מי אתה מר שושני ?

נדמה לי שבאוטוביוגרפיה של ויזל , הוא בסופו של דבר חושף את שמו האמיתי של שושני.

עורבא,
הוא לא נהג לדבר כלל בלשון מסופקת. דיבר בביטחון מופלג. אבל ככל הנראה הציג אפשרויות רבות וסקר שיטות רבות עד שלמרות שתלמידים רבים שמעו ממנו הרבה מאוד – בשורה התחתונה ישנו קושי להציג עקרונות בסיסיים בשיטתו, מלבד הידע העצום בתחומים רבים ועצם הספקנות. יש כמה וכמה וורטים, אבל לא הרבה מעבר לזה. הלא דבר הוא.
לוינס ואחרים למדו ממנו, אבל ממש לא נראה לי שאיש מהם ראוי להיקרא "תלמיד". הוא פתח שערים רבים בפני תלמידיו (ומאידך בלבל רבים מהם), אבל לא העביר להם ידע מסודר. הוא קירב את לוינס ללימוד הגמרא, אבל פשוט לי שלוינס לא מייצג את צורת הלימוד של שושני. מן הסתם היה מזלזל בזה. ושים לב שדווקא ויגודה, שהדוקטורט שלו עוסק בקריאות התלמודיות של לוינס, הוא שאומר את הציטוט שהבאתי לעיל.
אתה בטוח שלרוזנברג יש סיכומי שיעורים ששמע ממנו? מסופקני. על כל פנים, רוזנברג שמע ממנו שיעורים בשנות השלושים לחייו ולאחר שכבר למד הן בישיבות והן באוניברסיטה, ואיני סבור שראוי להגדירו בשלב זה מתחיל או חובב.

חיפושון,
לדעת ויזל שמו האמיתי הוא מרדכי רוזנבאום. זה נשמע כמו ורייאציה של מרדכי בן שושן, השם שעל הדרכון שנשא שושני, ושניתן לו על ידי תלמיד מאלג'יר, שהצליח להוציא אותו עבור שושני בגלל שפשוט זה היה שמו של קרוב משפחתו. אותו תלמיד עדיין חי וסיפר את סיפורו כמה פעמים. עוד פרטים רבים בסיפורים של ויזל ושל מלכה אינם מדויקים.

רק עכשיו גיליתי את ההתכתבות אודות מר שושני. לגבי כתביו, בניגוד למה שנכתב, אכן כתביו (לפחות חלק) נבדקו על-ידי תלמיד חכם מובהק (הוא ראש בית מדרש בצרפת) והוא קבע : אלו חידושי גדולי הראשונים והאחרונים ששושני רשם אותם כמעט מלה במלה מתוך הזכרון.

כולמרר

כמה טוב שגילית את האשכול.

אומרים שהתפוח לא נופל מעץ לימון - מהכרותי עם הקריאות התלמודיות של עמנואל לוינס תלמידו של מר שושני, שעל פי עדותו היה רבו וממנו ינק את חשיבתו התלמודית- נראה לי שדבריך הם בחינת "תורה של אמת לאמיתה של תורה"

אפשר להמשיל את דבריך,לסיפור המובא "בפרשיות לפרשת השבוע" על הרב שך "לולי תורתך" - בצורה היותר ברורה שלהם -אמנם לא קראתי את כל התגובות בעיון רב, אך כמוך ובניגוד לדברי החברים שהרוח הנשבה מדבריהם טובלה בנימת הסתייגות מהטיפוס המוזר ודרכו הדרשנית.- הן בטענה שלא היתה למר שושני שיטה, והן בטענה שעצם שיטתו היתה לרוץ משאלה לשאלה [ואני בכלל שמעתי מכמה וכמה גדולי תורה - שמהותה של חוכמת התורה היא ביכולת התלמיד לדעת לשאול, וכמה שיותר - את התשובות הוא מוצא בעצמו - ) אלה רואים ב'תופעה' בעיקר ספקנות במובן השלילי שלה-

*****************

מספרים על הרב שך, שעלה להיכל הישיבה אחרי חצות, ומצא שלושה בחורים מתמידים שעדין שקדו על תלמודם. השמיע באוזנם קושיא חמורה שטרדה מנוחתו ולא הניחה לו לישון. ניסו כוחם בתשובות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולא התיישבו הדברים על ליבו.

למחרת היום השתאו הכל, כאשר מרן לא הופיע לתפילת שחרית, אף בתחילת הסדר לא עלה לישיבה כמנהגו.

בשעה עשר הגיע, וקרא לאותם בחורים. וסיפר שהגה בסוגיא עד לפנות בוקר, התפלל כותיקין ונסע לירושלים. עלה למרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל.
שטח בפניו את הקושיא, והרב מבריסק האיר עיניו בעניין!
פתח והשמיע דברי הרב מבריסק בחדוותא שמעתא, והיו הדברים מאירים ושמחים.

כשסיים, העז אחד מבני החבורה ואמר: "נפלאים הדברים, אבל הלוא אמש העלה חברינו רעיון זה, חידש סברא זו, וראש הישיבה לא קיבלה!"

"אכן" אישר הרב שך, כשהוא העלה את הסברא - היה זה חידוש נועז, שלא התקבל בלא ראיה מוכחת. אבל כשהרב מבריסק אמר זאת, ראו שזו תורת אמת לאמיתה של תורה"

ועוד אסוציאציה שהתעוררה בי על התעקשותו של מר שושני שלא לגלות את זהותו -

מחשבות נעוריו\ פנחס שדה \ על רבי נחמן מברסלב

היה רגיל לספר הרבה מעניין מחשבותיו שהיו לו אז בימי נעוריו, בעת שעסק בעבודותיו. שצייר בדעתו שאינו רוצה להיות מפורסם בשום אופן, ולא היה רוצה לקבל זאת כלל. והיו לו כמה וכמה מחשבות בעניין זה, איך יעלים עצמו מן העולם, ומהיכן תהיה פרנסתו.

ולפעמים היו לו מחשבות שייחזר על הפתחים ואיש לא ידע ממנו.

"אלו חידושי גדולי הראשונים והאחרונים ששושני רשם אותם כמעט מלה במלה מתוך הזכרון".

לא הבנתי, אם ככה מה גדולתו ? בזה שיש לו זכרון משובח ?

באבא,

זכרונות טובה משולה לבור סוד שאינו מאבד טיפה - על פי הרמב"ם בפירושו לאבות על רבי אליעזר בן הורקנוס - זו לא גדולה מספיק גדולה בעיניך?

אם להיות פרקליט השטן לרגע,רק לצורך הפרופורציה כמשקל נגד ל"חסידות שושני" ,להלן חצי הכוס הריקה של מר שושני (מבוסס על פי האשכול):

אדם יהיר,לא יציב,בעל ביטחון עצמי מופרז,שלא עמל על חכמתו אלא ניחן בזכרון מופלג מילדותו,נרקסיסט שהרשה לעצמו להיות מלוכלך,רודף ממון,ובעל הפרעות בהגיינה חמורות.שאחר כל חכמתו,לא הטיב עם העם כפי שהיה יכול בקלות.או שמא המסתוריות היא חיפוי ובריחה מעין חוקרת של גדולי הדור?

אור_חושך
למה לכתוב ככה? אמנם אמונת חכמים אינה הצד החזק ביותר שלי אבל בכל זאת אני קצת סומך של שלום רוזנברג.