תרומת אברים

לדר' הלפרין.

תודה על הקישור, אני מקווה שגם רב מיכי עיין בהן, כי הוא הוא הטוען כי קביעת המוות ברפואה היא סברא??

לענין דעתי בנושא של המקורות ההלכתיים, כפי שכתבתי קודם, -החכם צבי -החתם סופר-  ר' משה פיינשטיין- והציץ אליעזר, כולם כבודם במקומם,- ואכן כך אני חושב-
 
אבל בעניני הרפואה- כפי שכתב רבנו מיכי- הכל מסברא, ובזה אני מאד מסכים אתו. ואפילו הרבה יותר- ואין דנין בעניני פיקוח נפש מסברא.

בעניין הזה אני יותר סומך על מה שלמדת בפקולטה לרפואה,ומנסיונך הרפואי, הרב.

 מאשר מה שלמדת בעניני רפואה -בישיבה-בקריאה בשותי"ם וממכתבים עם מכותבים מכובדים.

ירוחם,
לא עברתי כמובן על כל המקורות, ולדידי לא צריך לעבור עליהם, יען כי הטענה שלי היא אפריורית (=אינה תלויה בנתונים רפואיים כאלה או אחרים). אני מניח שלכך כיוון ד"ר הלפרין בבקשתו ממך. בהצלחה.
רק אציע שוב: אם תטרח לשם שינוי לקרוא את הדברים הקצרים שכתבתי כאן (מה שלא עשית עד כה), רצוי בתוספת ביאור קצרה של ידידנו השכן, זה עשוי לחסוך לך זמן קריאה מרובה, אם כי בהחלט הקריאה צפויה להיות מאלפת וחשובה כשלעצמה (רק שהיא אינה נוגעת לנדון דידן).

ר' מיכי

לא עברתי כמובן על כל המקורות, ולדידי לא צריך לעבור עליהם, יען כי הטענה שלי היא אפריורית (=אינה תלויה בנתונים רפואיים כאלה או אחרים).

הבנתי מדבריך כי אתה יודע כבר הכל, ואין דבר או מישהו שיכולים לחדש לך, אשריך שזכית - לא כל אחד זוכה לכך.
אני לעומת זאת, קראתי בעיון -את מה שהספקתי- והבנתי שיש מה ללמוד ולדעת..

_________________

מודה ועוזב

ירוחם.
חבל שאתה לא עושה אותו דבר להודעות שלי באשכול הזה. כי אז היית מבין שלא כתבתי שאין מה ללמוד אלא שהלימודים הללו אינם נוגעים לנדון דידן.

אבל אתה כנראה יודע הכל, ולכן אינך טורח לקרוא את מה שכותבים אליך. טוב, להתרכז בלימודי רפואה זה ודאי לא פחות מועיל, ומצווה רבתא היא. בהצלחה.

(אגב, אולי כדאי ללמוד גם איך מרפאים חולים, ולא רק איך קובעים מוות, ואז בכלל יעלה לך הדבר למצווה עצומה. אם מישהו יכול להעלות לכאן לינקים על רפואה פנימית, כירורגיה, עור ומין, אנדוקרינולוגיה, אורתופדיה וכדו', זה ודאי יכול להועיל. לי לא יהיה זמן לקרוא את כל הדברים הללו, אף שאיני מבין בהם מאומה בעוונותיי, אבל ירוחם יוכל להשכיל בכל זה, ובכך להציל את כולנו, והמציל נפש אחת...).

ר' מיכי

אתה חושד בכשרים- את כ ל הודעותיך אני קורא בעיון רב, אבל אתה לפעמים דומה לרבי מאיר- שלא יכלו חכמים לעמוד על דעתו. ולכן ההלכה לא כמותו.

שלום אני מבקר לפעמים בפורום ובדרך כלל אוהב לשתוק
כיוון שאני לומד רפואה אני מרשה לעצמי לענות לירוחם על המחשבה שלו בנוגע לקביעת מוות.

כתבת שלרופא יש סטטסקופ ולכן הוא יכול לקבוע מוות יותר טוב מאשר רב שיש לו רק ספר. אז נגיד שהרופא משתמש בסטטוסקופ והוא מגלה שאכן הלב לא פועם - האם זה אומר שהאדם מת? הרי יש באדם עדיין תאים שהם חיים, אז למה להגדיר את החולה כמת בגלל שהלב שלו לא עובד. אולי צריך לחכות עד שאחרון התאים ימותו בגוף ורק אז הוא יוגדר כמת. אולי צריך לחכות עד שמערכת העיכול תפסיק לעבוד כדי שהוא יוגדר כמת. כלומר איברים רבים לו לאדם וחלקם פועלים גם אחרי שהלב הפסיק לעבוד. ההגדרה מתי הישות של האדם מוגדרת כמת היא לא רפואית. רופא יוכל לספר לך אם הלב עובד, גזע המח פעיל, או הכליה מתפקדת אך האם הוא יכול לדבר על הקביעה מהי מוות ומהי חיים. מה מגדיר אדם במצב של צמח כחי ואילו אדם עם גזע מח לא מתפקד אך לב פועם כמת (מבחינת החוק בארץ) האם זהו הידע הרפואי? לא, הידע הרפואי הוא הבסיס כי בלי זה באמת אין על מה לדבר אבל אחרי שיודעים את הבסיס השאלה היא פילוסופית ערכית וממילא דתית.

תארת מצוין את הפרמטרים השונים שהרופא חייב לקחת בחשבון,

אבל באותה הזדמנות תתאר לי גם את הפרמטרים הערכיים והפילוסופים שצריכים לקחת בחשבון.

לראשון יש כלים לבדוק את עצמו- אולי להגדיל את הפרמטרים ואת כמותם- אבל עדיין אפשר לסכם ולראות אם האדם מת- לפי כל הפרמטרים,

אבל איך מודדים? ואיך מודד הפילוסוף והרב,  ואיך הוא קובע את המות?  בלי הכלים של הרופא?

הנימוק העיקרי לסירוב לתרום איברים לאחר מיתה. איננו הלכתי (כליות ניתן לתרום גם שעות לאחר מות הלב).

כל מי שמכיר את המערכות הרפואיות והרבניות שקיימות כיום, לא ירצה להפוך את עצמו לבנק איברים, בשעה שיזקק לטיפול רפואי, שעשוי להציל את חייו. השיקול הבלעדי שצריך להנחות את המטפלים בו באותן שעות קריטיות, הוא הצלה של חיי החולה, ולא שימור איבריו להשתלה פוטנציאלית. 

מי מוכן להפקיד יפוי כח בלתי חוזר על כל ממונו בידי הטכנוקרטיה הרפואית, המשפטית או הרבנית  ?
מי מוכן להפקיד יפוי כח בלתי חוזר על חייו בידי רופא או רב ?

אינני שולל תרומת איברים אד הוק, במקרה של מוות ודאי לאחר מחלה סופנית חשוכת מרפא. אך רוב תורמי האיברים הם נפגעי טראומה.

הערה לדיון ההלכתי המאלף באשכול זה. פסיקת הלכה, כמו גם חריצת משפט, היא תהליך פנימי של הכרעה ערכית, המוכוון על ידי דיון רציונלי אובייקטיבי ככל שניתן, המבוסס על מקורות. דוגמה בולטת לכך היא מקרה שבו הערכים המנוגדים הם טוטאליים: רציחה מול פיקוח נפש.

הרמב"ם לא החיל את הקיבעון של דיני הטריפות (הלכות שחיטה פרק י, יב), על טריפה באדם (הלכות רוצח ב, ח: "שיאמרו הרופאים"), משום שברציחה הערכים הם חזקים, וחייבים להשתנות לפי שינויי הרפואה.

בדומה דבריו של הרב ד"ר הלפרין שציין, כי ערכית הוא נוטה לאסור רצח של חיי שעה, לצורך הצלה.

הויכוח האם רב או רופא או פילוסוף הם מוסמכים להכריע בדבר קביעת רגע המוות, הוא מיותר. השאלה איננה מוסדית (המושג של אוטוריטה דתית הוא של עמי הארץ, היודעים חן פונים לחכמתו של הרב ולא לסמכותו), אלא אינדיבידואלית. מהם המקורות שעליהם אני כאינדיבידואל מבסס את הכרעתי המוסרית, משפטית, תורתית.

יעבץ,
השאלה אינה מוסדית, אלא נוגעת למישור הדיון. כאשר אנחנו מדברים על השאלה האם רב או רופא אמורים לקבוע את רגע המוות, כוונתנו לשאול האם ההלכה או הרפואה קובעים זאת. הרופא מדבר בשם הרפואה. מי מדבר בשם ההלכה, זו כבר שאלה אחרת. 

יעבץ

אם החשש שלך הוא שמא ינצלו אותם רופאים חסרי מצפון את החתימה התמימה  לתרומת אברים??!!

עם חשש כזה  היתי מרחיק משערי בית חולים ת"ק פרסה, ומרחיק את עצמי מרופא כל רופא חמישים אמה.

להטיל אשמה כה אכזרית על רופאים, שאין להם בחיים דבר אחר חוץ מלרצוח חולים ולשדוד את אברים להשתלה.מתאים לבית מדרשם החשוך של חברי אתרא קדישא- הפגנית.

האשמה מופרכת לפי כל הבדיקות שנערכו בנושא- לא הרופא השותל הוא הרופא הקובע את רגע המות.  בדרך כלל הם אפילו לא באותו בית חולים, ולפעמים אפילו לא באותה ארץ.

להסיק מסכנות ממקרים בודדים שהיו אולי בעבר הרחוק, אולי. זה כמו להאשים את כל תושבי המדינה ברצח ואונס, בגלל שקרו מקרים-בעבר.

_________________

מודה ועוזב