שנים רבות חלוקות הדעות בדבר זהותו של המלומד החידתי "מר שושני". מחקר מחודש בנושא לאור רשימות גניאולוגיות מעודכנות חושף, ככל הנראה, את האמת על האיש ועל משפחתו
לדמותו האניגמטית של מר שושני התוודעתי באמצעות קריאה בכתביו של אלי ויזל. שושני, הנודע אף בכינויים “חכם שושני“ ו“פרופסור שושני“, היה חכם מסתורי נודד שלפי המשוער נולד בשלהי המאה התשע עשרה בבריסק. מהמחצית השנייה של שנות השלושים של המאה העשרים העביר שיעורים ולימד באופן פרטי במספר מקומות, ובכלל זה בצרפת, בצפון אפריקה ובמדינת ישראל. על תלמידיו הנודעים נמנים בין היתר פרופ‘ אנדרה נהר, פרופ‘ עמנואל לוינס והרב יהודא ליאון אשכנזי (מָנִיטוּ) וייבדלו לחיים –פרופ‘ אלי ויזל ופרופ‘ שלום רוזנברג. בשנות החמישים של המאה העשרים עבר להתגורר במונטווידאו, שם נפטר בכ“ו בטבת תשכ“ח (26 בינואר 1968). בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גוברת בדמותו ובהגותו.
החשיפה לדמותו של שושני והתעלומה שסביבה עוררו בי עניין רב, ופתחתי במחקר בנושא. תוצאות מחקרי הביאו אותי למסקנה שישנן ראיות מבוססות לכך ששושני הינו לא אחר מהלל פרלמן שלמד בישיבת הראי“ה קוק ביפו.
עבר להתגורר בה ובה נפטר. מונטווידאו, אורוגוואי
צילום: שאטרסטוק
מכתב הערכה
כתביו של ויזל על שושני מספקים הוכחה ניצחת בדבר הזהות החד–משמעית שבין שושני לפרלמן. אך קודם שנפרוס את הראיה מכתבי ויזל, חיוני לייחד מילים על איגרותיו של הראי“ה קוק לפרלמן. לפי מסמכים המובאים במאמרו של משה נחמני (“אור חדש“, גיליון 15, תשע“א) הגיע פרלמן ארצה בצעירותו ולמד בין היתר בישיבת מאה שערים, וכשהקים הראי“ה את ישיבתו ביפו, בערך בשנים תרס“ט–תר“ע, שלח אליו ראש הישיבה הרב מנחם שלמה ראב תלמידים מישיבתו, ובכללם את פרלמן. פרלמן עזב את הארץ בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה והיגר לארה“ב.
יש בידינו איגרת מיום כ“ו באייר תרע“ה ששלח הראי“ה לפרלמן כמענה למכתב ששיגר אליו האחרון לאחר הגעתו לארה“ב. בו ביום שלח הראי“ה מכתב לרב מאיר ברלין בניו יורק, וממנו אנו למדים מקצת מתוכן איגרתו של פרלמן. הראי“ה ביקש מהרב ברלין לסייע לו, בכותבו כי “מתגרת יד הזמן נדד מני קודש לאמריקה, ומשם נודעתי שהוא מאין מכיר ותומך“. אנו למדים אפוא שפרלמן עזב את הארץ בגין מאורעות השעה, וקיים יסוד מוצק להניח שבדומה ליהודים אחרים הוא נאלץ לעזוב בעקבות פרוץ מלחמת העולם. איגרת נוספת של הראי“ה לשניים מתלמידיו, הלל ומאיר, כמענה למכתב שכתבו במשותף, נושאת את התאריך ו‘ בתשרי עתו“ר. מקובל לזהות את הלל זה עם הלל פרלמן.
בשתי איגרותיו של הראי“ה לפרלמן ובמכתבו לרב ברלין אנו מוצאים כינויים שונים שבהם הוא מכנהו. במכתבו משנת תרע“ה הוא מכנהו: “ידידי החתן היקר, האברך כמדרשו חריף ושנון, נבון בחדרי תורה וחכמה מר הלל פרלמן נ“י“. במכתבו לרב ברלין נוקט הוא לשון דומה: “ידידי החביב החתן הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ“י“. לעומת זאת, במכתבו משנת תרע“ו מכנה הראי“ה את הלל בראש האיגרת בכינוי “הרב“: “החתן היקר הרב החו“ב [=החריף ובקי] מוכתר במעלות ומידות יקרות מו“ה הלל נ“י“. במהלך המכתב עצמו הוא קרוי “מר הלל חביבי“.
והנה, ויזל כותב בהספד על שושני שהתפרסם בידיעות אחרונות בשנת 1968 את המשפט הבא: “פעם ראיתי אצלו מכתב שקיבל מהרב קוק ז“ל, שפנה אליו כאל ‘רבי אלופי ומיודעי‘“. ויזל היה תלמידו של שושני בצרפת בשנים 1945�, ובין חפציו היה מצוי באותה עת מכתב מהראי“ה. נקודה זו יש בה לדידי הוכחה חד–משמעית בדבר זהותו של שושני כהלל פרלמן. הסיכוי שמדובר באדם אחר שהיה תלמידו של הראי“ה אינו מסתבר.
לצד עדות מכרעת זו, קיים מקום לדון אם המכתב המתואר זהה למכתבו של הראי“ה משנת תרע“ו, או שמדובר במכתב שלא הגיענו. הכינוי “רבי אלופי ומיודעי“ אינו מופיע באיגרת הראי“ה, אך מצוי בה תוכן רעיוני דומה. בספרו של שלמה מלכה בצרפתית “מונסיור שושני“ מובא משמו של ויזל ששושני דיבר רבות על הראי“ה, שכתב לו מכתב ובו כינהו “רבי“. בניסוח זה ויזל אינו מזכיר את הכינויים האחרים שהצמיד לשושני במאמרו בידיעות אחרונות. בכל מקרה, גם אם מדובר באיגרת שבידינו, תיוותר השאלה כיצד ראה ויזל מכתב שבו מוזכר שמו הפרטי של שושני, ואין כאן המקום להרחיב בנקודה זו.
אביו של הלל, מנס פרלמן (למעלה) ואחותו, שרה מינץ
באדיבות ארכיון התצלומים,
יד ושם, ירושלים
אחיין נעלם
בדברי ויזל מצויה ראיה נוספת לזהות בין שני האישים. מעיון בכתביו של ויזל מתברר שסמוך לאחר פטירתו של שושני הוא התוודע לזהותו האמיתית כפרלמן, האמין לגישה זו ואימצה לחיקו. מסתבר לפי זה שמי שמציינים ששמו של שושני הוא מרדכי רוזנבאום לא עיינו במכלול כתביו של ויזל, אלא הסתמכו נקודתית על הימצאות שם זה באוטוביוגרפיה שלו, מבלי שעיינו במהות הדברים.
המידע הראשוני בכתובים בעניין הזהות בין שושני לפרלמן מוזכר במרומז במאמרו בצרפתית של ויזל בספרו Paroles d‘étranger, המקביל למאמרו בידיעות אחרונות משנת 1968. לקראת סוף המאמר מובאת פסקה ובה מוזכר כי חודשים אחדים לאחר פטירת שושני קיבל מכתב מרב שחשף בפניו שהוא שאר בשרו הקרוב ביותר אליו; הוא אחיינו. רב זה ביקש לבקרו, וכשעשה כן חשף בפניו את סודו של שושני. ויזל מציין כי הודות לו בא להכיר את האמת עליו. לדבריו, אותו אחיין השביעו לבל יגלה את זהותו כדי לכבד את רצון דודו.
בקובץ “מונסיור שושני“ מרחיב ויזל את היריעה בעניין אחיין זה. לדבריו, הוא נפגש עמו במשך שעות רבות וזה סיפר על זהותו האמיתית. ויזל מעיר שנכח בדמיון החיצוני שהיה קיים בינו לשושני בהיותו צעיר יותר (עמ‘ 64). ויזל מגולל דברים אחדים עליו, ובנקודה מסוימת הוא אומר שאינו בטוח שהוא רשאי למסור פרטים על חייו האישיים. ויזל מציין כי דיבר על שושני עם בני אדם רבים באופן שהוא יודע פרטים רבים עליו, והוא מזכיר מידע כללי כלשהו, לרבות העובדה שנולד בליטא (עמ‘ 15). גם כאן הוא מעלה את השאלה האם מותר לו לחשוף את דמותו המסתורית (עמ‘ 214).
אחיינו של שושני מוזכר ב“מונסיור שושני“ בשמו בידי דניאל שנורמן, שכנו במונסי: הרב מאיר מינץ. באותה עת הוא כבר לא היה בין החיים, ושלמה מלכה שוחח עם רעייתו. הרבנית חשפה שהרב מינץ, בן אחותו של פרלמן, שמע על שושני באמצעות בני אדם ששבו ממונטווידאו ודיברו עליו, והוא זיהה מיד שמדובר בדודו האבוד. בין היתר סיפרה הרבנית שמוצא המשפחה מבריסק.
ויזל מציין באוטוביוגרפיה שלו כי יודע הוא את האמת על שושני. גם כאן ויזל מוסר שהוא נולד בליטא ופרטים נוספים אחדים, ומציין שהביע בפני מלכה את דעתו שאין לחשוף את זהותו. מדבריו עולה שהתנגדותו קשורה לרצון שלא לחשוף סודות הנוגעים לאישיותו.
והנה, למרות שמחוור היטב שבשעת כתיבת דבריו ידע ויזל את זהותו האמיתית של שושני, הוא מציין באוטוביוגרפיה שלו ששמו האמיתי היה לכאורה מרדכי רוזנבאום. נראה לומר שכוונת דבריו היא שזה היה השם ששושני מסר לו. ניכר ששם זה מגלה דמיון עם השמות שבהם נודע שושני, מרדכי בן שושן, מרדכי שושני וכיוצא באלה. ויזל גופו מתייחס לשם מרדכי שושני בשיחה ששוכתבה והתפרסמה בקובץ Against Silence. הוא התבטא באמרו ששם זה הוא השם ששושני אמר לו. באורח דומה, אפשר לומר שהשם מרדכי רוזנבאום מקביל למרדכי שושני.
באשר לזיהוי בין שושני לפרלמן יוער שחוקרים שונים סומכים את ידיהם על כך. זו דעתו של פרופ‘ שלום רוזנברג, שהסתמך על דברים ששושני סיפר לו ולפיהם למד בראשית המאה בישיבת הראי“ה ביפו ובהמשך נסע לארה“ב, דמות התואמת את הלל הנזכר באיגרות הראי“ה. זו גם השקפתו של פרופ‘ דוד הנסל, נכדו של לוינס. יצוין שהן רוזנברג והן הנסל קראו לבנם הלל על בסיס הוודאות שיש להם בנוגע לזיהויו של שושני כהלל פרלמן.
תיעוד בגטו
נפנה עתה להוכחות גניאולוגיות לזיהוי שערכנו. נפתח ברב מינץ, אחיינו של פרלמן. הוא נולד בשנת 1923 ועזב את בריסק בגיל 13 כדי ללמוד בישיבות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה למד בישיבת מיר. בעקבות סיפוח מיר לברית המועצות והלאמת העיר בשנת 1939 עזבו רבני הישיבה ותלמידיה את המקום והגיעו כפליטים לווילנה, ומשם עברו לתקופת מה לקיידאן. מאיר מינץ נמנה על בחורי הישיבה שהגיעו בהמשך לשנחאי. ביולי 1946 הגיע עם גולי שנחאי לחופי סאן פרנסיסקו, השתקע בלייקווד, שם למד תורה ובהמשך אף לימד. בשנת 1962 עברה המשפחה למונסי, שם עמד הרב מינץ בראש ישיבת “בית תורה“. הוא נפטר בשבת ראש חודש ניסן תשמ“ח, ונטמן בבית העלמין של נציבי פוניבז‘ בבני ברק.
במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם מוזכר מאיר מינץ כמי ששהה בווילנה כפליט. מידע זה מסתמך על רשימת פליטים מפולין שמצאו מקלט במדינות אחרות בשנים 1939�, ותעודה זו מתייחסת לתקופת שהותו שם עם ישיבת מיר. באתר יד ושם מצויה תעודה הנוגעת לאשר מינץ, המבוססת על רשימת נרדפים מתוך תיעוד על תשלום המיסים של תושבים מבריסק משנת 1940. אשר נולד בבריסק ב�, ובאותה עת שימש מורה. שרה מינץ מוזכרת בתעודה באתר יד ושם כמי שנולדה בבריסק בשנת 1899. ממקורות אחרים ידוע שהיא הייתה אשתו של אשר ליב. שמות הוריה מוזכרים בתור מנס ופייגה, ואלה הם הוריו של הלל פרלמן, כפי שנראה. המידע על שרה מינץ מבוסס על רשימת אסירים בגטו ברסט–ליטובסק (בריסק) מתוך אוסף של בקשות לתעודת זהות שהוכנו בשלהי 1941. ב באוקטובר 1942 הוחל בחיסול הגטאות, היהודים שולחו לברונה גורה ונרצחו, ובודדים בלבד שרדו.
כל אדם מעל גיל 14 שחי בגטו היה מחויב להכין תעודת זהות שכללה את שמו, גילו, שמות הוריו ותאריך לידתו, והוא צולם לצורך הנפקת התעודה. קיימת רשימת אסירים ובנוסף ישנם הטפסים עם הבקשות לתעודת הזהות, והעתקים נמצאים ביד ושם. באתר יד ושם מופיע חלק מהמידע מתוך רשימת האסירים, וארכיון התצלומים הדיגיטלי כולל את הצילומים. מהעובדה שאשר מינץ לא מופיע ברשימת האסירים אפשר להסיק שככל הנראה כבר לא היה בין החיים. ממקורות אחרים ידוע שהיו לאשר ליב ולשרה שלושה ילדים נוספים, בן ושתי בנות. באתר יד ושם מצוי תיעוד לגבי הבן בלבד. יצחק מופיע ברשימת האסירים, והוא נולד בשנת 1925. ילדים מתחת לגיל 14 לא נכללו ברשימת האסירים, ולכן הבנות לבית מינץ נעדרות מהרשימה.
באתר יד ושם מצויות שתי תעודות על מנס פרלמן (Perelman), אביהם של הלל ושרה. יצוין ששמו היה למעשה מנחם מנס. התעודה האחת היא רשימת נרדפים מתוך רשימת תושבים יהודים שהתגוררו בכתובתו, שהוכנה ביולי 1940, ובה נזכר שנולד בשנת 1866 לאביו דוד ושהיה אלמן. התעודה השנייה שבה מוזכר מנס היא רשימת האסירים בגטו בריסק. אף במסמך זה נזכרת שנת לידתו, וכן שמות הוריו; דוד ופייגה (וצ“ל: פייגה מלכה). תעודה זו היא בעלת חשיבות משום שבספרו של מלכה מובא משמה של הרבנית מינץ שאביה של שרה נפטר קודם המלחמה, ומהמסמך הנדון עולה שחי עדיין בשלהי 1941.
מעצם העובדה שמנס פרלמן, שרה מינץ ויצחק מינץ כלולים במאגר אסירי הגטו יש בידינו את תצלומיהם. כך אפשר להצביע על דמיון חיצוני בין שושני בתמונתו בצעירותו לבין אחותו בתעודת הזהות, ולשניהם תווי פנים דומים. כן מצוי דמיון כלשהו בין שושני בתמונה הנזכרת לבין אביו בתמונתו בתעודת הזהות. כמובן שעניין הדמיון אין בו כדי להכריע את הכף בעניין הזהות שבין פרלמן לשושני, אבל בהחלט הוא יכול לשמש סניף לראיות אחרות. מידע נוסף על חלק מבני משפחתו של הלל נמצא בהעתקי תעודות במאגרים גניאולוגיים ובתעודות נוספות אחרות.
תעודת לידה ותעודת גיוס
תיאור מקדים של אביו של פרלמן ושל אחותו ומשפחתה היה חיוני כהכנה לתיעוד הנוגע להלל, ובדברינו הבאים נתייחס לשתי תעודות הקשורות בו. התעודה האחת היא תעודת הלידה שלו, ששפת המקור שלה רוסית, והעתקתה מצויה באתר JewishGen. עד כה שאלת מועד לידתו הייתה לוטה בערפל, ועתה היא מתבהרת. מלכה מציין בספרו (עמ‘ 76) ששושני נולד בסוף המאה התשע עשרה או בראשית המאה העשרים, אולם אף אדם שהכירו לא יכול היה לומר גיל מדויק. כן הוא מציין ששושני לא חשף בפני איש את מקום לידתו. הוא מעלה את ההשערה, בהתאם למבטא דיבורו בשפת יידיש, שמוצאו מליטא.
זאב הרוי כותב בפתח מאמרו “שושני על נבואת משה רבנו“ ששושני נולד בבריסק דליטא בשנת 1895 לערך. לדבריו, שנה זו ננקטה על ידו מתוך ההנחה שפרלמן הגיע לארץ כתלמיד צעיר בשנת 1910 או קצת לאחר מכן. והנה, לפי העתק תעודת הלידה של הלל פרלמן הוא נולד ב לינואר 1895. שמות הוריו: מנס ופייגה, ושם סבו מצד אמו הלל. מתברר שהשערתו של הרוי זוכה לאישור במסמך זה. אם בהתאם לתעודת הזהות שהוצאה עבור שושני באוגוסט 1952 על שם מרדכי בן–שושן נזכר שנולד ב�, לפי תעודת הלידה המקורית היה מבוגר בתשע שנים.
כאמור, פרלמן הגיע לארה“ב ככל הנראה בשנת 1915 מחמת פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לפי הידוע הוא שהה שם עד שנת 1929. תקופת שהותו בצרפת היא באופן יחסי מרובת תיעוד שבעל פה בידי תלמידיו השונים, אולם יש באמתחתנו ידיעות מועטות הנוגעות להימצאותו בארה“ב.
על רקע זה מעניין במיוחד להזכיר מסמך משנת 1917 שיש לשייך להלל פרלמן. מדובר במסמך רישום לגיוס לצבא ארה“ב במלחמת העולם הראשונה. המלחמה פרצה בשלהי יולי 1914. באפריל 1917 הכריזה ארה“ב מלחמה על גרמניה, וכחלוף שישה שבועות חויב כל גבר שהתגורר בארה“ב ושהיה בגילאי שמונה עשרה עד ארבעים ושמונה להירשם לגיוס. במאגר הרישום לגיוס לצבא ארה“ב מצוי מסמך שמולא בשלב הגיוס הראשון ביוני 1917 ואשר נוגע לאדם בשם הלל פרלמן, עם חתימתו בכתב ידו. אדם זה מוזכר כמי שנולד בירושלים בינואר 1891 והיה רווק. במשבצת של “עיסוק“ מוזכר שהוא רב, ובמשבצת של “מעביד“ נכתב שהוא מקושר לקהילת תפארת ירושלים. הוא מוזכר כאדם נמוך, מוצק, בעל עיניים חומות, שיער כהה וכמי שאינו קירח. הוא התגורר בעיר שבה הגיש את טופס הרישום לגיוס, ג‘רזי סיטי במדינת ניו ג‘רזי. בסופו של דבר פרלמן לא גויס.
התיאור החיצוני במסמך הולם בכלליות את שושני. נקודה נוספת שאפשר להצביע עליה היא שבהתאם למסמך, בהיותו צעיר לימים, טרם היה קירח. שנת לידתו במסמך שונה בשנים אחדות מגילו בתעודת הלידה אם כי חודש לידתו זהה. נהוג היה בקרב מהגרים יהודים להעלות או להוריד את הגיל בהתאם לשיקולי פרנסה או גיוס, ואין זה חריג באותה התקופה. פחות מסתבר שהוא לא ידע את גילו האמיתי, ומכל מקום נקודה זו נותרת עלומה במקצת.
נולד בכל מקום
במסמך הרישום לגיוס מצהיר פרלמן שנולד בירושלים. בהקשר זה יצוין כי מלכה תוהה בספרו אם שושני נולד בליטא, או שמא בגליציה, בפולין, בפרס, במרוקו או בישראל. יש במסמך הגיוס שהצגנו סיוע לדבריו של מלכה בדבר האפשרות התיאורטית למצער שפרלמן טען שנולד בירושלים. בהקשר זה חיוני להזכיר שויזל במאמרו הראשון בידיעות אחרונות משנת 1964 ייחד מילים לכך ששושני היה טוען שנולד במקומות שונים: “יכול היה לומר שהוא בא מארץ המשתרעת בין מאראקש ווילנה, בין קישינוב וצפת, כלכותה ורומא. זה היה תלוי במצב רוחו“. ויזל אינו מציין ששושני נהג לומר שנולד בירושלים, אם כי מדבריו נראה לומר שהוא דיבר בהווה, ולא כלל בפועל את כל המקומות שלגביהם טען שושני שבהם נולד.
נקודה משמעותית הקשורה למסמך הגיוס היא שפרלמן הותיר ריק את המשבצות בטופס הנוגעות לבני משפחה. בהקשר זה יצוין שמצאתי שני בני אדם שנשאו את השם הלל פרלמן וחיו בארה“ב באותה התקופה. אחד האנשים נולד בשנת 1868, התגורר בעיר ניו הייבן במדינת קונטיקט ונפטר שם בשנת 1951. שם אביו היה אריה הלוי. אדם נוסף בשם זלמן–הלל פרלמן הגיע לארה“ב בשנת 1914 בהיותו בן 18, ומוצאו מרוסיה. לא עלה בידי למצוא מסמכים נוספים הקשורים אליו. מכל מקום, העובדה שלא ניתן לשייך את מסמך הרישום לגיוס לצבא ארה“ב הנדון לאדם אחר כלשהו הנושא את השם הלל פרלמן מחזקת את הראייה שהוא מוסב על הלל, תלמיד הראי“ה.
*
יעל לוין היא בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר–אילן
פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, ה' תשרי תשע"ו, 18.9.2015
