מה ההבדל בין בע"ת וצדיקים גמורים?

השאלה יפה.

ומה שחייבים לומר הוא בהקדם המשנה ב"מ פרק ד' בעניין אונאת דברים שאסור לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, וברור שלא מיירי בכל אדם?

אלא ע"כ מוכח שדרכי התשובה משתנות מאדם לאדם, וברור שעל אף היות התשובה חיוב גמור לכל באי עולם, ביטויה המעשי משתנה מאדם לאדם.

למשל, הר"מ כתב בפרק ב': מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד בבכי ובתחנונים לפני ה' (תפילה), ונותן צדקה, ומשנה שמו וגולה ממקומו.

וכמה מאיתנו בימי התשובה הללו, משנים שמם או גולים ממקומם?

אלא שכפי הנראה, כל אחד מחוייב בתשובה ובדרכים אלו שמנה הר"מ מהגמ' ר"ה טז:, אלא שביטויים המעשי לא מתפרש באופן אחיד. אצל רוב האנשים, שינוי השם ושינוי המקום, יהיה מוכרח להתפרש דלא כפשוטו (ומעניין כיצד יהיה הפירוש המעשי?) ואילו אצל מיעוט האנשים, כפשוטו.

מהי החלוקה? אולי מה שמקובל בפי ההמון בעל תשובה הוא ינקוט בדרכים אלו ע"פ פשטן, ועליו קאי הגמרא שדרגתו גדולה מדרגת הצדיקים.


תוקן על ידי - מאן_דהוא - 30/09/2003 12:08:53

משה

הבעל תשובה, בא מאורח חיים ותפיסות בסיסיות שונות, וההכרה עד למעבר היא עוצמתית וענקית, לעומת המתקן דבר ספציפי ויחסית קטן, שאינו נדרש לתקן את יסודותיו, אלא את הטעות וחוסר הריכוז הארעי שתפס אותו.

מאן-דהוא

אם אני מבין נכונה אתה אומר שבע"ת הוא זה שנוקט בדרכי תשובה המובהקים יותר לדרכי התשובה.

האם לפי דרך זו תוכל להמשיך למעננו את הקו ולהסביר בטובך מה יתרונו של זה על הצדיק הגמור - כדבר המאמר ממסכת ברכות.

מהי הדרך בה נוקט הצדיק לעומת הדרך של הבע"ת ומדוע זה עדיף על זה?

טוהר האמת

תשובתך נאה ואם אני מבין אותה נכונה אתה אומר שבע"ת הוא זה ההופך את עצמיותו מהיסוד לעומת הצדיק המתקן רק פרט ממעשיו.

לפי דרכך האם דוד המלך למשל, שחטא באופן חד-פעמי הוא מוגדר כבע"ת או צדיק? משום שלעיתים הוא מובא דווקא כדוגמא לבע"ת ואמרו חז"ל שלא חטא אלא להורות דרך לשבים.

ועוד ברצוני לדון אם אכן ניתן לומר שהתפתחותו של החסיד על דרכו של החובות לבבות האם אינו שונה לחלוטין מדרגתו שלפני"כ והאם אין כאן כאן שינוי יסודי ומהותי?

כוונתי היתה שנכון שכולם צריכים להיות בעלי תשובה במובן הפשוט, אך המציאות מראה שרוב בני האדם אינם בעלי תשובה אלא (במקרה הטוב) צדיקים גמורים.

כלומר, כמה מאיתנו הם במדרגת החסיד השלם שחוזר כל יום בתשובה, ומתקן את האתמול? אולי חד בדרא.

רוב האנשים, במידה והולכים בדרך הישר יקראו צדיקים גמורים, ודרכי התשובה שלהם לא יהיו שינוי שם כפשוטו וכו'.

ממילא הגמרא ברכות שהזכרת מתפרשת כפשוטה, שמי שירד ועלה חזרה ותיקן את מה שפגם, הינו בדרגה יותר גבוהה ממי שלא פגם (שוב, ע"פ מאי דאמרי אינשי).

מקווה שהבהרתי עצמי.

אך, האם זה שהולך בדרך הישר בלא לפשפש במעשיו ובלא 'לחזור בתשובה' האם לזה יקרא צדיק גמור? הלא אינו אלא פחות מבינוני,

הצדיק הגמור הוא החסיד המעולה, ובעל התשובה הוא הכובש את יצרו, בהפרש ביניהם עוסק הרמב"ם, בפרק השישי בשמונה פרקים, וראוי לעיין שם.

דוד המלך היה בעל תשובה, ושיויתי ה' נגדי תמיד היה מבחינתו משאת נפש, ומה שראוי להיות, הוא לא הצליח בזה וחטא פעם אחרי פעם, ועל כל פעם התוודע ואמר חטאתי לה' –

השיא של הביטוי להיותו בעל תשובה היה כשקיבל עליו את עונשו "רווח לו" והוא שר "שיר מזמור לה' בבורחי מפני אבשלום בני" על "חטא בת שבע" הוא לא סלח לעצמו , וציפה לעונש , גם לא חשב שלאבשלום מגיע להיענש- נגזר עליו שהוא יוענש על ידו. ולכן "נקם" ביואב שר צבאו הנאמן.

האם לצוות לרצוח את יואב היה מעשה של צדיק גמור?

איקא היקר

הרמב"ם מוכר גם מוכר לי וכמוהו גם שיטות אחרות

השאלה שלי התייחסה אך ורק לאותה הגישה הטוענת שאין צדיק שאינו חוטא וכי שבע ייפול צדיק וקם. לפי גישה זו כל צדיק גם הגמור, כובש את יצרו לפום דרגתו ואין הפרש בעניין זה בין צדיק לבע"ת. אני, רק לפי שיטה זו ביקשתי לדון.

נראה לי שגישה זו דווקא בשל הסתירה הפנימית שבדבריה, בכוחה להביא אותנו ליתר העמקה במובנו של המושג 'תשובה'.

מוישה

הבנתי את שאלתך, ולכן כתבתי את החלק השני שעוסק בדמותו ה"סבוכה" של דוד שמצד אחד מצהיר על עצמו "חסיד אני.... ומצד שני הוא החוטא המתוודה..






תוקן על ידי - איקה - 30/09/2003 20:12:38

מוישה,

אכן שאלה מטרידה.
אני מפנה אותך לספר אהוב עלי כבן ..הרי הוא ה"פחד יצחק"
זהו ספר שאני אוהב בעיקר בגלל ההפריה שאני מקבל מהרעיונות והשאלות ופחות מהתשובות, אך במקרה הזה גם התשובה נפלאה.

כאמור: פחד יצחק , ר"ה, מאמר י"ח.

אצטט כמה מילים:

"...לאחר העמקת מחרשת המחשבה בפנימיותם של המושגים "רובו זכיות" ו"רובו חובות", יתחדש אצלינו המבט בהבחנתם של המושגים הללו. המבט החדש הזה מראה לנו כי "רובו זכויות" איננו סכום של כמה זכיות יחידות, ו"רובו עבירות" איננו סכום של כמה עבירות יחידות ... רובו זכיות זו היא מדה בנפש... כשם שאפשר לו לאדם, אשר מידתו היא מדת הסבלנות ליפול לפעמים ברשת הכעס, ואף על פי כן מדתו שהיא מדת הסבלנות, בעינה עומדת.

הדברים משיקים לשאלתך ולטעמי גם עונים עליה.

בעל תשובה וצדיק הם מצבים - דרגות - מידה בנפש.

ק.

את דבריו של הפחד יצחק צריך לטעום, להריח ולגלגל בלשון לפני שחושבים עליהם.
זה כבר מעלה בי הרהור שאולי על זה הדרך בעצם אין מחלוקת בשיטות המתייחסות למהותו של התשובה.

אולי כל חד לפי מידתו? התשובה בעומקה משמעותה הביטוי הפנימי של האדם ולכן כל אחד לפי מידתו.

משה

לגבי דוד המלך, תלוי אם זה נעשה ככישלון, או בדרך התפרחחות. היום לא ניתן להגיע לא"א בדרך כשלון, זה לא מכריע לגבי דוד המלך, אבל זו דוגמא לב' הדרכים.

לגבי החסיד של חובת הלבבות, אני משער שהשינוי וההתקדמות היא הדרגתית, ואין כאן קיצוניות והגעה ממקום עם ערכים יסודיים נגדיים, שהוכרו כדרך חיים שגויה כמכלול.

בעל התשובה הוא הוא הצדיק הגמור על פי ר' נחמן

"סיפר הרבה מעניין גודל הבושה והיראה שהיו לו, שהיה זריז ובוש מאוד. ואמר, שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד, דהיינו שהיה מתחיל להיות איש כשר, שמעתה יעבוד את השם יתברך, ואחר כך באותו היום עצמו היה חוטא ונפל מזה. ונפל לתאוות, לאכילה לשתיה, וכיוצא בזה. וחזר והתחיל באותו יום פעם אחרת שמאותה עת היה איש כשר וכו', חזר והתחיל מחדש, וכן היה כמה פעמים ביום אחד.

אל המעלות מגיעים בשילוב בעל התשובה שהופך לצדיק וחוזר חלילה.

"סיפר, שבימיי נעוריו עדיין לא היה במדרגה זו של עכשיו, שיוכל לדבר עם העולם ואף על פי כן יהיה דבוק בהשם יתברך ועוסק בתורה ממש. כי אתה סבור שבפעם אחת באים לכל המעלות? לא כן הוא
רק צריך להתייגע ולטרוח מאוד קודם שבאים לאיזו מעלה טובה, ואז היה קשה לו להיות ביחד עם העולם מחמת שהיה צדיק גמור שהיה רוצה לעסוק בעבודת ה'"

כדי להגיע למעלה צריך להיות בעל תשובה, וכשהגעת למעלה הטובה אתה בבחינת צדיק גמור.

מדברי הנביא "כי יהיו חטאיכם כשלג ילבינו" לעומת "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו" למדנו שגם בבעלי תשובה יש דרגות שונות של שלמות.