שיעור תורה שבועי בהר הבית

תמהני עליך מיימוני, שאתה תפקפק במי שסומך על בירור הלכה שלו להתיר כנגד המעדיפים את החומרא מספק? למיטב ידיעתי אין המתירים סומכים את יתדותיהם על שיקולי כיבוש ומלחמה אלא אך ורק על בירור מקום העזרה. לעומת זאת, האוסרים אינם באים מכח קושיא ספציפית על דרכם של המתירים אלא אך ורק מכח הטענה כי עדיף שלא להכנס לבית הספק.

עצם הערך שבתפילה על הר הבית אינו חידוש של דורנו, הלא הרמב"ם השתבח בכך שזכה להתפלל שם, וכבר במדרשים מובא כי התפלה על הר הבית היא ביטוי להשתוקקות לבנין הבית. אכן, המציאות מראה כי אותם העוסקים בכך הם אלה שענין המקדש במעייניהם, ואילו בין האוסרים יש כאלה שכל הענין לא נראה להם משום שיש להם רתיעה כללית ממקדש וקרבנות. אם זו הבעיה למה להתחבא מאחורי שיקולי כרת?

שאלת הכיבוש וכו' מצטרפת גם היא אצל חלק מהעולים למוטיבציה לעלייה (ולא להיתר, וכדלעיל). באופן דומה, בעלי עמדות פוליטיות הפוכות נוטים לראות בעלייה להר הבית ענין מגונה.

כללו של דבר, עצם הערך הדתי שבתפלה על הר הבית כביטוי לכמיהה למקדש יש לו בית אב במדרשים ובראשונים, וכבר אמרו "מכלל דבעיא דרישה". לא על הרב *** תלונותיכם כי אם על הרמב"ם. אם נסכים על עצם הערך, יש טעם לנהל את הויכוח על המחיר שכדאי לשלם עבור ערך זה (אם מחיר הלכתי של כניסה לבית הספק, ואם מחיר פוליטי).

י"י ,

בין מצד הערך ההלכתי ובין מצד הערך הפוליטי לגבי הפלסטינאים, מאחר ויש מקום לכאן ולכאן, יש לכל אחד על מי לסמוך שעל כגון זה נאמר "אין למחות". [ואין הכוונה דווקא שאין צורך למחות אלא שאין ראוי למחות.]

אך יש כאן ערך פוליטו-הלכתי שמאחר ו"זרם" הציבור החרדי אינו עולה, הרי מוציא העולה להר הבית את עצמו מהזרם, אא"כ יכול למצוא מחסה זיהוי שייכות להרב זילברמן ז"ל ובהנחה שהמשוייכים לו עולים!

א. מרבית העולים אינם שייכים לזרם החרדי בלאו הכי.
ב. אם באנו לחוש לדבריך, מה לנו פה באתרא קדישא הדין?

.




Zachiz :

זכותך, כמובן, לעשות לעצמך רב, כזה שאיננו "ששיקוליו הם 'לא להתגרות בגויים' " . זכותי, מנגד, לחלוק עליך במסקנותיך, אף אם הרב אלישיב אינו הרב שלי.


הרב גורן פסק שיש לעלות ולהתפלל על ההר? יתכן. מדוע הרבנים הראשיים שהחליפוהו לא המשיכו בדרך זו? האם את נימוקיהם אתה מביא, או שרק את נימוקיו של הרב גורן אינך מביא?!


לגבי פסיקתו של הרב זילברמן, אמשיך את דבריך:
כאשר אחליט לעטות, כפי שתיארת שפסק, ציצית תכלת, אדבר אתך שוב בנוגע לעליה להר. כיום, אין לי תחת חולצתי אלא ציצית עם פתילי צמר כפי שאבותי הולכים כבר שנים הרבה,.

ואגב, לא ראיתי פתילי תכלת רבים מבצבצים מתחת חולצות האנשים, או שמא תאמר כי רק אלו שאינם מוציאים ציציות, הם אלו המטילים בהם פתיל תכלת?



צר לי מאד לקרוא כי " פופולריות זו האמצעי היחיד כיום לקבוע איזה רב מקובל יותר. אז מכל הרבנים בעולם שעונים לשו"תים באינטרנט הוא הגדול מכולם."

אם הקריטריון לקבוע אחרי פסיקתו של מי הולכים היא הפופולריות, אנא נבוא?

ואולם, את עצמך אתה מפיל כאן בפח, שכן גם לדבריך, רוב הפוסקים ורוב העם, אינם עולים להר. ואם הרוב הוא הקובע, כפוף עצמך לדעה זו, והשאר לך ממערב לכותל המערבי !



הברכה שרויה בסמוי מן העין? מכאן אתה מסביר לי כי יש לעלות בהר בהחבא, כגנבים בלילה. ואכן, אחד אחד ובאין רואה אתה וחבריך עולים, ואף את השיעור שאתה מציע לנו ללמוד, אתה מציע ללמוד בהחבא ובהליכה, מפחד עינו הפקוחה של חארת' אלאוקאף המלווה את הקבוצה.
אכן, קידוש שם שמיים.



האם מכך שיהודים שאינם שומרים על דיני טהרה עולים טמאים, מותרת העליה? נימוק כזה מעולם לא שמעתי אף בקרב הפוסקים שיש לעודד עליית יהודים להר. הפוסקים כך מנמקים את פסיקתם באיזון בין ציווי לבין איסור. בין כיבוש הארץ לבין הטומאה, בין לא תחונם לבין הזר הקרב יומת.
הכי נאמר כי אם יהודים רבים אינם שומרים על דיני נידה " נראה שאין כל חשיבות לפסק הלכה זה שנועד למנוע מקרים כאלו, וההיפך הוא הנכון." וכל ההלכות של ההרחקה (גם הן רק גדר ! ) בטלות ומבוטלות?!




כואב הלב וזועקת הנשמה על ההרס הנעשה בשרידי קדשינו על ידי בני ישמעאל. האם כאב לב זה מצדיק עליה בהר? זו שאלה כבדה שלא תפתר על ידי הזמנתך לשיעורים הניתנים בהר.


ודרך אגב:
בירושלים נילמדים שיעורים רבים במקומות רבים נוספים, ומצוות לימוד תורה יכולה להתקיים בהם בלי להכנס לכל השאלות והבעיות הכרוכות במחלוקת הלכתית על היתר/איסור עליה להר הבית בימינו.

יצחק יונתן

חס ליה לזרעיה דאבא לפסול מי שלומד ומעיין ופוסק לפי הבנתו - אם הוא פוסק נכון.

כל מה שביקשתי הוא הבהרה של הטעמים. בעניותי, לא ידעתי אם הכותב - במחילה מכבודו - מבקש לעלות בהר בגלל שהוא מבקש לזכות למעלה של תפילה במקום קרוב למקדש, או מסיבות אחרות, כגון קירוב הגאולה למי שסובר שזה מועיל, או כדי להראות לגויים שהר הבית בידינו ולא ויתרנו עליו, ועוד.

לכן מן הראוי היה לדעתי לדון בסוגיא זו עצמה. היכן אסור והיכן מותר. למה אסור, ומה טיבו של איסור זה, כפי שאנו דנים בכל נושא הלכתי שהוא.
וקויתי שמישהו אחר, שמונח בענינים, יסכם את הנושא עבורנו.


שגיאות מי יבין


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כולם,

לגבי ההלכה המעשית בחיים הלא-וירטואליים, "מאי עמא דבר" הוא הקובע הראשוני והסופי, בין אם נקרא לזה "פופולריות" או כל פופו שהוא. [גם לגבי התכלת -פוסט-רדזימין- שנוהגים השייכים לרב זילברמן ושהסכים עליו להב"ל ולרפואה הרב אלישיב, בכל זאת דומני שבעצמו עדיין אינו לובשו.]

באשכול הצפוי על תוקף מנהג והלכה, אמורים לעסוק בנושא!


י"י,

לגבי אתרא קדישא הדין לא עסקינן כי אכן הוא הוא הר השם הוירטואלי בעצמו ויה"ר שיתרחקו ממנו טמאי מקלדת. אך לדאבוננו בהר ציון הפיזי ששמם, עדיין עלינו להתחשב גם בשיקולים פרקטיים שאידיאולוגית היינו מעדיפים בלעדיהם!

תוקן על ידי - ווטו1 - 21/09/2003 16:51:07

מואדיב,

הכל מודים כי עיקר הדין הוא שכניסה להר הבית מותרת לטמאי מת. הרוצה להחמיר עליו הראיה. האם האוסרים הביאו ראיה לדבריהם?

למיטב ידיעתי כל הטעם לאיסור הגורף הוא כדי למנוע כניסה שלא על פי דין. כמובן, אין בכח חכמי דורנו לחדש גזרות מדעתם, ואף לדעת האוסרים אין מקום להשוות איסור זה להרחקות נדה שהזכרת. מבחן התוצאה מאד משמעותי כאן, הן ברמה הפורמלית (לא פשט איסור זה בכל ישראל) והן ברמה התוכנית (מה טעם בגזרה אם איננה משיגה את מטרתה).

על כל פנים, יבואו המחדשים איסורים מדעתם וינמקו את עמדתם. אין בכח אדם לאסור את המותר רק ללא טעם. מה עוד שכל הבקיאים בנושא (לפחות על פי הידוע לציבור מפרסומים וכדומה) תמימי דעים שהכניסה באופן הנעשה כיום אין בה חשש כניסה לעזרה, והאוסרים אינם אוסרים אלא מכח חוסר ידיעה, ועל כגון דא אמרו כח דהיתרא עדיף.