת.
|
|
|
|
|
