שאלות בהלכות כפרות

מיימוני, לא כ"כ התייצבתי לימינך כמו לשמאלו של רבך מיכי

מיכי, העיוות הוא שאתה מעניק למשתנך ההזיותית הגורסת שככל שיותר מדומיין (חייזרים עבמ"ים וכו') יותר אמת תואר של 'סוג של רציונליזם' לצד הרציו הטהור שאינו נושא פנים להזיות אנוש.

בוגי, כבר הסברתי כמה פעמים את ההבדל בין רציונליות לבין רציונליסטיות, ודוק בזה היטב היטב עד מאד (אוטודידקט כמוך ודאי יודע להבחין בזה ).


מיכי

נו, שינוי השם לחולה

לחובבי החיות ומרחמי התרנגולים, כאן תתאמנו בהצלת תרנגולים מאימת הדין:

http://www.bokershock.co.il/?page=kaparagame&site=200

ומעניין לעניין באותו העניין,

האם כיום אין מימד של "צער בעלי חיים" לשוא? 

דהיינו,  בעבר לפני שהעניין נהיה כה מסחרי, היו יורדים ללול לחצר וכדו', בוחרים תרנגול ומבצעים בו את מנהג הכפרות. לאחר מכן, היה מובל התרנגול אחר כבוד לשחיטה, בשרו היה מחולק לעניים ובסופו של יום, היתה תכלית טובה ומועילה לשימוש בתרנגול.
כיום, דוחסים מאות תרנגולים לקונטיינר, במקרה הטוב הם מובלים ישירות לשכונה החרדית, הם ממתינים צפופים לתורם, ולאחר יום מתיש במיוחד הם מובלים למשחטה ובשרם נמכר. או שנשחטים ישירות במקום הכפרות ונזרקים אחר כבוד לפח.

במקרה הפחות טוב, התרנגולים האומללים, מובלים שעות ארוכות במשאית צפופים בתוך קופסאות הפלסטיק, לאחר מכן, הם מורדים בקרן רחוב ממתינים שעות ארוכות לתורם, מייד לאחר שהנגלה הראשונה של המתכפרים מסתלקת, מובלים התרנגולות לסיבוב שני, שלישי רביעי וכן הלאה- עד עשרות פעמים ! (לעיתים לצורך ההטעייה הם מוחלפים עם התרנגולים שברחוב הסמוך)  המתכפרים עדיני הנפש שנסיונם עם התרנגולים הינו חד שנתי, לא בהכרח מחזיקים את התרנגול נכון, ובאופן שאינו מכאיב, שלא לדבר על ילדי החמד המקיפים את המקום בהמוניהם, וכל אחד בתורו מבצע נסיונות שונים ומשונים בתרנגולים.
 
לאחר שלושה - ארבעה ימי יסורים, במידה ולא נפחו את נשמתם (אם יש להם כזו - סוגיא בפני עצמה), בהמתנה בחום הלוהט למתכפר התורן, הם מובלים אחר כבוד לפח האשפה שם נגזר דינם למות בגסיסה איטית, כאשר ברי המזל שבהם מובלים טרוטים  למשחטה המקומית, ואם לא נטרפו במהלך הימים הנוראים, הם יובלו אחר כבוד לצלחתם של המוני בית ישראל (ובתוכם המתכפרים עצמם) שישלמו ממיטב כספם בשנית עבור אותו התרנגול- רק הפעם בצלחת. 
 
אינני מדבר על פועל הניקיון קשי היום, שנאלץ (כבונוס חג) לנקות את הזוהמה שנשארה ברחוב, בתום ההמולה.  

 ארגון אנונימוס מפיץ בבתי כנסת בכל רחבי הארץ כרזות הקוראות להימנע מקיום טקס הכפרות עם תרנגול. לדבריהם, הטקס נוגד את ההלכה היהודית וגורם סבל מיותר לבעלי חיים.

הקישור לכתבה:

http://scoop.co.il/article.html?id=3908

תוהה_תקופה: כפרות לעוברים בבטן אימם

למה עובר שעדיין לא נולד ועדיין לא חטא צריך כפרה?

המקור מדרבנן, או דאוריתא?!

כפרות זה מנהג,
ולא של תקון עבירות אלא של פדיון נפש, אם פלוני אמור למות, התרנגול יהיה במקומו,
עובר יכול להיענש בחטאי הוריו, לכן נהגו לפדות גם את נפשו,

ועדיין קיימת מיתה גם אצל עוברים, גם אצל ילדים קטנים וגם אצל בוגרים בקרב עושי הכפרות...

מדבריך אני מבינה שבזכות הכפרות הללו אנצל ממוות, ובכל זאת המציאות מראה שה'ביטוח' הזה לא תקף ולא מוכיח עצמו במציאות!

ובעניין מה שכתבת שזה מנהג- אם לא אעשה כפרות, לא עברתי עבירה?

(לדעת מיימוני, בטח תעשי בזה גם מצווה,)
לא לעשות מנהג, זה גם עבירה, אם כי הרבה פחות חמורה מביטול דין דאורייתא או אפילו דרבנן,
(אם כי העושה כן בזילזול יתכן שהעבירה בזה יותר חמורה, מהעובר על דין דאורייתא מחמת תאווה)
אין שום דבר ודאי ומוחלט, ואין בזה גם סטטיסטיקות של אחוזי מיתה נמוכים אצל המתכפרים מאשר אינם מתכפרים,
על פי האמונה היהודית יש בזה "סגולה" דהיינו יש מקרים שדבר זה, או יחד עם עוד מעשים טובים יצילו אותך או את נפשך, אבל אין החזר עם זה לא עבד. 

תוהה,

איך שאני מכיר את מיימוני הוא אינו סבור שמנהג כפרות הוא עבירה. לעומת זאת הוא כן סבור (וגם אני) שמי שחושב שאם הוא יסובב תרנגול מעל הראש הוא לפתע יהיה צדיק, הוא מטומטם.

כפרות הינו מנהג של נתינת כסף לצדקה - כופר נפש - שהרי צדקה תציל ממות. מעבר לכך  יש מטרה נוספת במנהג והוא לעורר לחזור בתשובה ערב יוה"כ ולכן יש שנהגו לעשות זאת עם תרנגול (לבן, אכמ"ל) שהולך לשחיטה (ואח"כ להאכיל עניים) כדי להמחיש לנו את אימת הדין.

הנוסח שנאמר בכפרות הוא להמחשת רצון נותן הצדקה - "זה הכסף ילך לצדקה ואני אכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום".

גם בזמן בית המקדש שהקריבו קרבנות לכפר על חטאים, נמצאו אנשים חולים והיתה תמותה בקרב עם ישראל ובקרב מקריבי הקורבנות. שאלתך היא שאלה בסיסית מה יחסינו לחשבונות שמיים וע"ז ודאי שאיני יכול להשיב שהרי אינני בקיא גדול בחשבונותיו של הקב"ה, אך בוודאי שאם אדם מת או  חולה יש לכך סיבה ואכמ"ל.

_________________

מ. זוהר

האם יש קשר בין מנהג הכפרות לעניין הגלגול?
ומה קדם למה, הכפרות לגלגול או להיפך?
עכ"ט כמעט ודאי שגלגול מאדם לבעל חי הוא מאוחר.
ומ"מ האין מקום לחשש שבתרנגול הזה שעושים עליו את הכפרה,
מגולגלת נשמה מסוימת?
לטוב או למוטב?
האם אין כל נסיון לחזור למנהג שנזכר ברש"י במסכת שבת,
שבזמן הגאונים היו שותלים צמח בעציץ ומגדלים אותו עד
לימים אלו, ואחר שמסובבים אותו על הראש, 
משליכים אותו לנהר לשם כפרה.
האם לא היה מנהג כזה אצל העמים שדרו בבבל?
[אסוסיאציה פרועה, לפי דת הפרסים עובדי האש,
אסור לקבור אדם באדמה לפי שמטמאים אותה, וע"כ
יש להשליך את המת לנהר!]

תוהה,
לגבי מיימוני, ניתן לפנות אליו, בתיבה האישית או כאן,
(התכוונתי רק לעורר, שיש שכתבו שאין לעשות כפרות, אמנם הרמ"א כתב, שאין לשנות מהמנהג!)

אין אפשרות להגדיר במדוייק זילזול, אבל כמובן שאם את (כדוגמא) מוותרת על צרכים חיוניים, מחוסר תקציב, זה אינו זילזול אם תוותרי על כפרות,
(אני אישית נוהג לעשות על כסף, ובזמנים דחוקים, אני עושה על שקל אחד ושמונים אג', סכום ששווה לכל נפש)

גם אם באופן כללי, אינך עושה סגולות, ולא מאמינה בהם, כאן את מחוייבת בזה משום שכך נהגו,
 

צריך, או לא,
מועיל, או לא...
רק שתדע שבזכותך עשיתי כרגע כפרות.

גמח"ט.