| נשלח ב-2/10/2003 20:30 |
 |
| |
שאלות בהלכות כפרות
תרנגול שכיפרו בו פעמיים
מה דין התרנגול ?
ומה דין המתחטא הראשון וכנ"ל השני ?
תוקן על ידי עצכח ב- 07/10/2008 16:53:26
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2003 21:48 |
|
| |
קטלא קניא
השאלה נראית מחוסרת ערך, כיון שהיא עוסקת במנהג. ומנהג, שלא כהלכה, הוא בר שינוי. אם נגדיר שתרנגול אחד עולה לכמה כפרות רצופות, הרי זה מועיל, ואם לא לא.
אמנם, כיון שהרעיון של כפרות מבוסס על קרבן, הרי מסתבר שכפי שקרבן אינו ניתן לשימוש פעמיים, כך גם הכפרות.
לפיכך, אם כיפרו בתרנגול על ראובן, ובא שמעון וביקש לעשות כפרות בתרנגול על עצמו, נמצא שהתרנגול הזה כבר שימש לכפרה והכפרה החדשה אינה "מועילה" (המרכאות נועדו כדי לציין שזה לפי הבנת המשתמש. כפרות אינן עושות מאומה, פרט לצורך הפסיכולוגי של המשתמשים בהן).
יש אמנם לדון אם עשו כפרות בתרנגול, ונתנוהו להישחט ולצדקה. והשוחט או אדם אחר גזלו את התרנגול לפני שחיטה, האם נאמר שייתכן כאן שילוב של יאוש, שינוי רשות, שינוי השם (בנסיבות שונות) ועוד, כך שהתרנגול יהיה פנוי לכפרות פעם נוספת?
הרי הגוזל קרבן חבירו והשתמש בו לעצמו, הקרבן - לפי לשון אחת בגמרא - קרב מתקנת חכמים אם לא היתה ידיעת הכהנים בגזילה, כדי שלא יחששו הכהנים להקריב ולאכול את הבשר שמא הביאו להם קרבן גזול.
ויש לפלפל בזה עוד ועוד, להגדיל תורה ולהאדיר.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2003 09:49 |
|
| |
ומה דין המוכר אותו תרנגול ל2 "מתכפרים"? הרי אם זהו מנהג חסר בסיס, אין בכך כל רע. עם זאת, יש בכך גניבת דעת וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2003 10:18 |
|
| |
שאלת חכם חצי תשובה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2005 23:56 |
|
| |
מי שהתרגל עד היום לקיים "מכירת חמץ" באינטרנט, ישמח בודאי לדעת שהשנה יש חידוש מרענן - כפרות באינטרנט
http://www.e-dologic.co.il/kapara/
הכתיבה ככה-ככה,
החתימה טובה!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2005 15:34 |
|
| |
שכן, נראה שהתרנגולים שלך סוברות דלא כמיימוני. לשיטתן יש כפרה חוזרת. ודוק'.
אגב, מי נתן את ההכשר לאתר ההוא? כל החולק על מיימוני כחולק על השכינה (אמנם הגאונים והרמ"א עם החולק, אך הם בטלים בשישים מול ר' גדליה ו-24,000 תלמידיו).
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2005 03:59 |
|
| |
מיכי, את מי שכנעת גם אם נניח שהכרת את הגאונים ואת הרמ"א? (אגב, עדיפים שני תלמידים הלומדים להיות אוטודידקטיים מחמישים אלף אומרי הן)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2005 11:17 |
|
| |
mdabraham:
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2005 16:17 |
|
| |
בוגי, אנ לא יודע מה פירוש 'תלמידים שלומדים להיות אוטודידקטיים'. מי שהוא אוטודידקט הוא תלמיד של עצמו ולא לומד להיות כזה.
אולי כוונתך לומר תלמידים שמתחנכים לאוטונומיה חשיבתית.
יש לי כמה דוגמאות לתלמידים כאלו (לזה קוראים בד"כ 'תלמיד חכם'): הרמ"א והגאונים.
ובהחלט גם רג"נ וכמה מתלמידיו.
ואם כבר עוסקים באומרי הן, הרי בכל מקום ישנם כאלו, ואפילו לא מעטים מבין ה- 24,000 דנן.
ובהנחה שבכל ציבור הרוב הם אומרי הן, השאלה עוברת להיות למי אומרים את ההן. אז אני מעדיף את אלו אומרים את ההן לרמ"א ולגאונים. עניין של טעם כמובן...
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 14:28 |
|
| |
מיכי
תלמידים שרבם לימדם לעצמאות חשיבתית עד לרמה שזה הופך אותם לאוטו דידקטיים. לפי מדד זה כמה שקראתי דברים מהאחד וכמה שקראתי דברים מהשני (אני מתכוין בעיקר מכאן בפורום ומהספר 'בתורתו'), השואתך מגוחכת. (לא נקבתי בשמות כי בכלל אינני חושב שזה הפורום המתאים לתחרויות אישיות.)
אתה מוסיף לעשות מזה כולהו 'ענין של טעם', עזוב. אבל האם כאשר אתה אוהב סוג מאכל או משקה אחד ורעיתך אוהבת סוג אחר, אתה לועג לה על זה כמו שלמעלה למיימוני? מסכנה 
תוקן על ידי - בוגיעלון - 30/11/2005 14:33:14
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 15:51 |
|
| |
אם הוא אכן קשור לדיני קרבנות, ולטענת מיימוני אי אפשר לכפר על שניהם.
יש עליה תשובה.
כלום אין קרבן שותפין בעולות ושלמים?
מה שנשאר בצ"ע האם תרנגול לכפרות נחשב כקרבן חטאת, או כעולה ודומיה?
תוקן על ידי - האזיני_ארץ - 30/11/2005 16:13:16
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 20:05 |
|
| |
בזמן הבית, שני שעירים כיפרו על כל ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/11/2005 20:55 |
|
| |
mdabraham
לא הבנתי מדוע יצא קצפך על על מיימוני. וכי בגלל שאמר את דעתו על מהות הכפרות (שאינה כלל דעת מיעוט, ראה ערך שולחן ערוך ועוד כידוע), ושאם יש בזה משהו אזי זה רק פסיכולוגי, מכאן שהוא פוסל כל מי שאומר הפוך כרמ"א ועוד.
בסך הכל הוא אמר את דעתו, היכן מצאת בדבריו פסילה טוטאלית של כל החולקים?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2005 01:27 |
|
| |
בוגי ומרובקה,
רבנו המיימוני חביב עליי כגופי ממש, והידע שלו ושיקול דעתו היו לשם ולתהילה.
לא התכוונתי ללגלג על כ"ת, ורק כתבתי בהומור על דעתו הרציונליסטית שהיא כדעת רבו (הרג"נ), ועל נחרצותם בדעתם זו.
אני אכן לא מסכים לרציונליזם מן הסוג של הרג"נ, אבל זוהי מחלוקת לש"ש, ובאמת לא היתה כוונתי לזלזל.
אם כך השתמע כאן, אני ממש מתנצל.
לשון אחר: אירוניה והומור היה כאן, אך לגלוג ממש לא (לפחות מבחינת הכוונה).
ייתכן שהתחושה הפשוטה של ההערכה שיש לי כלפי מיימוני גרמה לכך שאהיה פחות זהיר בגחלתו שכן לא היה לי חשש לטעות. מי שקורא את הדברים בלא זה, אכן יכול אולי להתרשם שיש כאן לגלוג.
מיכי
|
|
|
|
|
