תרומת אברים

אבל סמדיה...
את הלינק הזה ראיתי בעמוד הקודם ואפילו עשיתי בו שימוש לפי המלצת היצרן.
שאלתי הייתה, בעצם, איזה גועל נפש (ועוד "מרוכז") מצאת בכתבה שאליה מוביל הקישור. העובדה שהאיש צילם את עצמו? זה שהיה לו חבר נרקומן? תרומת כליה, לשם הצלת חיי הזולת, בניגוד לדעת ההורים?

אני משער שיש לרתיעה מפני חתימה על כרטיס כמה סיבות, שפועלות יחד, חלקן או כולן.

א. אדם אינו אוהב לחשוב על מותו, וחתימה זו מכריחה אותו להודות לעצמו שיום אחד ימות.

ב. יש מערכת של גורמים אירציונליים שפועלת ברקע. החל מהפחד שמא חתימה כזו תגרום למוות (עין הרע), וכלה בחשש שיש מקורות כאלו או אחרים שה"תורה" אוסרת על פגיעה בגוף המת.

ג.נראה לי שיש חשש אמיתי פן עצם החתימה תספיק כדי לאפשר לבתי חולים לקחת אברים לא תמיד בהתאם להלכה. האם באמת אפשר לסמוך עליהם?

ד. לא ברור מי אותו הרב שאמור לאשר את לקיחת האברים. ומה אם זה לא הרב ה"מקובל" עלי? וכיון שמדובר בחתימה למשהו שעתיד לקרות, בעז"ה, מה שיותר מאוחר, מי יודע איזה רב יהיה אז בחיים כדי לאשר?

זאת פרט לעובדה הפשוטה שבמודעות הציבורית החרדית לא חושבים, עד כמה שידוע לי, על תרומות אברים.

האם אפשר לשנות זאת? האם ראוי לשנות זאת?

חלק מהבעיות שציינתי כאן ניתנות לפתרון על ידי הסבר נכון ואבטחה (איני יודע אם זו המילה הנכונה).

בסופו של דבר, הציבור שלנו ער מאד לנתינה, ואם מבהירים שזו מצוה גדולה, והאדם עצמו אינו ניזוק, אלא להפך, בוודאי תהיה הענות רבה יותר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יבוסי,


ההחלטה למכור את כלייתו, היא פסולה.

הנסיון לשוות לכך מעטה אלטוריסטי, הוא פסול עוד יותר.

החבר הנורקומן ופעלוליהם יחד, זוהי בעיה אישית (שמשום מה נראה כי האבחנה הפסיכולוגית הקודמת לתרומה, לא הבחינה בכך).

על "סלף מיוטיליישין" כנראה כבר שמעת.

הגישה שלו לתרומה וההתמודדות עם הסיכונים הכלולים בה, איננה בריאה. (מלבד האישו הדכאוני)

עוד נקודה למחשבה. כשאדם קונה לחם בחנות, החנווני איננו תורם לחם להשביע רעבים, הוא מוכר אותו. ההבדל בין תרומה למכירה הוא עצום.

לדבריו: "ההצעה לפצות תורמים היא נכונה מאוד"

לפצות תורמים? אין חיה כזאת! בעברית קוראים את זה: מכירה.

ועוד לעשות מכל זה מצג אומנותי/מגלומני.

גועל נפש.

סמדיה

כיסוי ההוצאות בלבד ללא ריוח, זה 'פיצוי'!

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1650741

בברכה.

מושתל הלב הישראלי הראשון בסין:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3170451,00.html

מן הכתבה עולה כי בסין נהוג "לקצור" את אבריהם של נידונים למוות בעודם בחיים (באופן מלא, כלומר לא במצב של מוות מוחי). קיימת אפשרות כי המושתל הישראלי קיבל אבר שהושג בדרך זו. הוא אומר שאינו רוצה לחשוב על כך, בתו אומרת שאינה רואה כאן בעיה מוסרית.

מה שאינם אומרים הוא שהנידונים דנא הם גויים, שלא לומר עכו"ם... ולכן...

לחכמי הפורום??

בימים אלה, חוגגים בני משפחת רביץ יומולדת להיות חה"כ הרב אברהם רביץ מושתל כליה ( לא יודעת בדיוק מ"ס שנים, נדמה לי שמתרומת בנו)

פרוטוקול הכנסת השש עשרה בהשתתפותו, בנושא:

הצורך בהגברת מודעות הציבור לתרומת איברים -

http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/avoda/2003-06-09.html

תוקן על ידי - riv - 17/11/2005 12:59:24

אגב, לאחרונה דובר בתקשורת על כרטיס תורם שבו חותם התורם על הצהרה הקובעת כי הוא תורם את איבריו רק בכפוף לאישור רבני מוסמך על פטירתו. למישהו ידוע מה שם האגודה שמטפלת בזה?

אידך גיסא

אידך,

http://www.health.gov.il/transplant/card-new.htm

בלינק תוכל למצוא את האופציה בהצטרפות ל"אדי":

"בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי"

גמ' שראוי שידע ויתן אל ליבו כל יהודי דתי שמתנגד או שנמנע מתרומת אברים משיקולים רגשיים.

"...שלח שלמה לבי מדרשא: אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה? שלחו לו: חתוך נבלה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו".ולא יפה אמר שלמה: "כי לכלב החי טוב מן האריה המת?" (קהלת ט')

...שצריך להעריך כל דבר מצד אמיתת מציאותו, והצד החיצוני שבמציאות יהיה תמיד האחרון במעלה לעומת הצד הפנימי. ע"כ לא המפורסמות לבדם צריכים לשלוט בהנהגה (הנהגת המלך) כ"א מה שהוא דבר של ערך אמיתי.
המשל הנמרץ בזה - ערך הגוף המכובד באומה עד מאד, גופו של המלך המת, אשר בכ"ז מצד הגופניות הוא גוף מת שאינו מרגיש מאומה, אע"פ שגדול מאוד הרושם שעושה על העולם החיצוני. אבל החי, אפילו הקטן והדל שבהם, הוא חי חיים פנימיים לעצמו. ע"כ הוסיפו לו הערה כי בערך הנהגה שלמה צריכים תמיד לשמור את הערכים, להבחין מהו דבר חמדה פנימית עיקרית ומהו דבר מרעיש חיצוני, ולבכר תמיד דבר שיש בו עניין חיים עצמיים אמיתיים על דבר שאינו כ"א לפי הדמיון החיצוני נחשב ונערך...
ע"כ כללו ההקדמה של משפט הכלבים (הקדימו מתן האוכל לכלבים לטלטול המת), בהבדל שלכלבים מותר ליטול נבלה ולהניח לפניהם בלא צירוף דבר מתלווה, מפני שערכם כמה שיהיה שפל מ"מ יש להם ערך לעצמם, הם עצמם מרגישים בחייהם ועלינו להשתתף בצערם. אבל אביך, בתור גוף מת, אינו מכיר במאורע גופי מצד עצמו, ויסוד כבודו בשביל דבר המתלווה אל הגוף, היא הנפש הטהורה והמצב העתיד. ע"כ יבוא היתרו ע"י איזה עניין צירופי- הנח עליו ככר או תינוק ורק אז תטלטלו. (עין איה שם)

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1927425&whichpage=4#R_7

_________________

חברים (יש כאן מישהו?...),
לאחר קריאה מהירה ולא רציפה של האשכול דומני שהתערבבו להם כאן שני אשכולות כענבי הגפן, אלא שלא ראיתי כאן דבר נאה ומתקבל.
יש דיון על ניתוחי מתים, וזה אשכול מקביל, ויש דיון אחר על תרומת איברים, וזה האשכול הנוכחי. כל אחד משני הדיונים הללו אמור להתחלק גם הוא לכמה ענפים.

כאן האשכול עוסק בתרומת איברים, ולענ"ד עוד לא התחיל הדיון בזה. עוסקים בניוול וכבוד המת וחובת קבורה, וכל זה נוגע בעיקר לאשכול המקביל על ניתוח מתים.
את הדיון על תרומת איברים יש לחלק בין מצב בו האדם מודיע על רצונו לתרום בחייו לבין מצב שלא הודיע. עוד יש לדון על מעמדה של המשפחה בזה. עוד יש לדון על קביעת רגע המוות (וכאן יש לינק של הרב  הלפרין למאמרו של פרופ' שטיינברג בזה), וכל איבר ברגעים הרלוונטיים עבורו (למיטב הבנתי יש איברים שדורשים מוות מוחי ולא לבבי, ויש שאפשר לתרום גם אחרי מוות לבבי).
אומר כאן נקודה אחת חשובה: לענ"ד כשהאדם מודיע שרצונו לתרום איבר, גם אם הוא לא נחשב על פי ההלכה כמת (מוות מוחי ולא לבבי), זוהי זכותו, ולענ"ד אף חובתו (מסירת חיי שעה כדי להציל חיי עולם). ממילא מתייתרים הדיונים על ניוול וכבוד המת, על קביעת רגע המוות וכדו'.
מאמר של הרב יהודה דיק שמראה כי ניתן למסור חיי שעה כדי להציל חיי עולם, נשלח לי ע"י הרב הלפרין, ואוכל להעלותו לכאן באם יידרש. יש לשים לב שאם אדם מת מוות מוחי ולא לבבי, חייו הם פחות מחיי שעה (שהרי גם ערכם של חיי שעה הוא במצוות שיכול לעשות בהם, כדהביא הביאוה"ל בשם המאירי, וזה אינו יכול לעשות מאומה). על כן נראה לי פשוט שאפשר לתרום איברים במצב כזה.
אמנם לענ"ד לא ניתן לקחת ממנו בע"כ (בלי הסכמה מראש), ובזה היה לי ויכוח עם הרב הלפרין באשכול קדום (ודומני שעדיין לא הגיעה שם התשובה), אודות שוד בנק או חבלה באחר לשם הצלת נפשי. וזהו דיון נוסף.

כעת אני קורא בקול גדול: יבוא בעל האשכול ויסדר את אשכולו. ויבואו העורכים ויסדרו את היחס בין שני האשכולות הללו. הבלאגן כאן חוגג.

_________________

מיכי

mdabraham,

הצדק אתך ואני מקווה שהכותבים יכבדו את ההבחנה בין הנושאים לדון על כל אחד בנפרד. [לגבי עריכה וסידור אבדוק בע"ה לאחר השבת.]

את הנימוק ש"ערכם של חיי שעה הוא במצוות שיכול לעשות בהם" לימדוני שהוא רק צירוף אך לא עיקר הדין שהרי גם רוצח חילוני ו/או גוסס חייב מיתה.

לגבי מדידת ערך החיים מול ערכים אחרים שיוכלו האחרים לגבור על ערך החיים יש לעיין בכמה אשכולות: 
באשכולך "האם מותר להרוג גנב" שהזכרת בהודעתך,
באשכול של קוני "סדר הקדימה בהצלה, כולל עצמו?" שם מתבאר שישנם שני דינים: א. ערך החיים וב. גדר בעלות,
ובאשכולי "האם ועד כמה נדחה גזל מפני פיקוח נפש?".

שב"ש!

עצכח,
אכן אני בהחלט מסכים לכך שלא המצוות הן המודדות הבלעדיות של ערך החיים. בדרך כלל מקובל לחשוב שזהו ההבדל בין שני הנימוקים לדחיית שבת בפני פיקו"נ ('וחי בהם' לעומת 'כדי שישמור שבתות הרבה'). חידושו של המאירי הוא שאף לנימוק של 'שישמור שבתות הרבה' יש ערך לחיי שעה, שכן מדובר על כלל המצוות ולא רק על שבת. ולכן הבאתי כאן דווקא את דבריו.
וכבר הבאתי בעבר את הערת החת"ס בסופ"ק דכתובות לגבי תינוק מושלך (ברוב גויים), שאף שאסור לו לשמור שבתות בכ"ז מחללים עליו את השבת (לשיטת הרמב"ם. ראשונים אחרים סוברים שרק במחצה על מחצה מחללים עליו. ולא ברור לי האם במצב כזה מותר לו לשמור שבת, שכן זה ספק לצדדין).

_________________

מיכי

להערתו של הרב מיכי.

מאמרו של הרב יהודה דיק זצ"ל,

תרומת איברים מגוסס להצלת חיי אדם