מי אתה מר שושני ?

אמשלום,
וודאי שכך. אולם שלווינס ינסה או לשכנע אותי או בצורה אחרת להעביר לי את הרגשתו.


תוקן על ידי - בעלבעמיו - 19/01/2006 11:38:49

אני מצטט:"את השיעורים באגדה שמע לוינס משושני. ידידו ד"ר הנרי נרסון הפגיש אותו עם שושני והוא למד ממנו הרבה. אצל לוינס יש כמה הנחות בפרשנותו לתלמוד, אבחר בשתיים מהן: הראשונה היא שהוא מניח שישנו קשר אורגאני בין האגדות השונות שבתוך סוגייה אגדית אחת, זהו דבר שאינני בטוח שהוא צודק בו, וזה גם חידוש שלו. השניה, שכאשר התלמוד מביא פסוק בתוך הדיון התלמודי צריך להסתכל על הפסוק הזה בתוך כל הקונטקסט בו הוא נאמר במקור – את זה לוינס למד ישירות משושני".

לא הבנתי. מה החידוש הגדול בזה שלומדים גמרא צריך לפתוח גם תנ"ך ???

בבא,
חידוש גדול מאד. בדרך כלל נוטים לומר שהגדרת הפשט הוא הסתכלות על המקרא בקונטקסט ואילו הדרש מסתכל על הפסוק הנדרש כיחידה בפני עצמה.

בסדר, תודה

ויקטור מלכה חיבר ספר בצרפתית על האניגמה של מר שושני [אולי כדאי לקרומא לו הגאון האמיתי ר' הלל פרלמן] ובו צילום מצבתו באורוגווי. וכמה עצוב היה לי לראות שכל מה שנכתב על מצבתו היה החכם שושני, כי פשוט לא ידעו את שמו!!

אי"ש הורוויץ

מתוך מאמרו של שלום רוזנברג לפרשת השבוע , ויקרא:

"אני זוכר את מורי ורבי פרופ' שושני, מצביע על קירות החדר, ורומז לי שהחדר כולו יכול להימלא בספרי קבלה, המתייחסים לכאורה לעולמות העליוניים, אך הנה באה החסידות, שהגות חב"ד פיתחה, וקבעה שהם מדברים בעצם על הנפש האנושית. ואני זוכר עוד בבירור את אמרתו, טרם הצלחתי לפענחה, גם תיקון לאה ותיקון רחל הקבליים, הם מושגים פסיכולוגיים"

פרופ' רוזנברג על מר שושני. http://ipaper.co.il/cgi-bin/v.cgi?id=hagut&sp=11_1

[ הקישור למאמרו של רוזנברג צויין סמוך להופעתו , בדף הראשון של האשכול ]

לגבי הסתכלות בכל המקור של הפסוק -
שמעתי רעיון דומה מהרב שמעון קליין (אחד מראשי בית מדרש 'רעווא') שלדוגמא בריש קידושין שהגמרא מביאה את הלימוד של קידושי כסף מגז"ש של 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון אז הוא טען שיש לעיין שם בכל הפרק שעוסק במכירה ההיא והגמרא לא באה להצביע על גזירה שווה פרטית - מילה למילה , אלא לקשר בין כל ענין המכירה הספציפית של שדה עפרון לקנין אישה.
ואולי אפילו בין התאבלות אברהם על שרה ויחסי איש ואשה (אינני זוכר מה טען במדויק).
כלומר חורגים מהמילים או הפסוק שהזכירה הגמרא אלא המילים הם רק כמראה מקום האומר לך "עיין בכל הפרק ואז תבין את הרעיון" והענין יכול להיות קשור לחלק מהפרק שהגמרא כלל לא הזכירה במפורש.
יכול להיות שלזה התכוון שושני.

ישרן:

על גז"ש קיחה קיחה, כבר הקשו, דנתתי כסף השדה קח ממני, מילת קח חוזרת על הכסף, שהוא פועל הקנין, ובפסוק כי יקח איש אשה, מילת קח חוזרת על האשה, דהיינו החפץ הנקנית (ואני כבר מתנצל לאמשלום).

ועיין בספר בתורתו של ר' גדליה שמאריך בקושיא זו ומיישב באופן דומה.

אם אני לא טועה הכיוון של ר' גדליה לא לוקח כל כך רחוק את הענין .