| נשלח ב-5/10/2003 05:12 |
 |
| |
לבן יוסף
ראה מה בין הרב חיים דוד הלוי להרב שם טוב גאנין (כתר שם טוב, ימים נוראים עמ' 227): "נשאלתי לדעתי מהי תכלית כוונת הכפרה, וזאת היתה תשובתי לשואל ...ומטעם זה בא מנהג הכפרה בערב יום הכפורים, בשעה שהמתכפר רואה את התרנגול צועק ככרוכיא... ושוחטו לאלתר, וכל המוזמנים רואים איך דם התרנגול שותת על הארץ, ואבריו מזדעזעים, וראיה זאת פועלת בקרב הרואים פעולה עזה ונוראה, ולבם הערל נשבר ושב אל ה'...".
?! ?! ?!
כנראה שבימי הגאונים היו גם כפרות "צמחוניות", שהוזכרו באשכול התשליך, ואחזור עליהם שנית כאן לצורך הענין:
"האי פרפיסא - עציץ נקוב שזרעו בו, ובתשובת הגאונים מצאתי: שעושין חותלות מכפות תמרים, וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית, וקורין לו פורפיסא, וצומח, ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו, ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר: זה תחת זה, וזה חליפתי וזה תמורתי, ומשליכו לנהר. (רש"י שבת דף פא עמוד ב).
אך ייתכן ש"כפרות" העפר, זבל בהמה והפול, היו מיוחדות לילדים, וכבלשונו של רש"י "לשם כל קטן וקטנה שבבית", אך כפרות המבוגרים בזמן הגאונים, היו תרנגולים, אילים, כבשים, גדיים ובהמות, אך התרנגול היה "הכי" פופולרי.
בתשובת גאון אנו מוצאים מספר סיבות לכך:
א) התרנגול היה מצוי בביתם.
ב) התרנגול שמו גבר.(התרנגולת שמה גברת ?)
כפרות הפרפיסא היו בער"ה, כפרות המבוגרים היו או בעריו"כ או בער"ה (ראה אור זרוע חלק ב' (סימן נו). שבלי הלקט הלכות ר"ה סימן רפ"ג, אוצר הגאונים ליומא סימן ריח), או מאוחר יותר, אף בערב הושענה רבא (נהר מצריים, הלכות יום הכפורים סימן ב) בתקופות מאוחרות יותר מצאנו את התרנגול הלבן בער"ה, התניא רבתי (מחברו לא ידוע), כותב בסוף סימן עב, "ומנהגנו לשחוט בערב ר"ה כל בעל הבית תרנגול אחד, ומחזרין למצוא תרנגול לבן, ע"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", ואינו כותב אם היה זה לכפרה או לסימן, כפי שהוא המשך דבריו "ואוכלין בלילי ר"ה דבש ותאנים וענבים וכל מיני מתיקה ע"ש שתהיה השנה...".
בספר כלבו סימן סח, ובארחות חיים דיני ערב יום הכפורים, אנו מוצאים את עשיית הכפרות ע"י בעל כוונה, "נהגו לעשות כפרה על הסדר שנבאר, כיצד לוקחין תרנגול שנקרא גבר ומביאין לזקן או לחסיד ובעל כוונה ויקח אותו ויקיפנו סביב ראש המתכפר".
להלבן
כתבת: "אוי שכחתי, ואני מתנצל על כך בפני וחבריו, הרעיון הזה שמנהג הכפרה הוא כמו שעיר המשתלח לעזאזל מקורו בקבלה, בשער הכוונות ריש דרושי יום הכיפורים. וכן הוא בשל"ה ובסידור הרב".
אוי אוי אוי, טעית. אני מצאתי את הרעיון אצל תלמידו של רש"י, (מחזור ויטרי סימן שלט). "מנהג אבותי' תורה היא. וכך היא בפסיקתא: ערב יום הכיפורים מביאין תרנגולין... ובכל פעם שיאמר אותם הפסוקים יסביב התרנגול סביב ראשו. ויאמר זה תחתי וזה תמורתי וחילופי. ושלום: וישגרם לעניי העיר: ויהא כפרתו כמו כפרת שעיר המשתלח שהיה מכפר על כל ישראל".
לאיקה
לדברייך: "העניים אומרים שעופות שהיו לכפרה אינן לאכילה", ראי בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ערב יום כיפור ד"ה [ב] , "דרש מהר"י סג"ל יש מקומות שנותנים הכפרות גופן לעניים, והוכשר מנהג ריינוס שנותנים מעות שוים לעניים דאז לא מתבייש העני מלקבלם. אבל כשנותנים את התרנגול גופי' אומר העני זה השליך עונותיו על תרנגול זה ונבזה אני לו ששלחו אלי".
לנענע
הזכרת את דברי ר' יוסף קארו, בעל השולחן ערוך: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג", (שו"ע, או"ח ס' תר"ה), בכותרת הסימן שבמהדורה הראשונה של השו"ע היה כתוב "מנהג כפרות מנהג שטות הוא", שהושמט במהדורות הבאות, ויש הטוענים שהכותרת לא יצאה מהב"י אלא מהמדפיס.
התרנגול היה "גבר" פופולארי.
בספר מעבר יבוק (בקונטרס שפת אמת סוף פרק יא), "ובשם רבי יהודה החסיד כתבו שטוב לקבור תרנגול הנקרא גבר בקבר ריקם, אוי הזה מחליש ומטמין כח הדין המושפע מצד מלאך גבריאל הנקרא גבר לבל יעיר חמתו". ראה גם פחד יצחק (לאמפורנטי, ערך בית הקברות): "ובעיר... נפטר ...ונקבר בבתי חיים שעדיין לא נקבר בו אדם מעולם, ושחטו תרנגולת בלא ברכה וקברוהו אצלו לרגליו".
בשו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קלח: "ע"ד מה שנמצא כתוב בס' באר היטב ליורה דעה סימן קע"ט בשם צוואת ר"י חסיד שיש סכנה לבונה אבנים וגם לבונה בית במקום שלא היה שם בית מעולם ואמרי אינשי להניח בהבית תרנגול זכר ונקבה ולשוחטם שם ונדמה למעלתו כדרכי האמורי ואני אומר החוששים לדברים אלו שנאמרו משמו של הגאון ז"ל דימו שאם יניחו שם זמן מה זוג תרנגולים חיים הנקראים גבר ה"ל הגברים האלו הדיורים הראשונים שבבית ובשחיטתם היינו מיתתם ובזה כבר מתו הדיורים הראשונים שבבית והמה פדיון נפש בעלי הבית דוגמת הכפרות שנוהגים אבל טוב יותר שלא לחוש לדברים האלו וכיוצא בהם כלל".
בשו"ת חיים ביד סימן לב: "ואחשבה לדעת זאת במה שנוהגים הגוים כשמטלין יסוד חדש בבנין חדש או כשחופרין בור חדש הם שוחטים כבש אחד או תרנגול וקוברים הראש שם והשאר מאכילים לעניים וכשהפועלים גוים כמו בעירנו איזמיר יע"א שלא יש פועלים ישראלים כשבונים בניין חדש או חופרין בור חדש רוצים לעשות כסדר הזה אם יש בזה איסור משום דרכי אמוראי או לא ואען ואומר הנה בסה"ח בצוואות ר"י החסיד והביאה בכנה"ג ובס' באה"ט בי"ד סי' קע"ט שלא יבנ' בית במקום שלא היה בנין מעולם ע"ש והיא כתוב' בצוואות סי' טו"ב וע"ז אומרים העולם שיש קבלה לשחוט כבש אחד או תרנגול ולקבור הראש שם וכשאני לעצמי אחרי שלא ראיתי בשום ספר דבר זה נראה כעושה מעשה מדרכי האמורי ולא נכון לעשות כן ובהיות טוב יקח תרגולים /תרנגולים/ זכר ונקבה כמנין בני הבית שבאותו בעל הבית הבונה ויניחם לילה שילינו שם ובבוקר יקרא לשוחט וישחטם שם לשם כפרה תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה כמו שעושין בעיו"כ =בערב יום כפור= ויחלקם לת"ח עניים ולחולים עניים ובזכות הצדקה שעושה ומצות כיסוי הדם שעושה במקום ההוא יגן עליו להצילו מכל מזיקין ...".
גם לתרגול שחור היה שימוש. בספר דרכי תשובה (סימן קעט סק"ל) הביא בשם שו"ת שארית יעקב (סימן יב), אודות מה שהורו כמה אדמורי"ם צדיקים למי שאירע לו חולי רע לקרוע תרנגול שחור על טבורו שאין בזה חשש איסור משום דרכי האמורי".
צדיקים אחרים, מצאו שימושים אחרים, לתרנגול שחור, בספר סגולות ישראל (מערכת ב סימן יט) מביא בשם הה"צ מסטרעטין שיעץ לאנשים שבעת חינוך בית "... ליקח תרנגול שחור להפריחו דרך הארובה וילך לו לעזאזל ויתן צדקה כפי כחו".
גמר חתימה לשנה טובה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 05/10/2003 5:39:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2003 07:49 |
|
| |
נישטאיך
סתם סברא פשוטה, בקשר למה שהעניים אומרים,ניחשתי, טוב לדעת שיש בהם אמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2003 09:41 |
|
| |
שלום לך מיימוני, ושנה טובה.
מפאת קוצר הזמן אענה רק בתמצית.
איני חולק עליך שלתורה ולמצוותיה יש תפקיד חינוכי (אם כי תתכנה תכליות אחרות בנוסף).
אינני חולק עליך כי התרחקות מטעויות, שאיפות פסולות וכדומה היא חיובית.
אני כן חולק על הנחתך הפשוטה לפיה הקרבנותמיותרים לאדם המבין. אינני טוען שתפיסה זו אינה עקבית. כדבריך אכן עולה בפשטות מדברי הרב במורה. למרות זאת בעיני אין תפיסה זו סבירה כלל וכלל כפירוש לדברי התורה שבכתב והתורה שבע"פ, ואפילו אינני בטוח שתפיסה זו (בפרשנותה כפי שהוצגה על ידך) הייתה מאומצת על ידי הרמב"ם עצמו. הנושא ארוך, זמני קצר, משנתי אינה סדורה כדי הצורך לכתיבנ כאן, ובודאי מוכרים לך המקורות השונים בענין. לכן אינני חפץ להכנס עכשיו לדיון בטיעונים לשני הכיוונים. רק אעיר על המשל של יפת תאר, שבעיניך הוא דמיון יפה לענין הקרבנות, כי עברתי על כל המחזור ליוה"כ ולא מצאתי תפילה אחת המתחננת להשבת דין יפת תאר למקומו. אם חז"ל סברו כמוך על מקומם של הקרבנות, הם היטיבו להסתיר זאת.
גם אם נקבל את תפיסת הקרבנות שאתה מציג, בודאי אינך טוען כי התפיסה האחרת (יש כמה כאלה, אבל לשם פשטות אתיחס לאלו הרואים בקרבנות מכשיר "עלעקטרי רוחני" כלשונו של המשך-חכמה) היא נטע זר במחשבת היהדות. על כן, ההטפלות למנהג הכפרות, שהוא מובן בהחלט בהקשר של מחשבת חז"ל ו(רוב?) הראשונים, אינה במקומה. את הדיון על התשתית הרעיונית של הקרבנות מוטב לנהל בנפרד ובמפורש. כך גם לענין זכויות החיות שעלה כאן על ידי כותבים אחרים.
י"י
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2003 15:29 |
|
| |
מיימוני ויצחק יונתן
אני עוקב אחרי הוכוח המרתק הזה ואין לי הרבה לחדש מהמקורות בנושא , אבל אני רוצה לעמוד על ההנחות הפילוספיות מאחורי הויכוח .
מיימוני מציג את העמדה שעיקר מטרת התורה היא לחנך את האדם . מתוך ראייה כזאת הוא קובע את עמדתו לגבי כל נושאי התשובה והכפרה . לדעתו , מהות התשובה אינו אלא תיקונו העצמי של האדם . כאשר אדם חוטא הרי הוא פוגם בעיקר בעצמו , בכך שהוא סר מייעודו הנעלה כאדם . ועיקר התשובה היא שהאדם יחזיר את עצמו למוטב . כל דבר שאינו משמש איכשהו למטרה זו , בא , לשיטת הרב המיימוני , מתפיסה מאגית – פאגאנית . ולכל פוסל רבינו את מנהג הכפרות .
יצחק יונתן מתווכח עם מיימוני בגלל שלדעתו מוכח מהמקורות התלמודיים שבנוסף ולצד ענין התשובה יש גם מושג של כפרה . זה מתבטא בעיקר בענין הקורבנות . ואני מוסיף לכך את מאמרי חז"ל שבמקרים רבים תשובה תולה וקורבנות או יסורים או מיתה או עיצומו של יום הכיפורים מכפרים .
למרות שבאופן עקרוני אני מצדד לדעת מיימוני בענין הזה , עכ"ז אני חושב שיש בעייתיות מסויימת בגישה שלו . בנוסף לכך אין להתעלם מכל ענין הכפרה שהוא , לדעתי , נושא הרבה יותר מהותי במקורות היהדות ממה שמיימוני חושב .
הבעייתיות בדברי מיימוני הוא שהוא מתייחס רק למצבו של האדם בינו לבין עצמו ולא לאחריותו של אדם למעשיו שיש להם משמעות שהיא בלתי תלויה במצבו הנוכחי של האדם . מיימוני מבטל בדבריו את כל מושג האשמה .
לעניות דעתי אין האשמה רק רגש סובייקטיבי אלא משהו אובייקטיבי . משחטא אדם רובצת עליו אשמה . גם אם במצבו הנוכחי הוא כבר צדיק גמור אין בזה כשלעצמו בכדי לשחררו מן האשמה .
אם מתבוננים בדבר לגבי עבירות שבין אדם לחבירו כולם מסכימים שזה המצב . כאשר חוטא אדם כלפי אדם אחר אין זה מספיק שהאדם מצדו יחזור למוטב , אלא מוטל עליו לקבל את סליחתו של הזולת שבו פגע . כל עוד אין הוא מקבל את סליחת חבירו רובצת עליו האשמה . יתכן שיהיו שני אנשים ששניהם חטאו כלפי מישהו אחר ושניהם חזרו בתשובה , האחד קיבל סליחה מהנפגע והשני לא קיבל . למרות שמבחינת מצבם הנוכחי שניהם שוים ושניהם צדיקים גמורים , האחד משוחרר מן האשמה והשני עומד באשמתו .
לגבי עבירות שבין אדם למקום מוכח ממקורות היהדות שהמצב הוא בדיוק כמו בבין אדם לחבירו בנוגע לענין הזה . כל התפילות של יום הכיפורים הם רק בקשת סליחה אחת גדולה . אנו מתחננים לרחמים כדרך שהיינו מתחננים בפני מלך גדול שפשענו כלפיו שיואיל בטובו לסלוח לנו. בתפילות פשוט אין אלמנט של תיקון עצמי . ויש כאן נקודה מדהימה שראוי לעמוד עליה . בכל התפילות אין אפילו פעם אחת קבלה מצדנו להיות טובים מהיום ואילך . מבקשים סליחה על מה שכבר נעשה ומתפללים לאל שיכוף את יצרנו ויטהר לבנו מהיום ואילך . אף פעם לא מוסיפים ל'עיסקא' את ההבטחה שיותר לא נחטא .
לפי זה אפשר להבין שכפרה אינה בהכרח תלויה רק בתשובה . מכיוון שבמובן מטאפורי לפחות אנו זקוקים לסליחה מהקב"ה כדרך שאנו זקוקים לסליחה מבשר ודם , יתכן גם שקבלת הסליחה הזאת אינה מותנית רק בתשובה ויש בה אלמנט נוסף של ריצוי האל . זה לא מבטא גישה מאגית – פאגאנית אלא מה שמיימוני קרא לו , בהקשר אחר , יחס דיאלוגי בין האדם לבורא .
לגבי נושא הכפרות אני מזדהה עם דברי ווטו שעדיף לעשות זאת בכסף . הסבה שאני מתנגד לכפרות איננה בגלל צער בעלי חיים . אינני צמחוני ואינני מתכוון להפוך לכזה . אני רק מרגיש שזה ענין סמלי כדברי הרב חיים דוד הלוי שצוטטו שאין זה ראוי להתאכזר על בעלי חיים בשעה שאנו עומדים לבקש חיים לעצמנו . אם מישהו אינו מרגיש כמוני לגבי הענין הזה אינני פוסל אותו . אני הרגשתי שקיימתי את הכפרות בכך שלא קיימתי אותם בשעה שכולם כן קיימו אותם .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 07:00 |
|
| |
להלבן
משום מה בחפשך מקורות קדומים למנהג הכפר לא הבאת את דברי המהר"ל בנתיבות עולם ב - נתיב הבטחון - פרק א:
"והש"י רצה להציל את רבי עקיבא סבב דלא יהבי ליה אושפיזא. וכאשר היה בעיר היה בכלל אותה גזירה להיות נשבה ואי אפשר שלא יהיה הגזירה שיצאת על העיר ג"כ שולט בו ואינו אפשר שלא יעשה זה בו רושם של דבר מה, ולפיכך אתא אריה ואכל החמור ובדבר זה הוא תמורת מה שראוי לבא על גופו, ובא השונרא ואכיל התרנגול ודבר זה הוא תמורת נפשו וכפרתו, והנר שכבה הוא תמורת השכל עד שהיה לו תמורה לגמרי. ומזה ראיה גמורה מן הגמרא ליקח תרנגול לכפרה על נפשו בערב יוה"כ ודבר זה ידוע".
בטח גם אמר: "זאל דאס זיין א כפרה פאר מיר". "זה כפרתי".
מצאתי שימושים נוספים לגבר:
"סגולות למכושף ולעין הרע ולמי שהוא נבעת ח"ו מרוח רעה ולכל מקרה רעה שבעולם".
קח ראש של תרנגול זכר זכר לזכר ונקבה לנקבה ויקח המח וישים על גחלים ויניח העשן לחוטמו ויאמר ז פעמים ...".
סגולה נוספת לשגעון:
"קח עין תרנגול שחור חי ותן בסמרטוט וקשור להחולי ברגלו שמאל". (אמתחת בנימין).
אם אתה משוגע, ואין לך תרנגולת חיה, כדי להוציא לה את העיניים, אל תראג:
"סגולה מומחית ולא טבעית, לתת לאכול לשוטה מתרנגולת שמתה ונעשית נבלה בידי שמים, וזה רפואה בדוקה" (סגולות ישראל עמ' קד בשם אברהם אזכור).
תוקן על ידי - נישטאיך - 08/10/2003 7:07:58
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 07:04 |
|
| |
נישטאיך 
אחרון המוהיקנים!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2003 09:44 |
|
| |
אידי אמין רצח את מתנגדיו הפוליטיים ואכל את הכבד שלהם. מה המקור?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2003 08:54 |
|
| |
לווטו
שאלת אודות אידי אמין שרצח את מתנגדיו הפוליטיים ואכל את הכבד שלהם.
נדמה לי שהיה מקובל אצל אוכלי האדם, לאכול את לבם של אויביהם, מאחר והם האמינו שע"י כך הם כובשים את הנפש שלו, ואולי העדיף את הכבד על הלב, לאחר שבהיותו באימוני צניחה בארץ, שמע את הרב הצבאי אומר: "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ", (דברים פרק יב פסוק כג), וה"כבד כולו דם", (בית יוסף יורה דעה סימן עב אות ג),
ואולי הוא סתם ככה אהב כבד קצוץ, ללא מקור
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2006 02:30 |
|
| |
התבהרות:
מה עושים עם התחושות שמתעוררות מחדש בכל פעם למראה הכפרות ?
הרי כל כך הרבה מנהגים ניכחדו והפכו שונים ,למה זה נישאר ככה באופן הזה .
ואולי אני לא מחוברת לזה מספיק.
מה פדיון כפרות בכסף לא טוב?
טוב אני אשב פה בשקט בחושך אחכה שזה יעבור ואוציא את הראש שוב.
*****
איש_ערבות:
אם אני מבין נכון,
בעייתך אינה רעיונית, אלא תחושתית,
וכאן באה השאלה האם את צימחונית ?...
ואם הדבר ייעשה בצורה מוסדרת ונקייה ולא פומבית המונית,
האם יוקל עלייך המנהג ?...
לבטח בדור האחרון התחושות נעשות קשות יותר למראה הכפרות,
כיון שבניגוד לעבר איננו נפגשים במשך השנה עם מראה השחיטה המריטה וכו'...
אך נראה לי כי ישנה גם צביעות מסויימת בכך, שכן כיום הצריכה גורמת
לצער בעלי חיים רב יותר משהיה בעבר. דוגמאות שעולות לי כעת,
העופות בעבר נשחטו בוגרים יותר, וכיום על שולחנך עולים עופיונים זעירים...
לא אדבר על תנאי החיים והאבסה של העופות היום בניגוד לעבר,
ומבלי לדבר על הכחדה שיטתית של רוב
האפרוחים הזכרים עם בקיעתם מהביצה בצורה זוועתית ועוד...
ועל כל זה נאמר-רחוק מהעין רחוק מהלב...
*****
מוישי עושה כפרות
מיימוני:
נדמה לי שהמוישי הזה לא היה אצלנו עדיין.
אז הנה, ההשלמה מתוך ח"ח (האשכול המקורי משנת 2003!
מוישי מכפר על עוונותיו...
אבא הגיע נסער הביתה.
הוא אמר לכולנו במהירות ובקול רם ,שצריך לעשות כפרות .
שמואל מהמשחטה מציע לכל השכונה מבצע מיוחד של כפרות על יד המזרקה בשיכון המאמינים.
זה יוצא ממש מול הגן של "סימי ודיני".
ברחוב "יוצאי החול" פינת "באי הקודש".
התרגשתי נורא.המורה בכיתה הסביר לנו שמי שמהדר במצוות הכפרות מובטח לו שתהיה לו שנה
טובה ומוצלחת.
אפילו קיבלנו ציור לצביעה של ילד קטן שעומד ומעלין תרנגול גדול שמניפים אותו מעל הראש לו.
אמא התארגנה מהר.השאירה את הכביסה במכונה ולקחה ארנק קטןובקבוק שתיה שהיא מכינה
בעצמה.
וגם לקחנו את מירי לוי השכנה שלנו בת ה-5 שאמא שלה ביקשה מאיתנו לשמור עליה עד השעה 4.
השארנו פתק לעטרה שתגיע לכיכר אם היא תספיק לחזור מהקורס מחשבים שלה.
הגענו לכיכר.היו שם מלא אנשים.ילדים ואמהות ואבות וגם המון קופסאות כאלה עם תרנגולות
לבנות בתוך כלובים אפורים.
היה רעש נוראי התרנגולות קרקרו מאוד.
המורה שלנו אמר לנו שהן מקרקרות כי הן יודעות שהן מכפרות על החטאים של היהודים ,והן מאוד
שמחות בזה.
ניסיתי להצחיק תרנגולת אחת ,נופפתי לה ביד אבל היא לא הגיבה בכלל.
היא קרקרה מאוד ואפילו לא היה לה מקום להסתובב לצד השני.
אמא קראה לי להגיע ואבא שלי פתאום החזיק תרנגולת לבנה וענקית מעל לראש שלי.
פחדתי נורא.רציתי לברוח אבל זכרתי שהמורה אמר לנו שככה תהיה לנו שנה טובה.
התרנגולת צווחה נורא.
עפו לה נוצות לפנים שלי.
העפתי את הנוצות והן שוב נדבקו אלי .
נבהלתי נורא,אפילו צעקתי ,אמאל'ה,
ואמא מלמלה משהו בלחש.
התרנגולת המשיכה לצרוח וראיתי את הרגלים שלה כאלה צהובות ומלוכלכות ,גם ראיתי את
הציפורן שלה קצת שבורה,נבהלתי נורא מהציפורן שלה ורציתי לברוח משם.
היה רעש נוראי מסביב.
צווחות של תרנגולות וילדים שלא רצו להתקרב לכיכר.
אחר כך השליחו את התרנגולת שלי לתוך קופסא מקרטון.
התרנגולת צווחה נורא והתחילה לפרוס כנפיים.
ראיתי בתוך הקופסא עוד מלא תרנגולות שוכבות ומנסות לעוף .המקור שלהן היה פתוח,והן כאילו
ביקשו שניקח אותן משם.
בתוך המקור הפתוח ראיתי מן חור שחור כזה שנורא הפחיד אותי .
קיבלתי קצת בחילה .
אמא רצתה לתת לי לקקן כתום אבל ,לא יכולתי למצוץ עכשיו כלום.
ביקשתי רק קצת מים.
לא היה לנו מים כי אמא הביאה את התרכיז שהיא מכינה בעצמה.
מאחורי הככר היה ברז.רצתי לשם וכשהגעתי לברז ראיתי שעל יד החנות של האיטליז על הרצפה יש
דם.
כאילו שמישהו שחט שם בפנים.
ראיתי נוצות מפוזרות על הרצפה וגם דם שפוך שיצא מתוך החנות .
נבהלתי נורא רצתי לאמא שלי ,אמרתי לה שיש בחנות מאחורה רעש של תרנגולות ונוצות וגם
כתמים של דם .אמא .צעקתי לה ,את חייבת לבוא לראות.
אמא ,שאלה אם שתיתי ואמרה לי שעכשיו אנחנו כבר צריכים ללכת הביתה.
הרגשתי בחילה קשה מאוד.
רציתי להקיא .
הגענו הביתה .
בקשתי מאמא ללכת לבקר אצל משפחת ליבוביץ.
אמא הסכימה.
דפקתי בדלת.
יעלי פתחה לי את הדלת.
במרכז החדר עמד אבא שלהם עם שקית שבתוכה היו שטרות של כסף.
הוא הניף וסיבב את השקית מעל לראש של שלוימי .
היה שקט ואבא של שלוימי לחש לו את מה שצריך ישבתי בשקט על הספה ולא אמרתי כלום.
הרעש היחיד ששמעתי היה רשרוש שקית הפלסטיק של אבא של מוישי.
בחוץ שמענו פתאום רמקול קורא,
בואו לכיכר ,כפרות לכולם...
בואו לכיכר ,נפדה חיים בדם...
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=620660
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
______
התבהרות
נראה לי שיש כאן כמה נידונים.
א. אם הכפרות הן דבר ראוי, מה לעשות שאת לא רק שאינך מתחברת לזה, אלא גם שזה גורם לך
תחושה קשה? וכפי שמוכיח הסיפור על מוישי, זה עלול להזיק לילד בעל נפש רכה? אולי ללמד,
למשל, מידת האכזריות?
ב. האם כפרות הן מנהג ראוי? בפשטות, ידוע שזו מחלוקת בין הגאונים לבין מקצת הראשונים
(רשב"א, רמב"ן אולי). הב"י פסק נגד. הרמ"א התיר ואולי חייב, כדרכו במנהגים. והיום - אפשר לדון
הרבה כיצד המנהג הזה קיבל תאוצה, ומה נעשה ממנו ברחובותינו היום.
וקצת עדויות מהזמן הזה נמצאות באשכול בח"ח שהלינק אליו מופיע לעיל.
ג. האם היחס לתרנגולות שונה בכפרות מאשר בשחיטה היומיומית? כבר היה לאחרונה אשכול אם
ראוי להמשיך לאכול בשר בתנאים כאלו. אשכול ארוך. היכן הלינק? לינקי?
ד. ובכל זאת יש לומר שלמרות ההערה החשובה והיפה של איש ערבות, יש הבדל בין מעשה שנראה
אכזרי לנגד עינינו לבין מעשה כזה שנעשה בסתר.
אולי הוא צודק, ואין הבדל אמיתי. אבל התחושה הראשונית שונה.
מה יוצא מכל זה?
מי שישמע בקולי, יוותר על הכפרות, על התרנגולות ועל הכסף.
מי שיעדיף עצה ועדינות, יעשה בכסף.
מי שירצה, ימשיך לטייל ברחובות שטופי הדם. וכפי שהעיר איש ערבות, גם במקדש היה דם, וזה
אפילו נחשב לשבח. וכיון שאין אנו מפקפקים בערכי התורה, אין לנו לומר אלא שעלינו לבחון את
הערכים שלנו לאור התורה. או שמא נבחר לומר שהתורה דיברה לפי ערך הדור ההוא? האם באמת
נרצה לשלם את מחיר ההצהרה הזו?
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
התבהרות:
אישרבות ,
מזל שיש לנו את מיימוני.
תודה מיימוני על ההבהרות כרגיל ברוח ישראלית אמיתית . יהדות של טעם וריח .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2007 12:41 |
|
| |
מה יש ללמוד מהקולות החדשים?
שינוי הסברתי בלבד או מהפכה מהותית?
ראו כאן
(מיימוני, "ילחום מלחמת הוה וינצח"...)
עוד אשכול בנושא: כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 14:50 |
|
| |
יש בספרים עתיקים שהנוסח של ראש הסימן בשו"ע הוא: 'מנהג כפרות מנהג של שטות הוא ובו סעיף אחד" פעם ראיתיו וצריך בירור אם הוא ספר דווקני.
|
|
|
|
|
