|
|
| נשלח ב-29/1/2009 16:25 |
|
| |
הרב מיכי,
צריך אולי להתחיל לדון מתי זמן העבירה לשיטות האוסרות לתרום איברים, האם בזמן החתימה על כרטיס תורם, או בזמן התרומה.
אם זמן העבירה הוא זמן ההסכמה - חתימה על הרשאה - אזי זו גם אינה עבירה ודאית כפי שכתבת כי בזמן החתימה הוא רק מאפשר שיוציאו את אבריו במצב מסויים אך לא ברי שכך יהיה (ויש לדון בסוגיית יש ברירה אך אכמ"ל). מאידך אין זה גם פיקו"נ ודאי שהרי כלל לא בטוח שאי פעם הוא או משפחתו יזדקקו לתרומת איבר. השאלה היא האם מותר להכנס למצב של ספק עבירה מחד כנגד ספק פיקו"נ מאידך. ולכן אני מסכים שבמצב ודאי של פיקו"נ, כגון במקרה שאם אדם לא יחתום על הרשאה לתרומת איברים, ימנע באופן ישיר את הצלת אדם עצמו או משפחתו.
אם זמן העבירה הוא זמן התרומה, הרי שהחותם כלל לא עבר עבירה (אף שזה לא מעשה ראוי, אך עבירה ליכא) בזמן הרשאת לקיחת אבריו לתרומה, שיתכן וכלל לא יעשה שימוש בהרשאתו ועוד דלא הוי באותו זמן (וכפי שציינת בדבריך). א"כ מסתבר שמותר לחתום מנפ"ש גם ללא החלת כלל שמי שאינו חותם לא מקבל.
משלך מנסיעה מהירה אינו דומה לנמשל מכיוון ששם אוסרים את המותר ובנד"ד אתה בא להתיר את האסור.
ירוחם,
האשכול כאן עוסק בתרומת איברים ונכתב כאן רבות בעד ונגד, אני לא זוכר את כולו אך אני משער שיש כאן לינקוקים למאמרים בעניין זמן המות ועוד שמזכירים גם את צדדי האיסור, הסוברים כך ומקורותיהם. אני בטוח שאם תחפש תמצא את מבוקשך.
העבירה אינה תרומת האיברים, אלא הנדון הוא רגע המות. אמנם אתה מקשה שהוא מתרפה בדבר עבירה, אך למיטב ידיעתי אין מתרפאים אלא בע"ז, אך בתוצאה של עבירה מדוע אין להתרפאות? מסתבר שחובה עליו להתרפאות. נוסף ע"כ כתבתי לעיל שאין העבירה תלויה דווקא בו, מסתבר שבתורם איברים עמו או בלעדיו היו מוציאים את איבריו, כך שהוא לא הוסיף באופן ישיר לעבירה.
[לגבי אליאור חן, אכן אני עובר על חוקת הפורום לגביו, אם המנהלים רוצים
לחסמני בגין כך, או לתקן את הודעותי הרי זכותם. זכותך גם לפנות באישי
למנהלי הפורום ולדרוש זאת. ואולי לשם הסבר שלא תכעס עלי, אני חושב שיש מעט
יותר קונצנזוס לחרדים מאשר לאליאור חן. ואל תענה שרב שאוסר תרומת איברים
הוא פושע בדיוק אם לא הרבה הרבה הרבה יותר, מכיוון שרבו המחלוקות בין חכמי
ישראל הנוגעות לחיי אדם, כך שלא מסתבר שבכל פלוגתא מותר לזלזל באדם אם הוא
בר אוריין. ברם בנדון של אליאור חן שהתעלל בילדים, אינני חושב שיש מי
שסובר כמותו (ואני ממש לא שונא אותו, פשוט לא מכיר אותו ובו) או מוכן
לעמוד לצידו מלבד כמה מטורפים ואכמ"ל. מעניין האם ישנם עוד חברים כאן
מלבדך שסבורים שצריך לכנותו בתואר רבני?
ושוב, שים לב כמה דמגוגיה מתוך אהבת חינם אתה מכניס לדיון ענייני, חבל!]
_________________
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 16:33 |
|
| |
מאיר
אני יודע שאתה טרוד, ואין לך הרבה זמן למצאו את המקורות לאיסור, טרחתי אני לחפש דעות להתיר.
שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - יו"ד סימן רי ד"ה ע"ד קונטריסו
ע"ד קונטריסו אשר שלח אלי אשר העריך מערכה בנדון השאלה שבאה עליו מק"ק לונדון במעשה שאירע שם באחד שחלה בחולי האבן בכיסו והרופאים חתכו כדרכם בעסק רפואה במכה כזו ולא עלתה לו תרופה ומת ונשאלו שם חכמי העיר אם מותר לחתוך בגוף המת במקום הזה כדי לראות במופת שורש המכה הזאת כדי להתלמד מזה בהנהגת הרופאים מכאן ולהבא אם יקרה מקרה כזה שידעו איך יתנהגו בענין החיתוך הצריך לרפואה ושלא להרבות בחיתוך כדי למעט בסכנת החיתוך אם יש בזה איסור משום דאית ביה ניוול ובזיון להמת הזה או אם מותר משום דאתי מיניה הצלת נפשות להבא להיות מיזהר זהיר במלאכה זו על תכליתה. והמתיר רצה ללמוד בחניטה שמצינו בתורה ביעקב ויוסף וחניטת מלכים במלכי ישראל ואם כי זה היה לכבודם גם זהו כבוד המת להיות ריוח והצלה על ידו לצורך העולם. ועוד הביא ראיה מתשובת הרשב"א שהובא ביו"ד סימן שס"ג סעיף ב' בהגה"ה בראובן שצוה לבניו להוליכו למקום קברות אבותיו כו' שמותר ליתן סיד על הבשר למהר העיכול כו' הרי שמפני צורך שעה שצוה להוליכו לקברות אבותיו התיר הרשב"א לפנותו מקברו הראשון והתיר נתינת סיד עליו ק"ו כאן שהוא קודם הקבורה. ע"כ דברי המתיר: +/הגהות ויאמר שלום/ נ"ב עיין ת' חת"ס יור"ד ת' של"ו.+
תראה במקום גם את דברי האוסר, ותבין- כי שם ההצלה היא דבר ללמוד לעתיד, וכאן- מדובר על הצלת נפשות מידית .
אבל אדרבא המשיך לחפש- אתה מחפש? ואולי תשנה דעתך,
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 16:41 |
|
| |
ירוחם,
הנוב"י מדבר על נתיחת גופה, בעד שרוב הנדון בתרומת איברים היא שהוצאתם היא בעוד התורם חי.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 16:46 |
|
| |
ושוב ירוחם, אינני דן בנושא עצמו, אם תעיין לעיל אני אף הבאתי דעות המתירות ומסתבר שאין בעיה עם עצם התרומה - להיפך זו מצוה, הבעיה היא עם דרך התרומה. מסתבר שאם יוקם מנגנון פיקוח ע"י רבנים מוסמכים (חרדים) הבקיאים היטב בנושא הסבוך ויהיו זמינים מיידית בכל מקרה ומקרה לוודא שהנתיחה מבוצעת ע"פ ההלכה, גם היהודי המצוטט בכתבה יראה היתר מרבניו לחתום על כרטיס תורם.
משמועות, נדמה לי שיש הפועלים בעניין.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 18:57 |
|
| |
מאיר ידידי
הרצון להגן עליהם מעבירה אותך על הגיונך, כל האיסור על תרומת אברים שורשה בניול המת, שביזיון הוא לא !!???
כאילו התולעיים והרימה פחות ביזיון,
לעקור אבר מאדם חי -אין בזה הרי כל איסור, אפילו למחמירים ביותר, לפני כמה ימים נפטר הרב רביץ, שבנו הבכור תרם לו כלייה ,
אתה טוען נגדי שאני שונא חרדים. להכיח לך שלא?- החרדים מתירים עקירת אברים מהחי- ועושים את זה למהדרין.
דוד המלך אומר בתהילים- תולעת אני ולא איש- איך אדם אפילו שהוא לא מלך ישראל מרשה לעצמו לדבר כך על עצמו???
אלא דוד המלך ביקש. רבש"ע הלואי והיתי תולעת ולא איש, שאם היתי תולעת- לא היו אוכלים אותי חי. היהודים נזהרים מלאכול תולעים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 21:49 |
|
| |
ירוחם,
יתכן, מישהו משנינו כבר לא משתמש עם ההגיון אלא כותב מתוך אמוציות. אני לא אובייקטיבי לקבוע מיהו, אך לפי דעתי זה לא אני.
אין איסור לקחת איברים מן החיכדי להציל חיי אדם אחר.
כפי שציינת והבאת הוכחה מנוב"י, מותר לנתח ולהוציא איברים ממת ואין איסור מצד ניוול המת, כשיש מטרה של הצלת חיים.
לעומת זאת הבעיה העיקרית שבגינה יש שאוסרים תרומת איברים אינה קשורה לשני הנושאים הללו, הבעיה היא שפעמים רבות מוציאים את האיברים לפני המות ההלכתי וזה מקרב את מיתת התורם - רציחה.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 00:51 |
|
| |
מאיר
ראה חסתי על כבודו של החרדי בסיפורנו- ועל האחרים הנוהגים כמוהו, לפי דבריך, ואתה צודק, יש כאן חשש לרצח, אולי.
יוצא עם כך שהחרדי שלנו וגם אחרים, למרות שהם יודעים שהתרומה שיקבלו, עלולה להגיע אליהם, מרצחיתו של התורם,
הרי כך הם מאמינים לדבריך- - הם מוכנים לקבל את התרומה.???!!! הם מוכנים שירצחו אחרים בגללם??? הגיוני בעייניך.?
יוצא לפי דבריך כי הסרוב לחתום על תרומת איברים- יסודה בעצם מחשש שירצחו את התורם. לא?
אחרת למה שלא יחתום, הרי לאחר המוות מותר לתת את האברים של המת- לפי דברך, וכך הרי נוהגים כל החרדים,???
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 01:36 |
|
| |
| mzohar כתב: |  |
ירוחם,
העבירה אינה תרומת האיברים, אלא הנדון הוא רגע המות. אמנם אתה מקשה שהוא מתרפא בדבר עבירה, אך למיטב ידיעתי אין מתרפאים אלא בע"ז, אך בתוצאה של עבירה מדוע אין להתרפאות? מסתבר שחובה עליו להתרפאות. נוסף ע"כ כתבתי לעיל שאין העבירה תלויה דווקא בו, מסתבר שבתורם איברים עמו או בלעדיו היו מוציאים את איבריו, כך שהוא לא הוסיף באופן ישיר לעבירה.
_________________
|
|
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 10:37 |
|
| |
מאיר
הוא לא מתרפא מעבירה סתם- לפי דבריך והשקפתו- הוא מתרפא ממש משפיכות דמים- אתה הוא זה שכתבת -רצח!!!
בענין תרומת אברים ממת ממש- אתה כותב שמותר. האמנם? אני מציע לך לבדוק,!!! צאה וראה כמה קרניות עין לא רצו לתרום, ותרומות אחרות שאפשר לקחת לאחר מוות מוחלט.שסורב.
יבא דר' הלפרין ויאשר או יסתור את דברי, ויגיד שתורמים לאחר המוות המוחלט, לפי ההלכה היום אצל החרדים..
אני יודע שבתוך עמך אתה חיי- האם אתה רואה לנגד עייניך את האפשרות שרבנים- מאיזה זרם?-
יהיו זמינים, לתשובות בין רגע או שעה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 11:23 |
|
| |
ירוחם,
כתבתי שהבעיה העיקרית בתרומת איברים היא הוצאת האיברים טרם המות ההלכתי - בעיה הנובעת מאיסור רציחה. ובכן תשובתי שוב, לקיחת לב מתורם היא מעשה עבירה (לרוב השיטות), אך מסתבר שבין כך וכך העבירה היתה מתבצעת והיא לא נעברה במיוחד לצורך חולה מסויים - הוא רק זכה בתרומה, אך היא היתה מתבצעת גם אילולא החולה הנ"ל. א"כ השאלה היא רק האם מותר להתרפאות מתוצאה של עבירה וכאן כתבתי שמסתבר שמותר ובפרט שלא היו מקפידים על דיני התורה בין כך וכך.
למיטב ידיעתי הרב הלפרין סבור שתרומת איברים (מה שמותר ע"פ ההלכה) היא מצוה, רק שצריך לוודא שלא מנתחים את המת טרם זמן המות ההלכתי. באם יתאפשר לוודא בוודאות שלא יעברו ע"כ, מן הסתם מצוה לחתום על כרטית תורם. כיום שאין ודאות שבתי החולים ישמרו את ההלכה, זו בעיה לתרום איברים.
אני סבור שאם יוקם ארגון שמטרתו תהיה לפקח על תרומת איברים ע"פ ההלכה (מין הכשר בד"ץ), הדבר יהיה אפשרי לחלוטין. הקמת ארגון שכזה כרוכה בבעיות אדמיניסטרטיביות רבות, בשורה התחתונה זה אפשרי ואני מאמין שזה גם יקרה ביום מן בימים.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 12:24 |
|
| |
מאיר
לסיכום הויכוח הזה ביננו- לא חשדתי בך במחשבה אחרת, מאשר כתבת. אבל אני ממשיך עדיין לחשוד, בחרדי בסיפורנו, כי הוא לא חושב כמוך -וכמוני?! ולו רק מהצהרתו לכלי התקשורת- ואולי תשקרת.
הכרתי מקרים בהם אנשים מבוגרים - ולא מבוגרים- חולים- לא התאשפזו בבתי חולים. מחשש שינותחו לאחר מותם, - ולא רק גזע המח וכד'- וכתוצאה מכך הם מתו ממש.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 12:36 |
|
| |
ירוחם,
מתוך חשד אין לומר ביקורת חריפה על כפיות טובה וכו' כפי שכתבת בחריפות לעיל. מסתבר לי שאדם שמסתובב עם בתו הנזקקת להשתלת לב-ריאות, מודע לחשיבות תרומתם של איברים ואעפ"כ החליט לדבוק בדרך רבותיו. כמובן אתה יכול לחלוק ולטעון שאין סיכוי שחרדי בכלל חשב אי פעם לתרום איברים - הרי אם הוא חרדי מוכרח שהוא אגואיסט מבחיל. אולם אם נצא מההכללות, אני חושב שיש להעריך את היהודי הנ"ל על אומץ ליבו גם אם אתה חולק על דעתו, ואף אם אינך מעריכו, הביקורת מפני החשד מיותרת.
הסיפורים שאתה מספר על אנשים שמתו בגלל אי טיפול רפואי מחשש שיעבר בגופם איסור, אולי מראים שאנשים שהולכים בדרך ברורה גם אם היא אינה כדעתך, אינם אגואיסטים וכפויי טובה, שהרי הם מזיקים לעצמם ומוסרים את נפשם בשביל כך. כמובן אינני נכנס לדין הלכתי בנושא האם זה מותר, אני אך ורק מבליט את הנקודה שאנשים שאנם מוכנים לתרום איברים אינם אגואיסטים, לפעמים הם מוכנים גם להקריב מעצמם וחבל שאת ההקרבה הזאת אינך מעלה על נס.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 12:57 |
|
| |
ידידי מאיר
היהודי הנ"ל היא דמות וירטואלית, שדמותו הוירטאלית עלתה כאן לדיון, ודעתו והצהרתו, בעיקר הצהרתו,
ולכן להעמיד אותו כדמות החייבים בכבודו, ולזהר בחשדות, אינה במקומה, האדם שיחרר הצהרה לציבור, וככזו התבקש הדיון.
אני עדיין סובר שיהודי הסבור שתרומת אברים היא עבירה חמורה, אסו לו להשתמש בעבירה זו, ואתה יודע את הסוגיא אם מתרפאים בדרכי אמורי ואיסורים אחרים, הדמות שבאמת זוכה אצלי להערכה היא דמותו רבי עקיבא עירובין דף כא: תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך! שפך חציין, ונתן לו חציין. כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך? סח לו כל אותו המאורע אמר לו: תן לי מים שאטול ידי. אמר לו: לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי. אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו. כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו כך - בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורין כך - שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה.
ואתה הרי יודע שנטילת ידים זה לא ב יהרג אבל זה אדם שהיה עקבי באמונתו ולא רק מהשפה ןלחוץ
לא ציפיתי שערב שבת קודש, תרצה לגרום לי לחשבון נפש, נקיפות מצפון, ולקלקל לי את עונג השבת.
פר' בא- בא נעשה שולם -שבת שלום!!!!.
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2009 13:25 |
|
| |
הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: בישראל אסור להיות מועמד לקבל תרומת איברים
לדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בישראל אסור להיות מועמד לקבל תרומת איברים, כל עוד תקיפה ההגדרה הנוכחית שמצב של מוות מוחי על פי הגדרת הרופאים, מוגדר הלכתית כספק מת ספק גוסס.
האיסור, לדעתו הוא חד משמעי, ומובא במאמרו היסודי של פרופ' אברהם שטינברג קביעת רגע המוות - סקירת עמדות. במאמר זה מוסברת באריכות עמדת הגרש"ז אויערבאך (שליט"א) [זצ"ל] בנושא השתלת איברים וקביעת רגע המוות.
בפרק ב - מסקנות, בפיסקה מס' 1 שם, כתובה שם מסקנתו המעשית של הגרש"ז אויערבאך:
"מות המוח, כפי שנקבע על ידי הרופאים כיום [תשנ"ג],
איננו מספיק לקביעת מות האדם,
ודינו כספק מת ספק גוסס.
לכן אסור לקרב מיתתו של אדם כזה בכל דרך,
ואסור להוציא ממנו איברים להשתלה כל עוד ליבו פועם, מחשש לקירוב מיתתו של גוסס. ודבר זה אסור אפילו לצורך הצלת חולה בפנינו שבוודאי ימות.
לפיכך, בארץ ישראל, שאינם זהירים בכל הפרטים האמורים, והרי יודעים שחייבים להתנהג על פי ההלכה – אסור להיות מועמד לקבל תרומת איברים. "
הגרש"ז זצ"ל הקדיש עשרות רבות של שעות לניסוח מדוקדק של שיטתו כפי שמובאת במאמר זה. בתחילת חורף תשנ"ג, התקשר אלי הגרש"ז אויערבאך בבקשה להקדים את פרסומו באסיא. באותה שיחה הוא חזר כמה פעמים ואמר לי כי מאמר זה הוא המקור המוסמך ביותר לדעתו בנושא קביעת רגע המוות, ומוסברת בו שיטתו בצורה הברורה והמוסמכת ביותר.
המאמר אכן פורסם ב אסיא נג-נד, עמ' 5-16 (תשנ"ד); ואחר כך נשנה בספר אסיא י, עמ' 277-288 (תשס"ז); ובספר קביעת רגע המוות , עמ' 195-204 (מהדורה שניה, תשס"ז).
ניתן להורידו באופן חופשי בקישור:
http://www.medethics.org.il/articles/DoD/DoD24.asp
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2009 18:30 |
|
| |
ד"ר הלפרין,
לא אחזור שוב לויכוח הבסיסי בינינו, שהרי אני מבחין בין מצב שהחולה מסכים שאז לענ"ד מותר ואף מצווה לעשות כן, לבין לקחת לו בלא הסכמתו, שאז גם אנוכי הק' מסכים שצודק הגרש"ז.
אבל לא ביארת מה האיסור בלהיות מועמד להשתלה? הרי לא אני לוקח את איבריי אלא הרופא. והרי הוא סומך על מי שסובר שזה מותר. וגם אם הוא עושה כן בלי הוראה הלכתית, אני (=החולה שמת מוות מוחי, בשעת ההסכמה מראש) עובר לכל היותר על 'לפני עיוור' כלפי הרופא, ומדוע זה לא נדחה בפני פיקו"נ? אפילו זה ממש לא נראה לי טריביאלי.
|
|
|
|
|