|
|
| נשלח ב-1/2/2009 22:31 |
|
| |
ר' מיכי, אתה מעלה שאלה מעניינת, האם לפני עור של שלש עבירות נדחה מפני פיקו"נ. מסתבר שדנים על כך. יש לדון גם מצד 'אביזרייהו' ואכמ"ל.
אם ננקוט שאכן האיסור נדחה, נצטרך לומר שההוראה 'ימות ואל וכו'' היתה כדי להציל את הגבר מאיסור, אבל האשה היתה היתה מותרת בכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2009 23:04 |
|
| |
מה שבאמת ראוי לדיון- איך רבנים גדולי עולם, בעלי ידע עצום בתלמוד והלכה, והנהגות מוסר, פוסקים בעניני רפואה.
הרי ברפואה הם לא מומחים, הם אפילו לא התחילן ללמוד רפואה, והידע הרפואי שלהם הוא משמועה וסברא,
לוקחים על עצמם את הרשות לפסוק הלכות ברפואה, הרי ההלכה והידע שעליה הם מתבססים בפסיקתם הרפואית,,
מזמן כבר לא רלונטית, לאור התפתחות הרפואה, והידע החדש בתחום הזה, שעל כך אין ויכוח,
עד כמה שאני זוכר-.הרמב"ם אומר שטבע האדם השתנה מימי הגמרא, ולכן אין להתרפא מרפואות הגמרא, והיום הידע והטבע לא השתנו?
הגמרא ביומא העוסקת בדיני פיקוח נפש - מזכירה את החולה- ששואלים אותו. ומזכירה את המומחה=רופא, ששואלים אותו,
אבל בשום מקום היא אינה מזכירה, שצריכים לשאול את הרב, הגמרא הבינה שבעניני רפואה הרופא הוא הקובע, ולא הרב!!!!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2009 23:30 |
|
| |
הרב מיכי,
את דברי הגרש"ז לא הבאתי כתרומה לדיון ההלכתי שאתה מקיים כאן.
זו היתה אך ורק התייחסות אינפורמטיבית לשאלה בדפים קודמים, האם ראוי שמי שפוסק לאסור מתן תרומה רשאי בכל זאת לקבל.
תשובת הגרש"ז לשאלה זו היא שלילית וחד משמעית בתנאים הקיימים [אז?].
אתה צודק, כמובן, שיש כמה נקודות מעניינות מאד בפסיקה הזו, כמו למשל ההסתמכות הסמויה על שיטת המשנה למלך שבמקום בו העבירה תיעשה ע"י יהודים -- המצב מוגדר כתרי עברי דנהרא,
כמו גם שאלת פיקוח נפש מול לפני עיוור של רציחה,
וכנראה גם ההבדל בין מסייע לרציחה למסייע בשאר עבירות (כמו ההבדל בין גרמא כאן וכאן), ועוד.
אבל מאחר וכאמור מטרת המובאה מהגרש"ז לא היתה עצם הדיון ההלכתי, אלא יידוע על פסיקה מעשית של מרן זצ"ל, נעמוד כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2009 23:31 |
|
| |
ירוחם,
מה עניין שמיטה לחביתה? רבנים פוסקים הלכות ולא עובדות. את העובדות הם מקבלים מהרופאים, אבל ההכרעה הסופית היא ערכית-הלכתית ולא מקצועית. האם לדעתך בג"ץ לא יכול להכריע בשאלה האם לנתק ממכשירים, או לתרום איברים? ודאי שכן. הם יקבלו ייעוץ לגבי העובדות, ואח"כ יקבלו את ההכרעה הערכית-משפטית. אבל מה שמותר לבג"ץ ללא שום שאלה, לרבנים כמובן אסור, שהרי הם סתם שתלטנים ולא מבינים מאומה, שלא כמו גאוני הבג"ץ ושאר ערכאות שיפוטיות שליט"א.
השאלה מתי חל רגע המוות אינה שאלה שבעובדה אלא קביעה ערכית, ולכן היא לא מסורה לרופאים.
ומה שהרמב"ם כותב שאין להתרפא מרפואות של הגמרא זה בגלל שעובדתית אכן אין לחז"ל שום סמכות.
ולגבי הגמרא ביומא, אתה מעלה טיעון מאד משעשע. אתה יודע למה הגמרא לא מזכירה שצריך לשאול את הרב? מפני שהיא מדברת אליו. מיהו ה'שואל' כאן? זה הרב. היא אומרת לו את מי לשאול לפני שהוא מקבל החלטה.
זה מזכיר לי את הקביעה המגוחכת של אבי שגיא וצבי זוהר בספר העמארצות הידוע שלהם על הגיור, שם הם כותבים שראשונים לא מזכירים בכלל קבלת מצוות, ולכן כנראה שלא צריך זאת. הסיבה מדוע זה לא מוזכר היא פשוט מפני שזוהי משמעותו של הגיור. כשאומרים 'גיור' מתכוונים לזה, והשאלה רק איך מחילים זאת. לכן לא מזכירים את זה. כשהסברתי את זה פעם אמרתי לשומעים שבכל הלכות קניינים בשו"ע לא מוזכר בפירוש שצריך כוונת קניין כדי לקנות. אבל כל הפוסקים מסכימים שבלי כוונה אין קניין, גם אם נעשה מעשה כדין. אז מדוע לא מוזכרת הכוונה לקנות? מפני שזה המושג 'לקנות'. כאשר אדם רוצה לקנות הוא אמור לפתוח את השו"ע ולראות כיצד עושים זאת. השו"ע לא אמור לקרוא לאנשים שלא רוצים לקנות לבוא אליו ולומר להם שיתכוונו לקנות. כך גם לגבי גרות. מי שרוצה להתגייר עליו לעבור את השלבים שמוזכרים בשו"ע. מי שלא רוצה להתגייר לא יעזור לו שום מעשה שהוא, והשו"ע כלל לא צריך להזכיר זאת.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 10:42 |
|
| |
רב מיכי
למרות שאין קשר בין שמיטה לחביתה- אבל אני בטוח שבכח הפלפול אפשר למצא -
כך אין קשר בקביעת זמן המות או מוות לערכים, אלו אמירות סתם, שנשמעות יפה ובעיקר נכתבות יפה.
אם אדם חי או מת זה לא שייך לדעתו של הרב או הפילוסוף, זה בתחומו המוחלט של הרופא,הוא הקובע מתי אדם מת.
הדוגמא של לנתק חולה ממכשירים- היא אפילו יותר מופרכת משמיטה לחביתה, מה הקשר והגשר,
אדם מבקש לא להאריך לו את החיים, והרופאים רוצים להאריך לו אותה, הוא רוצה רק לחיות ולא לצמוח
זה דומה למתי בדיוק אדם מת? הדוגמא ביומא, מדברת על איך ינהגו באדם משפחתו וסביבתו, ולא הרבנים-
אולי הרבנים לא יודעים את זה, אבל הגמרא הרמב"ם השו"ע וכד' נכתבו לכל עם ישראל ולא רק לרבנים, לא נעים אבל זה כך.
כידוע לך בתקופתם לא היו כל כך הרבה רבנים כמו היום. בלי עין הרע מתחת לכל עץ רענן ומכונית חונה.
זו המצאה והשתלטות של הרבנים בדורנו ובדור הקודם, להתערב בכל אורח חייו של האדם- כמו בג"ץ.
לרב באו בענייני טריפא ואיסורים בלבד, היום אתה לא מרים יד בלי אישור רבני, פעם לא לפני הרבה זמן, ראש ישיבה ולומדים לא פסקו הלכות, עסקו בלימוד, רב הקהילה הישוב והעיר היה הסמכות הבלעדית לנ"ל, היום הכח מושך מאד, והרבנים עושים הכל להעצים את כחם, בכל צורה, ומתערבים בדברים שאין להם מושג בהם.
אדרבא- הרם את הכפפה! אתה הרי רב, תביא בבקשה את המקורות העומדים לפני הרבנים לקביעת המוות המוחלט!!
ואתה תחליט באם תמצא? אם זה רלונטי היום.
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 12:34 |
|
| |
ירוחם,
אלו הם כמובן דברי הבל, שנובעים כנראה משטיפת המוח המתמדת שעושים הרופאים לך ולחבריך (וגם לחבריהם). אין שום בדל קשר בין קביעת רגע המוות לבין מומחיותו של רופא. במקרה הכי טוב הוא יכול לתת לי נתונים רפואיים שונים לגבי מצבו של אדם, האם הוא נושם, האם יש סיכוי שיחזור להכרה, האם גזע המוח שלו פועל וכדו'. הוא בהחלט לא יכול לקבוע מה מכל אלו הוא הקריטריון הנכון למוות, או מה פירוש המונח 'מוות'. השאלה מהו אדם, ומהם חיים, היא שאלה ערכית, וככזו היא אינה מסורה לכנופיא הנ"ל. השאלה האם אדם הוא מת תלויה בהגדרה שאתה נותן למונח 'מוות'. אחרי שקבעת את ההגדרה והקריטריונים (מוות מוחי, לבבי וכדו') יוכל הרופא לבדוק האם הקריטריונים הללו מתקיימים, ובכך לקבוע את המוות. קביעת הקריטריונים עצמם היא קביעה ערכית.
בדיוק כמו שאף פסיכולוג או פסיכיאטר לא יכול לקבוע האם הומוסכסואליות היא מחלה או לא. זוהי שאלה ערכית נטו. לכל היותר הם יכולים לתת לנו נתונים אודות שורשיו של המצב/נטייה הזה, הסיכוי לרפא אותו, הסבל שיכול לנבוע מניסיונות שונים לשנות נטייה וכדו'. השאלה בשורשה היא ערכית גרידא. אין לאיש המקצוע שום יתרון עליך ועליי בעניין זה. כך גם לגבי רגע המוות.
ועד שאתה שולח אותי להביא מקורות לקביעת רגע המוות, אשמח אם תביא לי מקור רפואי-אמפירי אחד לקביעה זו. אין לרופא שום דרך לעשות זאת, בהתבסס על שום נתון רפואי, ולו אחד. משום מה השנאה שלך מביאה אותך להאשים רק את הרבנים שרק הם משתלטים וממציאים, והרופאים כמובן רק עושים את עבודתם מתוך טוב לב ורדיפת צדק ובלי כל השתלטויות ח"ו.
אז זהו, שבמקרה זה הרבנים ודאי צודקים, באופן קטגורי, והרופאים (אלו שמתנגדים) ודאי שוגים, וגם זה קטגורית. חלקם במכוון, משיקולים אינטרסנטיים ושיקולי שנאה לדת ולרבנים, וחלקם בשוגג (בגלל שהם לא מאד אינטליגנטים, ולא מסוגלים להבין את החילוק הפשוט הזה). בשאלה המסויימת הזו אין בכלל מקום לויכוח, רק לשטיפת מוח (למי שיש).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 13:12 |
|
| |
ר' מיכי
למרות אורך תגובתך, לא ענית על שאלתי הפשוטה- מה הן המקורות ההילכתיים של קביעת המוות??
לא איני שונא רבנים-רק את אורחם וריבם- ואיני אוהב רופאים,רק ממשפחתי הקרובה.
כשיש לי בעיות רוחניים והלכתיים, אני פונה לבעל המקצוע המתאים, רב, פילוסוף, אשתי , חבר קרוב והפורום הזה כולל אותך. -וזה עוזר,
וכשיש לי מיחושים גופניים, אני פונה לרופא- בלי אהבה- בדרך כלל זה עוזר.
לאור הממצאים הפשוטים הללו אני מבין, כי הרב מבין בהלכה והרופא ברפואה, חיים פיזים אפשר בדיוק להגדיר, אמפירית, יש היום מיכשור, משוכלל העונה לכל השאלות הללו, אפילו לאנשים שאין להם מח, ובלי שטיפת מח, הדבר ברור,
חיי רוח אי אפשר להגדיר ולמדוד- האדם החושב שהוא חכם בעיני עצמו- ואולי בעייני כמה אלפי מעריצים- עדיין יכול להיות שרלטן דמגוג ובור, ש את זההוא יודע לכסות בדיבור ובכתב, לאנשים הצמאים, לביטויים לא מובנים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 13:27 |
|
| |
ירוחם,
השאלה היא לגבי הגדרת רגע המוות, ולא לקביעה האם האדם מת.
אסביר:
כאשר נמצא אדם מוטל ברחוב, רק רופא יכול לקבוע אם הוא מת או חי. איני חושב שיש על כך מחלוקת. השאלה היא לגבי גוסס, מאיזה רגע הוא נחשב מת. נכון שהרופא הוא זה שיגיד אם גזע המוח עובד, הלב פועם וכן שאר המדדים לחיוניות. אבל, טוען מיכי, השאלה אם מדד מסוים [שנקבע ע"י הרופא!] מהווה "מוות", אינה שאלה רפואית, אלא אתית או דתית.
ונראים דבריו.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 13:41 |
|
| |
שכני הטוב
השאלה אם מדד מסוים [שנקבע ע"י הרופא!] מהווה "מוות", אינה שאלה רפואית, אלא אתית או דתית
ואיך נקבע המדד של המוות האתית הדתית? תסביר לי שאבין- אילו כלים יש לאתיקה ולדת לקבוע מה זה מות?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 14:39 |
|
| |
על כך כל האשכול...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 15:29 |
|
| |
ביידיש מתרגמים את- הממליך מלכים ולו המלוכה- מזאלצט ומיזאלצט- אין ביין סוף, דוס איז נישט גזאלצט.
עשרה עמודים לאשכול, ואין תשובה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 16:15 |
|
| |
אותיות פורחות באויר?
אבקש הסבר- מה פרוש צירוף האותיות- קביעת המוות היא קביע ערכית דתית כל מי שיסביר לי תבא אליו ועליו הברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 18:55 |
|
| |
ירוחם,
כפי ששכן הסביר לך. אכן אין מקור הלכתי מהתורה, למעט סברות. ובדיוק באותה מידה אין מקור רפואי, למעט סברות. לכן אין בר סמכא מקצועי לזה, וכל אחד אמור להחליט באופן שהוא אמור לקבל את החלטותיו הערכיות. זה הכל. מה כל כך מסובך כאן?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 21:13 |
|
| |
הרב מיכי,
החת"ם סופר (יו"ד שלח) הסתפק אם לכללי קביעת המוות המובאים במסכת יומא יש מקור מלימוד הכתוב, או שמדובר בהלכה למשה מסיני, או שמדובר בסברא והסתמכות על בעלי טבעים הראשונים.
מאי דמספקא ליה פשיטא לך?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 22:13 |
|
| |
האתה זה רבנו מיכי??? האתה זה דר' אברהם???
רבנו מיכי ! אין מקור הלכתי ??!! ואתה נותן סמכות לרבנים בלי מקור הלכתי- להחליט החלטות שעלולות לעלות ב חייהם של שישה אנשים, המצפים להשתלת האברים, מהתורם, והרב הזה בלי כל מקור הלכתי יחליט ויחרוץ את דינם למות, ולחולי ולסבל???
דר' אברהם!!!, אין מספיק מכשירים רפואים הקובעים את מותו של האדם? החל מהסטוסקוף, ידו ואוזנו של הרופא, וכלה שמיכשור הבודק את פעילותו החשמלית של המח?? זו סברא?
מה פרוש כל אחד יחליט את החלטתו הערכית??? איזו החלטה? ואיזה ערכית?
נדמה לי שאם דר' הלפרין ירצה לעזור, ירצה, בדיוק את חמשת הפרמטרים הקובעים את מותו של אדם! סברא????
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|