שיעור תורה שבועי בהר הבית

י"י

הזכרתי טומאה, והיא כוללת טומאות הרבה.

.

zachiz :

יעלו עשבים בלחייך, ועדיין הסידור שלי יהיה רלוונטי.




ייתי ולא אחמיניה

עובדה שאין אוסרים נסיעה ברכב משום פיקוח נפש. לאנשים המתפללים בהר הבית יש אפשרות להתפלל בבית כנסת נורמלי. יש בחירה אם להתפלל במקום שיש בו סכנה (לא מתפללים בחורבה למשל, מס' ברכות) העליה להר הבית תסכן סכנה גדולה רבים וטובים ורבים ולא טובים, שלא שותפים לפרשנות הזו של הרמב"ם, עם כל הכבוד. ובכלל, ממתי מהרהרים על תוקפו של איסור? מה זה משנה מפאת מה האיסור, האיסור קיים, וד"ל.
ליצחק, אתה מוכן לקחת את הסיכון שזה אכן יוביל למלחמת עולם, ולשאת בתוצאות. רוב רובו של הציבור בישראל-לא מוכן.
וכמו שאמרתי, אלו מהחילונים שבאיוולתם מקדמים את הרעיון הזה , עושים זאת מטעמים ציוניים חילונים ולא טעמים הלכתיים.


תוקן על ידי - עכנאי - 24/09/2003 14:30:09

תקנה חדש?

או איזה סידור יש לך?

מואדיב יקירי,

למען הקיצור, אנא אמור את טיעוניך בפירוש במקום להסתירם במשפטים חסרי משמעות.

אמרת כי תפלה בבית הכנסת עולה בידך ללא תחבולה. זה כמובן לא רלבנטי לנידון דידן (ואם דרוש הסבר נוסף מדוע, אנא אמור זאת). בפעם השניה שינית את הטיעון לאמר: יש מצווה להתפלל אך אין מצווה להתפלל על הר הבית בחסות הוואקף. ובכן גם כאן הרישא לא רלבנטית. הדיון הוא האם יש או אין מצווה (או ערך דתי) בתפילה על הר הבית. אין שום טעם להשוות זאת למצוות אחרות.

לעצם ההנחה שלך כאילו אין כל מצווה בעלייה להר הבית בכר הארכנו לעיל, ולא ענית לי על עיקר טענתי. האם לדעתך דברי הרמב"ם באיגרת מתיישבים עם ההנחה שלדעתו אין כל ערך דתי בתפילה בהר הבית?

שרבוב הוואקף לכאן, מלבד הערך הקומי שלו, אף הוא חסר משמעות. ראשית נדון אם יש ערך בדבר (ונראה מדבריך שאתה מסופק בזה, לכל הפחות). אם נסכים שיש ערך בזה, יש מקום לדון האם העובדה ששוטרי הוואקף מטיילים אף הם בהר הבית היא שיקול להמנע או לא.

קיצורם של דברים, להטוטנות רטורית אינה תחליף לטיעון תקף.

צמח,

ה"ציץ אליעזר" יוצא כנגד אותם שפירשו כאילו הרמב"ם נכנס במקום העזרה, בניגוד לשיטתו הוא בהלכות ביהב"ח. כמובן, לא על זה הדיון, ואף הצי"א עצמו מפרש כי הרמב"ם (ולא הרמב"ן כפי שצוטט בטעות במספר מקורות) התפלל על הר הבית.

קטעים משו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א:

(ג) …עכ"פ לפי זה לא נדע כבר לא רק מהיכן למדוד כי אם גם באיזה מדה למדוד, ולכן ברור הדבר שמספק יש לאסור כל השטח שמבפנים לחומת הר הבית.

(סא) ... ומזה נבין שהא מעבר לחומת הכותל ולפנים היה הדבר פשוט בעיני כל הגאונים הנז"ל שאסור ליכנס, וחייבים כרת כשנכנסים לפני ולפנים, וכך פירשו בהדיא בהמשך דבריהם בזה.

(סב) ועוד זאת מספרים זקני ירושלים ומצביעים על מקומות שמסביב לחומת הר הבית שהיו נזהרים גם שם מללכת, כגון על מסילה שמאחורי החומה המזרחית, וכן על מקומות וחצרות שגרים שם עכו"ם בצד החומה הצפונית, וכן בצד החומה המערבית ליד באב אל קאטנין ובחצרות הסמוכות שם ליד ביר אל שאפע וכדומה. וגם בצד החומה הדרומית מספרים שהיו מחמירים שנזהרו מליכנס בשטח הפנוי שמאחורי מסגד אל אקצה (וסמוך לחומה זאת שבצד דרומי הרי מוצאים כעת בסמוך לחומה זאת הקיימת עוד חומות בעומק. ומי יוכל לנחש איפוא איזו חומה היא חיצונה ואיזו פנימית וכו').

...

(סד) והתחשבתי, דיתכן דהזהירות שנזהרים מללכת במקומות ידועים גם מאחורי החומה, הוא זה גם בגלל דברים הנאמרים בזה בספר פאת השלחן ה' א"י סי' ג' בבית ישראל ס"ק כ"ו, דמדי דברו על החומה המזרחית של הבית כותב בלשון זה: וצריך לשקול הדבר כי אולי חידשו זו החומה כמו שאומרים שכתוב עובדא דנבנה ע"י תקיפים יהודים מאנשי שפניא שמצאו חן בעיני המלך וקיצרו ועשו החומה במקום חדש דמשמעות שחומת הר הבית היה בסוף שיפועו כמ"ש במדות ופ"ק דיומא וברש"י שם עכ"ל. יוצא לנו מדברי הפאת השלחן שיש מקום לחשוש שהחומה שלפנינו מצד מזרחית היא חומה מחודשת וחומת הר הבית האמיתית נמשכה הלאה עד סוף שיפוע ההר, וא"כ כזה החשש יש לחשוש גם בצד הדרומי שחומת הר הבית היה מגיע נמי עד סוף השיפוע שהוא חומת העיר שלפנינו וזוהי אולי איפוא הסיבה להזהירות שהרבה מאנשי ירושלים היו נזהרים מלהכנס בשטחים שמאחורי החומות האמורים, ומענין הדבר שכעת החפירות שעושים הרי מוצאים באמת שיירי חומות מאחורי חומות אלה המזרחי והדרומי וכנ"ל, וזה מחזק את מה שמסופר בפאת השלחן הנ"ז.

ומבין השיטין של דברי הגאון בעל פאת הטלחן /השלחן/ אנו למדים שסבור היה כי אלה שעשו זאת לבנות חומה לפנים מן החומה הקודמת ולמחות זכרה של הקודמת עשו שלא ברצון חכמים דעי"ז הרי מכשילים את הרבים ליכנס בשטח הר הבית, ועל כן מכנה אותם בשם תקיפים יהודים שמצאו חן בעיני המלך וד"ל...

עכ"פ איך יוכל איפוא כעת מי שהוא לבוא ולדלג על כל הגדרים והסייגים ולפרוץ פרצות גם מבפנים להורות להתיר ליכנס שם בכולו או לבחור לההיתר בשטחים ממנו לפי אומדן דעת וכדומה, וד"ל.

(סה) אל יהא דבר זה קל בעיני הבריות, ידעו בזה כי טומאת מקדש חמורה עד מאד, ונסתפק לצטט בזה לשם כך לשון התוספתא בפ"א דשבועות ה"ב, וזה לשונה: היה ר"ש אומר קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחת, וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בל"ב שעירין כל עבירות שבתורה מתכפרות פעם אחת בשנה וטומאת מקדש וקדשיו מתכפרת בכל חדש וחדש שנאמר לכן חי אני נאום ה' אלקים אם לא יען את מקדשי טמאת וגו', קשין הן שקוצין ותועבות שעשית, וטומאת מקדש וקדשיו קשה מכולן עכ"ל. ודי בזה. ויה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ונעבדהו שם ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

מואדיב:
חלק ניכר ממטרת התפילות מהסידור שלך הוא שנגיע למצב שבו הסידור כבר לא יהיה תקף.
לכן צריך להבדיל בין השאיפה והחתירה לבין מה היעד עצמו.

שו"ת יביע אומר חלק ה - יו"ד סימן כו:


שו"ת יביע אומר חלק ה - יו"ד סימן כו

יא. המורם מכל האמור שהדין נותן לפסוק כדברי הרמב"ם ורוב הראשונים והאחרונים שקדושה ראשונה קדשה גם לעתיד לבא, ולכן אסור להכנס בזמן הזה למקום המקדש, בגלל היותינו טמאי מתים, ואסור גם לטוס ולרחף במטוס או במסוק (הליקופטר) באויר מקום המקדש, מפני שהקדושה חלה גם על אויר העזרה עד לרקיע. ומצוה רבה לפרסם האיסור ולהודיע לרבים שעון כרת הוא ולא יכשלו באיסור חמור זה,

...

ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית אפי' לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא. (וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ב). וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח. והשי"ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה' בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה' תשועת עולמים. אמן.



תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 24/09/2003 14:54:37

איפה נישטאיך כשצריך אותו

צמחיוספון:

דברי הציץ אליעזר היו נכונים לזמנו. שכן, אם תשים לב טיעוניו לגבי חוסר ודאות מקום העזרה, ולגבי חוסר ודאות שהר הבית אפילו חורג מעבר לחומה המזרחית מתבססים בעיקר על היקשים מהסוג שארכיאולוגים החוקרים את המקום בימינו עושים. רק שלחוקרי ימינו ישנם נתונים רבים חדשים אשר אין ספק שהר הבית לא חרג מתחום החומות של חארם אל שריף בימינו, אחרת אנשים היו נזהרים מללכת גם בצד המזרחי בנחל קדרון.
כמו כן, ניתן לראות למרות זאת הוא לא ממש טען שלא ניתן להכנס לתחומי הר הבית, אלא רק שהמונים עלולים לדרוך במקום העזרה. בזמנו לא היו חילונים שעולים למקום, אז זה היה רלוונטי, אבל כיום לא!!!

שו"ת אגרות משה חלק או"ח ב סימן קיג ד"ה ומה שתירצת

ומה שתירצת מה שהקשה בספר אומר השכחה מה שבטור וש"ע לא הוזכר הדין דאסור לרקוק בזה"ז בהר הבית, משום שלא יצוייר למעשה דאסור ליכנס טמאי מתים לשם וכולנו טמאי מתים, הנה הא יש מקום בהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס לשם אף מדרבנן שהוא עד החיל שהיה לפנים מהסורג. ולמה דאיתא ברמב"ם פ"ה מביה"ב ה"ג שהסורג היה מקיף סביב אפשר גם החיל היה סביב ובתי"ט מדות פ"ב מ"ג מפורש כן בשם הראבי"ה, הרי מותר מכל צד אף במערבי ליכנס טמאי מתים עד הסורג שהיה רוחב איזה אמות, ולא מצאתי השיעור, ולפי' הרא"ש במדות שם שהסורג היה רק לצד המזרח מצפון לדרום אפשר גם החיל היה רק שם, וא"כ אפשר שבצדדים האחרים אחר העשר אמות של החיל אחורי העזרת נשים וכן מצד מערב היה מותר לטמאי מתים. ומשאר טומאות הא אפשר לטבול, ואם יחוש לזיבה יספור שבעה נקיים ויטבול במים חיים ויעריב שמשו, ואף שהוא מחו"כ =מחוסר כפרה= הא מותר מחו"כ אף בעזרת נשים וכ"ש בשאר הר הבית כדאיתא ברמב"ם פ"ג מביה"מ ה"ה. ונמצא שנוגע הדין שאסור לרקוק באותו המקום מהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס ומקשה שפיר. ואולי אינו ברור כ"כ איזה כותל היא אם היה קבלה ברורה שהוא כותל מערבי של הר הבית או כותל העזרה שאחורי בית הכפורת שלכן אסור לשם טמאי מתים כתירוצך וגם אפשר שהוא כותל התא שאף להרא"ש אסור. וכמדומני שבס' שאילת דוד להגאון ר"ד מקרלין מסתפק בהכותל איזה הוא. ואולי זהו טעם הגאון רי"ז מבריסק זצ"ל שאמרו עליו שלא הלך אל כותל המערבי מחשש טומאה. אבל אני תמה כי מקום שמתפללין שם הוא ודאי קבלה מדורות רבותינו הראשונים שמותר לילך לשם ואיך שייך לחלוק עליהם.

והרב קורן בספרו מוכיח מעבר לכל ספק שהכותל המערבי אינו כותל העזרה, וגם כלל לא בטוח שהיה כותל הר הבית.
אני בתור ארכיאולוג שעוסק בנושא אומר לכם בודאות שהכותל המערבי אינו הכותל של הר הבית המקודש - מחנה לויה, שהמשנה אומרת עליו ת"ק אמה על ת"ק אמה, אלא שזהו הכותל של הסתיו (שוק מקורה) שהקיף את הר הבית מכל צידיו.