בית פורומים עצור כאן חושבים

שיעור תורה שבועי בהר הבית

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/9/2003 22:39 לינק ישיר 

באמרי פשוט כוונתי שהדברים ברורים, נהירים ונכונים כך שמרוב פשיטותם לעתים אין צורך לחזור עליהם.

ואם פגעתי - סליחה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2003 23:07 לינק ישיר 

צמח- יש לך בעיה רצינית עם הבעת מה שבכוונתך לומר , וזה השתמע לא רק לי כנראה, ויש לך בעיה רצינית גם עם הבנת הנקרא

יצחק אמר: "נראה לי שיש לך בעיה ששורשה בכל הרעיון של המקדש"

אני עניתי בלי שום קשר לדברי מואדיב : "יש לי בעיה עם כל מה שעלול להחריף את הסכסוך...

וזה לפני הבעיה שיש לי עם המקדש" איפה ראית רמז לזה שיש לי מה להוסיף על דברי מואדיב. ( בלי שום קשר לזה שיש לי או אין לי מה להוסיף)

ובכל זאת איזה משהו קטן להוסיף, למרות כל מה שנאמר על הרמב"ם באשכול הזה, הוא אינו מונה את ישוב הארץ בין תרי"ג מצוות!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 08:45 לינק ישיר 


מואדיב:
על-פי ההלכה אסור לטמאי מתים להכנס למקום המקדש, ואילו לתחום הר הבית - מחנה לויה מותר להכנס רק לאחר טבילה במקווה, ועמידה בדרישות ההלכה של מורא מקדש. ישנה מחלוקת האם השכינה עדיין שורה במקום, ובשל כך הגבלות הכניסה אליו עדיין קיימות. הראב"ד הוא בין המעטים שטוענים שאין שכינה במקום כשאין מקדש.
משום כך ההלכה כיום היא שלא ניתן לדרוך במקום המקדש, מכיוון שכולנו טמאי מתים, אבל בשאר תחומי מחנה לויה מותר להכנס רק בטהרה של "טבול יום".
אין מסורת לגבי מיקומו המדוייק של בית המקדש, אך קיימת מסורת רציפה לגבי מיקומו הכללי (אזור כיפת הסלע) בפסגת ההר, לכן ישנם אזור בהר הבית שאין כל ספק לגבם שאינם בתחום המקדש.
כמו כן, הר הבית בימינו שטחו גדול פי ארבעה יותר ממחנה לויה, בעקבות התוספות שבנה הורדוס למתחם. כך שישנם מקומות רבים שניתן להכנס אליהם גם ללא טהרה.

לכן הביטוי שהשתמשת בו "והזר הקרב יומת" אינו שייך כלל לשאלת כניסה להר הבית בימינו.


בנוגע לחשיבות התורה, ברור לכל עלמא שהתורה כיום היא אינה התורה שתצא בעתיד מן המקום אשר בחר ה'. זאת מפני שהיא אינה אחידה, והיא נעשתה "תורות הרבה" כפי שהזהירו הפרשנים השונים בפירושם לפרשייה לפסוקים בספר דברים יז:
ח כי יפלא ממך דבר למשפט בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל-המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו: ט ובאת אל-הכהנים הלוים ואל-השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט: י ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך מן-המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך: יא על-פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט אשר-יאמרו לך תעשה לא תסור מן-הדבר אשר- יגידו לך ימין ושמאל: יב והאיש אשר-יעשה בזדון לבלתי שמע אל-הכהן העמד לשרת שם את-יהוה אלהיך או אל-השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל: יג וכל-העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד:

כמו כן, לא חסרים פסוקים ברוח : כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2003 08:51 לינק ישיר 

איקה:
לגבי מצוות יישוב ארץ ישראל, להלן דברים שכתב הרב מלמד בנושא:
יסודות אלו באר היטב בעל פה ובכתב מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, למשל במאמרו "למצוות הארץ" (לנתיבות ישראל מהד' תשל"ט ח"א ע' קכ-קכב), ובאר תחילה גודל חשיבות המצווה, שהיא היחידה שדוחה שבות, שהתירו חכמים לקנות בשבת בית בארץ ישראל מגוי, כמבואר בגיטין ח, ב, וב"ק פ, ב, ובתוספות שם. וזה דבר גדול, שהרי בטלו חכמים תקיעת שופר ונטילת לולב כשחל ר"ה ויום ראשון של סוכות בשבת, אע"פ שמדובר במצוות דאורייתא. ואילו לצורך ישוב הארץ בטלו חכמים דבריהם והתירו איסור שבות שמקורו באסמכתא, ולדעת הסמ"ג אמירה לגוי אסורה מהתורה עי"ש. ועוד הוסיף כלפי המפקפקים בתוקף חיוב המצווה, שמה שמובא בתוס' כתובות קי, ב, בשם ר' חיים "שאינו נוהג בזמן הזה", כבר המהרי"ט (יו"ד כח) ועוד הרבה גדולי רבותינו האחרונים (עי' גליון מהרש"א כתובות שם, וחת"ס יו"ד רלד), קבעו שאיזה תלמיד טועה כתבו. ובתשובת הריב"ש שפ"ז כתב, שמצוות ישוב ארץ ישראל אינה מצווה לשעתה אלא מצווה המתקיימת לעולם ומצווה ותועלת לכל ישראל. וכתב שלא ניתן לחלק בין שני צדדי המצוות, היינו השלטון הכללי והישיבה הפרטית, וכמו שהכיבוש מצווה תמידית כך הישיבה. ולא היו מתירים חכמים לקנות בית בארץ ישראל בשבת ולעבור על שבות אם לא היה בזה מצווה מהתורה. ועוד שאמרו על מצוות ישוב הארץ שהיא שקולה כנגד כל המצוות, ולא יתכן לומר כך על מצווה דרבנן, (ודברי חכמים אלו נאמרו אחר חורבן ביהמ"ק השני). ומה שהרמב"ם לא מנה אותה במניין התרי"ג, אין זה מפני שהיא למטה מערכן של שאר מצוות אלא מפני שהיא למעלה מערכן הרגילה, ולכן אינה נמנית במנינן המפורט, וכפי שהשריש בשרשיו לספר המצוות, שאין ראוי למנות הציוויים הכוללים כל התורה, וכפי דבריו במצווה קנ"ג.
עוד נציין כי המצווה היא לרשת את כל הארץ לפי גבולות ההבטחה, וכן הזכיר הרמב"ן את הפסוק מדברים א, ז: "פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת".


לדעת הרמב"ן, כל מצוות התורה אין להם משמעות בחו"ל, אלא רק למטרה שלא ישתכחו ושלא יהיה מצב שלא נהיה רגילים להם כאשר נגיע לארץ. לדעתי, משום כך אין מצוות יישוב בארץ אצל הרמב"ם, מפני שזהו תנאי לכל המצוות.
כמו כן, הרמב"ם אמר שבניין בית המקדש היא מצוות עשה, שתקיפה גם בזמן הזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2003 10:29 לינק ישיר 


ידעת שהרב זלמן מלמד רוצה לשנות את שמו של צ,ה,ל לצבא ההתקפה לישראל?
אז הרב מלמד אמר, ואתה בונה על דבריו.

בשבילי הרב מלמד אינו סמכות!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 10:47 לינק ישיר 

לא נראה לי שהוא רוצה לשנות את שמו לצבא התקפה לישראל, אולי לצבא ישראל. כי באמת צבא תפקידו לא רק להגן אלא גם לקדם מטרות.

מכל מקום, לא ציפית שתקבלי את הדברים בגלל שהרב מלמד כתב זאת, אלא בשל המקורות שמובאים שם. הייתי יכול להביא את המקורות לבד, אבל מכיוון שאני מכיר אותם דרכו, אבל כל הביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2003 10:53 לינק ישיר 


את ההצעה שמעתי במו אזני בשידור ברדיו- חוץ מזה שנכתב בעיתון על הצעתו לשנות את השם באלה המילים.

למה התכוון הרמב"ם כשלא מנה את מצוות ישוב הארץ - זו השערה, מפי מי שזה לא יהיה.
מחלוקות רבות היו בין הרמב"ן לרמב"ם, ולא בכל המקרים הרמב"ן "ירד" לסוף דעתו של הרמב"ם או ההיפך.

מעניין איזה נימוק תתן לעובדה שבכל ארבעת הפרקים הראשונים במשנה תורה , בהלכות יסודי תורה , הרמב"ם אינו מזכיר אפילו פעם אחת את הארץ, או את ישראל!





תוקן על ידי - איקה - 24/09/2003 11:11:02



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 11:03 לינק ישיר 

מה הקשר בין מצות יישוב הארץ למצות בנית המקדש או הקרבת קרבנות?

הרמב"ם פוסק שמותר ויש להקריב קרבן פסח גם ללא מקדש.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 11:05 לינק ישיר 


צמח-שוב התעוררת? סתם התחשק לי להוסיף בלי שום קשר.

מלבד הקשר שהמקדש הוא בגבולות הארץ



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 11:15 לינק ישיר 

אני מתעורר כשמניפים רמב"ם (או כל דבר אחר) ביד רמה, אבל מתעלמים במזיד ממה שלא נוח להתמודד איתו או שלא מתאים להשקפת העולם העכשוית של נושא הדגל.

אי אפשר לתפוס מקל כה גדול בשני קצוותיו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 11:26 לינק ישיר 


צמח- למה שאתה תתפוס את המקל הגדול הזה בשתי קצוותיו?

אתה לא מסתפק בלהחזיק קצה אחד? אני אחזיק בקצה השני!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 11:28 לינק ישיר 

אחת הבעיות הגדולות כיום במתודות של החוקרים השונים במדעי הרוח, הוא שהם חושבים שנתונים שלילים הם ראיות. בעיה זו אינה קיימת אצל לומדי התורה.

איקה, את לא יכולה להסיק מסקנות מדברים שלא נאמרו או לא נכתבו, אפשר רק להסיק מסקנות מראיות חיוביות.

מכל מקום הרמב"ם כתב את ספריו רק כדי לעזור לנו לפרש את מצוות התורה, הוא לא בא להחליף אותם. לכן נקודת המוצא של כל אדם הלומד תורה היא ראשית כל התורה שבכתב, שבא יש את השלד של כל המצוות, לאחר מכן התורה שבעל-פה באה להוסיף פרטים על כל מצווה ומצווה, ולעתים גם מוסיפה מצוות שלא נאמרו בתורה שבכתב.
אבל ברור לכל בר דעת, שהרמב"ם ידע שעם ישראל צריך לשבת בארץ ישראל, והוא אף ניסה לעלות לארץ. לא יתכן שהרמב"ם ישקיע מאמצים בעניין שאין מצווה בו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2003 11:59 לינק ישיר 

כשמחזיקים מקל בצד אחד הצד השני מוחזק גם הוא.

אבל כשמנסים לנסר חלק ממנו ולהניף את הנסר או את הקיסם יש לנו שני מקלות.

ולעניננו - האם באמת אפשר להפריד ולגזול חלק מהרמב"ם מבלי להזדקק לכל עומק ורוחב השקפת עולמו בנושא המדובר כאן? (אפילו אם אפשר למצוא צידוק כלשהו להתעלמות ממה שלא קשור לנדון הספציפי העכשווי).

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו:

"לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא."


תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 24/09/2003 12:08:39



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/9/2003 12:05 לינק ישיר 

איקה, אם כל הדברים שלהלן מקובלים עליך, אז אפשר להתחיל לדבר:

הלכות מלכים ומלחמות פרק ה
א אין המלך נלחם תחילה, אלא על מלחמת מצוה. ואיזו היא מלחמת מצוה--זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות--והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
ב מלחמת מצוה--אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת. אבל מלחמת הרשות--אינו מוציא העם בה, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ג ופורץ לעשות לו דרך, ואין ממחין בידו. ודרך המלך--אין לה שיעור, אלא כפי מה שהוא צריך: אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה, או מפני שדהו של זה, אלא הולך בשווה, ועושה מלחמתו.
ד מצות עשה להחרים שבעה עממין, שנאמר "החרם תחרימם" (דברים כ,יז); וכל שבא לידו אחד מהן, ולא הרגו--הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טז). וכבר אבדו, ואבד זכרם.
ה וכן מצות עשה לאבד זרע עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט); ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו--שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז). מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא, תשכח" (דברים כה,יט) בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
ו כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין--הרי זה כיבוש רבים, והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושוע לכל דבר: והוא שיכבשו אותה, אחר כיבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
ז ומותר לשכון בכל העולם, חוץ מארץ מצריים: מן הים הגדול המערבי ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר--הכול אסור להתיישב בה.
ח ובשלושה מקומות, הזהירה תורה שלא לשוב למצריים--"לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז,טז), "לא תוסיף עוד לראותה" (דברים כח,סח), "לא תוסיפו לראותם עוד, עד עולם" (שמות יד,יג). ואלכסנדרייה בכלל האיסור.
ט [ח] מותר לחזור לארץ מצריים לסחורה ולפרקמטיה, ולכבוש ארצות אחרות; ואין אסור אלא להשתקע שם. ואין לוקין על לאו זה--שבעת הכניסה, מותר הוא; ואם יחשב לישב ולהשתקע, אין בו מעשה.
י וייראה לי שאם כבש מלך ישראל ארץ מצריים על פי בית דין, שהיא מותרת; ולא הזהירה תורה אלא לשוב לה יחידים, או לשכון בה והיא ביד גויים, מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות, שנאמר "כמעשה ארץ מצריים . . ." (ויקרא יח,ג).
יא [ט] אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם--אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ, אסור--אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין.
יב במה דברים אמורים, בשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר. אבל אם היו הפירות בזול, ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר, ואבדה פרוטה מן הכיס--ייצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת, אינה מידת חסידות: שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו, מפני צרה גדולה יצאו, ונתחייבו כליה למקום.
יג [י] גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל, ומנשקין אבניה, ומתגלגלין על עפרה; וכן הוא אומר "כי רצו עבדיך, את אבניה; ואת עפרה, יחוננו" (תהילים קב,טו).
יד [יא] אמרו חכמים, כל השוכן בארץ ישראל, עוונותיו מחולין--שנאמר "ובל יאמר שכן, חליתי; העם היושב בה, נשוא עוון" (ישעיהו לג,כד). אפילו הלך בה ארבע אמות, זוכה לחיי העולם הבא. וכל הקבור בה, נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר "וכיפר אדמתו עמו" (דברים לב,מג). ובפורענות הוא אומר "על אדמה טמאה תמות" (עמוס ז,יז). ואינו דומה קולטתו מחיים, למי שקולטתו לאחר מיתה. ואף על פי כן גדולי החכמים היו מוליכין את מתיהן לשם; צא ולמד מיעקוב אבינו, ויוסף הצדיק.
טו [יב] לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים; ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל: שכל היוצא לחוצה לארץ--כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר "כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים" (שמואל א כו,יט). ובפורענות הוא אומר "ואל אדמת ישראל לא יבואו" (יחזקאל יג,ט).
טז כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ--כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, שנאמר "בבלה יובאו, ושמה יהיו" (ירמיהו כז,כב).

לסיכום, ליחידים יש היתר לשכון בחו"ל, אבל צריך סיבה טובה מאד בשביל זה. יש מצוה לשכון בארץ, ואף לכבוש אותה, ומותר אפילו לכבוש ארצות נוספות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/9/2003 12:06 לינק ישיר 


בזה אני גמרתי את התוספות שלי לדיון זה, וזה כמובן בלי לשכוח את כל דברי מואדיב הפשוטים החכמים והבהירים!






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שיעור תורה שבועי בהר הבית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
לדף הקודם 1 2 3 4 5 6 8 9 10 לדף הבא סך הכל 10 דפים.

bholext
2009 © כל הזכויות שמורות לבחדרי חרדים. קטגוריית אקטואליה וחדשות: עשרות פורומים הכוללים חדשות נעייס, מה קורה בחצרות חסידים, חדשות מחסידויות שונות בארץ ובעולם, דיונים בנושאי אקטואליה, פוליטיקה, בטחון ועוד.